Parshas Bereishis – Adam’s First Wife – Lilith

Download as Word

There are a number of places in Chazal, where there is a reference to a consort of Adam before the Chavah of the Written Torah. Sometimes she is referred to as ‘The First Chava’[1]; and sometimes she is given a name- Lilith[2]. The one place the name Lilith is mentioned in Tanach is in Isaiah[3], as a sign of desolation and emptiness. Rashi there[4] even refers to her as a female ‘Shed’. The regular translation of Shed is demon, but since in our Christian based language the connotation and understanding are incorrect, it needs clarification.

This Chazal has been used in various contexts outside of Torah discussion, and requires clarification as to the Torah approach. I hope what I write here, is correct and will be understood correctly. There need to be certain introductions to begin with.

There is a disagreement in the Gemarra[5] as to when the creation of the world took place. R Eliezer says it was Tishrei, and R Yehoshua says it was Nisssan. It seems difficult to understand how there can be so basic a disagreement. Especially since where this is relevant to Halacha, we act according to both opinions. On Rosh HaShanah we say, “Today (in Tishrei) is the conception of the world.” That is like R’ Eliezer. But when we say Birchas Hachama which is the representation of the sun as it was the first day it was created, we do it in Nissan, like R’ Yehoshua.

Tosafos answers[6] that as in any Machlokes which is L’Shem Shamayim, both are the words of Elokim Chaim, and reconciles these two opinions. The Ariz”l also reconciles them in a similar way[7]. Their explanation is that based on the Chazal that in the beginning HaShem desired to create the world with the attribute of Din-strict justice. When He saw that the world could not exist like that, He joined it with the Midah of Rachamim. This is not that Chalilah, HaShem changed His mind. Rather, the first creation was the conception of a complete world. The second was a world that was incomplete, and that an incomplete human is obligated to strive to complete to bring the world to completion. (See R’Tzadok in Pri Tzadik[8].)

Thus, Tishrei is the realm of the conception, the thought. And that is why it is the day of Din- the days of judgement. Nissan is when HaShem redeemed us from Egypt. And as we say in the Hagada[9], we were unclothed and stripped of Mitzvoth. HaShem needed to use the attribute of mercy to redeem us. Therefore, both opinions are correct. The disagreement is which is the primary aspect of creation, and which is secondary.

Our responsibility is to take the incomplete world that requires miracles and Rachamim to exist, and bring into an existence of Din. The Safas Emes observes[10], that even though that seems an almost insurmountable task; in Machsava- the realm of thought- we are obligated to reach there, even if in action we cannot. We are to live in both realms. The realm of Machshava of Tishrei, where we are perfect; and the realm of Nissan, where we require the Rachamim to continue to exist.

R’ Tzadok extends this idea in the following manner. The Mishnah says that HaShem created the world with ten utterances. However, when you count them there are only nine. There is a disagreement between the Gemarra and the Zohar which is the missing one. The Gemarra says the missing one is Bereishis; while the Zohar counts when HaShem says, “It is not good for man to be alone”, as the tenth. This is another variation on the two levels of creation. Bereishis is the original creation where everything was perfect. The other possibility is in the world of “Not good”, where things are not perfect and require repair. These are the same two sides as to understanding when the world was created.

I would like to use this framework to explain the idea of ‘The First Chava’, or Lilith. As we brought above, she is referred to as a Shed. What is that, and how are we to understand it?

The word Shed comes from the word that defines something that is forcibly taken, or the concept of destruction[11]. The Shed was created on Erev Shabbos as Shabbos began[12]. And as it was being created Shabbat entered and it remained incomplete[13]. That is difficult to comprehend since HaShem who was creating, cannot in any way miscalculate. What Chazal are teaching us is the following. Erev Shabbat as the day ended, was already after the sin of Adam. All things created then are in some way connected to the sin. The Shed is an incomplete being created in a world that has already been twisted into a shape different than its original form. So as a result of Adam’s sin it is incomplete. The purpose of the Shed is that when humans through their Bechira, make the world more incomplete, they can make that incompletion greater. That is the consequence of the human’s actions.

There is another aspect, which is that they represent Din. In this world, as we wrote above, Din is unable to reach completion, without the addition of Rachamim. The Shed does not have that Rachamim.

The Ariz”l explains this in the following manner[14]. Just as the entire world was created in a way of Din and Rachamim, so too man’s consort was created in these two ways. The original Chava was a creation of Din, of the attempt at perfection. But when Adam does not remain at that level, the Din demands the consequences, and becomes a power of destruction. It is something incomplete. She was not a helpmate.

But as HaShem ultimately creates the world with the addition of Rachamim, Chavah is recreated in a fashion of Rachamim. That is the Chavah which is a helpmate to Adam.

The Bnei Yissaschar[15] brings the Chazal, that Yakov was a microcosm of Adam. He then extends that idea, to explain why Yakov had two wives. Leah is the aspect of Din. She is parallel to the first Chavah. Rachel is the second Chavah, who inclueds the Rachamim. Yakov as the choice of the Avos, is able to bring even Leah- “Chavah Rishona” to completion.

Thus the final completion of the world is when we reach to a world where through the help of the second Chavah, we can reach a world of Din, and repair the damage to and by the first Chavah.

 

[1] בראשית רבה – פרשה כב פסקה ז – ויקם קין אל הבל אחיו וגו’ יהודה בר אמי אמר על חוה הראשונה היו מדיינין

[2] זוהר חלק א דף לד/ב – הדא הוא דכתיב (בראשית ב כא) ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה, ויקח אחת דייקא, בספרי קדמאי אשכחנא, דא לילית קדמיתא דהות עמיה, ואתעברת מניה, ולא הות לקיבליה עזר, כמה דכתיב ולאדם לא מצא עזר כנגדו,

[3] ישעיה פרק לד – (יד) וּפָגְשׁוּ צִיִּים אֶת אִיִּים וְשָׂעִיר עַל רֵעֵהוּ יִקְרָא אַךְ שָׁם הִרְגִּיעָה לִּילִית וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ:

[4] רש”י ישעיה פרק לד פסוק יד – לילית – שם שידה:

[5] ראש השנה דף י/ב – תניא רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם …בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל רבי יהושע אומר בניסן נברא העולם …בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל

[6] תוספות ראש השנה דף כז/א – ומה שיסד ר”א הקליר בגשם דשמיני עצרת כר”א דאמר בתשרי נברא העולם ובשל פסח יסד כר’ יהושע אומר ר”ת דאלו ואלו דברי אלהים חיים ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן ודכוותה אשכחן בפרק עושין פסין (עירובין דף יח. ושם) גבי אדם שעלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד:

[7] פרי עץ חיים – שער השופר – פרק ה – ומה שאנו אומרים בר”ה היום הרת עולם, ונחלקו רז”ל אם בתשרי נברא העולם אם בניסן, ואיך יחלקו במציאות במחלוקת זה, ואיך יצדק ע”ז אלו ואלו דברי אלהים חיים. והתירוץ לזה, כי יש עיבור ולידה, ומר אמר חדא ומ”א חדא ולא פליגי. כי בתשרי היה העיבור, וכן אותיות תשרי, והם אותיות ראשית. ובניסן היתה הלידה, שצריך נסים לצאת מן הבטן בעת לידתה, וכן מורה ניסן ענין נס, ובו היתה הגאולה בנס. וידוע כי כל יציאת מצרים הוזכרה בלשון לידה, ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך. וכן אמר כאן, היום הרת עולם לשון הריון, ולא אמר נברא העולם, כי בתשרי היה הריון:

[8] פרי צדיק חג השבועות – אות ז – וכמו שאמרו גם בגמרא (ר”ה כ”ז.). מנחם בר”י מוציא ורוח אלוקים מרחפת וחשב יהי אור מאמר ראשון. ומביא מאמר עשירי לא טוב היות האדם לבדו וכן הוא בזוהר הקדוש (ח”ג י”א ב’) ואמרנו דאלו ואלו דברי אלהים חיים על פי מה שכתב תוספות (ר”ה כ”ז.) במחלוקת ר’ אליעזר ור’ יהושע אם בתשרי נברא העולם או בניסן דבתשרי עלה במחשבה להבראות כמו שנאמר היום הרת עולם ובפועל נברא בניסן. והיינו שמתחלה כפי שעלה במחשבה לברוא במדת הדין הוא בתשרי דאתוון למפרע שמורה על מדת הדין והוא יומא דדינא. ולבסוף אחר ששיתף מדת הרחמים נברא בניסן שנקרא אבי”ב שהם אתוון כסדרן אב”ג כמו שאמר בזוהר הקדוש (ח”ב קפ”ו א’) שמורה על רחמים. וזהו הענין שכפי המחשבה לברוא במדת הדין נחשב בראשית נמי מאמר למאמר ראשון כ”ע ומאמר יהי אור נגד חכמה מאמר ב’ שמורה שכבר יש בו איזה התגלות והיה נגלה כל האור הראשון כמו שמורה הה’ פעמים אור שבמאמר זה שכנגד ה’ חומשי תורה כמו שאמרו (ב”ר פ”ג) והיה בו תפיסה ולכן נחשב למאמר ב’ כנגד חכמה. אך אחר שצפה במעשיהן של רשעים וראה שאין העולם יוכל להתקיים במדת הדין והיה צריך לשתף מדת הרחמים. ואור הראשון ראה שאינו כדאי להשתמש בו וגנזו (כמו שאמרו חגיגה י”ב.) אז נעשה המאמר יהי אור גם כן שכל הנעלם מכל רעיון ואין בו תפיסה ולכן נחשב הוא למאמר ראשון כנגד כתר עליון. ומאמר עשירי הוא לא טוב היות האדם לבדו. ומאמר זה העשירי לא נכתב בפרשה ראשונה רק בפרשה שניה אחר דכתיב ביום עשות ה’ אלהים ששיתף מדת הרחמים. והוא על פי מה שאמרו (עירובין י”ח.) בתחלה עלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד. והיינו גם כן כפי האמור שמתחלה כפי שעלה במחשבה עלה לבראות שנים ולא היה כלל המאמר לא טוב היות האדם. רק בראשית היה המאמר ראשון. ולבסוף נברא אחד אחר ששיתף מדת הרחמים ואז נאמר מאמר עשירי לא טוב היות האדם.

[9] סדר הגדה של פסח: – וָרָב, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר, רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּדֶה נְתַתִּיךְ וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְֹעָרֵךְ צִמֵּחַ וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה:

[10] שפת אמת – בראשית – פרשת בראשית – שנת [תרל”ז] – ברש”י עלה במחשבה לבראות במה”ד וראה שאין העולם תקיים שיתף מדת הרחמים. וח”ו שיהי’ חזרה באחרונה. רק שבוודאי כך צריך להיות גם למטה כי רצון האדם – מחשבתו צריך להיות לעשות ולקיים הכל ממש כדין וכרצון הבורא. ואם כי אינו יכול לגמור במעשה הכל כראוי. אח”כ שיתף מדה”ר. אבל הרצון צריך להיות כדין.

[11] מחברת מנחם – שד. מתחלק לחמש מחלקות: האחד, ואת שדוד מה תעשי (ירמיהו ד, ל), אמר שדוד נשדנו (מיכה ב, ד), משד עניים (תהלים יב, ו), מפני רשעים זו שדוני (שם יז, ט), נהפך לשדי (שם לב, ד), וסלף בגדים ישדם (משלי יא, ג).‏

[12] אבות פרק ה – (ו) עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן, …ְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין,

[13] מדרש רבה בראשית – פרשה ז פסקה ה – ר’ אומר אלו השדים שברא הקב”ה את נשמתן ובא לבראות את גופן וקדש השבת ולא בראן

[14] קהלת יעקב – ערך חו – ולאה היא דינים גדולים וקשים, ואף שלמעלה בשורשן הם מתוקים וקדושים, מכל מקום בעולם הזה השפל מתוקף הדינין נעשה קליפה וזה סוד חוה ראשונה, והשני הוא …רחל דינא רפיא וחוה ראשונה לאה מעצם והב’ רחל בשר, וזהו עצם מעצמי ובשר מבשרי, ויעקב שהוא תיקון אדם הראשון תיקן שניהם ונשא שתיהן לאה ורחל, ועל כן מתחילה היתה ראוי לאה לחלקו של עשו, רק על ידי בכיה שבכתה נתקנה

[15] בני יששכר – מאמרי השבתות – מאמר א – ז) שב”ת בגימטריא עצ”ם בש”ר. על פי מה שכתב האר”י ז”ל בליקוטי תורה [פ’ בראשית ד”ה ויאמר האדם] מה שאמר אדם הראשון זאת הפעם עצם מעצמי ובשר וכו’ [בראשית ב כג], דהנה היתה חוה ראשונה שנתגרשה מן האדם, וחוה שניה ויבאה אל האדם, והן הנה בחינת לאה ורחל שהיו אצל יעקב שופריה דאדם [ב”מ פד.], רק להיות בחינת לאה סוד דינים קשים (עצם), בזמן אדם הראשון עדיין לא נתקנה רק חוה השניה סוד רחל (בשר) דינא רפיא, וזהו שאמר אדם זאת הפעם (דייקא) עצם מעצמי ובשר מבשרי, היינו דייקא רק זאת הפעם חלוקים הם העצם מן הבשר ואי אפשר לקבל העצם על כן נתרחקה חוה הראשונה, משא”כ בפעם השנית ביעקב שופריה דאדם לא יהיו חלוקים העצם מן הבשר ותהיין שתיהן קודש לי”י:

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s