Parshas Tazria The Complete White

 

Download as Word

The main focus of these Parshiyos are the Halachos of Tzaras. The Torah discusses the various different types of markings on a person, clothing, and a home that can cause them to become Tameh. But as the Rambam writes[1], these Halachos are completely a Chok. They are not comprehensible in a regular way. “These changes are not in the normal way of the world, but a sign and a wonder for Klal Yisroel to warn us from speaking Lashon HaRa.” Therefore, any attempt to understand them is bound by this constraint. But even so, the Torah is meant to be understood.

One of the most unusual of these Halachos, is that when a person has Tzoras, if the mark spreads and covers their entire body, instead of becoming completely Tameh, that becomes a sign of Taharah[2]. Such a person is now free to go. And this seems completely against logic. If a spot of white makes one Tameh, and the spreading of it is a sign of Tumah, why does the complete whiteness of the entire body make one Tahor?

The Ibn Ezra writes that it is like a body of water[3]. If you take the same amount of water, it can be either deep but over a small surface area, or cover a large surface area but be very shallow. When the Tzoras is in one place it means it is a deep sin, and requires a tremendous effort of Teshuva. But when it covers the entire body, then it is very shallow, and does not require so much Tesshuva.

But the Gemarra brings this in another context. The the Gemarra is Sanhedrin writes[4] that Moshiach will only come when the government will turn to Minus- a rejection of God. Says Rava, “What is the Pasuk? When the Tzoras turns completely white, then it is Tahor.” This implies a different approach. What is it?

The Shaarei Orah explains[5] that when there is complete judgment in the world, the result should be destruction. But since HaShem desires a world that exists, He needs (so to speak) to blind the attribute of judgment and overcome it with the light of mercy. That is why Yitzchok, who represents Din, is blind at the end of his life. His judgment would have led to a destruction of the world. That is also why when a Sanhedrin reaches a conclusion of guilty where no one finds the defendant innocent, the judgment cannot remain, and he goes free.

This is not a ‘get out jail free’ card. This is since HaShem is ultimately completely merciful, and the world was created completely from a sense of Chesed, that attribute is the overriding method of the existence of the world.

So too here, the person, who is completely white, is allowed to became Tahor. The attribute of mercy overrides.

The Maharal explains differently[6]. Every creation requires that first there is a destruction of the previous existence. The seed of the new creation is destroyed, but that destruction allows and is the source of something new. If something is partly destroyed, then that is something new being created. It is something incomplete and it is still Tameh. But is something is completely destroyed, then what is being created in its place will be new, and starting fresh. That is therefore Tahor. When the world has reached such a state of Tumah, that is the sign of destruction of the old order, and the creation of a new.

[1]  רמב”ם הלכות טומאת צרעת פרק טז – וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראתו תורה צרעת בשותפות השם אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע

[2]  ויקרא פרק יג – (יב) וְאִם פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת בָּעוֹר וְכִסְּתָה הַצָּרַעַת אֵת כָּל עוֹר הַנֶּגַע מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן: (יג) וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטִהַר אֶת הַנָּגַע כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא:

[3]  אבן עזרא על ויקרא פרק יג פסוק יג – (יג) וטהר את הנגע – כי כבר יצא הנגע כולו לחוץ והוא סר ממנו וטעם וטהר את הנגע – בדבור שאותו הנגע לא יטמא אחרים:

צרור המור על ויקרא פרק יג פסוק מו – ואחרים המשילו לזה משל ואמרו, ואם פרוח תפרח הצרעת (לעיל יב), משל לנהר כשהוא עמוק אינו רחב, וכשהוא רחב אינו עמוק. כך הנגע כשהוא רחב ומתפשט בכל הגוף, אינו יורד אל עומקו, ולכך הוא טהור. אבל כשהוא צר הוא יורד אל העומק, ולכך הוא טמא.

