Download as PDF
When we read Parshas Metzora immediately before Pesach, there is at least one that they have in common. Both the process of the Taharah of a Metzora and the Korban Pesach brought in Mitzrayim, used an Eizov – hyssop. An Eizov is a lowly bush that grows out of the wall and represents humility.
The Metzora had to bring a bird that was shechted into a vessel, and then the blood was sprinkled upon him with a bundle that included an Eizov.[1]
The Jews in Mitzrayim brough a sheep as a Korban Pesach. Each family shechted it at the doorway of their home. They then collected the blood in a vessel and sprinkled it on the two doorposts and the lintel above. To sprinkle it they also used an Eizov.[2]
What is the connection? (There is one other place where the Eizov is used in the Taharah of Parah Adumah. We will not discuss it here, but the connection will be clear.)
Both Yetzias Mitzrayim and Tzaras have four stages that represent the types of Galus of Klal Yisrael.
Galus is not just a physical separation from Eretz Yisrael. It is first a ruchni disconnect from Hashem. The four Galuyos represent four aspects of a Jew where they can completely disconnect from Hashem.
There are three Aveiros which someone must die rather than transgress. The concept is that performing one of those actions disconnects a significant part of a person from Hashem, and therefore they are spiritually dead. Staying physically alive while having killed your spiritual existence, is not meaningful. Those three are Avoda Zara- idolatry, Gilui Aroyos- illicit relations, and Shefichas Damim – murder.
The Gemarra says there is a fourth action, which is comparable to all three, which is Lashon Hara- evil incorrect speech[3].
The Maharal explains[4] these represent the four parts of a person; Sechel – intelligence, Nefesh – soul, Guf – body, and the Tzelem Elokim –being created in the Image of Hashem. Avoda Zara is the intelligence, Gilui Aroyos the Nefesh (which means desire), Shefichas Damim is the murder of the body. Lashon Hara is to take speech the most human part of a person and debase it.
These are the four Galuyos of Klal Yisrael. In Bavel Nebuchadnezzar desires that everyone should serve a giant idol. Paras was the epitome of debauchery. Greece was the worship of the body. And Edom to this day claims he is the ‘true’ Tzelem Elokim.
The Shem Mishmuel points out[5] that the in various Midrashim Galus Mitzrayim is described as starting at four different times. Some Midrashim say it is when Yakov is Niftar, others when Yosef dies, even others when the last of the Shevatim die, and the final enslavement began when the last of the seventy who descended to Egypt died. He explains that this is not a disagreement but four stages of Galus. What is the significance of these four stages?
All Galuyos were included in the primal original Galus Mitzrayim. That is why Galus Mitzrayim was supposed to be four hundred years. It was supposed to be one century of each of these aspects, and then the final Geulah. (That explains many of the sets of four found in the Seder.)
But because Klal Yisrael sunk into such a level of Tumah before reaching the full four hundred years, we had to leave Galus Mitzrayim earlier. We did not complete the full process of Galus and Geulah. We remain needing to experience each Galus and Geulah individually.
We can now explain the connection between the four stages of descent into Galus in Mitzrayim and these four primary Aveiros. As long Yakov was alive his Kedusha did not allow any influence of Avoda Zara[6]. When he died that influence began to affect Klal Yisrael. Yosef who refused to be tempted by the wife of Potiphar was the epitome of protection from Gilui Aroyos[7]. His death allowed that part of Egyptian culture to affect Klal Yisrael.
Among the Shevatim there were those who could not lay a finger on Yosef; Reuven and Yehudah[8]. Their death permitted the Jewish people to be influenced by a lack of importance for life. And the Tzelem Elokim of Klal Yisrael is a product of the entire nation which came into existence when there were seventy descendants of Yakov. That could only be affected when the last of those descendants passed away[9]. (Yocheved and Serach are explained here[10].)
This idea of seventy people being a Tzelem Elokim can be further explained with the understanding of what Edom represents. Edom is called Tidal the king of Goyim- many nations. One of the characteristics of Edom is that he rules over all seventy nations[11]. Therefore, the opposite of Edom in Klal Yisrael is when we are a microcosm of the seventy nations; seventy people each representing the abilities of one of the seventy nations.
Leaving Mitzrayim required Klal Yisrael to reconnect to Hashem in these four ways. This was done through the Korban Pesach. The blood being sprinkled on the doorposts and lintel with an Eizov was part of this process.
The power to overcome the first three types of disconnection Hashem comes from the Avos. Each one of them connected the world to Hashem in one of these three fundamental ways. Avrohom overcame Avoda Zara, Yitzchak negated his body and was free from Yetzer HaRa, and Yakov was the anti-Eisav, the murderer. (There are various aspects of each of the Avos and which Aveira they overcame, and all are correct.)
Chazal say that the two doorposts on the right and left represent Avrohom and Yitzchak. The lintel above which is between and connects them is Yakov. In Mitzrayim we came close to losing our connection with the Avos. The blood of the Korban Pesach reconnected us back to the Avos.
