With thanks to my Chavrusa R’ Uri, with whom I learnt these ideas together.
In this week’s Parsha, VaEschonon, we are taught both the second teaching of the Aseres HaDibros, and Krias Shema. This is the first time in Torah Shbichtav that the Krias Shema appears. I would like to focus on the Echad of Shema.
In addition, this week is Shabbos Nachamu. During the course of this week, we end the period of the Three Weeks leading up to Tisha B’Av and their Haftoros of mourning, and begin the seven Haftoros of Nechama- consolation. On Tisha B’Av, one of the Kinos we read is the fate of the Ten Martyrs[1], which is one of the depths of the mourning. These are ten Tanaim who were executed by the Romans, and we mourn their death along with all the tragedies that befell the Jewish people. Of these ten, one of the most prominent is Rabbi Akiva. The Kina describes that Rabbi Akiva is tortured to death with iron combs, and his last words were the Shema, and his Neshama leaves as he says Echad- One[2].
The juxtaposition of these two ideas can teach us a deeper explanation of what Shema is, and why the last word of Rabbi Akiva was Shema, and how this leads us from the mourning of the Three Weeks to Nechama of the next seven weeks.
What exactly does the Echad of Shema mean? It is very clear that it is more than that there is only one HaShem. There are many unique things in this world, and we do not consider them Echad in the way we do HaShem. The correct translation would seem to be that HaShem is a unity. There exists nothing outside him, and all that exists not only comes from him, but is ultimately part of a complete unity, which is Him[3]. This is what the Ramchal describes as the Sod HaYichud- the secret of the unity. As the Ramchal defines this, When HaShem created the world there was the appearance of separation. The goal of the world is to return all the seemingly disparate parts of the world back to HaShem, so it is clear that all the creations and all of the events in the world are actually from HaShem’s unity[4].
As we say in Tefila in different places based on the Pasuk in Zechariah[5], “And HaShem will be the King over the entire world, and on that day HaShem and His Name will be unified.” This is the ultimate goal of the world. This goal could have been reached a number of times. However, we still await this, which as the Pasuk says will take place at the time of Moshiach. An examination of those potential times when this could have been reached, will help to clarify the the Echad of Rabbi Akiva’s Shema and what the Echad of our Shema should mean to us.
The first time that this Echad could have taken place was at the beginning of creation. When HaShem created Adam, and placed him in Gan Eden, the only thing that was seemingly disconnected from HaShem was the Eitz HaDaas. However, there was a Mitzvah associated with that tree; to not eat from it. If Adam had done that, then the one thing in the world that seemed disconnected, would have become connected through the performance of this Mitzvah, and the unity of the world would have been revealed. When Adam did not, the unity of the world became even more obscured, through his sin and the sins of the following generations. The objects and ideas that reinforce the illusion of disconnection became more realistic, and the ability to reconnect them became more difficult.
The second time this unification could have happened was at Matan Torah. When the entire Jewish people accepted the Torah, they had the ability to reconnect the entire world back to HaShem. The world actually existed in that state of unity for thirty-nine days, till the sin of the Eigel. After the sin, the world fell back into disarray parallel to that of Adam after the sin[6].
The third time is when the Echad will finally take place. That is the time of Moshiach. There were times that the potential for Moshiach existed, for example in the time of Shlomo[7] and Chizkiyahu[8], and others. But all they were never actualized, and await the final era of Moshiach.
What all of these attempts have in common is they are worldwide changes to the existing state. None of them are attempts by an individual. But there is one individual who does attempt this- Rabbi Akiva.