[4]  סנהדרין דף צז/א – תניא רבי נהוראי אומר דור שבן דוד בא בו נערים ילבינו פני זקנים וזקנים יעמדו לפני נערים ובת קמה באמה וכלה בחמותה ופני הדור כפני כלב ואין הבן מתבייש מאביו תניא רבי נחמיה אומר דור שבן דוד בא בו העזות תרבה והיוקר יעות והגפן יתן פריו והיין ביוקר ונהפכה כל המלכות למינות ואין תוכחה מסייע ליה לרבי יצחק דאמר רבי יצחק אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות אמר רבא מאי קרא כולו הפך לבן טהור הוא

[5]  ספר שערי אורה – השער החמישי – הספירה השישית – ואחר שידעת זה צריך אני להודיעך מהו הטעם שכהו עיניו של יצחק מראות. דע כי י”י יתברך מיעט מידת הדין, שלא תדקדק בכל העבירות, וזהו סוד: ותכהינה עיניו מראות (בראשית כז, א). ומה הוא זה שאמר ‘כי זקן יצחק’, ואחר כך ‘ותכהינה עיניו מראות’? הנני מאיר עיניך בעזרת השם. דע כי יש למעלה מידת רחמים גמורה, ונקראת אהי”ה זקן, היא המרחמת בלי תערובת דין. וכשבני אדם חוטאים מידת הדין מתוחה כנגדם, וכשעומדים לדין והשם יתברך שהוא יהו”ה רואה שאם יגמר הדין תהיה כליה בכל העולמות, מה הוא עושה? מסלק הדין משם ומעלה אותו למידת רחמים הנקראת זקן. וכשמידת הדין מסתלקת לאותו מקום, אין בה כוח לא לדבר ולא לראות, וזהו סוד: ויגבה יהו”ה צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה (ישעיהו ה, טז). ועל זה נאמר ‘ויהי כי זקן יצחק ותכהינה’, כלומר גם עליו גם על מידתו מדבר. ולפיכך י”י יתברך בשעת הדין הקשה מרחם על עולמו ואומר:. למעני למעני אעשה כי איך יחל (ישעיהו מח, יא). וזהו שאמרו ז”ל: אין בן דוד בא אלא בדור שכולו חייב וכו’, וזהו סוד; כולו הפך לבן טהור הוא (ויקרא יג, יד). ועל דרך זה התבונן שאין לפחד יצחק כוח וממשלה בשעה שהכתר העליון מאיר פניו למטה, לפי שאורו הגדול מכהה מאור עיניו של פחד יצחק.

[6]  ספר נצח ישראל – פרק לה – ואמר רבא, מאי קרא, (ויקרא יג, יג) “כלו הפך לבן טהור הוא”. והנה נראה לפי הדעת רחוק מאוד שיביא ראיה ממקרא זה שמדבר בצרעת. ודע, כי הכתוב שאומר “כלו הפך לבן טהור הוא”, מפני כי כאשר הצרעת במקצת טמא אותו התורה (ויקרא יג, ג), כי הצרעת הוא הפסד לאדם, כדכתיב (במדבר יב, יב) “אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו”. והפסד זה אינו ראוי לפי סדר המציאות. אמנם כאשר פרחה בו צרעת בכולו הוא טהור, כי בצד הזה אין הצרעת חוץ לסדר העולם, כאשר ההפסד הוא בשביל הויה. כי כל הויה יוקדם לה העדר, ומפני כי יוקדם אל ההויה ההעדר, לכך העדר זה הוא בשביל ההויה. ואם הצרעת הוא במקצת, והנה יש מקצת הויה, והצרעת שהוא בו הפסד ההויה, לכך הוא טמא. כי אין ההפסד זה בשביל ההויה, רק הוא הפסד ההויה. כלל הדבר, כאשר יש כאן הפסד להויה, יש כאן טומאה. רק אם ההפסד הוא בשביל הויה אחרת, שכל הויה יוקדם לה ההעדר, אין זה נקרא הפסד, רק הוא הויה. וכך גם כן כאשר הדור כולו מקולקל ונפסד, אז אין הפסד זה יוצא מסדר המציאות. שכבר התבאר לך כי התחדשות הויה צריך שיהיה קודם העדר הויה הראשונה, והפסד זה הוא הויה, והוא הסדר. שראוי והכרחי להיות ההפסד שהוא צריך אל ההויה. ומעתה מביא ראיה מן הכתוב כראוי מאוד, כאשר תבין:

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s