Parshas VaYakhel Pekudei – The Always Connected Staff of the Aron

Download as Word

In the Parshiyos of this week, we learn about the completion of the construction of the Mishkan. Even though it is not mentioned in this week’s Parsha, I would like to discuss one of the unique Halachos of the Aron. Similar to the other vessels of the Mishkan, the Aron had staffs by which it could be carried. But in Terumah we learn that there was a special Mitzvah[1], to never remove these staffs. This is brought in the Gemarra, and Paskened in the Rambam as a Mitzvah for generations. What can we learn about our relationship with the Aron and the Torah, from this special Halacha?

The Sefer HaChinuch brings two roots (in his words) for this Mitzvah[2]. The first is that since we need to be ready to carry the Aron at any moment, and if the staffs are not always ready, in haste the Aron might possibly slip, and that would be a terrible lack of honor to the Aron. The second is that all the vessels of the Mishkan and all their details are allusions to lofty ideas. The Aron was unique in that those allusions were constant, and could never be changed.

I would like to expand on the second understanding, based on two sources.

The Meshech Chochma presents a beautiful explanation[3]. Almost all the vessels of the Mishkan had similar staffs to carry them. That the vessels were carried by the staffs was true for all the other parts of the Mishkan. But we know that Aron was different; it carried those who appeared to be carrying it. To accentuate that idea, the staffs of the Aron were not removed when it was resting. If the purpose is to carry the vessel, when it is not being carried, you can remove the staffs. But if actually the Aron carried them, there is no need to remove the staffs. Their being attached to the Aron is not for the purpose of carrying.

But if so, what purpose did they serve?

In Jewish thought human endeavor is divided into three realms: Thought, speech, and action. The structure both physical and conceptual, Mishkan represents a human. The Kodesh HaKodoshim is the realm of thought. The Kodesh is that of speech, and the Chatzer is that of action. A person is meant to strive and to attempt to reach perfection in all these realms. However, even the Torah acknowledges that perfection iis fleeting. Human beings fluctuate in their ability to realize their goal of perfection. But in many Chasidic philosophies, there is a difference between thought and the other two realms.

Chazal teach that the HaShem’s original thought was to create the world with the attribute of judgement, and when He saw that it could not survive He added the attribute of mercy. This is understood to apply to people also. We are expected to attempt in our thought to strive to live a life where we are perfect; even as we acknowledge that in reality we cannot do that.

The fact that the Mishkan was dismantled as we traveled was a metaphor for travels through life. The Kedushas Levi explains[4], that the staffs represent travelling through life. Just as our travels through the desert represented travelling through places devoid of Kedusha, and the Mishkan brought holiness into such desolation; so too are we to travel through life. But there are times where we have to rest ad cannot travel through the desert. So we remove the staffs from the vessels of our Mishkan, and rest from the battle.

But the Aron is always travelling. It is the realm of thought. There we never rest. We are always trying to reach perfection. The staffs are always ready. In the realm of thought we are to reach perfection.

Possibly this is a metaphorical explanation of the first reason of the Chinuch. He writes that the staffs need to be attached because we have to be ready to travel at any moment. But that is difficult, since the Aron is not meant to travel, once it is in the Kodesh HaKodashim? Based on the Kedushas Levi, it is referring to the travels of thought, that we are always supposed to be ready to move forward in our striving for perfection.

In Sefer Yehoshua we learn, that as the Jews are crossing the Jordan, the waters threaten to sweep them away. They crowd themselves into the area between the staffs of the Aron, and that small area contains the entire Jewish people, and they are rescued[5]. The area between the staffs of the Aron is a place of perfection, where the Jewish people can be protected from all punishment. It is the place where in though everyone can be a Tzadik.

That is the lesson of the staffs o the Aron.

