Parshas B’Shalach – The Silence of Bitachon

Download as Word

The entire sequence of events from Moshe first coming to Klal Yisroel with the message from HaShem that they are leaving Mitzrayim all the way till Krias Yam Suf, have a very clear message. This is the message of Emunah in HaShem. He created and guides the world in every facet, both through nature and when He chooses to, also above nature. The culmination are the words before Shiras HaYam[1], “They believed in HaShem and His servant Moshe.” I would like to try to understand one of the places where this Emunah is brought out.

As Pharaoh seems to be cornering the Jews with their backs to the Yam Suf, and there seems to be no place to run, Moshe begins to daven to HaShem[2]. HaShem says, “Do not Daven. I will battle for you and you will be quiet.” This approach is unusual. What are we supposed to do, if not daven? Is that not the proper response to all situations, especiallly when there seems to be no escape?

The Mefarshei HaPshat present various approaches how to read the Pesukim[3]. The Ramban[4] learns that Moshe was not meant to Daven, but to ask what to do, since HaShem had already answered his Tefilah that they would be saved. The Chizkuni[5] learns that Moshe was not crying out since he knew they would be saved, but the Pasuk means that he is to tell Klal Yisroel that they were to be saved. But the Zohar HaKadosh takes a different approach[6]. It seems to say that this was not a time for Tefila, since it was a time of the revelation of the highest level of HaShem, Atika. (This Atika is mentioned also in the Zemer Askina Seudasa.) What is this level that seems to somehow be above Tefila. There are many Kabalistic explanations of this, but would like bring something possibly relevant to us

The Shem Mishmuel explains the Zohar in the following way[7]. The Ramban explains that there is a level of Emunah, I believe that HaShem will answer me. The higher level is Bitachon, trust in HaShem. The silence that HaShem is asking from Moshe, is the level Bitachon. [We find a dichotomy in the approach. On the one hand, we are allowed and commanded to Daven to HaShem. That is Emunah. But on the other hand, complete trust in HaShem would preclude Tefila, since I trust in what He is doing, and do not even request anything. I need to place myself in the relationship with HaShem that I trust in Him, and that itself is in place of the Tefila.] The Pasuk here is commanding that we be silent, and have Bitachon in HaShem. This is Atika. The word Atika is tied to the Hebrew word, to remove. The level that the Zohar refers to is removed from all other parts of the world. The only way to get there is through a complete removal from this world, which is complete Bitachon, and no action in this world. When we are removed from this world completely with complete Bitachon and our Tefila is silent, we merit a salvation from the level of Atika.

That level of Bitachon can be found in the following episode in Yrtzias Mitzrayim. When the women go to say Shirah, there is an unusual word in the Pasuk[8]. “And Miriam the prophetess, the sister of Aharon, takes the drum, and all the women follow her.” Which drum is this, that it is specifically called ‘the drum’? In the Divrei Yirmiyahu[9], he gives the following explanation.

When Pharaoh decrees that all the male Jewish boys should be thrown into the Nile, Amram and Yocheved divorce, so as not to bring into the world children who will be killed. Their daughter, Miriam, who was already born chastises them. Pharaoh’s decree is only on the males, but you are destroying the females also[10]. And in addition, she says, I have seen a Nevuah that from your union will come the child who will ultimately be the savior of the Jewish people. Amram listens to his daughter, and remarries Yocheved. At that marriage Miriam and Aharon sing and dance and play the drum before their parents[11].

Moshe is born and the home is filled with a light of HaShem. That seems to be the fulfillment of Miriam’s Nevuah. But when they are forced to put Moshe in the river, and he is taken to the house of Pharaoh, Amram chastises Miriam and says what will be with your Nevuah! After that Moshe disappears for sixty years. And is seems Amram is correct. Then Moshe returns. And Miriam’s Nevuah is fulfilled in its entirety. (There is even a Targum Yonasan that Amram is alive to see this come true[12].)

Miriam kept the drum all these years. Even when it seems her father was correct, and her Nevuah was incorrect, she had Emunah. That is the drum that she takes out and praises HaShem with. This is a Bitachon in HaShem that transends even Tefilah. It is a Bitachon that HaShem guides and directs events to wher they should be. We need to put ourselves in the connection to HaShem that we desire this, but it is beyond Tefila.

