Parshas VaYigash – The Krias Shema of Yakov

Download as Word


In this week’s Parsha, VaYigash, we reach the culmination of the events that began in Va’Yeshev with the separation of Yakov and Yosef when they are finally reunited[1]. This is not only a joyous occasion for them as a father and son, but this is the rectification of a deficiency that affected the entire spiritual structure of the world. As Yakov said when falsely informed of the death of Yosef[2], “I will descend after my son in mourning to Sheol.” When Yakov is reunified with Yosef, he retracts that and says[3], “Now that I have seen your face and you are alive, I can die.” As Rashi says[4], “I will not descend to Gehinnom since you are still alive.” When Yakov thought Yosef had died, he was sure that the endeavor to create Klal Yisroel had failed, and he was doomed by this. When he sees Yosef, he says that now I have accomplished my mission, and can contemplate the end of my life calmly. Thus the spiritual structure of the world which is based on the Shevaim, is now completed.

An indication of the importance of this event is the Krias Shema that Yakov says as he reunites with Yosef. What is the significance of performing this particular Mitzvah then? Further, we find at another crucial moment in Yakov’s life there is also a recitation of Krias Shema[5]. When he is on his deathbed and about to reveal to his sons the arrival of Moshiach, there is a joint recitation of Krias Shema by Yakov and his sons. What was special at that moment to once again say Krias Shema? Further, what is the connection between Yakov and Krias Shema? To explain this, I would like to clarify something about Krias Shema, then examine each incident, and then clarify the common denominator.

The name of HaShem is the most common Kri U’Ksiv (a word read differently than it is written) in the Torah. It is written in the way of Yud Keh, but pronounced Alepf Dalet. The differences are that the written Name is the Name of mercy, and the spoken is the Name that describes HaShem as the Master of the world. And the written meaning is that HaShem transcends time; He is, was, and will be.

Based on this, the Gemarra[6] derives the following Halacha. The Pasuk says, “This is my name forever, and this is the way I should be mentioned from generation to generation.” The Gemarra says, “This world is not like the World to Come. In the World to Come I will be written and said the same way; but in this world not as I am written am I said. I am written Yud Keh, but pronounced Aleph Dalet.” Based on this there is a disagreement between the Shulchan Aruch and Vilna Gaon about the proper intention when saying the name of HaShem in Tefilah. The Shulchan Aruch says[7] that each time one says the name of HaShem one has to have the Kavanah of both the written and spoken meaning of the Name. The Vilna Gaon says[8] that since the Halachic meaning of a word in the Torah is based on the way it is said, not the way it is written; that is true for the Name of HaShem also, and one only has to have the intention of the spoken meaning.

But there is one exception. When saying Krias Shema, one has to have both intentions, even according to the Vilna Gaon. Based on the introduction to this Halacha in the Gemarra, that the written Name will only be said in Olam HaBa, that implies that Krias Shema already now has the flavor of the World to Come. With this introduction, let us examine what happens by Yakov Avinu.

The Pasuk says that when Yakov and Yosef meet at the border of Egypt, Yosef appears before Yakov, he falls on Yakov’s neck, and Yosef cries mightily. However, as Rashi points out[9], the Pasuk uses the singular form for the crying, and therefore we see that Yakov was not crying. What was he doing? Somehow it is derived that Yakov was saying Krias Shema. This brings up two questions. One, how do we know that is what Yakov was doing? Secondly, Yakov saying Krias Shema is for one of two reasons. Either it was the proper time for Krias Shema, or this was a response to the momentous event. If it is the second possibility, then it is easier to understand why Yosef is not saying Krias Shema. But if is the first possibility, that it was the time for Krias Shema, then why is Yosef not saying it also? And if it is the time for Krias Shema, why is the Torah emphasizing that Yakov kept this Mitzvah; Yakov kept many Mitzvoth and we are not told about it?

