Chanukah and Yosef- Serving HaShem with Life

Download as Word

There is a specific Midah that is crucial to a person living a fulfilling of Avodas HaShem. That is to be alive, and always be renewed. This is found both in the VaYeshev, and in the concept of Chanukah. The word Chanukah means to dedicate something that is newly built. Since we reenact this event every year, we are meant to live in an upwards spiral of constant renewal. At the end of VaYeshev, Yosef does not utilize this Midah and therefore remains in jail for two more years[1]. I would like to show where this idea is contained in these two sources.

In order to see this concept in Galus of Yavan and how the Geulah is connected to the concept of rededication, let us analyze the different exiles, what caused them, and what was the result. Each of the Galuyot of Klal Yisroel was a result of a particular sin, which then caused a Churban, on some level.

The first exile to Bavel was caused by the nation transgressing the three cardinal sins: idolatry, murder, and illicit sexual relations[2]. The result was a destruction of the first Bais HaMikdosh.

If we examine the fourth Galus, the Roman exile was a result of Lashon HaRa and baseless hatred[3]. The result was the destruction of the second Bais HaMikdosh, and the exile we are in now.

The second exile of Paras and Madai was less clear. The danger to the Jewish people is obvious. Haman and Achashverosh desired to exterminate the Jewish people. But the sin and the consequence are less clear. There was not an actual destruction of the Bais HaMikdosh. The Churban was the suspension of the reconstruction of the nascent second Bais HaMikdosh. The surrounding nations that had gotten used to the land devoid of Jew, wrote letters to Achashverosh, asking him to suspend the construction[4]. That was the Churban during the reign of Paras and Media. What caused this decree? Chazal tell us[5] that it was a conjunction of the sin of the people who had bowed down to the idol of Nebuchadnetzer years earlier, and the participation of the nation in the feast of Achashverosh.

But the exile of Yavan is the most difficult. The Shem M’Shumel finds it difficult to delineate what the underlying sin of the Jewish people was[6]. What caused them to be vulnerable to the attacks of the Greeks and the Hellenists? The answer seems obvious, that it was the Hellenization of the people. But what caused that? He brings from the Bach a Midrash that finds the underlying cause. It was a lack of enthusiasm in the performance of Mitzvoth[7]. The feeling of a lack of life and enthusiasm is a sin that can cause a Churban. We find a similar idea the Rambam[8]. He writes “Whoever does not serve HaShem with happiness and a good heart, is a fool and an egotist.” The Pasuk that the Rambam brings about the lack of doing Mitzvoth in an enthusiastic way, is the Pasuk that in the Chumash[9] that is the prelude to the Churban.

But what was the Churban? Did not the Bais HaMikdosh stand the entire time? The Churban here was even more subtle than before. There was a breach of the Kedusha of the Bais HaMikdosh. In the Bais HaMikdosh, there was a border delineating till where non-Jews could enter.  In that barrier the Greeks opened thirteen openings[10]. The idea of Yavan was that all separation and barrier does not exist. There is no concept of holiness. Anyone can go wherever they want. It is the opposite of what we say in Havdalah. Instead of the separation between light and darkness, and sacred and secular; all are equal. When there is no enthusiasm in serving HaShem, one is not uplifted to serve HaShem differently than the other mundane activities in his life, there is no separation between Kedusha and secular.

Why is that counteracted by the Cohanim? And why is the final victory a small jug of oil that sealed by the Cohen Gadol?

Yavan is the belief in a world that never began and never ends. There is no creation. It is a world that is a steady state. There is no enthusiasm and no rebirth. That is the miasma with which they affect the world.

The beginning of the battle with Yavan, is when Shimon HaTzadik goes out to greet Alexander the Great[11]. However, instead of destroying the Bais HaMikdosh, Alexander bows down to Shimon. To the astonished eyes of his advisors, he explains that the countenance of Shimon leads the way before him in all of his victories. What is special about Shimon HaTzadik? One idea is that in his day the Menorah was never extinguished[12]. There a constant rejuvenation of the fire of the Menorah. It never got old and died out. When he dies this miracle did not continue on a permanent basis. Shimon HaTzadik represents constant life. Therefore, he is the exact opposite of Yavan and is not defeated by them. But when that is put out, then we are vulnerable to them. So Greece overcomes us, and we are apathetic in our Mitzvoth.

To overcome them, the Cohanim need to be zealous in their service of HaShem. That is what the Chashmonaim do. They lead the nation to that level. The final proof of that is that once again the Menorah remains lit, and does not go out. It is from the last jug of oil that is sealed by the Cohen Gadol. It is the last vestige of Kedusha.