In Chagigah[9] we learn of the attempt of Rabbi Akiva to enter into the Pardes- the Orchard. Many commentaries explain that this was an attempt to enter Gan Eden and return the world to the state of unity, like before the sin of Adam. Rabbi Akiva instructs his three Chaveirim to enter the Pardes with him. The four together represent four various aspects of disarray. (Four is always a sign of separation, as the four corners of the world, the four kingdoms that subjugate the Jewish people, and other examples. Why four is beyond the scope of today’s essay.) The attempt to enter the Pardes is to rejoin the four different states into unification. As the Pasuk says, “A (single) river exits Eden, and from their it separates and becomes four headwaters.” Rabbi Akiva and the other three are those four rivers. Their goal is to reconnect too that single emanation from Eden[10]. When they begin this endeavor Rabbi Akiva tells them, “Do not say Water, Water.” This is warning them that even though it might seem there are various separate waters, that is an illusion and our goal is to reconnect them. He was actually warning them to not fall into the sin of Adam once again. The attempt fails, and the other three are affected by this attempt, whether physically or spiritually. The only one who survives is Rabbi Akiva, since he entered in Shalom, he exited also in Shalom.
The Leshem writes[11] that this attempt is almost doomed from the start. Since the goal is the reconnection of all the parts of the world, it can only be done by a person who represents the entire world, or the entire nation. Adam is both, the entire world and a single person who contains the entire world. Moshe is equivalent to the entire Jewish people. The nation at Matan Torah, is also capable of this. The time of Moshiach is when the nation as a whole will recognize this. Therefore, they could attempt this. The only individual who attempts this is Rabbi Akiva, and we see the results.
But Rabbi Akiva is actually more than just an individual, and there is a reason why he does attempt this. Rabbi Akiva is connected to Yakov and Moshe, as we will explain, both of whom are equivalent to the entire nation. This connection allows him to feel that he can act in the stead of the entire nation, and return the world to the state of complete connection to HaShem.
Yakov and Akiva are the same letters, and this shows a connection between them[12]. Yakov is the only one of the Avot, whose descendants are all Jewish and only Jewish. That is why Yakov can say I kept all six hundred and thirteen Mitzvoth[13]. It is not possible for one person to do that, only an entire nation can perform all the Mitzvoth. Yakov is the only person who is the entire nation, therefore he can say it. Through this connection Rabbi Akiva also a connection to the entire nation, and feels correct in his attempt.
In addition, when Yakov is born, he is grasping the heel of Eisav. The letters of the word Eikev are the same as Akiva. What Yakov is trying to rescue from Eisav is the soul of Rabbi Akiva[14]. That can be understood that since Rabbi Akiva is part of the Jewish people, Yakov accomplished what he desired, and therefore Rabbi Akiva is a part of Yakov.
Rabbi Akiva’s connection to Moshe is shown when Moshe is given the Torah[15]. At that time HaShem shows him the Yeshiva of Rabbi Akiva. When Moshe sees the greatness of Rabbi Akiva, he says, “if there is a person like that why are you giving the Torah through me?” That seems to imply that Rabbi Akiva is equivalent to Moshe. This can explain what the Gemarra says that all the Oral Law is from Rabbi Akiva[16]; he is a source of Torah parallel to Moshe in the Written Law. Thus Rabbi Akiva is also a personification of the entire nation.
Even further in the many sources, Yakov and Moshe are viewed as being different sides of the same idea[17]. There is an equivalency between all three, that they are not just individuals, but a Klal Yisroel entity. So Rabbi Akiva’s attempt to reach this unity, is based on his spiritual antecedents, who are actually equivalent to the entire Jewish people. That is the idea of the Shalom of Rabbi Akiva, the completeness. Further, his Torah is the Torah of Sod- the internal understanding of the Torah. A major part of that Torah is the completeness of HaShem and that there is nothing in the world external to Him. Even though his attempt at completion fails, Rabbi Akiva survives and becomes the teacher of Klal Yisroel.
This idea is once again seen at the end of Rabbi Akiva’s life. When captured by the Romans, and being tortured to death, his life ends with Echad. This is not just a convenient coincidence. His goal was to reach that Echad, seeing all as coming from HaShem. Even though in his lifetime, he cannot; his death is the revelation of that complete unity. That is why HaShem says to Moshe when Moshe sees the execution of Rabbi Akiva, “Quiet.” This something not understandable in this world.
