Parshas Kedoshim – Tattoos

Go to Word

In Parshas Kedoshim we learn about the prohibition of כתובת קעקע, tattooing[1]. In the past twenty years this practice has become more prevalent, and even though the Issur is quite clear, it is correct to delve into the reason that is given for this prohibition.

[In general the idea of reasons for the Mitzvoth needs clarification. It is interesting that the Torah describes itself as Chukas HaTorah. Chok is a type of Mitzvah for which there is no reason we can understand. All Mitzvoth on some level are a Chok. Even the idea that we can fathom HaShem’s limitless depths is ludicrous. Therefore, the word for reason of a Mitzvah is Ta’am. That can also be translated as taste. Food is tasty, but that is irrelevant to its actual nutritional value. The ‘nutrition’ of the Mitzvoth is inherent; the Ta’am only makes it more palatable for us to perform them.]

The Rambam in the Sefer HaMitzvoth[2] and in the Yad[3] groups this as part of the prohibitions connected to Avoda Zara, along with removing Payos.  It seems these were common practices of idol worshippers. Specificallyit was common to inscribe oneself in a permanent way for their god.

Others learn that this is a sign of permanent mourning. The Ibn Ezra writes[4]  that there are those who say this is connected to the previous prohibition to mark one’s body over the dead. This is based that in the Pesukim tattooing is mentioned together with the commandment against a mourner cutting their flesh in anguish over the death of a loved one. The basic reason for this type of prohibition is that since we know that death is a transitory state, and there will be Techiyas HaMeisim – the dead coming back to life, this kind of action is incorrect. Mourning is correct and required, but these actions are forbidden to remind us of the boundaries of grief.

The Ohr HaChaim HaKadosh[5] points another insight in this approach, based on a difference in the words of the Pasuk. The cutting of flesh is described as “in your flesh”. The tattooing is described as “in you”, in the essence of the person. That is because the cutting is an instinctive reaction, and therefore is less connected to the essence because of its haste. The tattooing is a thought out decision affects the Penimiyus – the essence of the person. That is why the Pasuk ends with אני ה’- I am your HaShem. The “I” is referring to the Kisei HaKavod, while the name of HaShem is the King on the throne. That is these two Mitzvoth. The flesh is what carries the Neshama. The cutting of the flesh is destroying the throne, and the tattooing is destroying the Neshama. As we are a Tzelem Elokim, we must guard both parts.

But there is a completely different approach found in the Seforno[6]. He explains all of these Pesukim and their various prohibitions as fundamental to the idea of the sanctity of the Jewish body. As Rav Chaim Elazari, a Talmid of Slobodka, explains: Not only is the Jewish soul holy, but also the Jewish body is to be holy. Any action which desecrates the body is contradiction to that. But in explaining the prohibition of tattooing, the Seforno goes further.

He writes that since we already have a sign on our body from HaShem, which is the Brit Milah, any other sign is viewed as diminishing the uniqueness of our relationship with HaShem. Therefore, we cannot have any other sign on our body.

In the Likutei Halachos of Rav Nachman[7], he explains this idea in great depth. The inscription of words in the flesh of one’s body would seem to be the greatest sign of connection. But actually it is a mirage. When one seems to be proclaiming their allegiance too much, the Emes-truth is the greatest Sheker-falsehood. Emes is a unity, if it is told too much it becomes to become Sheker. Instead of it being written on the external flesh, it is to be written on the internal heart. As it says in Mishlei in two places[8], “Write it on the tablets of your heart”. The external flesh is where the physical desires are centered, and inscribing one’s connection to god there would allow those desires to take over that connection and misdirect it. Therefore, we do not do that. But if this is true, there seems to be a question. Why is Bris Milah different? Especially according to the Seforno, that the whole point of not tattooing is to not overwrite the
Bris Milah?

There is a fundamental difference. As the Likutei Halachos wrote, the flesh is the abode of the snake of Adam and Chava. The tattooing there is adding something, in an external way. The Bris is actually to remove something extraneous, which is only there because of the snake. The Gemarra writes[9] that Adam HaRishon before the sin did not have an Arlah, and the sin caused it to extend and cover the Bris. Thus the entire need for Milah is only to remove that which was caused by the snake. The Milah is not an inscription, but allowing the original holy body of Adam created by HaShem to be revealed.