The Mefarshei Rashi deal with these questions. They assume that it was the correct time for Krias Shema, and that is why Yakov is saying it. They then give a few answers why only Yakov is saying it. One answer[10] is that since Yosef had to travel, he had said Krias Shema earlier than usual, which is permitted in such a circumstance. Others[11] utilize the principle that one who is involved in a Mitzvah is exempt from another Mitzvah. Yosef was involved in the Mitzvah of honoring his father, so that he was exempt from Krias Shema. But Yakov was not involved in any other Mitzvah, so he was obligated to say Krias Shema.

The Gur Aryeh gives a third answer[12]. Even during Krias Shema one can pause to respond and speak to someone who is deserving of honor or awe. So Yosef who has to honor his father stopped to cry and show his father honor. But Yakov did not have this exemption, so he continued to say the Krias Shema. But then he adds another level of explanation.

The Gur Aryeh says, that one needs to understand the main idea of Krias Shema. When Yakov sees his beloved son Yosef as a king, his heart overflowed with love and awe towards HaShem, how His attributes are perfect and good, and that He repays those who fear Him. This arouses in Yakov the Midah of the Chasidim. When good happens to them, they cleave even closer to HaShem on the good that was done for them. This is the main idea of Krias Shema where we mention the unity of HaShem and our love for Him. When Yakov saw Yosef as still alive and the ruler of Egypt, he showed his love for HaShem and accepted His sovereignty, His love, and His fear. That is why Yakov is saying Krias Shema now.

The second time we find Yakov saying Krias Shema is in the opposite way. Here the sons say Shema as Yakov is silent. Yakov is about to give the Shevatim his final Bracha. Yakov originally planned to reveal to them the arrival of Moshiach. However, HaShem concealed this knowledge from him, and Yakov remains silent. Because of this concealment  on the part of HaShem, Yakov addresses his sons, and questions their belief in HaShem. If they had true belief, why is HaShem not revealing the arrival of Moshiach? His children respond, and they say the Shema: Shema Yisroel – Hear our father Yisroel – HaShem is our God, HaShem is one. Yakov responds with the next verse of Shema – Baruch Shem Kavod.

Shema is the revelation of HaShem in this world. The revelation of Moshiach is the era when this will take place. Yakov is ready to bring the actuality of Shema into this world. He is ready to reveal the complete unity of HaShem. As we saw above, the Name of HaShem in Shema is said as if we are already in Olam Haba. But Yakov cannot, and the only reason he can imagine for that, is that his family is not ready to fulfill its destiny. His children, the Shevatim, say the Shema. That revelation of the unity of HaShem that they learnt from their father, that all the events in life as difficult as they are, bring to the revelation of HaShem, is what they say. Just as Yakov said it at a time when he saw that all he had davened for was coming true; they say it at a time of darkness, when it seems that the Moshiach cannot come. They absorb the lesson of their father, that just as when Yosef was lost, still ultimately the Shema is revealed; this will happen with Moshiach also.

There is a third Shema. In the masters of Pnimiyus HaTorah, Yakov is connected to Rabbi Akiva[13]. [The letters that make up their names are similar. The complete explanation is beyond this. See some of the writings on Lag Be’Omer.] Rabbi Akiva’s greatest desire is to bring a Geulah. This is either through the Torah as taught on the highest level to his twenty-four thousand students; whether through the means of Kabalah of the four who enter the Pardes; or through the rebellion of Bar Kochva. When all these methods fail and he is being executed by the Romans for the crime of teaching Torah, Rabbi Akiva proclaims the most powerful Shema[14]. This recognition of the unity of HaShem resonates till Moshiach will arrive. The power to say such a Shema comes from Yakov. Yakov imbues the first Shema with the power of seeing that ultimately the Geulah will arrive. This is a Shema of a Geulah for the Shevatim and Yakov, or for the entire nation as taught by Rabbi Akiva.