[1]  שמות פרק כה – (טו) בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ:

[2] ספר החינוך – מצוה צו – משרשי המצוה, לפי שהארון משכן התורה והיא כל עיקרנו וכבודנו, ונתחייבנו לנהוג בו כל ככוד וכל הדר בכל יכלתינו, על כן נצטוינו לבל נסיר בדי הארון ממנו, פן נהיה צריכים לצאת עם הארון לשום מקום במהירות, ואולי מתוך הטרדה והחפזון לא נבדוק יפה להיות בדיו חזקים כל הצורך, ושמא חס ושלום יפול ואין זה כבודו. אבל בהיותם בו מוכנים לעולם ולא יסורו ממנו, נעשה אותן חזקות הרבה ולא יארע תקלה בהן. ועוד טעם אחר, שכל כלי המקדש צורתן מחוייבת לרמוז ענינים גדולים עליונים, כדי שיהא האדם נפעל לטובה מתוך מחשבתו בהן, ורצה האל לטובתנו שלא תפסד אותה הצורה אפילו לפי שעה:

[3]  משך חכמה על שמות פרק כה פסוק טו – וע”ד המושכל. הנה נודע שיטת רמב”ם (ה’ תמידין ומוספים ג-י) דצריך להדליק הנרות גם ביום שזהו בכלל הנרות לדידיה, ושיטתו מושכלת, דכמו שאמרו ז”ל (מנחות פו:) וכי לאורה הוא צריך כו’ ולהראות כי הוא אין צריך להאיר רק שזה חוק דתיי הוצרך להדליק גם ביום, כמו שההדלקה ביום אינו להאיר כן ההדלקה בלילה שלשניהם ענין אחד, כן הארון שהוא נושא את נושאיו (סוטה דף ל”ה) ואין הבדים לשאת אותו שהוא נושא את עצמו כי הוא משכן כבוד הנושא העולמים, לכן צוה כי הבדים בל יסורו ממנו להורות כמו שאין ענין להבדים בעת היותו מונח באוהל מועד ככה בשעה שנושאין אותו על הכתף אין זה ענין הנצרך להכבוד הנשוא כביכול, לכן לא יסורו הבדים ממנו תמיד כמו שהנרות בהיכל דולקים תמיד ודו”ק.

[4]  ספר קדושת לוי – פרשת פקודי – וזהו הרמז בפסוק (שמות כה,טו) בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו, ולמה בארון אין מסירים הבדים ממנו. והנראה, כי הנה כבר ביארנו שהליכת המשכן במדבר זה היה בעצמו עליות נצוצות ולכך פרקו אותן להראות המדות טובות שעל ידי זה יכול להעלותם. והנה זה עליות אי אפשר להיות בתמיד, דהיינו להוכיח תמיד הרשע בפניו שיחזור בתשובה זה אי אפשר שיהיה תמיד. אבל לבקש עליו במחשבה לפניו שכל הרשעים יעשו תשובה שלימה לפניו זה אפשר להיות תמיד. וזה צריך אדם לבקש תמיד שהרשעים יחזרו בתשובה שלימה. והנה הארון, מורה על המחשבה ולכך אמר בו שלא יסורו הבדים ממנו, דהיינו שיבקשו תמיד על עליות נצוצות, כי זה שהבדים הם תקועים בו מורה על הילוך. וכבר אמרנו שהילוך המשכן במדבר היו עליות נצוצות וזה אי אפשר תמיד. אבל הארון, שהוא המחשבה צריך להיות תמיד בבחינת מחשבה לבקש הנצוצות שיהיה להם עליות כנ”ל. ולזה רמזו חכמינו ז”ל צריכין לערב תמיד בתפלה פושעי ישראל, דהיינו לבקש תמיד בתפילתינו על עליות הניצוצות ודו”ק היטב:

[5]  ילקוט שמעוני במדבר – פרק כ – המשך רמז תשסג –  וכן כשעברו ישראל את הירדן נכנסו כל ישראל בין בדי הארון שנאמר ויאמר יהושע אל בני ישראל גושו הנה ושמעו את דברי ה’ אלהיכם,

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s