But we said above there is a fourth sin which is all of them together, the Tzelem Elokim. Where did the Korban Pesach include that?
The Pasuk says that the blood was collected in a ‘Saf’. Rabbi Akiva in the Midrash says[12] it is connected to the word ‘Sefel’ which means a basin. But Rabbi Yishmael learns that this was a small cavity in the threshold, within which the blood was collected. That is the fourth part of the doorway, the lower connection on the floor between the two doorposts.
Chazal connect Lashon HaRa and the sin of haughtiness together. That the blood was collected in the floor, and then sprinkled with an Eizov is to emphasize the humility required to overcome Lashon HaRa. That same humility is required for person to subsume themselves as a part of Klal Yisrael.[13]
Bringing the Korban Pesach reconnected Klal Yisrael to the Avos, as they were before the death of Yakov and all that transpired after.
These same ideas are found in a Metzora. He is disconnected from Hashem and Klal Yisrael in these same four ways and needs to be reconnected.
These are the four types of Tzaras.
Tzaras of clothing represents the guf since clothing cloaks the body of a person.
Tzaras of the house is a person’s connection to his wife – Gilui Aroyos. Chazal say that a wife is the foundation of a person’s home.
There is a special type of Tzaras of the head. This is the intellect which serves Hashem.
And Tzaras of the body represents the Tzelem Elokim.
When someone has Tzaras, they need to take the Eizov and purify themselves by emphasizing humility and through that repair all of those sins which distanced them from Hashem.
And on the night of the Seder, we clean our homes, put on clothes for Yom Tov, we say the Haggadah, and through that we join together as a family and a nation.
And even though we do not have an Eizov to sprinkle blood on the doorway which represents the Avos, we strive to reach to the actions of the Avos and Imahos. Chazal say, “When will my actions touch those of the Avos.” It is taught in the traditions of Pshischa, Kotzk, and Gur; even though we realize that we cannot be the Avos, we try to reach to the actions of the Avos and Imahos just as when we sprinkled the blood of the Korban Pesach.
And our Seder is to remain connected with our Avos, transmit the Mesorah, and connect us to Hashem.
To join Rabbi Rudman’s daily Sefira whatsapp group click here.
[1] ויקרא פרק יד – (ג) וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ: (ד) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב: (ה) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים: (ו) אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ וְאֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת הָאֵזֹב וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים:
[2] שמות פרק יב – (כא) וַיִּקְרָא משֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח:
(כב) וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר:
[3] ערכין דף טו/ב – תנא דבי רבי ישמעאל כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים
[4] מהר”ל חידושי אגדות ערכין דף טו/ב – כל המספר לשון הרע וכו’. הדברים האלו מופלאים, כי איך יהיה דבר זה שיהיה שקול מספר לשון הרע נגד שלשה עבירות הגדולים, יש לך לדעת, כי החטאים באדם הם מחולקים ואין חטא אחד כמו השני. וחלקי החטאים הראשוני’ אשר הם יותר חטא, הם שלשה והם אלו כמו שהם מנוים בכל מקום אלו שלשה חטאים ביחד. וכל חטא מאלו חטאים מיוחד. וזה כי חטא ג”ע הוא מצד הגוף והוא מחמת יצרא דערוה כמו שמבואר בכל מקום ובמסכת יומא (ס”ט ב’) ובמסכת סנהדרין (ק”ב ב’) אמרו שם כי יש שני יצרים דהיינו יצרא דערוה ויצרא דע”ז. ואלו שני יצרי הרע הם כנגד הגוף והנפש כמו שבארנו דבר זה במקומות