Pesach – The Divided Hallel at Night

Download as Word

One of the anomalies of the Hagadah is the division of Hallel where two Perakim are said before the meal and the rest after. This division of Hallel brings up a number of other questions about the Hallel of the night of Pesach. It says in Meseches Sofrim[1]that this night is one of the times during the year to say the complete Hallel. But it writes that you do not need to make a Beracha on the Hallel in your home. Why not? If it is one of the times to say Hallel, just like any other Chag, why is there no Bracha? And that also implies that there is a Hallel in the shul. That is actually the Minhag in many communities, as decided by the Shulchan Aruch[2] and also the Psak of the Vilan Gaon which is followed in many communities in Jerusalem. But why do we need two Hallels? There is also a difference between the two Hallels. The one in shul is a regular complete Hallel, whereas the one at the Seder is called Hallel HaGadol[3], since it includes more chapters of Tehillim at the end. Why is that? And even more basically, how can we say any Hallel at night? The Gemarra in Megilah says[4] it can only be during the day? Is there a common theme that clarifies the idea of Hallel of the first night of Pesach, that will clarify all of these questions?

The ReShaSh in Megilah asks what we brought as the final question[5], about saying Hallel at night, and references the explanation of the Vilna Gaon on the Hagadah[6]. The Gaon says that this question itself is the question of Mah Nishtanah. “Why is this night different than all others, that we are treating it like a day?” The Gaon writes that almost all Mitzvoth that are time bound are done during the day, and the question of ‘Why is this night different’ is a general question about the various Mitzvoth that are performed at night rather than during the day. The Gaon does not single out Hallel as part of the question, but included in the question is why Hallel is different. But the Gaon does not answer the question.

The Sfas Emes also raises this question[7], and answers that the night of the Seder is actually a day. The Pasuk says that we are to perform the Mitzvah of Sipur Yetzias Mitzrayim during the day, “And you shall tell your son on that day”. But the time for the Hagadah is at night, when there is Matzah and Maror. The answer to this contradiction is that this night is actually a day. The Pasuk in Tehilim says, “The night shall be illuminated as the day”. Tonight is when that Pasuk is correct. Therefore, we can say the Hallel during this night, since it is actually a day.

But what does this mean, that the night is a day? The general understanding of night as the Torah describes it in Bereishis, is ‘Erev’. That means confusion. Night is when we cannot see clearly. As the Mesilas Yesharim says[8]: This world is like the night, when all the obstacles are invisible, and cause a person to stumble over them. Day is when things are clear. ‘Boker’ is from the word to clarify. Light of day is when we understand what is taking place around us.

Throughout Tanach Galus is described as night. Klal Yisroel in Egypt were in such a state of darkness of Galus. Even their days were like nights. To remove them from such an exile, HaShem did not just wait for the night to turn to day. He turned the night of exile itself into a daytime of clarity. Everyone in Egypt from the captives to the king himself, saw the Hand of HaShem. Thus the night of Makos Bechoros itself became a day. The night of the Seder, is actually the clarity of daytime.

Every Pesach is not just a commemoration of what took place, but we can re-experience Yetzios Mitzrayim again. Thus every year the night of Pesach is different than all other nights. It seems like a night, but it is actually a day. That is why we can say Hallel. One can only praise when you understand the miracle being done for you. The first requirement for Hallel is that it should be daytime. The night of Pesach, we have that clarity, even at night.

But how did we receive such clarity in Mitzrayim? Klal Yisroel in Mitzrayim were almost on the lowest level of Tumah. HaShem needed to tell us[9], “Remove your hands from idols, so you can bring the Korban Pesach.” The answer is that the redemption came about, not through our efforts, but in an awakening of HaShem’s mercy from above[10]. That clarity of day in the night of the Galus was a gift from HaShem. It was our responsibility to then utilize that gift correctly, but it was a gift. HaShem turned the night into day for us before we were even deserving of it.

This gift is given to us every year. Whatever levels of impurity we may have sunk to, on the night of Pesach, HaShem turns the night into day. Since it is such a gift, when is it given to us? There is a disagreement among the great masters of Kabbalah, but the great Leshem writes very emphatically, that this gift is given in the moment after we sanctify the day, immediately after Maariv[11]. At that moment, a tremendous light of Kedusha descends from HaShem to lift us up to the highest possible level of Kedusha. All of the Mitzvoth we do for the rest of the night/day, are to include ourselves in what was already revealed, and to draw it closer to ourselves.

Therefore, he says that the Hallel immediately after Maariv is to thank HaShem for this tremendous gift that we have just received. It is Hallel of leaving the Tumah and the idolatry of Egypt again, through no effort of our own. After we sing and praise HaShem through that Hallel, we are ready to immerse ourselves and connect through the medium of the Mitzvoth to those tremendous levels that we received as a gift. The second Hallel is different in that it is a fulfillment of the Mitzvah of the Hagadah. Part of the Hagadah is that after describing the exile and redemption from Mitzrayim, we are as if we ourselves left Mitzrayim. We are then lifted to the point of praising HaShem for what we earned. Thus the Hallel of the Seder is part of the Hagadah, along with the Mitzvoth. This is a Halle that comes through our own efforts.

In a Halachic sense, the Ramban and Ran disagree about the understanding of the two Hallels[i]. The Ramban says that Hallel is a part of the eating of the Korban Pesach and the Matzah. That is why it is said as a part of the meal. We begin the Hallel, have the Matzah, Maror, and the meal, then finish the Hallel. That is to emphasize that it is connected to the Mitzvoth of eating.

The Ran says it is praise of the miracle, and it part of the Hagadah, not part of the Mitzvah of Korban Pesach. That is why the first half which is about Yetzias Mitzrayim is said as part of the Hagadah as a praise for Yetizas Mitzrayim, and the second part which is about the arrival of Moshiach is after the meal. The parts of the Seder after the meal are about the final culmination of Yetzias Mitzrayim, which will be when Moshiach arrives. As it says in the Kedusha of Nusach Sefard[12], “As I will redeem you the final time (by Moshiach) as the first time (Yetzias Mitzrayim)”.

Each of these approaches, as is always the way in learning, has advantages and disadvantages.  “These and those are the words of the living HaShem”. But if we view the masters of Halacha through the prism of the masters of Kabala, then we can see the reconciliation of both of the approaches. The Ramban is referring to the aspect of the Hallel that HaShem gave us as a gift. As the Ramban writes it is a Hallel of the time of Geulah. That is the first Hallel. The Ran is referring to the second Hallel, that is a part of the Seder. (See הררי קדם מדברי הגאון הרי”ד סולוסיציק זצ”ל in ענייני פסח סימן ק’. This חול המועד is the 25th Yahrzeit.)

It could be that is why the second Hallel is called Hallel HaGadol. The Sfas Emes explains[13] that the Shabbos before Pesach is called Shabbos HaGadol, because we the nation reached the status of a Gadol. The definition of a Gadol is someone who stands on their own. As the Gemarra says[14], “A Gadol who depends on their father for their sustenance is a Koton.” Shabbos HaGadol, we became responsible for ourselves when we performed our first Mitzvah. The first Hallel of Pesach, we are not yet a Gadol. We received everything as a gift from HaShem. But, the second Hallel is the Hallel of a Gadol. This even fits with the Perakim that we add. The added Perek has twenty-six thanks which end with ‘Since His Chesed is forever’. The Gemarra in Pesachim[15] explains that this a praise for the twenty-six generations till the Torah is given where the world only existed through Chesed. Thus by the Hallel HaGadol we can thank HaShem for the fact that till now we were a nation at the status of a Koton and now we are Gadol. But till we begin to receive it through our own efforts, we cannot say the Hallel of the Gadol, so we say the regular Hallel. (Every other Yom Tov does not have this distinction so we do not need to emphasize this in the Hallel.)

Therefore, the Hallel of the Seder is a completely different act, with a different approach. This Hallel is said as part of the Seder. The Seder is what lifts us up from being a Koton to a Gadol. The Ran in Pesachim explains the various opinions in the Rishonim as to what Brachos are said on Hallel at the Seder. His final conclusion is that there are no Brachos on Hallel. The Brachos are actually on the second and fourth of the Four Cups. He describes the last Bracha and decides like the opinion that the Mishnah is referring to the Bracha when it calls it Birchas HaShir- a Bracha of praise. Even though its text is the same as the final Bracha of Hallel, it is a different function. Thus, the Hallel at the Seder has no Bracha at all, since it is a Hallel of praise and not of Mitzvah. But it is a praise of the feeling of being a Gadol, so we say the Hallel HaGadol.

If so, why do we make a Bracha on the first Hallel? The answer is that even though originally the level that was reached the first Pesach was given to us by HaShem, now we are already Klal Yisroel. And even though HaShem opens up gates of Shefa and good beyond our relatively lowly status every year, we are still obligated from the time of the first Pesach. So that Hallel is a Hallel of Mitzvah that we have now, because tonight is a day of Yom Tov, like all other days of Yom Tov that have a Hallel, and requires a Bracha.

[In a Halachic vein, there was an issue with the Korban of the lamb for the first Korban Pesach[16]. The Egyptians worshipped sheep, therefore how can you bring an Avoda Zara as a Korban? But a non-Jew can nullify an Avoda Zara by selling it to a Jew. So it would seem when the Jews purchased the sheep that nullified the Avoda Zara. But that is only true if the Jew is not an idol worshipper. Since the Jews did worship idols, the nullification by the sale seems to not work? Therefore, HaShem needs to command the Jews to remove themselves from idol worship, so the sheep would not remain Avoda Zara. That is the command, “Remove yourself from Avoda Zara”. That is needed Halachically to be able to bring a sheep as Korban.

But according to this, what did the angels mean when they said, “Both the Jews and Egyptians are idolaters”, at Krias Yam Suf? Didn’t we remove ourselves from Avoda Zara already? Further, even if it not still an Avoda Zara, the Halacha is that such an animal even after being nullified and it is not forbidden for regular use, it is still prohibited as Korban[17]?

The first question is answered by the Chidushei HaRim[18]. At the time of Korban Pesach, they did abandon Avoda Zara. But at Krias Yam Suf, since they were afraid of the angel of Egypt, that fear is a type of Avoda Zara; since any fear of anything aside from HaShem is worshipping a false god. But when the Jews said we should have died in Egypt, they were actually saying that if they could not remove fear of Egypt from themselves they prefer to die. That was a Mesiras Nefesh for HaShem, and they were actually rejecting Avoda Zara.

The second question about the prohibition of using an animal of Avoda Zara can be answered that it is only a Korban in the Bais HaMikdosh; the Korban Pesach was in Egypt. But the Targum Yonason says that HaShem brought them to the Bais HaMikdosh for Korban Pesach[19], so the question would seem to remain? And even for Mitzvah, you cannot use something that was used as an Avoda Zara[20]? So one has to say this was a Horaos Sha’ah just like by Gideon who also learnt from Pesach, and was allowed to bring an Avoda Zara as a Korban[21].]

This is Pshat בתולה שעיברה מהו לכהן גדול שהרי מצד אחד היא בתולה שלא בזיווג מצד שני זה צריך להגיע לדרגה של כהן גדול שעומד לעצמו

[1]  מסכת סופרים פרק עשרים – דתני ר’ שמעון בן יהוצדק ימים שמנה עשרה ולילה אחד יחיד גומר בהן את ההלל ואלו הן שמנת ימי חנוכה וי”ט של עצרת וי”ט הראשון של פסח ולילו ובגולה עשרים ואחד יום ושתי לילות מצוה מן המובחר לקרות הלל בשני לילות של גליות ולברך עליהן ולאומרן בנעימה לקיים מה שנאמר (תהלים לד) ונרוממה שמו יחדיו וכשהוא קורא אותו בביתו אינו צריך לברך שכבר בירך ברבים:

[2]  שו”ע אורח חיים – סימן תפז – (ד) בליל ראשון של פסח גומרין ההלל בצבור בנעימה בברכה תחלה וסוף, וכן בליל שני של שני ימים טובים של גליות: הגה – וכל זה אין אנו נוהגים כן, כי אין אנו אומרים בלילה בבית הכנסת ההלל כלל:

[3]  פסחים דף קיח/א – תנו רבנן רביעי גומר עליו את ההלל ואומר הלל הגדול דברי רבי טרפון ויש אומרים ה’ רעי לא אחסר מהיכן הלל הגדול רבי יהודה אומר מהודו עד נהרות בבל ורבי יוחנן אומר משיר המעלות עד נהרות בבל רב אחא בר יעקב אמר מכי יעקב בחר לו יה עד נהרות בבל ולמה נקרא שמו הלל הגדול אמר רבי יוחנן מפני שהקדוש ברוך הוא יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה

[4]  מגילה דף כ/ב – כל היום כשר לקריאת המגילה ולקריאת …גמרא מנלן דאמר קרא והימים האלה נזכרים ונעשים לקריאת ההלל דכתיב ממזרח שמש עד מבואו (רבי יוסי) [רב יוסף] אומר זה היום עשה ה’

[5]  רש”ש על מגילה דף כ/ב – גמ’ לקריאת ההלל דכ’ ממזרח שמש עד מבואו רי”א זה היום כו’. ק”ק א”כ איך קורין אותו בליל פסח ועי’ בביאור הגר”א ז”ל להגדה במה נשתנה:

[6]  ביאור הגר”א להגדה של פסח – מה נשתנה הלילה וכוי פי כי יום בכל מקום לשון זכר ולילה היא נקבה וא”כ היה צריך לכתוב תמיך אצל לילה זאת כמשפטה שהיא לשון (נקבות) [י”ס], ולכן לא מצינו בכל מקום מצוה לעשותה דווקא בלילה והיינו כמו שאשה פטורה מן המצות ורוב המצות הם לאנשים דוקא כך הם רוב המצות מצותן ביום דוקא ולא בלילה ולא מצינו כלל שיהא המצוה דוקא בלילה ולא ועכשיו נתחייב הלילה דוקא במצות ולא ביום והיינו מפני שנשתנה למ”ה והוא סוד אד”ם שהוא זכר אבל הלילה הוא סוד חוה נעלם של מ”ה בסוד ולילה ללילה יחוה דעת וכן המצות אינם רק לזכרים ונקבוה פטורות דוגמת הלילות וזהו שהקשה למה נשתנה הלילה שהיא חוה והיינו מחמת שנשתנה למ”ה מכל הלילוח שהן נקיבה כלומר מפני מה נחחייבה הלילה הזאח במצות יותר מכל הלילות וזה הקושיא בכלליות ועכשיו מפרש בפרטיות המצות שהלילה הזה נחחייב בהם שבכל כו’ …

[7]  שפת אמת ספר ויקרא – לפסח – שנת [תרמ”ד] – בנוסח דמה נשתנה הלילה הזה. כי על אותו הלילה נאמר לילה כיום יאיר דנק’ בתורה יום כדכתיב והגדת לבנך ביום כו’ ואמרינן בשעה שמצה ומרור מונחים הרי שנק’ יום. ולכן אומרים בלילה זה ההלל. אעפ”י שאין קורין הלל רק ביום כדאיתא במגילה דכ’ ממזרח שמש כו’ זה היום עשה כו’ ע”ש. רק דלילה זה נק’ יום ונשתנה מכל הלילות וע’ באוה”ח מזה בפ’ בא שם:

[8]  מסילת ישרים – פרק ג – בבאור חלקי הזהירות – והנה הוא כהולך בחושך שיש לפניו מכשולות ואין עיניו רואות אותם. והוא מה שאמרו ז”ל (בבא מציעא פג): תשת חושך ויהי לילה (תהלים קד), זה העולם הזה, שדומה ללילה:

[9]  מדרש רבה שמות פרשה טז פסקה ב – וכן אתה מוצא לישראל כשהיו במצרים היו עובדין עבודת כוכבים ולא היו עוזבין אותה שנאמר (יחזקאל כ) איש את שקוצי עיניהם לא השליכו אמר לו הקב”ה למשה כל זמן שישראל עובדין לאלהי מצרים לא יגאלו לך ואמור להן שיניחו מעשיהן הרעים ולכפור בעבודת כוכבים הה”ד (שמות יב) משכו וקחו לכם כלומר משכו ידיכם מעבודת כוכבים וקחו לכם צאן ושחטו אלהיהם של מצרים ועשו הפסח שבכך הקב”ה פוסח עליכם הוי (ישעיה ל) בשובה ונחת תושעון:

[10]  פרי צדיק לחג הפסח – אות כח – היינו שתזכור ותרגיש יום צאתך האור שבא אליך באותו היום מצד אתערותא דלעילא שהיו ישראל משוקעים אז במ”ט שערי טומאה

[11]  ספר שערי הלשם חלק א – סימן כ – מעניני שבת, מועד וחודש – תוספת שבת – וזה היה באמת נס גדול להעשות זה בלא זכות ומעשים טובים. וכן נעשה כ”ז גם עתה בכל ליל א’ של פסח ונעשה כ”ז מאליו כמבואר בדרושי פסח ונעשה כ”ז מאליו תיכף אחר שנתקדש היום בתפילת ערבית. אך כל התיקונים הללו שאנו מכוונים בכוונת הכוסות והמצה ובכל סדר ההגדה הנה הם רק כדי להמשיך את אותן התיקונים עלינו ג”כ ולכלול את עצמינו בהם. אבל למעלה הנה נעשה כל אותן התיקונים מאיליו ע”י נס וכמו שהיה בגאולת מצרים. ונעשה כ”ז גם עתה למעלה מאליו בכל ליל א’ של פסח אחר שנתקדש היום בתפילת ערבית תיכף. ועומד כל אותו הגדלות כל יום ראשון של פסח. משא”כ בשבת ושאר ימים טובים הנה נעשה התיקונים שבכ”א אשר למעלה. ג”כ רק על ידינו ע”י התפילות והמצות שבהם. וזהו החילוק אשר בין פסח לבין שבת ושאר ימים טובים כי בפסח נעשה כל התיקונים למעלה גם עתה מאליו תיכף וע”פ נס.…אמנם תיכף אחר שנתקדש היום בתפילת ערבית הנה מתגלים ומאירים מלמעלה למעלה האורות העליונים מאליו ומעצמו ר”ל שלא על ידינו כלל אלא בגילוי אור המאציל א”ס ית”ש והוא נס גדול כמו שהיה אז בעת גאולת ישראל ממצרים. והוא מ”ש ובמורא גדול זו גילוי שכינה שנתגלה השכינה הקדושה למטה בעת הגאולה וכן היה למעלה למעלה עד גילוי אור המלכות דא”ס ית”ש. ונכללו או”א עלאין וישסו”ת בחד ונתלבשו בהזו”ן והוא ענין עלייתם בחג”ת. שהוא סוד פסח פה סח כנודע. ומתפשטים ומתלבשים כל המוחין דגדלות א’ והב’ אשר הן מצד אימא והן מצד אבא מתפשטים ומתלבשים בהזו”ן תיכף אחר תפילת ערבית ברגע אחד מאליו ומעצמו ע”פ נס ולכן אומרים הלל גמור תיכף אחר ערבית. כמ”ש הטור בסי’ תע”ג והש”ע סי’ תפ”ז שכן היה מנהג קדמונים. משום שאז נעשה תשלום כל התיקונים למעלה מאליו ומעצמו בדרך נס. אך כל התיקונים שאנו עושין בכל מצות הכוסות והמצה וכל הסדר כולו הוא רק לכלול את עצמינו באותן התיקונים ג”כ ולהמשיך אותם עלינו אבל למעלה נעשה הכל מעצמו תיכף אחר תפילת ערבית כן נראה לענ”ד ברור וה”י יכפר:

[12]  סדור תפלה נוסח ספרד – סדר ליום שבת – וְהוּא יוֹשִׁיעֵנוּ וְיִגְאָלֵנוּ שֵׁנִית וְיַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חַי לֵאמֹר. הֵן גָּאַלְתִּי אֶתְכֶם אַחֲרִית כְּרֵאשִׁית לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים:

[13]  שפת אמת לשבת הגדול תרס”ד – שבת הגדול על שם מצוה ראשונה שנצטוו בנ”י וכמו בפרט כשנעשה בר מצוה נקרא גדול ואיתא בזוה”ק משפטים כשנעשה בן י”ג כתיב עליו אני היום ילדתיך שניתן בו בחי’ נפש. אח”כ כשנעשה בן עשרים זוכה לרוח בן הייתי לאבי ע”ש. כמו כן בכלל ביצ”מ בקבלת מצוה ראשונה קיבלו נפש ונעשו בני חיובא ונק’ גדולים על שם הארת הנפשות.

[14]  בבא מציעא דף יב/ב – אמר רבי יוחנן לא גדול גדול ממש ולא קטן קטן ממש אלא גדול וסמוך על שלחן אביו זהו קטן קטן ואינו סמוך על שלחן אביו זהו גדול:

[15]  פסחים דף קיח/א – אמר רבי יהושע בן לוי הני עשרים וששה הודו כנגד מי כנגד עשרים וששה דורות שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו ולא נתן להם תורה וזן אותם בחסדו

[16]  פנים יפות על שמות פרק ח פסוק כב – ויש לפרש מפני שכל צאן מצרים היה חשש להקריב לה’ שהיו עובדים למקניהם, כמו שיבואר לקמן בפסוק גם אתה תתן בידינו ובפסוק משכו וקחו לכם הצאן שאחז”ל [מכילתא בא יב, כא] משכו מע”ז וקחו לכם צאן, והיינו משום שהיה חשש ע”ז אלא משום דק”ל [ע”ז נג.] בע”ז שמכרו נכרי מסתמא ביטלו, א”כ ה”נ כיון שמכרו מסתמא לא עבדו לה דהרי המכירה היא ביטולה, אלא לפי שאמרו ל”ש אלא שמכרו לישראל אבל מכרו לנכרי לא הוי ביטול, דהטעם דוקא בישראל שיודע שאינו עובד אותו וישחטהו, לכך אמר כיון דממצרים אין ראיה דגם ישראל היה מושקעין בטומאתן לכך אמר מתחלה משכו מע”ז ואח”כ קחו לכם צ

[17]  רש”י על ויקרא פרק א פסוק ב –  מן הבקר – להוציא את הנעבד:

[18]  ספר רמתים צופים – סימן ד – [ט] עוד ביאר מאמר המדרש (תהלים ט”ו) שהשר טען הללו עובדי עבודה זרה והללו וכו’. וקשה שהרי בפרשת בא אמר בקרבן פסח (שמות י”ב, כ”א) משכו וקחו לכם. ואיתא במדרש (שמות רבה ט”ז, ב’) משכו ידיכם מעבודה זרה. ואמר שמחמת שראו השר של מצרים נוסע אחריהם כתיב (שמות י”ד, י’) וייראו מאוד ויצעקו בני ישראל אל ה’. וזה סניף עבודה זרה כמו שנאמר (בראשית ל”ב, ז’) ויירא מאוד ויצר לו היינו שהיה צר לו על גוף המורא שהתיירא מעשו. ואמר קטונתי וגו’ כמו שאמר האהבת שלום כי אין לירא רק מה’ לבדו. ולזה אמרו (שמות י”ד, י”א) המבלי אין קברים במצרים וגו’ שהבינו שזה נסיון גדול וכיון שראו שאין יכולים לעמוד בזה הנסיון היו בוחרים המיתה ומסרו נפשם באמת ומאסו בחיותם כיון שאין ביכולתם לעבוד את ה’ כראוי.