We can add to this two other proclamations of Shema. Whenever Klal Yisroel goes to war, they are led by a Cohen, who is anointed for this purpose; Cohen Mashuach Milchama. He exhorts the people to realize that their strength comes from HaShem, and to trust in Him in battle. The statement he makes is defined in the Torah[15], and begins with the words, “Shema Yisroel”. Rashi says[16] that even if we only have the merit of Shema, we can win in battle. Why is this so?

The Midrash says[17] that whenever there is a battle, listen for the footsteps of Moshiach. Any battle of Klal Yisroel against the nations is part of the ultimate battle to bring Moshiach. If Shema is the harbinger of the era of Moshiach, that is the merit to win in battle.

The other is when the first dawn of Moshiach begins. When David comes to the camp of Shaul to bring his brothers food, he hears the booming voice of Goliath challenging the Jews to battle. The Pasuk says[18] that Goliath would come out morning and evening to challenge the Jews to battle. The Gemarra explains[19] that he came at these times to disturb the saying of Shema. Goliath is the anti-David. He is the descendant of Orpha, the counterpart to Rus. Rus joins the Jewish people and has David, and ultimately the Moshiach. Orpha turns around, and has Goliath, who attempts to kill David and uproot the potential for Moshiach. Their battle is whether the Jews can say Krias Shema, the proclamation for the World to Come. In the end David wins and we can continue to say Shema.

We travel through history with the Shema of Yakov, which shows the tremendous connection to HaShem, and even as his beloved son is returned he turns that love to recognizing HaShem. We travel with the Shema of the Shevatim who learnt from Yakov, and as Yakov sees concealment, they proclaim that we still see the unity of HaShem as you taught us. And we carry the Shema of Rabbi Akiva who as he is being tortured tells his students that this was the goal of his life to see HaShem in all situations.

And BE”H soon we will say the Shema that David returned to us from the disturbance of Goliath. And then the entire world will see HaShem is One and His Name is One.

[1]  בראשית פרק מו – (כט) וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד:

[2]  בראשית פרק לז – (לה) וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו:

[3]  בראשית פרק מו – (ל) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי:

[4]  רש”י על בראשית פרק מו – (ל) אמותה הפעם – פשוטו כתרגומו ומדרשו סבור הייתי למות שתי מיתות בעוה”ז ולעוה”ב שנסתלקה ממני שכינה והייתי אומר שיתבעני הקב”ה מיתתך עכשיו שעודך חי לא אמות אלא פעם אחת:

[5]  פסחים דף נו/א – דאמר רבי שמעון בן לקיש ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא חס ושלום יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו אמרו לו בניו שמע ישראל ה’ אלהינו ה’ אחד אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד

[6]  פסחים דף נ/א – אמר רב נחמן בר יצחק לא כעולם הזה העולם הבא העולם הזה נכתב ביו”ד ה”י ונקרא באל”ף דל”ת אבל לעולם הבא כולו אחד נקרא ביו”ד ה”י ונכתב ביו”ד ה”י סבר רבא למדרשה בפירקא אמר ליה ההוא סבא לעלם כתיב רבי אבינא רמי כתיב זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר אמר הקדוש ברוך הוא לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב אני ביו”ד ה”א ונקרא אני באל”ף דל”ת.

[7]  שו”ע אורח חיים – סימן ה – (א) יכוין בברכות פירוש המלות. כשיזכיר השם, יכוין פירוש קריאתו באדנות שהוא אדון הכל, ויכוין בכתיבתו ביו”ד ה”א שהיה והוה ויהיה,

[8]  משנה ברורה סימן ה – (ג) שהיה וכו’ – ובביאור הגר”א כתב דלפי עומק הדין א”צ לכוין אלא פי’ קריאתו דבכל מקום הולכין אחר הקריאה אף שיש בהכתיבה סודות גדולות לבד בקריאת שמע שם צריך לכוין ג”כ שהיה וכו’ עי”ש.

