Download as PDF
Dan and Yehudah
Sefer Yetzirah is one of the foundational sefarim that explain the creation and structure of the world. Chazal teach that Avraham Avinu wrote it and, in his edition, there were four hundred perakim.[BTP1] This was to counteract the tremendous influence of avodah zarah in his time. If people believed that the world was created and directed by the powers of avodah zarah, then there was a need for a clear rebuttal to show how Hashem created the world. But since then, the power of avodah zarah has diminished and we only need five perakim, as edited by Rabbi Akiva.[1]
A major topic of the sefer is the structure of Klal Yisrael. Specifically, the triad of the Avos and the twelve Shevatim. In that spatial organization, each Shevet is part of the bedrock of the world.
Sefer Yetzirah describes the world that Hashem created as a three-dimensional world that expands in four directions. The twelve Shevatim are the twelve boundaries of the cube. A cube has three dimensions, six faces, and twelve boundaries where the six faces intersect. You cannot remove any of those aspects of the world.[2]
This is the meaning of the Gemara that says there is a mesorah that no Shevet can vanish[BTP2] .[3] Just as the laws of geometry are immutable, the geometric structure of the world as reflected in the Avos and Shevatim cannot be changed.
Even though all twelve Shevatim are equal partners in the shape of the world, there are still levels of the Shevatim. Dan is called the lowest of the Shevatim since he comes from Bilhah, the maidservant of Rachel. This contrasts with the royalty of Yehudah. But to offset this, Hashem gives Yehudah and Dan equal responsibilities.[4]
Therefore, both in the construction of the Mishkan and the Beis Hamikdash, the architects were from Yehudah and Dan. Hashem commanded that Ohaliav from Dan partner with Betzalel from Yehudah in the construction of the Mishkan. And Shlomo was the builder of the Mikdash, while Chiram, whom the pasuk describes as the child of a mother from Dan, was the architect[BTP3] .[5]
The Beis Hamikdash is the dwelling place of the Shechinah in Klal Yisrael. The message is that Hashem does not dwell in Klal Yisrael unless all the Shevatim are represented, even if they seem to be unequal.
This idea is expressed in the berachos of Yaakov and Moshe given to these Shevatim.
In the berachos of Yaakov, Yehudah is compared to a lion, called by the Chazal the king of the animal kingdom. In the berachos of Moshe, Dan is also compared to a lion. Both are seen as the ultimate king, Mashiach. The berachah of Yehudah is about how he will be Mashiach. But surprisingly, in the berachah of Yaakov[TG4] , Dan is also seen as a potential Mashiach.
Shevet Dan lives this paradox. On the one hand, he is the lowest of the Shevatim. But he also carries within himself the potential of being a lion, like the royalty of Yehudah.[6]
Dan comes from Rachel through her maidservant, Bilhah, who she gave to Yaakov. Even though Rachel is the mother of the tzaddikim, Dan represents the idea of teshuvah before the tzaddikim are born.[7]
Shevet Dan had a special role in the desert. They were the van[TG5] [BTP6] , the end of the procession of the Jews in the desert. They were the collectors of whatever was lost in the journey. The straightforward understanding is that people would lose things as they traveled, and Dan would gather them up and return them at the end of the day.
But there is a deeper insight. The camp of Klal Yisrael was surrounded by Clouds of Glory. But one had to be worthy to remain within those clouds. If one sinned, they would be expelled from within the camp. Dan was the Shevet that was able to return people to within the cloud. They knew how to go where someone who had sinned had fallen, help that person and cleanse them of the sin so that they were once again worthy to dwell in the encampment of the Shechinah.
However, this came at a price. Being outside the camp, even for good reasons, affected Shevet Dan. But it was not just cause and effect. Chazal teach that they carried with them the avodah zarah that was the source of the eigel.[8] And that is also why they were outside the camp.
They embodied this contradiction. Even though Moshe compares them to the lion of Yehudah, Yaakov compared them to a snake.
The Gemara teaches that the snake before the sin was a servant of Adam for good[BTP7] .[9] And that possibility can still exist.
Dan can be the snake of kedushah which can strike at the hoof[BTP8] of the horse. That is the[BTP9] snake before the sin. But the challenge of being the snake of kedushah rather than that of tumah is very difficult.[10]
That is why the first avodah zarah in Klal Yisrael belonged to Michah, as described at the end of Sefer Shoftim. Its temple was built in the portion of Shevet Dan.