This can also be seen in the Gemarra in Makos[10] that discusses the Issur of tattooing. In the Mishnah there is a disagreement. The Mishna writes that the prohibition is any writing of any type. Rabbi Shimon says that it is only if you write the name. In the Gemarra there is a disagreement as to the approach of Rabbi Shimon, is it the name of HaShem or of Avoda Zara. The Halacha is generally accepted as according to the Tana Kama. But even from Rabbi Shimin we can understand the concept. The two opinions in the Gemarra are the two approaches. Rav Acha says it is the name of HaShem. That can be understood like the Seforno and Rav Nachman. Bar Kafra says it is the name of an idol and that is like the Rambam. And since in essence Elu V’elu Divrei Elokim Chayim, all opinions are revealing an aspect of HaShem’s truth, we can learn from all of them.

[For discussion but not for Halacha, there is a fascinating discussion about whether the prohibition is only letters or even designs. In Halacha we follow the opinion, that even designs, but in the context of what we wrote till now it is fascinating. However, Chalilah to allow any kind of tattooing at all.]

[1]  ויקרא פרק יט  – (כח) וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי יְדֹוָד:

[2]  ספר המצות להרמב”ם – מצות לא תעשה – מצוה מא – מצוה מא – שהזהירנו מרשום בגופנו במיני הצבעים כמו הכחול והוירדט וזולתם כמו שיעשו עובדי ע”ז כמו שהוא מפורסם אצל אנשי מצרים עד היום ואזהרה מזה הוא אמרו וכתבת קעקע לא תתנו בכם והעובר על לאו זה חייב מלקות וכבר התבארו משפטי מצוה זו בסוף מסכת מכות:

[3]  רמב”ם הלכות עבודת כוכבים פרק יב  – כתובת קעקע האמורה בתורה הוא שישרט על בשרו וימלא מקום השריטה כחול או דיו או שאר צבעונים הרושמים וזה היה מנהג העכו”ם שרושמין עצמן לעבודת כוכבים כלומר שהוא עבד מכור לה ומורשם לעבודתה

[4]  אבן עזרא על ויקרא פרק יט פסוק כח – וכתבת קעקע – יש אומרים שהוא דבק עם ושרט לנפש כי יש מי שירשום גופו בצורה הידועה באש על המת

[5]  אור החיים על ויקרא פרק יט – (כח) ושרט לנפש וגו’ אומרו לנפש, לומר הגם שהשרט חיבול הגוף הוא על פרידת הנפש היקרה, ודקדק לומר לא תתנו בבשרכם, הודיע הכתוב כי לא יפגום פגם זה בנפש אלא בבשר שהוא נרתיק הנפש, והטעם לצד שאדם בהול על מתו (שבת מג:) אין המעשה פוגם כל כך כעושה בשאט בנפש ובישוב הדעת, ולזה תמצא שאמר הכתוב אחרי זה וכתובת קעקע לא תתנו בכם, ולא אמר בבשרכם, לומר שלא בבשר לבד יגרום הפגם, אלא גם בפנימיות האדם, לצד שאינו עושה מצד צער וחום הכאב שנאמר בו אין אדם נתפס (על) [בשעת] צערו (ב”ב טז:):

ואומרו אני ה’ – יתבאר על פי מאמר האלהי הרשב”י (זוהר ח”ג רמז) כי תיבת אני תגיד על כסא כבודו יתברך אשר אנו קוראים שכינתו יתברך, ושם הוי”ה ב”ה הוא מלך יושב על כסא המלכות, ורמז בזה כי יקפיד ה’ על כבוד שמו יתברך, ועל כבוד שכינתו, ולדרך זה יצו ה’ להאדם לבל יפגום גופו ונשמתו בב’ מעשים הרשומים, שהם שרט לנפש, וכתובת קעקע:

[6]  ספורנו עה”ת ספר ויקרא פרק יט – (כז) לא תקיפו. וצוה שלא נחללם בהקפת הראש כמעשה שוטים ושכורים: (או כומרים), ולא בגלוח הזקן כאמרם הדרת פנים זקן ולא בשרט לנפש כמחשיבים מאד מיתת האדם ומתאבלים מאד עליה. וכן בכתובת קעקע לתת אות בבשרנו מלבד אות הברית:

[7]  ספר ליקוטי הלכות יו”ד – הלכות רבית הלכה ה – נא) וְזֶה בְּחִינַת אִסּוּר כְּתֹבֶת קַעֲקַע שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִים הָאֱמוֹרִיִּים לִכְתֹּב וּלְקַעֲקַע בִּבְשָֹרָם אוֹתִיּוֹת הַכְּתָב מֵעִנְיַן דַּרְכֵי אֱמוּנָתָם הַכּוֹזְבִיּוֹת. וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל לְחַזֵּק הָאֱמֶת הַמֻּטְעֶה שֶׁלָּהֶם לְהַרְאוֹת שֶׁהֵם דְּבֵקִים בֶּאֱמוּנָתָם כָּל כָּךְ עַד שֶׁחוֹקְקִים וּמְקַעְקְעִים בִּבְשָֹרָם בִּכְתָב מֵעִנְיַן אֱמוּנָתָם. וּבֶאֱמֶת זֶה עִקַּר הַשֶּׁקֶר וְהַכָּזָב שֶׁלָּהֶם, כִּי אֲחִיזָתָם בִּכְתָב דַּיְקָא, שֶׁהוּא בַּעֲשִֹיָּה כַּיָּדוּעַ, שֶׁשָּׁם אֲחִיזָתָם בְּיוֹתֵר כַּיָּדוּעַ, וְעַל – כֵּן הֵם חוֹקְקִים הַכְּתָב בִּבְשָֹרָם, כִּי עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר הוּא בִּבְשַֹר הַגּוּף שֶׁשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַתַּאֲווֹת בְּחִינַת נָחָשׁ שֻׁלְטָנוּתֵיהּ עַל בִּשְֹרָא, נָחָשׁ הוּא עִקַּר הָרַמַּאי וְהַשַּׁקְרָן שֶׁמִּמֶּנּוּ כָּל הַשְּׁקָרִים וְהָרַמָּאוּת שֶׁבָּעוֹלָם בִּבְחִינַת וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם וְכוּ’, שֶׁהִטְעָה אֶת אָדָם וְחַוָּה וְכָל הַדּוֹרוֹת שֶׁאַחֲרָיו. וְעִקַּר שֻׁלְטָנוּתֵיהּ עַל בִּשְֹרָא, הַיְנוּ עַל בְּשַֹר הַגּוּף שֶׁשָּׁם כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁמַּטְעֶה אֶת הָאָדָם בְּכַמָּה רַמָּאוּת וּמְהַפֵּךְ הַשֶּׁקֶר לֶאֱמֶת וְהָאֱמֶת לְשֶׁקֶר. וְהַכֹּל מֵחֲמַת תַּאֲוַת הַגּוּף, שֶׁמֵּחֲמַת תַּאֲוַת הַגּוּף וַהֲבָלָיו נִתְהַפֵּךְ הָאֱמֶת אֶצְלוֹ עַד שֶׁאוֹמֵר שֶׁכָּךְ הָאֱמֶת, וְכַמְבֹאָר לְעֵיל מִזֶּה קְצָת (בְּאוֹת לד). וְעַל – כֵּן אָסְרָה לָנוּ הַתּוֹרָה כָּל זֶה, דְּהַיְנוּ אִסּוּר כְּתֹבֶת קַעֲקַע, כִּי אָסוּר לָנוּ לְהַכְנִיס אוֹתִיּוֹת הַכְּתָב לְחָקְקָם וּלְקַעְקְעָם עַל בְּשַֹר הַגּוּף, כִּי מִשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר שֶׁנֶּאֱחָז מֵרִבּוּי הָאֱמֶת יוֹתֵר מִדַּאי כַּנַּ”ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַכְּתָב שֶׁרוֹצִים לַחֲקֹק הָאֱמֶת בִּכְתָב וּלְחָקְקוֹ עַל בְּשַֹר הַגּוּף כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָאֱמֶת חָקוּק בּוֹ וְהַכֹּל שֶׁקֶר וְכָזָב, כִּי אַדְּרַבָּא, מִשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר כַּנַּ”ל, כִּי עִקַּר הָאֱמֶת צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה נִכְתָּב וְנֶחֱקָק בַּלֵּב בָּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ בִּבְחִינַת כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ וְכוּ’ וְכַנַּ”ל, אֲבָל לֹא לְחָקְקוֹ עַל בְּשַֹר הַגּוּף בְּגַשְׁמִיּוּת, כִּי זֶה בְּחִינַת רִבּוּי הָאֱמֶת יוֹתֵר מִדַּאי, שֶׁזֶּה עִקַּר הַשֶּׁקֶר כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת פָּרוּשׁ נוּקְפֵי פָּרוּשׁ כּוּזָאֵי וְכוּ’, שֶׁהִזְכִּירוּ רַזַ”ל שֶׁהֵרְאוּ הָאֱמֶת לַכֹּל יוֹתֵר מִדַּאי, שֶׁזֶּה עִקַּר הַשֶּׁקֶר, כִּי הָאֱמֶת הוּא רַק אֶחָד לֹא הַרְבֵּה. וְעִקָּרוֹ תָּלוּי בִּפְנִימִיּוּת הַלֵּב שֶׁלֹּא יַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ. וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּכָל יוֹם בַּבֹּקֶר, לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר וְכוּ’, וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ וְכוּ’. וְהָעִקָּר עַל – יְדֵי שֶׁמְּבַטֵּל עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת בִּבְחִינַת מָה אָנוּ מַה חַיֵּינוּ מַה חַסְדֵּינוּ וְכוּ’. כִּי רֹב מַעֲשֵֹינוּ תֹּהוּ וִימֵי חַיֵּינוּ הֶבֶל לְפָנֶיךָ וְכוּ’. כִּי רַק עַל – יְדֵי זֶה זוֹכִין אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּשֶׁמְּבַטְּלִין עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאֵין מְכַוְּנִין בִּשְׁבִיל תּוֹעֶלֶת עַצְמוֹ כְּלָל וְכַנַּ”ל:

[8]  משלי פרק ג  – (ג) חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל יַעַזְבֻךָ קָשְׁרֵם עַל גַּרְגְּרוֹתֶיךָ כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ:

משלי פרק ז – (ג) קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ:

[9]  סנהדרין דף לח/ב – רבי יצחק אמר מושך בערלתו היה כתיב הכא והמה כאדם עברו ברית וכתיב התם את בריתי הפר

[10]  מכות דף כא/א – הכותב כתובת קעקע כתב ולא קעקע קעקע ולא כתב אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע בידו ובכחול ובכל דבר שהוא רושם רבי שמעון בן יהודה משום ר’ שמעון אומר אינו חייב עד שיכתוב שם את השם שנאמר וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה’: גמרא אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי עד דיכתוב אני ה’ ממש אמר ליה לא כדתני בר קפרא אינו חייב עד שיכתוב שם עבודת כוכבים שנאמר וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה’ אני ה’ ולא אחר:

Advertisements

4 thoughts on “Parshas Kedoshim – Tattoos

  1. I’ve been looking for the ta’am hamitzvah for tattoos for a while, this very well elucidated and presents several sides to the idea. Shkoyach!

      • Do you have a m’halech as to why designs would also be forbidden? L’fi the Rambam it would still make sense as it was also a type of avodah zara. But according to the Likutei Halachos, the issur seems to imply only writing emes on one’s skin. Designs, it could be argued, are made only to beautify the skin, and have nothing to do with publicizing truth in a coarse or inappropriate way.

      • As with all Tamei HaMitzvos it is to give us a Taam – a tatste – but the Halacha remains. But even a design is to proclaim something, all real art teach something, so the idea could be the same.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s