This is also what Moshe sees in the Yeshiva of Rabbi Akiva. As HaShem shows Moshe the Yeshiva, Rabbi Akiva is challenged by his students to the source of ‘Davar Echad’. He responds that this one matter is a Halacha L’Moshe M’Sinai. What is this “One Matter”? Possibly it is the concept of Echad, of the unity. That understanding is only available to Moshe, or to someone similar. And that is what Rabbi Akiva is trying to arrive at. He finally does, when he is leaving the confines of this world through complete Mesiras Nefesh, and then he sees the Echad.
As the nation of Klal Yisroel, we are each obligated to recite the Echad of Shema, in complete connection to HaShem. As we each recognize some small part of it, it all adds together to a complete unity embracing the nation throughout its generations to bring to that day when HaShem will be the King over the entire world, and on that day HaShem and His name will be unified.’
[1] In most editions there are only eight, only is the more comprehensive editions that include the manuscript version do all ten appear. On Yom Kippur all ten are included.
[2] ברכות דף סא/ב – בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד יצתה בת קול ואמרה אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד
[3] רמב”ם הלכות יסודי התורה פרק א – (ז) אלוה זה אחד הוא ואינו שנים ולא יתר על שנים אלא אחד שאין כיחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם לא אחד כמין שהוא כולל אחדים הרבה ולא אחד כגוף שהוא נחלק למחלקות ולקצוות אלא יחוד שאין יחוד אחר כמותו בעולם
[4] ספר קל”ח פתחי חכמה – פתח ד – כשרצה הא”ס ב”ה מפני שלמות ההטבה לשים ענין העבודה, ושיער באיזה ענין תוכל לפעול, וידע שבכל עניני השלמות אשר בו – אין שום דבר צריך לבריותיו כלל, ואין עבודה נופלת בהם, רק בענין ההטבה בעצמה, פירוש, שהוא כח החזרת הרע עצמו לטוב, והיינו סוד היחוד השלם שכתבתי. כי הענין הזה אף על פי שבהיותו בשלמותו – אין שייך בו גם כן עבודה, אך כיון שהוא ענין שמצד עצמו הוא נותן מציאות שם החסרון, לא להיותו, אלא להיות נשלל מכח השלמות, הרי יכול ליפול בו ענין זה – שכדי לגלות טובו יעלים שלמותו, כדי לגלותו בפועל, והיינו כמקלקל על מנת לתקן. ואז בזה החק עשה כל מעשהו, נתן מקום לנמצאים, נתן מקום לעבודתו, וקבע להם השכר יקר מאד:
[5] ספר זכריה פרק יד – (ט) וְהָיָה יְדֹוָד לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְדֹוָד אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:
[6] תהילים פרק פב – (ו) אַנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם: (ז) אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָֹּרִים תִּפֹּלוּ:
רש”י תהילים פרק פב פסוק ו – אלהים אתם – מלאכים כשנתתי לכם את התורה נתתיה לכם ע”מ שאין מלאך המות שולט עוד בכם: (ז) אכן כאדם תמותון – אכן כאדם הראשון תמותון אחרי שחבלתם מעשיכם
[7] פרי צדיק מוצאי יום כפורים – אות ב – אז סברו שכבר הגיע זמן התיקון ויהיה שלמה משיח
[8] סנהדרין דף צד/א – ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח
[9] חגיגה דף יד/ב – תנו רבנן ארבעה נכנסו בפרדס ואלו הן בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבא אמר להם רבי עקיבא כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני בן עזאי הציץ ומת עליו הכתוב אומר יקר בעיני ה’ המותה לחסידיו בן זומא הציץ ונפגע ועליו הכתוב אומר דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו אחר קיצץ בנטיעות רבי עקיבא יצא בשלום
[10] לשם שבו ואחלמה – ספר הדע”ה חלק ב – דרוש ד ענף כב סימן ג – בפ’ בראשית כ”ו ע”ב. ד”א ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים אלין אינון ארבעה דנכנסו לפרדס. ר”ל כי מ”ש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. הנה עדן הוא סוד הכתר שהוא עדן עלאה והנהר היוצא ממנו הוא הדעת עלאה
[11] לשם שבו ואחלמה-ספר הדע”ה חלק ב-דרוש ד ענף כג ס”א-אך בהם היה החסרון מה שהיו ד’ כי הפגם דאדה”ר אשר גרם באצילות הוא לא אפשר להתתקן אלא ע”י אדם אחד דוקא שאדם אחד יתקן כל אותן הפרטים שנתקלקל אבל הם לא היה לכ”א כח לזה אלא שנתחלקו לד’ ולקח כ”א פרט לעצמו. וזהו חסרון גדול כי משום עוצם האחדות שבאצילות אי אפשר שיתחלק תיקונו לפרטים. וזהו שאמרו רז”ל חגיגה ט”ו סע”ב ואף ר’ עקיבא בקשו מלאכי השרת לדוחפו אלא שהגין עליו הקב”ה ע”י גודל תורתו וקדושתו. והעיקר הוא כי הפרט אשר לקח ר’ עקיבא הוא נוגע לכל הכלל כולו וכמו שיתבאר למטה בעה”י ולכן יצא הוא לשלום אבל באמת הנה אי אפשר שיתוקן האצילות כולו בכל שלימותו אשר הוכן אליו לצורך תיקון העתיד. אלא רק או ע”י כלל ישראל כולם שיהיו כולם צדיקים גמורים בלי חיסור אחד מהם כי הם כולם כללות קומת פרצו’ אחד. והוא ע”ד שאמרו ב”ר פ”ע סי’ ט’ שאם היה חסר אחד מס’ רבוא לא היו כדאי לקבל את התורה. וכן אפשר עי”ז להשלים את כל שלימות האצי’ כל מה שהוכן אליו מתחילה לצורך תיקון העתיד. או ע”י אדם כללי אחד כמו אדה”ר שהיה כולל כל הנשמות וכן היה ג”כ מrע”ה והיה עומד להתתקן על ידו ג”כ אילו שזכינו להלוחות הראשונות כנ”ל. …אבל זולתם הנה אי אפשר להתתקן מעתה אלא ע”י משיח דוקא …אבל עד זמן ביאת משיח אי אפשר שיתוקן מעתה אם לא ע”י כל ישראל יחד או ע”י אדם כללי אחד כמו אדה”ר ומשה ומשיח ולכן לא היה אפשר להתתקן ע”י אלו הד’ שנכנסו לפרדס ונתהפך הדבר ולא יצא מזה בשלום רק ר’ עקיבא לבד:
[12] שער הפסוקים – פרשת ויצא – בו. ולכן עקיבא ויעקב, אותיותיהם שוות, כי כמעט הוא הוא יעקב, ובו נתלבש ונתעבר
[13] רש”י על בראשית פרק לב פסוק ה – ד”א גרתי בגימטריא תרי”ג כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי”ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים:
[14] שער הגלגולים – הקדמה כח – והנה ר’ עקיבא בן יוסף, מקום אחיזת שורש נפשו, הוא בזרועות, בסוד וידו אוחזת בעקב עשו
[15] מנחות דף כט/ב – אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב”ה שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו רבש”ע מי מעכב על ידך אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות אמר לפניו רבש”ע הראהו לי אמר לו חזור לאחורך הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים תשש כחו כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך אמר להן הלכה למשה מסיני נתיישבה דעתו חזר ובא לפני הקב”ה אמר לפניו רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע”י אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני
[16] יבמות דף סב/ב – עד שבא ר”ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר”מ ור’ יהודה ור’ יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה
[17] פרדס רמונים – שער יז פרק ג – כי משה מלגאו יעקב מלבר דא מגופא
Torah Thoughts from Rabbi Zave Rudman 