Parshas Tezaveh – Clothes Make the Man

Download as Word

The theme of this week’s Parsha, is the impact of clothing. The Torah delineates exactly what the Cohanim are to wear as they serve in the Mishkan. And if even one article of the clothing is not perfect, they are punishable by death[1]. In general, fashion failures are not so severe.

This week is also Parshas Zachor, when we are commanded to remember the evil that Amalek did to us by being the first to attempt to harm us, and not allow time to diminish that remembrance[2]. After we read the Torah portion, we read the Haftorah about the battle between Shaul and Amalek. When Shaul does not fulfill the Mitzvah in its entirety and allows Agag the king of Amalek and the finest flocks to survive; Shmuel is sent to chastise him. Shaul does not accept the rebuke, and as they argue, according to one understanding, Shaul’s cloak is ripped[3]. Shmuel uses that as a metaphor for the loss of his kingdom.

We are also well into the preparations for Purim. One of the more engrossing ones is the preparation of a costume. This is not just a trivial matter since we find it already mentioned in Sefarim from the Rishonim[4]. They decry the custom of men wearing women’s clothing, but not the actual custom. Again we are involved with the use of clothing as part of the celebration.

What is the deeper understanding of the value of clothing we are to receive from these ideas, that reverberate through this week?

Any discussion of clothes has to go back to the sin of Adam. Inherently it would seem that clothes are a sign of the sin. One of the words for clothing in Lashon HaKodesh is ‘Beged’. That is tied to the word ‘Begidah’ which means traitor. But the Gemarra[5] has a seemingly opposite understanding of clothing. Clothing is described as that which gives a person honor[6]. How can we reconcile these two understandings?

It seems to arise from the Pesukim, and as everyone usually understands that till after the sin, Adam and Chavah had no clothing. But the Midrash says[7] that Rav Meir learnt that before the sin, they had clothing of light. It would seem that clothing has two potential functions, covering and giving honor. We can see that in the clothing that we wear. The less functional clothing is, the more it is for the purpose of honor, and not just to cover a person. The clothing of Rav Meir before the sin, was the clothing of honor, which emanated light.

When HaShem created the world, the entire world is Levush- clothing – for HaShem’s honor. The Pirkei D’Rabbi Eliezer says[8], “The Shamayim is created from the illumination of the clothing of HaShem, He took it and spread it as a cloak”. From here we see, that there is a concept of clothing as a way to bring out the honor. Even though the unclothed brilliance is greater, but it needs to be covered since it is too overwhelming. This is similar in a minor key, to the illumination of Moshe. It required a veil, since it was too overwhelming to be constantly revealed.

The Torah describes the pants of the Cohen[9], “To cover the flesh”. All the other clothing of the Cohen is as the Torah says earlier, “For honor and glory”[10]. That is the same differentiation. There is clothing that covers the sin which are the pants, and the rest is clothing for honor.

A king is also required to dress commensurately. We see by Yosef, Daniel, and Mordechai; there ascension to positions of authority is described by their donning royal clothing. In general, the phrase ‘Levush Malchus’ describes royalty. When Shaul is found unfit to be king, his royal clothes are degraded.

One of the turning points of the Megilah is when Haman is commanded to dress Mordechai in the royal clothes and lead him through the street. But the Megilah tells us that when the procession is over, Mordechai divests himself of those royal garments and returns to his sackcloth and ashes[11], davening for the Jewish people. This might be an understanding of the Minhag of costumes on Purim. A Jew’s natural state is before HaShem davening. At times, we might need to get dressed up, but the measure of success, is what we are when we take it off. Where do we return to? Mordechai understands that all the glory of the royal vestments of the emperor are temporary. When Achashverosh asks Haman for his advice on how to honor someone, Haman views this, as an opportunity to acquire glory. But, Mordechai realizes the fleeting glory that this is and knows what is real.

This is a large part of our battle with Amalek. The real as opposed to the transitory. Amalek views the world through the lens of the here and now. We are to take the longer view, and not be blinded by the fleeting glory of disguises and costumes. Shaul is blinded by the glory of Agag and the flocks of sheep and cattle. But his royal clothing is ripped off him. On Purim we wear disguises, but are meant to understand that they will soon be gone. But, the clothing of the Cohen leads us back to the glory of serving HaShem.

