Parshas Bo The Physical Choshech

Download as word

The plague of darkness, Choshech, was more than just a plague. It was the embodiment of what the Galus in Egypt was. The Egyptians attempted to remove all spiritual light from the world, and eradicate HaShem’s name from being mentioned, and make the world a completely physical existence. In Choshech they were subjected to the physical parallel darkness that they tried to create in the spiritual world. In their physical world the light was darkened, just as they attempted to do to the spiritual world of the Jewish people. As Rashi writes[1], this took place on two levels, the first part was an absence of light, the second was the imposition of a darkness that was so real, that it precluded the Egyptians from even being able to move.

If we transpose this to the Jewish people, there are two different types of darkness that we can be subjected to in Galus. There is the darkness created by an absence of spirituality. Or, Galus causes one to take spirituality and leave it an empty physical shell.

Rabbi Nachman of Breslov expresses this very clearly[2]. [What I am about to write is based on his words, with some other points added to clarify and expand his idea. His original words are at the end of the piece. What is in bold below is his, the rest is added by me, and I hope that I do not enter into כל המוסיף גורע.] When the Jewish people enter Eretz Yisroel under the leadership of Yehoshua, he is commanded “ this Sefer Torah should not leave your mouth.” But the word used for “leave” is ‘Yamish’. That word can also be connected to the word ‘Mamash’- something physical and tangible in the physical world. The word is also connected phonetically to the name Moshe. He writes, that the Torah can be grasped on different levels. When the Jews are in the Midbar, their entire existence is Manna, and a connection to HaShem. When they enter Eretz Yisroel, since they are living a physical existence, the possibility exists that Torah can be brought down to become a series of rules of how to live in a physical world without reaching a connection to Hashem behind it. Of course Mitzvoth must be physically kept, but the Torah is to remain “Lo Yamish”, and not Mamash (physical) . Even though Torah guides us in a physical world, it must remain a Torah of  spirituality.

We can bring a  Mashal to understand this from the world we live in. A true relationship between a husband and wife is meant to be internal and Tzanua. But in the world we live in so many things that are meant to be internal become externalized. When one takes a relationship that is meant to be deep and real and trivializes it to Facebook posts and emoji’s then it is brought down to a level below where it is supposed to be.

When Moshe ascends to receive the Torah, the angels protest and demand that the Torah remain with them[3]. They perceive the Torah as a spiritual entity that cannot be brought down to this physical world, without ruining it. As angels, they are correct. Moshe shows how the Torah has all the various levels within it, but only Klal Yisroel can realize all of them, both the physical and spiritual, and lift the physical without trivializing the spiritual[4].

The Torah is given in the Midbar. That is a world where all our physical needs are given in a spiritual way. The food is Manna, the water is from the Be’er, our homes are the Clouds of Glory. Even the clothes are uplifted.  Torah learnt in such a world is spiritual. However, the physical space for the actualization of the entire Torah is in Eretz Yisroel. This is the only place all six hundred and thirteen Mitzvoth can be kept. Moshe never enters Eretz Yisroel, but receives the Torah in the Midbar. As the Jews leave Moshe behind in the Midbar and enter Eretz Yisroel, they are warned, “Do not turn the Torah into Mamash- a physical set of laws. Retain the level of Moshe.”

This can be explained further by understanding in some way the levels of Machshava, Dibur, Ma’aseh. As I heard from Mori V’Rabi ZT”L many times, most of our thought is actually speech that is expressed in our brain, rather than with our mouth. True Machshava, is that it needs effort to bring it down to the world of speech and action. Moshe heard the Torah of the world of Briah, which is the world of thought. He then brought it down to Klal Yisroel to the world of speech and action. The Rema Mi’Fano[5] explains that is the explanation of the Pasuk repeated most in the Torah, וידבר ה’ אל משה לאמר. Moshe heard the Torah on the level of Dibbur, and brought it to the level of Leimor, which is lower and more physical. The ultimate goal is to connect the Torah back to the world of thought.

That is the command to Yehoshua. As you enter Eretz Yisroel, do not allow the Torah to become ‘Mamash’. Let it remain connected to Moshe. As the Maharal explains[6], the name Moshe is that he is drawn from the water. Water is the ultimate Chomer- material. Moshe is the opposite of that and is Tzurah – form, which is spiritual. He is drawn from the water. His whole world is a world of Machshava. Moshe is also unable to speak clearly till he speaks to HaShem. He is unable to speak regular words, only words of the level of Machshava. The words of this world are foreign to him, since he is a foreigner to them.