[19]  תרגום יונתן על שמות פרק יט – (ד) אתון חמיתון מה די עבדית למצראי וטענית יתכון על עננין הי כעל גדפי נשרין מן פילוסין ואובילית יתכון לאתר בית מוקדשא למעבד תמן פסחא ובההוא ליליא אתיבית יתכון לפילוסין ומתמן קריבית יתכון לאולפן אורייתי:

מכילתא פרשת בחדש פרשה ב – ואשא אתכם על כנפי נשרים. רבי אליעזר אומר זה יום רעמסס לפי שנתקבצו כלם ובאו רעמסס לשעה קלה. ואביא אתכם אלי לפני הר סיני…ואביא אתכם לבית הבחירה.

[20]  אורח חיים – סימן תרמט – (ג) וכן של עיר הנדחת ושל אשרה של ישראל, פסול; אבל של עבודת כוכבים, לכתחילה לא יטול ואם נטל יצא מיום ראשון ואילך, דלא בעינן לכם. (ויקרא כג, מ): הגה – ודוקא שלא נתכוון לזכות בו, אבל אם נתכוון לזכות בו ה”ל של ישראל דאינו יוצא בו; ודוקא קודם שנתבטל, אבל אם נתבטל ביד כותי, אפי’ מכוון לזכות בו אח”כ, יצא בדיעבד (רבינו ירוחם נ”ח ח”ג ור”ן) ועיין לעיל סי’ תקפ”ו: (ד) גנות הצעירים של עובדי כוכבים, וכיוצא בהם מבתי שמשיהם, מותר ליטול משם לולב או שאר מינים למצוה (ואפי’ האילן נטוע לפני עבוד’ כוכבי’, כל זמן שאין עובדין האילן) (רבינו ירוחם נ”ח ח”ג):

[21]  משך חכמה על שמות פרק יב פסוק ה – מן הכבשים ומן העזים תקחו – במדרש (שמות רבה טו-יג) כשם שאני הורג אדם ובהמה וכו’ כך אתם יש לכם רשות ליטול מכל מקום שאתם רוצים לפיכך נאמר תקחו. והכוונה, דכיון דדקין ותבלולין לא היה פוסל בו כדאיתא בתוספתא (פסחים ח-ז) א”כ משחתם בהם מום בם היכי דפסול מום פוסל עו”ג (חולין כ”ג) לכן נעבד היה כשר בהם והם עבדו הצאן ובטלו אותן במה שעקדו אותם וזבחום. ובבע”מ אמרו (זבחים טז) עשה קרב כמקריב לכן גם בהם שהרי כהנים ששחטו לדבר אחר פסולים כבעל מום (סוף מנחות דף קט) ואין קרבנו ריח ניחוח לכן כאן שישראל היו עובדי ע”ז וכדאיתא במכילתא (פ’ עד) משכו מעו”ג וכו’ והיו כשרים להקריב כן היו הבהמות נעבדים וכשרים להקריבם כיון שזה היה לבטול העו”ג וכמו שגדעון שהותר מוקצה כו’ (תמורה כח סע”ב). וזה מכל מקום שתרצו אף מהנעבדין. ויעוין פ”ב דע”ז (כד סע”ב) גם אתה תתן בידנו כו’ ודו”ק. וכן בתוספתא (פסחים ח-ז) דאתנן ומחיר לא היו פוסלים בו משום הך דמשחתם בהם היכי דמום פוסל פוסל דבר ערוה כמו דאמרו בחולין כ”ג יעו”ש היטב.

[i]

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

w

Connecting to %s