Download as Word
After the Churban of Tisha BAv there is a Halacha to read seven Haftorahs of comforting. They each describe another aspect of the Geulah. Even though the Haftorah is usually connected to the Parsha, here the these takes precedence.
Parshas Ke Teze ends with the Mitzvah to wipe out Amalek. The Haftorah, one of the seven of comfort after the Churban of Tisha BAv, is ‘Rejoice the Barren Woman’. They seem to be two separate ideas. Is there any connection?
There is a Pesikta[1] which counts seven Akaros, barren women. The first six are the four Imahos, the wife of Manoach, and Chana. The seventh is Tzion, Klal Yisrael awaiting the Geula.
Chazal recount[2] that a Tzeduki (those who only accepted the Written Torah but not the Oral Torah) confronted Bruria the wife of Rabbi Meir and challenged her by quoting a Pasuk. “Rejoice Akara who did not give birth, …for the children of the wife forlorn shall outnumber those of the espoused said Hashem.”
He said, “What is the joy in being barren?” She said, “Fool! Look at the end of the Pasuk. In the end, the children of Klal Yisrael who seemed forlorn will outnumber those of Eisav who seemed powerful. But there is joy even in being barren. At least Tzion did not give birth to children who will end up in Gehinom like you!”
The Gemarra does not tell stories unless we are meant to learn something from them. What is the debate here, and what does Bruria teach us.
During the Galus Klal Yisrael is compared to an Akara. Galus is like an Akara that does not allow Klal Yisrael to grow and flourish. But the Geulah will be a redemption of the nation to give birth to children who fulfill the goal of Klal Yisrael.
The original Galus in Egypt is described as a birth. The Midrash says that Klal Yisrael is like a fetus in the womb of Egypt. Hashem births them like a shepherd drawing a lamb from its mother[3]. The Gemarra enumerates the cessation of the enslavement in Mitzrayim on Rosh Hashana along with the Pekida of Sara, Rachel, and Chana.
But the Geulah from Mitzrayim is still different. Before the Geulah from Mitzrayim the nation was not an Akara. The Imahos were Akaros, but after the birth of the Shevatim the nation was not an Akara. The Geulah from Mitzrayim was the culmination of the birth of the Avos and Shevatim. The women gave birth to many children.
But the final Geulah is different. It is a birth from an Akara. During the present Galus the entire nation is an Akara. That is what Bruria said to the Tzeduki.
The Pesikta describes Klal Yisrael during the final Galus and Akara as Tzion. Tzion is also called Knesses Yisrael[4]. That is the concept of Klal Yisrael as a unit. This is not just the people of one generation, but the unity of all the members of Klal Yisrael throughout all the generations. In this Pasuk that unified community has two contradictory aspects. One the one hand it is called an Akara. But it is also Tzion, the unity of Klal Yisrael of all the generations. It will have children greater both in quantity and quality than Eisav.
The infertility which will forestall the birth of children who cannot be part of Knesses Yisrael will ultimately be positive and a reason to rejoice. So the Akara will give birth in the correct way and will rejoice.
But Chazal say that Moshiach will not arrive till all the Neshamos are born. But they are an Aakara? How will those Neshamos be born?
Yakov’s children are called ‘a perfect bed’. Chazal refer to someone’s progeny as emanating from their bed. The word for bed in Aramaic sounds like ‘Pru U’Rvu’. Someone who all his descendants continue his line of Avodas HaShem is described as having a ‘perfect bed’.
There are times when Hashem steps in to bring this about. The infertility is to preserve the ‘perfect bed’ of Yakov. The purpose of having the children is to continue the Avodas HaShem of Yakov. But when HaShem sees that the goal will not be reached he will step in and prevent the fertility. But through this Akara, the fertility of Klal Yisrael fulfill its purpose.
But this infertility is temporary. It is to give the person a chance to work on himself that the child that will be born will be part of the ‘complete bed’[5]. The fruit goes after the root, and when the root exerts himself to be better, then the child can be born. And that is the ‘rejoicing of the Akara.’
The Akara is the process to allow all the children of Klal Yisrael to be born in the correct way to fulfill the goal of Avodas Hashem.
But this should seem to take a long time. In the times preceding Moshiach the Neviim seem to predict that Klal Yisrael will be on a very low level. When will children of the ‘perfect bed’ be born?
But in the time of the rejoicing of the Akara, the criteria for being part of the ‘complete bed’ are different.[6]
The ARIZ”L told his student R Chaim Vital[7] that since the generations are so impoverished in the service of HaShem, even a small act done for the sake of Hashem, has great value in His eyes.
What in earlier generations someone whose spiritual accomplishments would be an Akara, in the later generations is a source of joy. That is the meaning of the Pasuk, “Greater are the acts of the desolate generation than the greater generations.”
And that is the disagreement between the Tzeduki and Bruriah. The Tzeduki who only sees the external Written Torah cannot see this. But Bruria the mother can see the potential even in someone who seems like an Akarah.
This Perek in Yeshayahu is read after Tisha B’Av. Chazal instituted that after Tisha B’Av when we remember the Churban, we then read seven Haftaros of comfort. Rani Akara is written in the present tense, not the future. Every time we read this it is referring to the generation when it is being read. How can a generation when there is still a Churban be the joy of the barren mother?
The power of the Haftorah of Rani Akara comforts us that even though it seems to be a desolation, this is really a rejoicing[8]. These are the words of the ARIZ”L to his student.
Seemingly the era of greatest destruction in the spiritual history of Klal Yisrael was between the years 4,000 and 5,000. There was no Bais HaMikdosh and there was no possibility of Moshiach arriving. But those generations were the greatest expansion of Torah, of the Mishnah and Gemarra. It seems like a time of persecution, but that is when Klal Yisrael creates the greatest Oral Torah. The Tzeduki cannot see this Oral Torah, and thinks that we are an Akarah, but Bruria disabuses him of that idea.
That is the Bracha in the Torah, “There should be no infertility among your animals.” The animal here is not the beasts of burden. It is those people in Klal Yisrael who seem to be completely disconnected from Toah and Avodas Hashem. They would seem to be those who Burirah is saying that they are meant to be Akarah. But at the end Dovid HaMelech will rectify even them and will reveal how they also are a part of Knesses Yisrael and have progeny[9].
This is the Bracha that is given to the Chasan and Kallah in Sheva Brachos. The Bracha seems contradictory. ‘Let the barren be joyous’ but then ‘When her children are ingathered’. Does she have children or not?
She does and we daven that those children should be part of Knesses Yisrael and descendants of the complete bed of Yakov.
Where does Amalek fit into this?
One of the foci of the battle with Amalek is about Pru Urvu. Amalek confronts Klal Yisrael between Krias Yam Suf and Matan Torah. At this moment Klal Yisrael has the potential to bring the world to completion. If they would have completely accepted the Torah, the world would have returned to its pre-sin status. That alone would have brought about the evaporation of Amalek. Amalek exists only in a world where there is sin. Even though we are victorious against Amalek but the sin of the Eigel brings back his existence. That is why each time there is a potential for the world to reach perfection, there is a need to overcome Amalek.
There is an important detail of this battle.
On the first day of the war Amalek seemed to be winning. As they exulted in their apparent victory, they cut off the milah of the corpses and threw them upwards to the Heaven. They exclaimed, “Take what You wanted!”[10] They were crowing in their triumph over the Bris Milah of Klal Yisrael. This emphasizes the importance Amalek attached to this aspect of the conflict.
This act of Amalek says that even after the bris, Klal Yisrael sins. We, Amalek, can overcome them. They are not Tzadikim, and we will always be able to defeat them not just physically but also spiritually.
Amalek says that the children of Klal Yisrael will not come from the ‘perfect bed’ of Yakov. Even after the Bris, they are born with sin. The Mitzvah to eradicate Amalek, and bring the world to perfection seems hopeless.
That is why read Rani Akara after the eradication of Amalek. It teaches us that even as the generations descend, the ability to do Mitzvoth and rectify the world becomes easier. The ARIZ”L, the holiest of people who revealed the deepest secrets says, that in his generation, and for sure in ours, Hashem desires the smallest Mitzvoth done for His Name.
What looks like the victory of Amalek is really our victory. What seems to be an Akara is really rejoicing of our ability to do Mitzvoth even when we seem to be an Akara. And that overcomes Amalek.
[1] פסיקתא דרב כהנא – פסקא כ אות א – מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה (תהלים קיג ט) שבע עקרות הן שרה רבקה רחל ולאה ואשתו של מנוח וחנה וציון
[2] ברכות דף י/א – אמר לה ההוא צדוקי לברוריא כתיב רני עקרה לא ילדה משום דלא ילדה רני אמרה ליה שטיא שפיל לסיפיה דקרא דכתיב כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה’ אלא מאי עקרה לא ילדה רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו:
[3] מדרש תהלים – מזמור קז – אמר ר’ אבהו ברבי אחא בשם רבינו, כך היו ישראל נתונין בתוך מצרים, כעובר שהוא נתון בתוך מעיה של בהמה. וכשם שהרועה נותן יד בתוך מעיה ושומטו, כך עשה הקב”ה, שנאמר (דברים ד, לד) לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי.
