Parshas Kedoshim – Knesses Yisrael

Download as PDF

Even though Klal Yisrael is warned against serving Avoda Zara throughout Chumash and Neviim, only one specific god had its own special Mitzvath Lo Taaseh. This is found in Acharei Mos and Kedoshim, the god of Molech.

This was service of fire, where a parent gave their child over to the priests of Molech to be brought as a sacrifice. There is a disagreement among the Rishonim whether the child was burned in the fire, or just brought between a line of fires. But all agree that this special issur required that the parent give the child over to the priests of Molech and bring the child through the fire. Lacking either aspect, this specific Lav was not transgressed.

In Acharei Mos the Torah warns against this worship. And in Kedoshim we are taught that the punishment is death. Even though we do not have Molech in our days, the Pesukim there have some very distinct points that are worth understanding.

The Pasuk says[1]: Since he brought his children to Molech, he defiled my Mikdash. Why does this specific worship defile the Mikdash? It is obviously forbidden even outside the Mikdash.

Rashi explains[2] that the Mikdash here is not referring to the Bais HaMikdosh. It is referring to Knesses Yisrael who is sanctified to Hashem. Rashi then seems to bring a parallel from a Pasuk in Emor which uses the term, “to profane my Mikdash.” This Rashi is difficult on a number of levels.

[There is an interesting bibliographic discussion about this Rashi. An examination of the editions of Rashi which are based on the first printed editions of Rashi, Rabbi Chavell, and the earlier edition of Berliner, have this Rashi in brackets; meaning it does not appear in that edition. But the Ramban does mention this Rashi, as we will see, so it must have been in the early manuscripts of Rashi that he had.]

According to Rashi, the Pasuk reads: Since he gave his descendants to Molech in order to defile Knesses Yisrael and to profane My Name. Rashi is bothered that how can one person’s actions defile the Mikdash? Also, Molech does not have to be performed in the Mikdosh to be forbidden. Therefore, he learns the Mikdosh which is profaned is Knesses Yisrael.

But what is Knesses Yisrael? And further, how can one person’s actions defile that?

The Ramban brings this Rashi and connects it to a Gemarra in Berachos[3]. Someone who has pleasure from this world without a Bracha is stealing from Hashem and Knesses Yisrael. This is learned from the Pasuk in Mishlei, “Someone who steals from his father and his mother is a friend to a person of devastation.” He is like Yerovam ben Nvat who led Klal Yisrael to devastation.

We see from this Gemarra that there is a concept called Knesses Yisrael, and even one person’s sin can desecrate it.

But what is he stealing? There are two possibilities; either the object of pleasure or the bracha which he does not say.

The Ramban explains that the object being stolen is the bracha. The word bracha is from the word for a spring of water, a source that continues to flow. Hashem’s desire in creating the world was there should be people who would say a bracha and from there the world would exist. And if people do not recognize His presence, then Hashem will remove His presence from the world and the world will be devastated.

The Gur Aryeh explains the Ramban[4]. He says that Knesses Yisrael is the place where the impact of Hashem is felt in the world through the bracha. And when someone steals the bracha from Hashem then the Shechina leaves Knesses Yisrael, its place in this world, and the world is destroyed.

But the Gur Aryeh disagrees with the Ramban and says that what is being stolen is the fruit[5]. Chazal say that before a bracha everything belongs to Hasheem, and after the bracha it is ours. The Bracha is our payment to Hashem. But before the bracha since it belongs to Hashem, it has kedusha like something from the Bais HaMikdosh and is forbidden.[6]

In the depiction of the Gemarra, Hashem is described as the father parent and Knesses Yisrael as the mother. That represents the concept of Mashpia and Mekabel, giver and receiver. If we do not say a Bracha Hashem’s good cannot be received in the world. The Bracha frees the good Hashem wants to transfer to us. And if we steal that Bracha there is no place in the world for Knesses Yisrael, since it is the mekabel of all the good in the world[7].

Interestingly, the Vilna Gaon in his explanation of the Aggadata of Brachos, uses both explanations. He says that the bracha is stolen from Hashem and the fruit is stolen from Knesses Yisrael.

But according to either explanation the idea is that Hashem created a world where there is a Knesses Yisrael to receive His good. And when that bounty is misused then there is destruction.

So too here, the greatest bounty is a person’s children. Someone who does not just perform Avoda Zara, but purposefully takes what Hashem gives them and turns it away from Hashem is removing from the world the place where Hashem’s good can be perceived. That is ruining the idea of Knesses Yisrael. The ultimate Knesses Yisrael are our children.

That idea is why Molech is such a unique issur. It is not just an aveira, but a misrepresentation of the purpose of the world. And maybe we can take this the other way. A lack of care in Brachos is like Molech. We are taking the good Hashem gives us and bringing it to other gods, by not making a bracha!