Shimshon as a child of the marriage between these two Shevatim embodies this seeming paradox. He seems to leave the camp of Klal Yisrael when he marries two Pelishti women. And through that, he saves the nation. He ultimately defeats the Pelishtim when he collapses the temple of the Pelishtim on himself. This leads to the longest period of Jewish control of the Pelishtim during their ongoing conflict. But it comes at the cost of his life, both physical and spiritual. (The Rambam writes[11] that Shimshon, the savior of Klal Yisrael, of course did not marry non-Jewish women, but because their conversion was not wholehearted, they were considered non-Jews.[12])
[1] ספר שער האמונה, הקדמה — וכמו שנראה מספר יצירה לאברהם אבינו ע”ה שיש בידינו חמשה פרקים. וכדאיתא בספר מגן אבות להגאון ר’ שמעון בר צמח ז”ל הוא בעל התשב”ץ בהקדמתו לספר הנ”ל על מאמר רבותינו במסכת ע”ז (יד:) ע”ז דאברהם אבינו ת’ פרקי הוה ואנן חמשה אית לן, היינו שנשאר לנו מזה בספר יצירה.
ספר עמק המלך, הקדמה מהרב המחבר — ואברהם אבינו עליו השלום עשה ספר יצירה שכחו פירושו, וחזר רבי עקיבא עליו השלום ויסדו, וזהו שאמרו חז”ל “והן הן תרומות מידותיו של רבי עקיבא” (גיטין ס”ז.).
[2] ספר יצירה, נוסח דפוס מנטובא ו, ג — ג’ אבות ותולדותיהן, ז’ כובשים וצבאותיהן, וי”ב גבולי אלכסון ראיה לדבר עדים נאמנים עולם שנה נפש.
פירוש ספר יצירה לר”י הברצלוני, פרק ה — הרי בפסוק הזה זכר ארבעה פעמים י”ב אחד כנגד השבטים המזלות והחדשים והמנהיגין והאלכסונין.
[3] בבא בתרא דף קטו: — אמר אביי גמירי דלא כלה שבטא.
[4] ספר פרי צדיק לחנוכה, אות יז — וכמו כן נאמר בדן גור אריה לזווגו עם הגדול שבשבטים שהוא יהודה דכתיב גור אריה יהודה וכמו שהמשכן נעשה בשניהם בצלאל מיהודה ואהליאב מדן וכן המקדש (כמו שאמרו שמות רבה שם), כי היה אז התגלות מעין לעתיד שיתגלו העיגולים כמו שאמרו (סוף תענית) עתיד הקב”ה לעשות מחול לצדיקים כו’, והיינו, כי בהעגול מגיע דייקא הסוף להתחבר עם הראש. ועל זה אמר יעקב אבינו ע”ה על דן לישועתך קויתי ה’ דאיתא (בבראשית רבה) שהיה רואה שמשון וסבור שהוא יהיה משיח וכיון שראה אותו מת אמר לישועתך וגו’, והיינו שקיוה על הישועה שלעתיד לבוא שאז יהיה המחול בהתגלות בחינת העיגולים. וגם אז יהיה שריה מדן דזמין למיתי בהדי משיחא דאפרים כמו שאמרו בזוהר הקדוש (ח”ג קצד:). וזה מורה, כי כאשר באים לתחתית המדרגה יש קיווי להוושע ולהגיע דוקא על ידי זה לראש הישועה.
[5] אות ד — והמברר דבר זה בפועל בעולם הזה הוא שבט דן המאסף לכל המחנות שהוא המקבץ כל הנדחים שבישראל כמו שאמרו ז”ל (שמות רבה מ, ד) דהגדול שבשבטים יהודה והירוד שבהם דן והשוום הכתוב לחברם במלאכת המשכן ובית המקדש שהוא השראת השכינה בתחתונים לאחד כל הכנסת ישראל לאגודה אחד אל הבית הזה ואף הפושעי ישראל עמהם.
ושניהם נקראים אריה שהוא המלך שבחיות.
[6] אות ד — אבל דן הוא זנבא דאריה ובמדריגות התחתונות היורדות מות לגמרי דעל כן איתא בספרי על פסוק (דברים כט, יז) פן יש וגו’ או שבט וגו’ זה שבטו של דן שבו יש מקום לשורש פורה ראש שפולטם הענן כמו שאמרו בתנא דבי אליהו רבה (פרק כו) מיכה בעט באנכי שזהו שורש היהדות שלא נאמר בלשון ציווי כלל כי שורש ישראל מאמינים בני מאמינים, ואמנם כח הבחירה שרצה השם יתברך שיהיה בעולם הוא מתפשט עד השורש ואפשר לקלקל גם בשורש האמונה התקועה בלב ולבעוט גם באנכי.