Tu B’Shvat is also connected to this same idea. The Seder of Zerain in Mishanyos, which discusses the Halachos of agriculture is also called Emunos- faith[13]. A farmer ha the ultimate faith in HaShem. He plants his seeds and then it is out of his hands. Tu B’Shvat is the beginning of the blossoming after months of growth that cannot be seen, but only taken on faith. We recognize the power of Bitachon, and celebrate it.

[1] שמות פרק יד – (לא) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְדֹוָד בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְדֹוָד וַיַּאֲמִינוּ בַּידֹוָד וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ:

[2] שמות פרק יד – (יג) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְדֹוָד אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם: (יד) יְדֹוָד יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן: (טו) וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל משֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ:

[3] רש”י על שמות פרק יד – (טו) מה תצעק אלי – למדנו שהי’ משה עומד ומתפלל אמר לו הקב”ה לא עת עתה להאריך בתפלה שישראל נתונין בצרה ד”א מה תצעק אלי עלי הדבר תלוי ולא עליך כמו שנאמר להלן (ישעיה מה) על בני ועל פועל ידי תצוני:  דבר אל בני ישראל ויסעו – (מכילתא) אין להם אלא ליסע שאין הים עומד בפניהם כדאי זכות אבותיהם והם והאמונה שהאמינו בי ויצאו לקרוע להם הים:

[4] רמב”ן על שמות פרק יד – טו) מה תצעק אלי אמר ר”א כי משה כנגד כל ישראל, שהיו צועקים לו, כמו שאמר ויצעקו בני ישראל אל ה’ וא”כ למה אמר מה תצעק אלי, ראוי להם לצעק ואולי יאמר מה תניחם לצעוק דבר להם ויסעו, כי כבר אמרתי לך ואכבדה בפרעה (פסוק ד) ורבותינו אמרו (מכילתא כאן) שהיה משה צועק ומתפלל, והוא הנכון, כי לא ידע מה יעשה, ואף על פי שאמר לו השם ואכבדה בפרעה, הוא לא היה יודע איך יתנהג, כי הוא על שפת הים והשונא רודף ומשיג, והיה מתפלל שיורנו ה’ דרך יבחר וזה טעם מה תצעק אלי, שהיית צריך לשאל מה תעשה ואין לך צורך לצעוק, כי כבר הודעתיך ואכבדה בפרעה, ולא סיפר הכתוב צעקת משה, כי הוא בכלל ישראל:

[5]  חזקוני על שמות פרק יד- (טו) מה תצעק אלי – לפי הפשט בטוח היה משה שיהיו נושעים שהרי אמר לו הקב”ה ואכבדה בפרעה וגו’. אלא על ישראל הוא אומר שהיו צועקים כלומר מה אתם צועקים, שכן בכל מקום הוא מדבר עם משה במקום ישראל.

[6] זוהר חלק ב דף מח/א  – אוף הכא ויאמר יהו”ה אל משה מה תצעק אלי, אלי דייקא, דבר אל בני ישראל ויסעו, ויסעו מלאסגאה מלין, לאו עידנא דצלותא השתא, ויסעו, וכי לאן אתר פקד לון דינטלון, דהא על ימא הוו שראן, אלא אהדר לעילא, דכתיב מה תצעק אלי, דהא כלהו באתר דא קיימי, ועל דא ויסעו, ינטלון מן דא, דלאו עדנא הוא, אלא בעתיקא תליא מלתא:

[7] שם משמואל פרשת בשלח – שנת תרע”ו  – ה’ ילחם לכם ואתם תחרישון. בזוה”ק תחרישון ודאי ולא תתערון מלה, ועוד שם אלא בעתיקא תליא מילתא. ויש להבין אם לא יועיל עכ”פ לא יזיק ולמה מנע מהם מלהתפלל ולזעוק שזהו בעצמו מצוה, ומפרשי הזוה”ק עמדו בזה. ובעניותן יש לפרש עפ”י מה שהגיד כ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה דהענין אתם תחרישון להיות בוטח בה’ וכענין שבת דצריך להיות כאילו כל מלאכתך עשוי’, עכת”ד. והנה זה בא ללמד ונמצא למד דכל מלאכתך עשוי’ דבשבת הוא משום בטחון בהש”י, שבאמת אין צריך עוד למלאכה, ובאמת אם היתה השבת נמשכת והולכת ולא הי’ היתר לשוב למלאכה, היתה נעשית בפועל כל מלאכתו מאלי’, ולא הי’ צריך לעסוק במלאכה. והנה כתב הרמב”ן (בריש ספר האמונה והבטחון) כי בטחון הוא למעלה מהאמונה, כי בכלל בטחון היא האמונה, ואין בכלל האמונה בטחון, עיי”ש. וכן בדין שאין למעלה ממדת הבטחון, שהרי אנו אומרים בעבור אבותינו שבטחו בך, והרי שהשבח היותר גדול משבחי האבות וזכותם היא מדת הבטחון. והנה עתיקא קדישא פירש כ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה מלשון ויעתק משם, היינו שהעתיק מכל הנבראים והוא גבוה מהכל. וע”כ להמשיך הישועה מעתיקא שהוא גבוה מהכל אי אפשר ע”י שום דבר אלא ע”י הזכות הגבוהה מהכל והיא מדת הבטחון. וע”כ בזה עצמו שאתם תחרישון ותהיו בטוחים בישועת ה’ בזה עצמו ימשכו הישועה מעתיקא. וא”כ אתם תחרישון אין זה שלילה אלא מצוה, ובשביל זה זוכין להישועה מעתיקא. וכן יש לומר בשבת דבזוה”ק דסעודתא דיממא סעודתא דעתיקא עבדינן, דבשביל שהוא כאילו כל מלאכתך עשוי’ והוא בטחון כנ”ל זוכין לעתיקא:

[8] שמות פרק טו – (כ) וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת:

[9] של הרב ירמיהו פלוסברג זצ”ל שנמצא באוצר החכמה

[10] מדרש רבה שמות פרשה א פסקה יג  – פועה שהופיעה פנים כנגד אביה שהיה עמרם ראש סנהדרין באותה שעה כיון שגזר פרעה ואמר כל הבן הילוד אמר עמרם ולריק ישראל מולידים מיד הוציא את יוכבד ופירש עצמו מתשמיש המטה וגרש את אשתו כשהיא מעוברת מג’ חדשים עמדו כל ישראל וגרשו את נשותיהן אמרה לו בתו גזרתך קשה משל פרעה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה על הזכרים ונקבות פרעה רשע הוא וגזירתו ספק מתקיימת ספק אינה מתקיימת אבל אתה צדיק וגזירתך מתקיימת עמד הוא והחזיר את אשתו עמדו כל ישראל והחזירו נשותיהם הוי פועה שהופיעה פנים כנגד אביה:

[11] סוטה דף יב/ב  –  ותקח מרים הנביאה אחות אהרן וגו’ אחות אהרן ולא אחות משה אמר רב עמרם אמר רב ואמרי לה אמר רב נחמן אמר רב מלמד שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל וכיון שנולד משה נתמלא כל הבית כולה אור עמד אביה ונשקה על ראשה אמר לה בתי נתקיימה נבואתיך וכיון שהטילוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה אמר לה בתי היכן נבואתיך והיינו דכתיב ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו לידע מה יהא בסוף נבואתה:

[12]  תרגום יונתן על שמות פרק ו – (כ) ונסיב עמרם ית יוכבד חבבתיה ליה לאנתו וילידת ליה ית אהרן וית משה ושני חיוי דעמרם חסידא מאה ותלתין ושבע שנין חייא עד דחמא ית בני רחביא בר גרשום בר משה:

[13] שבת דף לא/א  – אמר ריש לקיש מאי דכתיב והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת וגו’ אמונת זה סדר זרעים

תוספות שבת דף לא/א –  אמונת זה סדר זרעים – מפרש בירושלמי שמאמין בחי העולמים וזורע:

Advertisements

2 thoughts on “Parshas B’Shalach – The Silence of Bitachon

  1. In chasidus, Tanya in particular, we see אין עוד מלבדו, as the highest form of connection. However how do we deal with the Gemara that says הלאוי שאתפלל כל היום כולו? It does not seem like a lower level. Furthermore, we see the chassidim harishonim made on אומנות out of davening. Is it possible to distinguish between various types of tefillos. There is צעקה which is a tefilla of desperation, which was inappropriate for Moshe at this time. However, a tefilla of praise, thanks, or אין עוד מלבדו, are high levels of tefilla appropriate even for a person with true Bitachon.

    • I think that the complete Bitachon, when one is on that level, there is no Bakasha. Moshe is not praising here, he is asking, so therefore HaShem says that it is incorrect to ask, but to do, the praise can come later

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s