---

[1] ויקרא פרק כ  -(א) וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:  (ב) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן:  (ג) וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי::

[2] רש”י על ויקרא פרק כ פסוק ג –  למען טמא את מקדשי – את כנסת ישראל שהיא מקודשת לי כלשון (ויקרא כא) ולא יחלל את מקדשי:

[3] רמב”ן על ויקרא פרק כ פסוק ג – וכבר רמזו זה במדרשם, שאמרו (ברכות לה:) כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גזל להקב”ה וכנסת ישראל, שנאמר (משלי כח כד) גוזל אביו ואמו וגו’, אין אביו אלא הקב”ה ואין אמו אלא כנסת ישראל, חבר הוא לאיש משחית, חבר הוא לירבעם בן נבט שהחטיא את ישראל לאביהם שבשמים כי החפץ ביצירה שיברכו עליה לשמו הגדול, משם יהיה קיום העולם, ואם לאו יתעלה בשמו הגדול ומסתלקת השכינה מישראל, וכל שכן כשיקריב הפרי למולך שהוא מתעב את גאון יעקב ומשכנו:

[4] גור אריה –  ולפי הנראה מדברי הרמב”ן, שהוא מפרש ‘כל הנהנה מן העולם בלא ברכה גוזל הקב”ה וכנסת ישראל’ נאמר על הברכה, שהוא גוזל הברכה מן הקב”ה וכנסת ישראל, כמו שאמר החפץ ביצירה לברך עליה לשמו הגדול, ואז יהיה קיום בעולם, כי תהיה השכינה בארץ על ידי הברכה, שממשיך הברכה והשפע אל היצירה, ואז השכינה בארץ. וכשאינו נותן הברכה, אז תתעלה השכינה בשמו הגדול, כי אין כאן מי שממשיך אותו בארץ, ואז אין קיום בעולם כאשר חסר השכינה מן הארץ, כך הוא דעת הרמב”ן:

[5] גור אריה ‏- ואני אומר כי לא כוונו רבותינו ז”ל בגזילת הברכה כלל, רק בגזלת הפרי, כמו שאמרו שם (ברכות סוף לה.) מכח קושיות המקראות אהדדי; דכתיב (תהלים כד, א) “לה’ הארץ ומלואה”, וכתיב (תהלים קטו, טז) “השמים שמים לה’ והארץ נתן לבני האדם”, ומשני כאן קודם ברכה וכאן אחר ברכה. ולפיכך אמרו כל הנהנה מן העולם בלא ברכה מעל מפני שכתב “לה’ הארץ ומלואה”.

[6] גור אריה – והטעם הזה ידוע, כי במה שהארץ וכל אשר בה לה’, שם קודש חל עליו, כמו כל דבר שהוא לה’ הוא מקודש לשמו יתברך, והנהנה ממנו מעל (לעיל ה, טו-טז). והרי הכל הוא לה’, וחל שם שמים עליו, והנהנה ממנו מעל, כמו מי שנהנה מדבר דשם שמים נקרא עליו, ועל זה אמר “לה’ הארץ ומלואה”. אמנם כשנותן הברכה לה’ אז נעשה חולין, וזה כי הברכה שהוא מברך מגיע עד המדריגה שהוא יתברך מברך ומשפיע, ומצד אשר הוא יתברך נותן ומשפיע לנמצאות אז הוא חולין בודאי, כי בצד אשר הוא משפיע הוא זולת הצד אשר הכל שלו, כי מצד אשר הכל שלו שם שמים חל עליהם, אבל מצד הברכה שהוא נתינת הברכה, אין כאן שם שמים חל עליהם כלל, והוא חולין מזה הצד בעצמו. נמצא כי המברך על הפרי עולה למדריגה אשר שם השפע והברכה להשפיע, ומזה הצד אין שם שמים חל עליהם, כי הברכה היא להשפיע

אל הזולת, ולפיכך אז הוא מותר לאדם ואינו מועל, כי בברכה הוא יתברך נותן הארץ לבני אדם, על ידי ברכתו והשפעתו:

[7] גור אריה – ומה שאמר ש’גוזל כנסת ישראל’, הוא כח הכללי שבישראל, שנקרא ‘כנסת ישראל’ מלשון קבוץ, ותחת מעלה ומדריגה זאת הכל. רק שההפרש יש, שנקרא ‘אם’ בעבור שחומר העלול – שהוא הבן – שלה, והאב – ממנו הצורה. וכל דבר יש בו ב’ דברים; חומר וצורה. לכך אמר שגוזל הקב”ה, אשר שמו יקרא על הנמצאים, וגוזל את כנסת ישראל, בעבור שאליה גם כן הכל, לפי מעלתם ומעלת כח הכללי. אך חילוק יש, כי אל השם יתברך מצטרפים הנמצאים כלם, וגם כנסת ישראל אחר שמצטרפים לה כל הנמצאים בדבר מה – לא באמיתת מציאתם, רק במציאתם החומרי – אז כנסת ישראל היא גם כן אל השם יתברך, כמו האשה שהיא לבעלה. נמצא שהכל הוא לכנסת ישראל, שהשם יתברך נתן להם כל תחת רשותם, אך לא כמו שהיא אל השם יתברך, כי הנמצאים מצד אמיתת מציאתם הם של השם יתברך, ונתן אותם תחת כנסת ישראל במציאות החומרי שלהם, ובזה הם לכנסת ישראל, עד שכאשר הם לכנסת ישראל, וכנסת ישראל להקב”ה, אז המציאות להקב”ה הכל; בצד צורתן ובצד חומרן, וזהו על ידי כנסת ישראל: