Sukkoth and the Bais HaMikdosh

Go to Word

The Yom Tov of Sukkos is intimately tied to the idea of the Bais HaMikdosh. Both are where the Shechina rests in Klal Yisroel. As it says by the Mishkon[1], “And I will dwell in your midst.” The Sukkah is defined by the Name of HaShem[2]. In the Zohar it says that the word סוכה is made of up of the letters כ”ו which are the name הוי”ה; and ס”ה which are אדנות. We dwell within those names, surrounded by the Shechina. Another aspect, is that both are where Klal Yisroel comes together in unity. The Bais HaMikdosh is described as[3] “The city where we are joined together.” The Sukkah is where the Gemarra says[4] that all of Yisroel can dwell in one Sukkah.

This idea of unity is also inherent in the four species of Sukkos, and the Mishkon. As is well known, the Minim represent the different types of people in Klal Yisroel, and only when all are present is the Mitzvah complete. One cannot take three species without the fourth. So too the construction of the Mishkon, and the ongoing bringing of the Korbanos requires all of Klal Yisroel to participate. The construction of the Mishkon is introduced by the word ‘VaYakhel’[5], Moshe formed a community of Klal Yisroel. The first donation was from everyone giving an equal half Shekel that formed the Adonim, the foundation of the Mishkon. The Korbanos are brought from the communal Machatzis HaShekel, where everyone is equal and joined together.

This connection between Sukkos and the Bais HaMikdosh is why we find that all the Batei Mikdosh are dedicated on Sukkos. Shlomo completed the construction of the first Bais HaMikdosh in Cheshvan[6], but delayed the dedication, in order that it should be right before Sukkos[7]. The second Bais Hamikdosh was dedicated in various stages through the time of Ezra and Nechemia, but at least one of them takes place on Sukkos[8]. It is brought down that the third Bais HaMikdosh will also be dedicated on Sukkos. But there is also another aspect to this connection.

The final stage of Klal Yisroel’s development as a nation of Avodas HaShem is to enter Eretz Yisroel, coronate a king, destroy Amalek, and build the Bais HaMikdosh[9]. Sukkos is connected to this idea of completion. It is the last of the Regalim, and it is the completion of the cycle of Regalim of Geulah. Pesach we leave exile, Shavuos we receive the Torah, and Sukkos is to dwell completely with the Shechina. From Matan Torah on, different Mitzvaoth became relevant, as we progressed through the desert, till entereing Eretz Yisroel. The Bais HaMikdosh is the final Mitzvah that the nation was commanded to do, as the final part of Eretz Yisroel was conquered. Therefore, it makes sense that the dedication of the Bais HaMikdosh takes place at the parallel aspect of the year. All of this makes a very direct connection between Sukkos and the Bais HaMikdosh.

If all this is correct that raises a question. Why is the Mishkon dedicated before Pesach, and not by Sukkos?

Many Sefarim (especially in the writings of the GR”A[10]) connect the idea of the atonement of Yom Kippur after the Eigel to the construction of the Mishkan. The Mishkon could only be built when HaShem forgave the sin. Only then could the appeal for the material to build the Mishkan begin. Therefore, it began the day after Yom Kippur, and it ended Erev Sukkos. That is what the Pasuk in Shir HaShirim says, “The King brought me to His innermost chambers”. This is to the Mishkan. So even though there is a connection between the Mishkon and Sukkos, the question we asked becomes even stronger.

There is a Yalkut, based on a Pesikta[11] that says the following. “HaShem desired that all the summer months should have a Yom Tov. Rosh Hashanah was to be in Tamuz, Yom Kippur in Av, and Sukkos in Elul. Because of the sin of the Eigel, the months of Tamuz, Av, and Elul lost their Chag. HaShem returned them all, but in Tishrei. Hashem then added Shmini Atzeres in Tishrei, that there should be a Chag for Tishrei itself.”

The Shem Mishmuel calculates[12] that if not for the Eigel, the Bais HaMikdosh would have been built by Moshe in Eretz Yisroel in a miraculous fashion on the first day of Tishrei. This bears out the idea that from the beginning the concept of construction of the Bais HaMikdosh is meant to be in the month of Sukkos. Because of the sin, this original construction did not take place. The Mishkon was built and dedicated in Nissan. But what was left was that the material for the Mishkon was collected on that day. The actual dedication was in Nissan. The Mishkon was more connected to Pesach then Sukkos.

Tishrei and Nissan are fundamentally different. Nissan is the month of Rachamim-mercy. It is when HaShem took us out of Mitzrayim, even though we did not deserve. Tishrei is a month of Din- judgement. It is when we are meant to earn the level on our own. That is the idea of Rosh Hashana. Obviously, in our world that judgment is joined to the mercy of Yom Kippur, but that is still the fundamental foundation of the month.

We can explain the difference in the months of the dedications between the Mishkon and the Batei Mikdosh in the following way. The Shem Mishmuel says that if not for the sin, there still would have been a need for the Mishkon. But it would have been completed on the first day of Tishrei, Rosh HaShana. That means it would have been a Mishkon which we deserved according to the attribute of Din, on the day of judgement. Since the Mishkon was not built in that manner, but as a repentance and atonement for the sin of the Eigel, it needed to dedicated in Nissan, a month of mercy.

This might be connected to an idea of the Ramban. The Ramban raises a question[13]. Why is the construction of the Mishkan taught in Shemos, and not in VaYikra, Toras Cohanim- the laws of sacrifices? He answers that the Galus was not over till we return to the grandeur of Avos, with the Shechina resting on our abode. Thus the final stage of the Geulah was to dedicate the Mishkon, till the Shechina rests upon it. That is the final Pasuk in Shemos[14], “The cloud was on the Mishkan by day, and the fire at night…”

Since the construction of the Mishkan was the culmination of the Geulah, then it needed to be in Nissan, to complete what started in the previous Nissan. But if there would not have been an Eigel, then the connection to the Shechina would have been reached at Matan Torah, and Shemos would have ended with Matan Torah, the natural completion of Yetzias Mitzrayim. Only because of the Eigel, did it need to continue to the Mishkan.

Another way of explaining this, is that the Annanei HaKavod were the sign of the return of the Shechina to Klal Yisroel. This was the return of the level of the Avos. But once they sinned at the Eigel, then the Annanei HaKavod disappeared, and are only returned because of the Mishkon. Therefore, Sefer Shemos ends with the construction and dedication of the Mishkon. If not for the sin, the end of the Galus would have been Matan Torah, only the Eigel necessitated the Mishkon to end the Galus.

[This could be another level to answering the question of why Sukkos is in Tishrei and not Nissan. Sukkos is meant to be the idea of deserving through Din. Therefore it needs to be in Tishrei and not Nissan. Maybe that is part of the meaning that if we would sit in the Sukkah in Nissan it would be too comfortable. Din requires our effort, not what HaShem gives in Rachamim.]

The three Batei Mikdosh are the opportunity to end the Galus completely. Therefore, they are all dedicated in the month of Din. They represent an opportunity to bring the world to completion in the way of Din. The first two did not reach that level. But the third one will. So we have Sukkos, and as we sit in our Sukkah we daven that we should merit to sit in the Sukkah of the Leviathan. That is the final reward when we are together with HaShem, and we are returned to the level of the Avos, with the Shechina dwelling among us, as we were are supposed to.

[1] שמות פרק כה – (ח) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם:

[2] תיקוני זהר נ”ו ע”א – וּשְׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה הִיא סוּכָּ”ה, כ”ו ה”ס, שֶׁהִיא יהו”ה אדנ”י, כְּלוּלָה מִשְּׁנֵי הַשֵּׁמוֹת, סוּכָּה חִבּוּר שֶׁל שְׁנֵיהֶם כְּמוֹ זֶה: יאהדונה”י, מִשּׁוּם שֶׁהִיא הַכַּלָּה שֶׁלּוֹ, וְהִיא בַת שֶׁבַע, הַכְּלָל שֶׁל שֶׁבַע יְמֵי סֻכָּה, וּכְשֶׁנּוֹטֶלֶת מֵהָאֵם הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהִיא שִׂמְחַת תּוֹרָה, שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, וְהִיא הַחֻפָּה שֶׁלּוֹ, נִקְרֵאת שְׁמִינִי חַג עֲצֶרֶת.]‏

[3] תהילים פרק קכב – (ג) יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו:

[4] סוכה דף כז/ב – דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסכת מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת

[5] שמות פרק לה – (א) וַיַּקְהֵל משֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד לַעֲשׂת אֹתָם:

[6] מלכים א פרק ו – (לח) וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָו \{מִשְׁפָּטָיו\} וַיִבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים:

[7] מלכים א פרק ח – (סה) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם ִפְנֵי יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם:-

[8] עזרא פרק ג – (ד) וַיַּעֲשׂוּ אֶת חַג הַסֻּכּוֹת כַּכָּתוּב וְעֹלַת יוֹם בְּיוֹם בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפַּט דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:

[9] רמב”ם הלכות מלכים פרק א – (א) שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ למנות להם מלך שנאמר שום תשים עליך מלך ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר תמחה את זכר עמלק ולבנות בית הבחירה שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה:

[10] פחד יצחק על סוכות מאמר ט – ונתבארו הדברים בביאור הגר”א לשיר השירים פרק א’ פסוק ד’ דהיינו לפי שכשעשו את העגל נסתלקו העננים ואז לא חזרו עד שהתחילו לעשות את המשכן. ומשה ירד ביום הכפורים, ובמחרת יום הכפורים ויקהל משה, וזה היה בי”א תשרי וכתיב עוד והעם הביאו עוד בבקר בבקר שני ימים הרי י”ג תשרי, ובי”ד תשרי נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב במנין ובמשקל, ובט”ו התחילו לעשות, ואז חזרו ענני כבוד ולכך אנו עושים סוכות בט”ו תשרי.

[11] פסיקתא רבתי הוספה א – פרשה ד – א”ר לוי כך עלתה על דעתו של הקב”ה ליתן לישראל רגל אחד בכל חודש שבקיץ בניסן פסח באייר פסח קטן בסיון עצרת ועל ידי עבירות ומעשים רעים שעשו את העגל (שהיו) [שהו] בידו שלשה תמוז ואב ואלול ובא תשרי ופרע את שלשתן ריש שתא לקבל תמוז צומא רבא לקבל אב שבעת ימי החג לקבל אלול אמר הקדוש ברוך הוא לאחרים הוא פורע ושלו אינו נוטל תן לו יומו לפיכך ביום השמיני וגו’:

[12] שם משמואל – חלק המועדים – סוכות שנת תרע”ד – ולפי הצעות אלה בואו חשבון מה הי’ אלמלא חטאו בעגל. והנה עשיית המשכן היתה בהמשך הזמן ממחרת יוה”כ י”א תשרי עד כ”ה כסלו, שהם שני חדשים וחצי, והם ע”ב ימים כנגד מילוי השם הגדול שבו נברא העולם שהמשכן הי’ בדומה לו כבמדרש (במדב”ר פ’ י”ג). כיצד, י”ט מתשרי, כ”ט ממרחשון, כ”ד מכסלו הרי ע”ב. ולפי”ז מובן, אלמלא חטאו בעגל והי’ מצוה להם על מלאכת המשכן ביום י”ז בתמוז, יום בואו עם הלוחות …והיו נשארים י”ב ימים מתמוז נ”ט ימים מאב ואלול יום אחד מתשרי הרי ע”ב, נמצא שאז הי’ נגמר המשכן באחד בתשרי. ובאשר אלמלא חטאו והיו זכאין בודאי היתה עמידת המשכן באותו יום חודש הדין, כי היו זוכין בו מצד הדין, ובו ביום היתה התחלת החנוכה של הנשיאים והי’ גמר החנוכה בי”ב לחודש תשרי. ובאשר לא היו צריכין עוד לכל סדר הדגלים ומינוי הלויים, וגם מצד הסברא מנין נמי לא היו צריכין, שהרי הי’ מתקיים בהם (תהלים פ”ב ו’) אני אמרתי אלקים אתם, ובש”ס ע”ז (ה’.) אלמלא חטאו ישראל לא היו מתים, והי’ די המנין שמכסף פקודי העדה שנעשה מהם האדנים. מה גם לפ”מ שכתבנו במקומו שכל הענין הי’ לצורך הסיבוב במדבר, ובודאי שיהוי מצוה לא משהינן והיו נוסעים תיכף לא”י. והנה המהלך מחורב עד קדש ברנע שהלכו אח”כ בשלשה ימים ק”ו אלמלא חטאו היו מגיעים בשלשה ימים עד מקום בהמ”ק, כי אז לא הי’ שייך קדש ברנע שהרי לא היו צריכין לערוך מלחמה כלל, ותיכף הי’ יורד להם המקדש מהשמים, וזה הי’ בט”ו בתשרי יום חג הסוכות, והי’ נתקיים המקרא בשלימות (שיה”ש א’) הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך. וזה מה שרצינו לבאר:

[13] רמב”ן על בראשית פרק מט פסוק לג ואחרי שהשלים היצירה התחיל ספר אחר בענין המעשה הבא מן הרמזים – הם, ונתיחד ספר ואלה שמות בענין הגלות הראשון הנגזר בפירוש (בראשית טו יג) ובגאולה ממנו,…

והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו – וכשיצאו ממצרים אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים, כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר, וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלת אבותם, שהיה סוד אלוה עלי אהליהם, והם הם המרכבה (ב”ר מז ח), ואז נחשבו גאולים ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה’ מלא אותו תמיד:

[14] ספר שמות פרק מ – כִּי עֲנַן יְדֹוָד עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם:

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s