הרבה. …ולפיכך ג”ע ראש החטאים שהוא נמשך אל יצר הרע שהוא בפרט אל ג”ע, וע”ז הוא החטא השני והוא ראש החטאים מצד אחד והוא דביקת הנפש לע”ז, …אמנם שפיכות דם הוא אל האדם במה שהוא אדם והוא אל צלמו, כדכתיב (בראשית ט’) שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלקים עשה האדם. כי שפיכות דם הוא אל הצלם הזה, ואמר כי לשון הרע שקול כנגד כולם, וזה כי אלו שלשה חטאים כל אחד ואחד חלק בלבד, במה שכל אחד חלק מן האדם ואילו חטא לשון הרע שהוא בנפש המדברת דכתיב (בראשית ב’) ויהי האדם לנפש חיה בזה, עד כי גדר האדם שהוא חי מדבר ולכך בלשון נכלל כל האדם, ויש לך להבין כל אלו דברים. …ומ”מ כל אלו שלשה חטאים הם חלקי החטא ואינם כוללים, אבל לשון הרע היא חטא כולל, כמו העיקר שהוא כולל ג’ ענפים שיוצאים ממנו, האחד (כאחד) מן האמצע ואחד לימין ואחד לשמאל, ולכך לשון הרע שקול נגד שלשה חטאים אלו. ובשביל זה תבין מה שאמר אחר כך המספר לשון הרע כאלו כופר בעיקר, ודי בזה אם תבין:
[5] ספר שם משמואל – פרשת שמות – שנת תרע”א – להבין מה שנראה במדרשים חילוקים בענין התחלת השעבוד. בפ’ ויחי מצינו משמת יעקב אבינו התחיל שעבוד מצרים על ישראל. ובפ’ שמות אמרו כל זמן שיוסף קיים לא הי’ להם משוי של מצרים, מת יוסף נתנו עליהם משוי. וברש”י פ’ וארא (ו’ ט”ז) כל זמן שאחד מן השבטים קיים לא הי’ שעבוד. ובשמות רבה (פ’ א’) שכל זמן שאחד מיורדי מצרים הי’ קיים לא שעבדו המצריים בישראל. הרי יש כאן ד’ מדרשים חלוקים. ונראה
[6] ספר שם משמואל – פרשת שמות – שנת תרע”א – וידוע דשרשי הרע הן ע”ז ג”ע שפ”ד, וממילא קודם שהי’ השעבוד הגשמי הי’ השעבוד הרוחני, שהיו מוטלות עליהם שלש הקליפות משלש העבירות והיתה עליהם עבודה רבה לדחות מעצמם אלו הקליפות שלא להיות נמשכים אחריהן. וכל זמן שיעקב אבינו הי’ קיים היתה קדושתו משפיעה על כולם ולא הי’ כח בכל הקליפות ליגע בהם כי כולן נדחו מפניו. והנה ע”ז היא טעות בשכל. ולכך כשנפטר יעקב אבינו ע”ה שהי’ עיניהם ולבם של ישראל היתה נמשכת עליהם הקליפה שמושכת לע”ז, והקליפות האחרות לא היו נמשכות עליהם מחמת שהי’ יוסף קיים והוא הי’ שומר הברית והגן על ישראל.
[7] ספר שם משמואל – פרשת שמות – שנת תרע”א – וכשמת יוסף נתנו עליהם משוי של מצרים היינו שהיתה נמשכת עליהם הקליפה של ג”ע
[8] ספר שם משמואל – פרשת שמות – שנת תרע”א – והקליפה של שפ”ד לא היתה נמשכת עליהם כל זמן שאחד מן השבטים קיים שהיו מתנגדים לשפ”ד, כי ראובן אמר אל תשפכו דם ויהודה אמר מה בצע כמבואר כ”ז ברמב”ן עי”ש, והיו בני יעקב שהי’ ההיפוך משפ”ד ולא ראה טפת קרי מימיו, ובמהר”ל דשפ”ד היא חטא מצד הגוף, והם שהיו בני יעקב כמו שהי’ הוא קדוש ולא ראה כו’ כן גם הם היו קדושים בגופם והי’ ההיפוך משפ”ד. וכשמתו השבטים נמשכה עליהם הקליפה משפ”ד
[9] ספר שם משמואל – פרשת שמות – שנת תרע”א – אך עדיין לא הי’ שעבוד בגוף כל זמן שאחד משבעים הנפש קיים, דכתיב (דברים ל”ב) יצב גבולות עמים למספר בנ”י, שכל שבעים האומות מקבלים משבעים הנפש כנודע, וא”כ אחר שהם מקבלים משבעים הנפש, א”כ א”א שיהיו שבעים הנפש תחתם בשעבוד. ואחר שמתו כל יורדי מצרים הי’ מתחיל שעבוד הגוף:
[10] שם משמואל שמות תר”ע – ונראה שדקדקו ז”ל לומר מאותן שירדו למצרים היינו שירדו מארץ ישראל למצרים לאפוקי יוכבד שנולדה בין החומות והיא היתה רק מבאי מצרים ולא מיורדי מצרים…….
[11] רמב”ן על בראשית פרק יד פסוק א – ותדעל מלך גוים, זו מלכות אדום שהיא מכתבת טירוניא מכל אומות העולם:
[12] מכילתא פרשת בא פרשה ו – ולקחו מן הדם. שומע אני בין ביד בין בכלי ת”ל אשר בסף מגיד הכתוב שעוקר וחוקק בצד האסקופה ושוחט בתוכה. ואין סף אלא אסקופה שנא’ יחזקאל מ”ג בתתם סיפם את ספיי וכתיב וינועו אמות הספים, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר אין סף אלא כלי שנאמר והספים והמזמרות והמזרקות והכפות וגו’:
[13] ספר שם משמואל – פרשת תזריע – וחודש שנת תרע”ג – ומשום שנשתאב בהם כח רע היפוך הפנימיות שלהם וכענין מצורע. וכבר אמרנו במק”א שד’ הגזירות שהיו במצרים היו מקבילות לגוף ונפש ושכל וצלם אלקים המחבר את שלשתם ואין לכפול הדברים, וע”כ כשנגאלו היו צריכין טהרה מעין טהרת המצורע, וזהו שפסח מצרים טעון הזאה באגודת אזוב משא”כ פסח דורות:
Torah Thoughts from Rabbi Zave Rudman 