The Cohen Gadol was someone always alive and new. We learn this from the special Korban the Cohen Gadol needed to bring every day. There is a special Korban Mincha that a Cohen brings when he begins the Avodah. This is to inaugurate him in the Avodah. The Cohen Gadol brings that Korban every day. The Sfas Emes explains[13] that is the power of the Cohen Gadol. He was always fresh every day. For him, every day was the beginning of his Avodah. This does not just mean that he started again. To be new, there has to be something that he did not do the day before. This is the power of being alive. That is what can overcome Yavan.  They are the old, the same, nothing new. To overcome them, there needs to be life in your service of HaShem.

That is why the oil is with his seal burns for eight days. It has within itself this newness. And that is a sign that Klal Yisroel once again is serving HaShem with happiness and a good heart.

The Torah portion we read on Chanukah is always about Yosef. The Sfas Emes explains that Yosef is the power of remembering. Remembrance is the power of life. As we say on Rosh HaShanah, remember us for life. Yosef is someone who is always alive, but that comes from a sense of remembering HaShem. When Yosef asks the baker of Pharaoh to remember him, he spends another two years in prison. True remembrance is when you remember that you are connected HaShem. That needs constant renewal. A person who is stagnant is not remembering HaShem.

In that way, the Midah of Yosef is the same as that of the Cohen Gadol. The Cohen Gadol wears the Avnei Shoham on his shoulders as a remembrance. On the Choshen the Avnei Shoham are the stone of Yosef. But it is not enough for Yosef to have his own personal stone of remembrance. He also carries all the Shevatim upon him to be remembered. That is why above the Choshen which is worn in the chest, is his stone is in the shoulders.[14]

The shoulders are the place of Yosef[15]. In Hebrew, the shoulders are called Shechem. That is the portion of Yosef. As Yakov says to Yosef, “I have given you a Shechem more than your brothers.” Also, that is the part of the body, where it first splits into two. Till then there is the head. Even though there are pairs of organs on the head; they work in tandem. The arms are where there are first two limbs that are independent. That is parallel to the division of Yosef to Ephraim and Menashe.

Both Yosef and Shimon are called “Tzadik”. In this context, it is the Midah of constant life. This week, that should be our Midah. To not be stagnant in our Avodas HaShem, but to be alive. As we say in Krias Shema, “In order that you should remember, and be holy to HaShem.”

[1] בראשית פרק מ (כג) וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ: (א) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עוֹמֵד עַל הַיְאֹר:

[2] יומא דף ט/ב –  מקדש ראשון מפני מה חרב מפני שלשה דברים שהיו בו עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים

[3] יומא דף ט/ב –  אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב מפני שהיתה בו שנאת חנם

[4] רש”י אסתר פרק ט פסוק י (י) עשרת בני המן – ראיתי בסדר עולם אלו עשרה שכתבו שטנה על יהודה וירושלים – ו  – שכתוב בספר עזרא (עזרא ד) ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלם, ומה היא – השטנה לבטל העולים מן הגולה בימי כורש שהתחילו לבנות את הבית והלשינו עליהם הכותים והחדילום וכשמת כורש ומלך אחשורוש והתנשא המן דאג שלא יעסקו אותן שבירושלים בבנין ושלחו בשם אחשורוש לשרי עבר הנהר לבטלן.

[5] מגילה דף יב/א – שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחאי מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה אמר להם אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו אמרו לו אמור אתה אמר להם מפני שהשתחוו לצלם

[6] ספר שם משמואל – פרשת מקץ – חנוכה – ליל ז’ – וקיימנו ג”כ דברי הב”ח (או”ח סי’ תר”ע) שאמר שהחטא בימי היונים הי’ התרשלות וקרירות בעבודה כי שומר הברית נקרא חי ולהיפוך הפוגם ברית יש בו רוח עצב וקרירות, וע”כ פגם ברית שמאז הביא בהם רוח התרשלות וקרירות, ע”כ היו דברינו מאז. ונראה עוד לומר דרוח חיים ורגש הנפש שבאדם הוא המאסף כל כחות האדם וכל הרגשותיו להיות לאחדים בידו, ולהיפוך בלי רגש הנפש כל כחותיו מתפרדין…אך כשגברו החשמונאים ונצחום נתקיים ביונים יתפרדו כל פועלי און, וישראל עושה חיל, ושבו להתאחד בפרט ובכלל ברגשת נפש מאד. וע”כ המצוות שתקנו בחנוכה היו רק בענין חיות ורגש הנפש נרות הלל והודאה ולא סעודה:

[7] בית חדש על או”ח סימן תרע –  אבל בחנוכה עיקר הגזירה היתה על שהתרשלו בעבודה ועל כן היתה הגזירה בטל – מהם העבודה כדתניא בברייתא (אוצר מדרשים [אייזנשטיין] עמ’ קצג ד”ה דור) שגזר עליהן אותו הרשע לבטל התמיד ועוד אמר להם מצוה אחת יש בידם אם אתם מבטלין אותה מידם כבר הם אבודין ואיזה זה הדלקת מנורה שכתוב בה (שמות כז כ) להעלות נר תמיד כל זמן שמדליקין אותן תמיד הם עומדין כו’ עמדו וטימאו כל השמנים וכשחזרו בתשובה למסור נפשם על העבודה הושיעם יי’ על ידי כהנים עובדי העבודה בבית יי’ ע”כ נעשה הנס גם כן בנרות תחת אשר הערו נפשם למות על קיום העבודה ולפיכך לא קבעום אלא להלל ולהודות שהיא העבודה שבלב:

[8] רמב”ם הלכות לולב פרק ח – (טו) השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן עבודה גדולה היא וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר (דברים כ”ח) תחת אשר לא עבדת את ה’ אלהיך בשמחה ובטוב לבב וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו חוטא ושוטה וגס רוח

[9] ספר דברים פרק כח – (מו) וְהָיוּ בְךָ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת וּבְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם:(מז) תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ ְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל: (מח) וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ יְדֹוָד בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל וְנָתַן עֹל – בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ עַד הִשְׁמִידוֹ אֹתָךְ:

[10] משנה מסכת מדות פרק ב –  לִפְנִים מִמֶּנּוּ, סוֹרֵג גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. וּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה פְרָצוֹת הָיוּ שָׁם שֶׁפְּרָצוּם מַלְכֵי ָיוָן. חָזְרוּ וּגְדָרוּם, וְגָזְרוּ כְּנֶגְדָּם שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת.-

[11] יומא דף סט/א – והתניא בעשרים וחמשה [בטבת] יום הר גרזים [הוא] דלא למספד יום שבקשו כותיים את בית להינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו ונתנו להם באו והודיעו את שמעון הצדיק מה עשה לבש בגדי כהונה ונתעטף – בבגדי כהונה ומיקירי ישראל עמו ואבוקות של אור בידיהן וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה עד שעלה עמוד השחר כיון שעלה עמוד השחר אמר להם מי הללו אמרו לו יהודים שמרדו בך כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה ופגעו זה בזה כיון שראה לשמעון הצדיק ירד ממרכבתו והשתחוה לפניו אמרו לו מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה אמר להם דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי

[12] יומא דף לט/א – תנו רבנן ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק …נר מערבי דולק מכאן ואילך פעמים דולק פעמים כבה

[13] ספר שפת אמת – ויקרא – פרשת צו – שנת [תרמ”ז] – במנחת חביתין שנקראת מנחת חינוך וכהן גדול מקריב בכל ום. ונראה כי הכ”ג מתחדש בכל יום ומתעלה מיום ליום לכן מביא בכל יום המנחה.-

[14] ספר שפת אמת – דברים – לראש השנה – שנת [תר”ס] – א”כ הזכרון של ר”ה למעלה מזכרון דראשי חדשים. הי”ב – חדשים הם בחי’ י”ב השבטים שהם אבני זכרון כמ”ש בתורה ונשא כו’ שמותם לפני ה’ לזכרון. ובר”ה צריכין לעורר זכרון של יוסף שהוא למעלה מזכרון השבטים שמדריגת יוסף למעלה ממדריגת השבטים כמ”ש ברכות אביך גברו כו’ תהיינה לראש יוסף. ולכן מצינו דזכרון ר”ח של תשרי בכסה וצריכין לעורר הזכרון מעולם שלמעלה והוא זכרון דיוסף.

[15] ספר שפת אמת – שמות – פרשת תצוה – שנת [תרנ”ז] -ובאפוד היו ב’ אבני שוהם שהם בחי’ יוסף שמעלה השבטים למדריגה עליונה כמ”ש קמה אלומתי כו’ תסובינה אלומותיכם כו’. וכתיב נתתי לך שכם אחד על אחיך. כמו משכמו ומעלה גבוה. ולכן בזכות אבנו העלה כל השבטים על כתפות האפוד.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s