[4] ספר פרי צדיק פרשת כי תצא – אות י – וכן ציון דהוא בחינת כנסת ישראל וכמו שאמר בזוהר הקדוש (ח”ג ל”ה א’) דכנסת ישראל איקרי בשמא דציון דכתיב ציון במשפט תפדה. גם כן מה שהיא דומה לאשה עקרה כדי להוליד נפשות יקרות וזה הפירוש רני עקרה לא ילדה מה שלא ילדה. פצחי רנה וצהלה מה שלא חלה כי רבים בני שוממה מבני בעולה. ובפסיקתא (שם) כי רבים בני שוממה וגו’ צדיקים העמידה לי בחורבנה יותר מצדיקים שהעמידה לי בבנינה. ואף דנראה דדרש שם על הריבוי במספר בכמות אבל באמת המכוון גם על ריבוי באיכות כי רבים, היינו גדולים במעלה בני שוממה מבני בעולה. ולכן לשיצאו נפשות יקרות כאלה הוצרך להיות ציון דהוא כנסת ישראל דומה לאשה עקרה. וזהו התנחומין נגד מדה ה’ שהוא הברכה בריבוי:
[5] ספר פוקד עקרים – אות ו – וכמו שנאמר (ישעיה נ”ד, א’) רני עקרה לא ילדה דלא ילדה בנים לגיהנום כוותייכו כי לישראל אין ראוי הולדה כזו כלל ועל כן מי שיש בו שורש פורה ראש ולענה שהוא מרירות בעצם שלא יצא מהם עוד שום דבר טוב אם הוא מזרע יעקב שמטתו שלימה הקב”ה מונע ההולדה ממנו כדי שישאר המטה שלימה והפסולת שבו יוכל להתתקן כל זמן שלא עשה פרי עדיין, אבל כשתשמעון אז ברוך תהיה מכל העמים שלא תוליד בנים לגיהנום ולא יהיה בך עקרות למנוע זה כי לעולם התולדה נמשך אחר השורש:
[6] ספר פרי צדיק פרשת כי תצא – אות יב – רני עקרה לא ילדה וגו’ כי רבים בני שוממה מבני בעולה. בפסיקתא (הפטורה זו) הרבה צדיקים העמידה בחורבנה יותר מצדיקים שהעמידה לי בבנינה. ואם כן למה נקרא עקרה ובגמרא (ברכות י’.) שהשיבה להצדוקי מאי לא ילדה רני כנסת ישראל שדומה לעקרה שלא ילדה בנים לגיהנם כוותיכו. ולפי הפשט נראה שרני עקרה מה שנראה ודומה לעקרה בגלות שעל ידי זה הרויחה שלא ילדה בנים לגיהנם כהצדוקים שכפרו בתורה שבעל פה שהיו בזמן הבית
[7] ספר פרי צדיק פרשת כי תצא – אות יב – אך נראה על פי דאיתא בכתבי האר”י ז”ל שאמר לתלמידו הר’ חיים ויטאל שבדור היתום הזה אף דבר קטן שישראל עושה בכונה לשם שמים חשוב אצל השם יתברך הרבה יותר ממה שהיו עושים גדולות בדורות הראשונים. וזה הפירוש רני עקרה אף שנראה שהוא כעקרה שהדור הלוך וחסור מכל מקום רבים בני שוממה אף שהם באמת דלים במעלתם אבל הם חשובים אצל השם יתברך כרבים וגדולים מפני שהם בני שוממה שהם בדור הזה דור יתום ודבר קטן חשוב אצל השם יתברך יותר מבני בעולה ממה שהיה חשוב אצל השם יתברך בדורות הראשונים הגדולים.
[8] ספר פרי צדיק פרשת תבא – אות יז – כנגד זה אומר רני עקרה בהווה שעיקר התפשטות הדברי תורה היה בגלות בבל והוא כנגד מדת הוד שאהרן הכהן מרכבה לה. ובאלף החמישי שהוא כנגד מדת הוד היה עיקר השעבוד ועול גליות שהאלף זה עבר כולו בחורבן. ועל זה אמר כל היום דוה שהו”ד נהפך לדו”ה כמו שכתב בזוהר הקדוש (ח”א קי”ז א’ ועוד) ומכל מקום דייקא באלף זה היו רוב האמוראים וחתימת תלמוד בבלי שהוא עיקר תורה שבעל פה ורוב גדולי הראשונים וזה רני עקרה בהווה.
[9] ספר מחשבות חרוץ – אות ח – ודוד המלך ע”ה הוא המתקן בזה להעלות גם נפש הבהמית ובני אדם הדומין לגמרי והם העמי הארצות וכמו שאמרו (בראשית רבה ל”ב, י’) על פסוק (דברים ז’, י”ד) לא יהיה בך עקר ובבהמתך בבהמין שבך, וזהו הישועה הגמורה שיהיה לעת קץ לכל הנפשות מישראל שלא ידח מהם נדח:
[10] מדרש תנחומא כי תצא – פרק ט – דא”ר חמא בר שקלא וריב”ל ורבי יוחנן מה היו בית עמלק עושין היו מחתכין מילותיהם של ישראל וזורקין כלפי מעלה ואומרים בזה בחרת טול לך מה שבחרת זהו מה שכתוב (שם) חרפתם אשר חרפוך ה’.
Torah Thoughts from Rabbi Zave Rudman 