Rabbi Nachman explains further. The ability of a true Talmid Chochom to be completely filled with Torah and never so to speak ‘fill up’, is because his Torah is in the level of thought. Thought has no physical space therefore it cannot be filled. A person whose Torah is made physical does find themselves becoming filled with Torah and forgetting what was learnt previously to ‘make room’ for new Torah.

That is why in the Gemarra we find that Rav Yosef fasted for forty days and it was revealed to him that he had reached the level of ‘Lo Yamoshu’. By disconnecting himself from the physical, his Torah became on the level of the spiritual and that is something that can never be lost.

In a different place[7] Rabbi Nachman explains that a person who learns Torah but then sullies his mouth by lowly physical speech, degrades his words of Torah. If a person does not allow the light of the words of Torah to illuminate him, but instead he allows the physical world to sully them, the Torah itself becomes physical and dark.

Rabbi Nachman brings a Yerushalmi[8], about a community which asks Rabbi Yehudah HaNasi to send them a Torah leader. Rebbi sends them Levi bar Sisa (Sisi). They build a stage and seat him at the head of the community. They begin to ask him questions, and to all of them he does not answer. The community returns to Rebbi disappointed, that he sent them someone unworthy. Rebbe call Levi and Levi accurately responds to all the questions. Rebbe then asks Levi, “Why did you not answer the people?” Levi responds with a Pasuk in Mishlei, “If you will be unclean by being haughty, place your hand over your mouth.” I could not sully the words of Torah, when they gave me honor for them. The words of Torah become lowered into darkness if they are said in such a way[9].

The Egyptians desired to not only darken the world by causing the name of HaShem to be forgotten, but by taking spirituality and making it physical. That is even worse than causing it to be forgotten. It creates a false spirituality that allows one to feel spiritual without the reality of spiritualty. It then leaves a person with a false sense of fulfillment that precludes the want that really every Neshama craves to fulfil. Therefore, their punishment was a darkness that not only covered over the light but replaced it with something else that was physical.

But what are we to do if we live in a world where the darkness has taken on a reality like the Choshech in Egypt?

The Sfas Emes writes[10], that just as we came out of Egypt and cleansed ourselves from the Tumah of Egypt; we can cleanse our mouths. That can be done by the Torah itself. If one toils in Torah, then that itself cleanses the mouth. Even if at the beginning the words of Torah are not spiritual, the toil and effort merit that the words of Torah are connected to the point of Emes, and they connect to the essence of life itself, the Eitz Chayim. That itself then heals the speech till we are speaking true words of Torah.

[1] רש”י שמות פרק י פסוק כב  -ויהי חשך אפלה וגו’ שלשת ימים – חשך של אופל שלא ראו איש את אחיו אותן ג’ ימים (בש”ר) ועוד שלשת ימים אחרים חשך מוכפל על זה שלא קמו איש מתחתיו יושב אין יכול לעמוד ועומד אין יכול לישב

[2] ספר ליקוטי מוהר”ן – מהדורא קמא סימן קי  – לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ (יְהוֹשֻׁעַ א):

כִּי הַתּוֹרָה הִיא רוּחָנִיּוּת. וַאֲשֶׁר זַךְ יָשָׁר פָּעֳלוֹ. וְשִׂכְלוֹ רוּחָנִי. יָכוֹל לִתְפֹּס כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וְלֹא יִשְׁכַּח דָּבָר. כִּי דָּבָר רוּחָנִי אֵינוֹ תּוֹפֵס מָקוֹם. וִיכוֹלָה הַתּוֹרָה לְהִתְפַּשֵּׁט וְלִשְׁכֹּן בְּשִׂכְלוֹ. אַךְ מִי שֶׁהוּא מְגַשֵּׁם דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. וְעוֹשֶׂה מִמֶּנָּה מַמָּשׁוּת. אֲזַי יֵשׁ לָהּ שִׁעוּר וְקִצְבָּה. כַּמָּה הוּא יָכוֹל לִתְפֹּס בְּשִׂכְלוֹ וְלֹא יוֹתֵר. וְאִם יִרְצֶה לְהַשִֹּיג יוֹתֵר. אֲזַי יִדָּחֶה מַה שֶּׁכְּבָר נִכְנַס בְּשִׂכְלוֹ. כְּדֶרֶךְ כָּל דָּבָר גַּשְׁמִי. אִם הוּא כְּבָר מָלֵא. אִם יְמַלְּאֶנּוּ יוֹתֵר יִדְחֶה מַה שֶּׁהָיָה בּוֹ כְּבָר. וּמִזֶּה בָּא הַשִּׁכְחָה:

וְזֶהוּ: “לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה”. ‘יָמוּשׁ’ מִלְּשׁוֹן מַמָּשׁוּת. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת י): “וְיָמֵשׁ חׂשֶׁךְ”. כְּלוֹמַר הִזָּהֵר שֶׁלֹּא תִּהְיֶה מַמָּשׁוּת וְגַשְׁמִיּוּת בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה. ‘מִפִּיךָ’ כְּלוֹמַר מֵחֲמַת פִּיךָ שֶׁיּוֹצֵא מֵאִתְּךָ יִהְיֶה לָהּ מַמָּשׁוּת וְגַשְׁמִיּוּת. תִּזָּהֵר מִזֶּה. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בָּבָא מְצִיעָא פה) שֶׁהִתְעַנָּה רַב יוֹסֵף אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁיִּתְקַיֵּם לִמּוּדוֹ. אַחֲווּ לֵהּ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ. וְשׁוּב הִתְעַנָּה וְכוּ’ אַחֲווּ לֵהּ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וְכוּ’. כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא יָמוּשׁוּ וִיגֻשְּׁמוּ מִפִּיךָ. וַאֲזַי יִתְקַיֵּם תַּלְמוּדוֹ. כִּי לֹא יִהְיֶה שִׁכְחָה. כִּי דָּבָר רוּחָנִי אֵינוֹ תּוֹפֵס מָקוֹם. וְדוּק:

[3] שבת דף פח/ב  – בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מה לילוד אשה בינינו אמר להן לקבל תורה בא אמרו לפניו חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה’ אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים

[4] עיין מהר”ל בספר התפארת פרק כ”ד, בבאר הגולה באר השביעי, ובדרוש על התורה.

[5]   ספר עשרה מאמרות – מאמר חקור דין – חלק ד פרק ו  – הא למדת כי חמדה לחוד וכלי חמדה לחוד ועליהן תנן משה קבל תורה מסיני לא אמר את התורה שלא על עצם התורה ונסתרה הדברים אמורים דלא שייך בה לשון קבלה או מסירה אלא השגה שכלית אמנם בסיני היה עוסק בחמדה עצמה ולא הורשה למסור אותה לאחרים כדאיתא בספרי ואותי צוה ה’ בעת ההיא דברים צוה אותי לאמרם ביני לבין עצמי והוא טעם וידבר ה’ אל משה מה שיאות לו לבדו עמיקתא ומסתרתא לאמר מה שישנו בלך אמור.

[6]   ספר גבורות השם – פרק יח  – ואומר אני כי שם משה הוא הוראה על עיקר ענין משה ומעלתו, אשר הוא מסולק ומוסר מן המים. וזה כי המים אין להם צורה עומדת קיימת כמו שהתבאר למעלה אצל כל הבן הילוד היאורה תשליכהו ע”ש, כי שם הארכנו בזה. וכאשר תדע זה תדע לך כי מעלת משה רבינו ע”ה מעלת הצורה לפי שהיה נבדל במעלתו מן החומר כי השכלים הנבדלים הם צורה בלבד, ומי שהוא קרוב אל מעלת השכלים הוא קרוב אל הצורה, ולכך היה משה רבינו ע”ה ענין צורה בלבד מבלי חומר, והמים הם הפך, כי המים אין להם צורה גמורה ולכך נקראים תמיד בלשון רבים, ולא תמצא לשון יחיד במים לפי שכל אחדות מכח הצורה המאחד את הדבר והמים הם בלי צורה גמורה, ולפיכך המים שהם בלי צורה מקוימת בלשון רבים, והיה משה הפך להם שהוא צורה נבדלת, והיה מיוחד שלא נמצא נביא כמוהו כדכתיב (דברים ל”ד) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, וזה הפך המים שאין במים יחוד צורה ומפני זה נקרא משה שהיה משוי ממים כלומר שמשה מסולק מן המים כי בעבור שיש למשה צורה נבדלת היה משוי ונבדל מן המים. ומזה תדע כי המים הפך משה רבינו ע”ה, שאלו הם בלא צורה ומשה רבינו ע”ה מעלתו הצורה המקויימת,