[9]  רש”י על בראשית פרק מו פסוק כט –  ויבך על צואריו עוד – לשון הרבות בכיה וכן (איוב לד) כי לא על איש ישים עוד לשון רבוי הוא אינו שם עליו עילות נוספות על חטאיו אף כאן הרבה והוסיף בבכי יותר על הרגיל אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע:

[10]  ספר משכיל לדוד על בראשית פרק מו פסוק כט – ויבך וכו’ אבל יעקב וכו’. נראה דיוסף כיון שהוצרך לצאת לדרך בבקר להזדרז לכבוד אביו קרא ק”ש לאחר עלות השחר מיד כדפסקינן בפ”ק דברכות אבל יעקב היה קורא כעיקר המצוה כותיקין סמוך להנץ החמה ובאותו זמן הגיע יוסף אצלו:

[11]  שפתי חכמים על בראשית פרק מו פסוק כט –  וא”ת יוסף למה לא קרא ג”כ את שמע, וי”ל דיוסף היה עוסק במצות כבוד אביו ועוסק במצוה פטור מן המצוה.

[12]  ספר גור אריה על בראשית פרק מו פסוק כט – [י] ואמרו רבותינו ז”ל שהיה קורא קריאת שמע. והקשו למה יוסף לא קרא קריאת שמע כיון ששעת קריאת שמע היה, שדוחק לומר שהקדים או שאחר כי זריזין מקדימין (פסחים ד.), ושעה אחת לכלם, ועוד מנא לן שקרא קריאת שמע – שמא התפלל, ויש לתרץ כי יוסף קרא קריאת שמע, וקיימא לן כרבי יהודה (ברכות יג.) שבאמצע הפרק מפסיק לשאול מפני היראה, והיינו יראת אביו, ולפיכך היה מפסיק בקריאת שמע, אבל יעקב לא היה מפסיק וקרא קריאת שמע. אמנם יש לדעת ענין קריאת שמע שהיה קורא ובזה יתורץ מה שלא היה קורא יוסף קריאת שמע, לפי שכאשר בא יעקב וראה את יוסף בנו מלך, בא בלבו אהבתו ויראתו של הקב”ה איך מדותיו הם טובות ושלימות, ומשלם שכר טוב ליראיו. וזהו מדת החסידים אשר יקרה להם טוב מתדבקים אל הקב”ה על הטובות והאמת שעשה עמהם. וזהו קריאת שמע שבו נזכר ייחוד מלכות שמים (דברים ו, ד) ואהבתו (שם שם ה). וראוי היה לקרות קריאת שמע כאשר בא אליו יוסף אחר הצער הגדול אשר היה לו בעבורו, ועתה ראה אותו מלך, היה אוהב את הקב”ה אשר עושה לו זה, וקבל מלכותו ואהבתו ויראתו, וזהו נכון למבין:

[13]  ספר הגלגולים – ויעקב חטפם מעשו, בסוד וידו אוחזת בעקב עשו, ואח”כ נולד יששכר מבחי’ הנפש הזו. ואח”כ מבחי’ עקב זה, נולד ר’ עקיבא בן יוסף, ע”ש העקב הזה. וכמו שרמזנו בדרוש שקדם, ממ”ש בשם מדרש רות מהזוהר, כי יששכר הוא רבי עקיבא:

[14] ברכות דף סא/ב –  בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד יצתה בת קול ואמרה אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד

[15]  דברים פרק כ – (ב) וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם: (ג) וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם:

[16]  רש”י על דברים פרק כ– ג -שמע ישראל – אפילו אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד כדאי אתם שיושיע אתכם:

[17]  ילקוט שמעוני בראשית – פרק יד – רמז עב –  אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו צפה לרגליו של משיח תדע לך שכן מצינו בימי אברהם על ידי שנתגרו מלכיות אלו באלו באת גדולה לאברהם:

[18]  שמואל א פרק יז – (טז) וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם:

[19]  סוטה דף מב/ב – ויגש הפלשתי השכם והערב אמר רבי יוחנן כדי לבטלן מק”ש שחרית וערבית


Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in: Logo

You are commenting using your account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s