[1]  רמב”ם החזקה הלכות כלי המקדש פרק י – (ד) מצות עשה לעשות בגדים אלו ולהיות הכהן עובד בהן שנאמר ועשית בגדי קדש ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות וכהן גדול ששימש בפחות משמנה בגדים אלו או כהן הדיוט ששימש בפחות מארבעה בגדים אלו הוא הנקרא מחוסר בגדים ועבודתו פסולה וחייב מיתה בידי שמים כזר ששימש שנאמר וחגרת אותם אבנט והיתה להם כהונה בזמן שבגדיהם עליהן כהונתן עליהן אין בגדיהן עליהן אין כהונתם עליהן אלא הרי הם כזרים ונאמר והזר הקרב יומת:

[2]  – ספר המצות להרמב”ם – מצות עשה – מצוה קפט – היא שצונו לזכור מה שעשה לנו עמלק מהקדימו להרע לנו ושנאמר זה בכל עת ועת ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו ונזרז העם לשנוא אותו עד שלא תשכח המצוה ולא תחלש שנאתו ותחסר מהנפשות עם אורך הזמן

[3]  שמואל א פרק טו – (כז) וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע:

רש”י – (כז) ויחזק בכנף מעילו – לפי פשוטו משמעו, שכשפנה שמואל ללכת מאחרי שאול, אחז שאול בכנף של שמואל, לפי שהיה שאול מבקש ממנו שישוב עד שישתחוה בגלגל שהיה שם אהל מועד. ומדרש אגדה (שוחר טוב) חולקים אמוראים, יש אומרים: מעילו של שמואל קרע שאול. ויש אומרים: מעילו של שאול קרע שמואל, ומסר לו סימן זה, מי שיכרות כנף מעילו, הוא ימלוך תחתיו, והוא שאמר לו שאול לדוד ביום שכרת את המעיל (לקמן כד כ): ידעתי כי מלוך תמלוך:

[4]  בית חדש על יו”ד סימן קפב – ויש לתת לב על מה שנוהגים בפורים לשנות בגדיהם מאיש לאשה ומאשה לאיש ואין מוחה ולפי מה שכתבתי בדברים העשויין לנוי ולקישוט אסור לדברי הכל להתכוין כדי להתדמות וכבר השיב ה”ר יהודה מינץ ז”ל על זה כמבואר בתשובתו (סו”ס טז ד”ה על דבר) ואמר דכיון שאינו עושה כן אלא משום שמחת פורים אין בו איסור ודמי להעברת שער בית השחי והערוה כדי שלא להצטער או ראיית מראה כדי שלא יחבול בו במסתפר בעצמו. ונראה לפע”ד דדבריו בזה דחויים המה ממ”ש הר”א ממי”ץ להדיא דאף במשתאות של חתן וכלה איכא איסורא אלמא דאף מה שעושה משום שמחת מצוה אינו דומה לעושה כדי לינצל מן הצער וכן בדין דלינצל מצער אי אפשר בענין אחר אבל לשמחת חתן וכלה ולשמוח בפורים כבר אפשר בהרבה מיני שמחה ולא יעבור על לאו דלא ילבש ואין ספק שאילו לא היו נעלמים מ”ש הר”א ממיץ בזה ממהר”ר יהודה מינץ לא היה כותב כן

[5]  שבת דף קיג/ב – דרבי יוחנן קרי למאניה מכבדותיה

[6]  ספר ערבי נחל – פרשת יתרו – והנה, תיבת בגד ותיבת לבוש הם שמות נרדפים, אולם כל א’ מורה על ענין אחר כדרך כל שמות נרדפים אשר בלשון הקודש. והוא, כי ענין הלבוש או בגד הוא בגופני שם מושאל מהרוחני, ועיקר השמות הם לעולם ברוחני כי כך הוא כל לשון הקודש כמבואר בשל”ה, וכן ענין הלבושים הם לבושי הנשמה וכבר אמרנו כי דיבורי האדם הם הם לבושי נשמתו. וכפי הדיבור כך ערך הלבוש שמדברי קדושה נעשה לנשמה לבושי קדושה ומדברי טומאה כליצנות ולשון הרע ודברים בטלים ודומיהן נעשה בגדים צואים. ותיבת בגד הוא מלשון בגידה, וכמש”ה בבגדו בה לשון בגידה, ודרשו רז”ל כיון שפירש טליתו כו’ ולכן שם בגד מיוחד למלבוש רע רח”ל, ולכן מצאנו הסירו הבגדים הצואים מעליו הרי שלשון בגד מורה על הרע ושמו מוכיח עליו שהוא ענין בגידה, ומה שמצינו לפעמים בגדי כהונה או בגדי כבוד או קודש הוא רק שם מושאל ולכן הוצרך לפרש בגדי קודש כי סתם בגד מורה להיפוך. משא”כ תיבת לבוש מורה על לבושי קדושה וכדמצינו בפיוט מלך בעשרה לבושים התאזר בקדושה וכמוהו רבים:

[7]  מדרש רבה בראשית פרשה כ – (יב) ויעש ה’ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם בתורתו של ר”מ מצאו כתוב כתנות אור

[8]  פרקי דרבי אליעזר – פרק ג – שמים מאי זה מקום נבראו מאור לבושו שהוא לבוש לקח ופרש כשמלה והיו מותחין והולכין עד שאמ’ להן די

[9] פרק כח – (מב) וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה מִמָּתְנַיִם וְעַד יְרֵכַיִם יִהְיוּ:

[10] שמות פרק כח – (ב) וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת:

[11]  מגילה דף טז/א – והיינו דכתיב וישב מרדכי אל שער המלך אמר רב ששת ששב לשקו ולתעניתו

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s