ועל זה אמר בברכת דן דידין עמו (בראשית מט, ז) [רצה לומר המיוחד לו ועם בכל מקום מורה על הגרועים ומוקצים שבישראל והם עמו שיש בהם שורש החסרון הנזכר הנמצא בשבטו] כאחד שבטי ישראל שדרשו חז”ל (בראשית רבה צח, יג) כמיוחד שבשבטים זה יהודה שיכול לדון לכף זכות ולקרב גם הרחוקים ביותר.
[7] ספר תקנת השבין, אות ו — והוא היה מזרעא דיוסף ונתגלגל פסלו לבני דן שהם התחילת גילוי זרעא דרחל על ידי בלהה שפחתה שרצתה להבנות ממנה בעוד שהיה עדיין מדת הדין נותנת שלא תפקד רחל, דעל כן אמרה דנני אלקים (בראשית ל, ו) רצה לומר על שמנע ההולדה ממנה הצדיקה הדין וגם שמע בקולי ליבנות משפחתה וקראתו דן על שם מדת הדין בה כי על ידו נתגלה לה שהכל בדין כי בלידת כל שבט ויציאתו לאויר העולם נתגלה אורו בעולם ונודע למביני מדע כאבות ואמהות כל מעלות וחסרונות שבו, והרגישה ביצרא דעבודה זרה וכעס הנמצא בו והתחילתם בזרעא דיוסף והבינה מזה הצדקת דינה.
[8] בעלי התוספות על במדבר ז, יח — ששבטו של דן יש בהם פסלו של מיכה ופלטם הענן.
[9] סנהדרין נט: — דתניא רבי שמעון בן מנסיא אומר חבל על שמש גדול שאבד מן העולם שאלמלא (לא) נתקלל נחש כל אחד ואחד מישראל היו מזדמנין לו שני נחשים טובים אחד משגרו לצפון ואחד משגרו לדרום להביא לו סנדלבונים טובים ואבנים טובות ומרגליות ולא עוד אלא שמפשילין רצועה תחת זנבו ומוציא בה עפר לגנתו ולחורבתו.
[10] אות ד — וכן שמשון נקרא על שם של הקב”ה והוא הנושך עקבי סוס בעקביים שהוא תכלית ההשתקעות דרגליה היורדות, דסוס מורה זימה כמו שנאמר (ירמיה ה, ח) סוסים מיוזנים וכמו שאמרו בפרק ערבי פסחים (פסחים קיג:) דאוהב הזימה, וזהו הנחש דקדושה שהוא היפך הנחש דסיטרא אחרא שהוא אשת זנונים המסית לתאוה ומטיל זוהמא ומכל מקום נקרא נחש כי למראית עין היה גם הוא הולך אחר מראה עיניו כמו שאמרו (סוטה ט:) שמשון בעיניו שזהו תחילת הסתת הנחש בעין רואה דנחמד העץ למראה שזהו התחלת הרע ואחר כך לב חומד וכלי המעשה גומרים בפועל פגם הברית היותר גדול דביאת ארמית, אבל מה’ היה הדבר לבקש תואנה לכלות הרע על ידי זה בהריגת הפלשתים על ידי זה.
ובזה זכה להיות שופט ישראל ומנהיג הדור שכוחו היה להשיב כל הנדחים מישראל גם כן תחת כנפי השכינה שנעשו אחר התיקון כל חטאיהם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית דמאת ה’ יצא הדבר וכמו עבירה לשמה דזה הזדונות שנעשים כזכויות על ידי התשובה הגמורה.
[11] רמב”ם הלכות איסורי ביאה יג, יד — אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל או שלמה מלך ישראל שנקרא ידיד ה’ נשאו נשים נכריות בגיותן אלא סוד הדבר כך הוא… (טז) ולפי שגייר שלמה נשים ונשאן וכן שמשון גייר ונשא והדבר ידוע שלא חזרו אלו אלא בשביל דבר ולא על פי ב”ד גיירום חשבן הכתוב כאילו הן עכו”ם ובאיסורן עומדין ועוד שהוכיח סופן על תחלתן.
[12] אות ה — ואחר כך שהיה טוחן בבית האסורים כדברי חז”ל על אלו ודאי אי אפשר לומר שיגיירם וזהו שורש הירידה דדן שהיה הענן פולטן כאילו הם חוץ למחנה ישראל ואינם בכללם חס ושלום.
Torah Thoughts from Rabbi Zave Rudman 