[7]  ספר ליקוטי מוהר”ן – מהדורא קמא סימן יא  – כִּי כְּשֶׁהַתּוֹרָה בָּאָה לְתוֹךְ דִּבּוּרִים פְּגוּמִים, לְפֶה פָּגוּם, לֹא דַּי שֶׁאֵין דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה מְאִירִים לוֹ, כִּי אִם גַּם הַתּוֹרָה עַצְמָהּ נִתְגַּשֵּׁם וְנִתְחַשֵּׁךְ שָׁם מִפִּיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְהוֹשֻׁעַ א): “לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ”, בְּחִינַת “וְיָמֵשׁ חשֶׁךְ” (שְׁמוֹת י), הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִתְגַּשְּׁמוּ וְיִתְחַשְּׁכוּ מִפִּיךָ, כִּי עַל – יְדֵי שֶׁאֵין מַשְׁגִּיחִין שֶׁיִּהְיֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, הַיְנוּ עַל – יְדֵי גַּדְלוּת, עַל – יְדֵי – זֶה אֵין יְכוֹלִין לִפְתֹּחַ פֶּה, בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים י”ז): “סָגְרוּ פִּימוֹ דִּבְּרוּ בְגֵאוּת”; כְּמַעֲשֶׂה דְּלֵוִי בַּר סִיסָא, שֶׁהֶעֱלוּהוּ לַבִּימָה, וְטָפַת רוּחוֹ עָלָיו, וְלֹא אֲנִיבוּן (יְרוּשַׁלְמִי יְבָמוֹת פֶּרֶק יב). כִּי עַל – יְדֵי הַגֵּאוּת, הוּא בְּחִינַת עֲבוֹדַת אֱלִילִים (ד), וּבַעֲבוֹדַת אֱלִילִים כְּתִיב: “פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ” (דְּבָרִים ז), ‘וְכָל הָעוֹמֵד לִשְׂרֹף כְּשָׂרוּף דָּמֵי, וְכִתוּתֵי מִכְתָּת שִׁעוּרֵהּ’, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (רֹאשׁ – הַשָּׁנָה כח.) לְעִנְיַן שׁוֹפָר שֶׁל עֲבוֹדַת אֱלִילִים; וְכֵיוָן שֶׁמִּכְתָּת כָּתִית שִׁעוּרֵהּ, אֵין לוֹ כְּלֵי הַדִּבּוּר לְדַבֵּר עִמָּהֶם:

אַךְ כְּשֶׁהוּא נִזְהָר וְשׁוֹמֵר כְּבוֹד הַשֵּׁם שֶׁיִּהְיֶה בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁהוּא נִבְזֶה בְעֵינָיו נִמְאָס, עַל – יְדֵי – זֶה יוּכַל לְדַבֵּר דִּבּוּרִים הַמְּאִירִים, בִּבְחִינַת (יְחֶזְקֵאל מ”ג): “וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבוֹדוֹ”, וְהֵם מְאִירִים לוֹ לִתְשׁוּבָה, וְיָכוֹל לָבוֹא לִתְבוּנוֹת הַתּוֹרָה לְעָמְקָהּ כַּנַּ”ל:

[8] תלמוד ירושלמי מסכת יבמות דף סןף פרק י”ב –  בני סימונייא אתון לגבי ר’ אמרין ליה בעא תתן לן חד בר נש דריש דיין וחזר ספר מתניין ועבד לן כל צורכינן. ויהב לון לוי בר סיסי. עשו לו בימה גדולה והשיבוהו עליה. אתון ושאלון ליה הגידמת במה היא חולצת. ולא אגיבון. רקה דם. ולא אגיבון. אמרין דילמה דלית הוא מרי אולפן. נישאול ליה שאלון ליה דאגדה. אתון ושאלון ליה מהו הדין דכתיב (דניאל י) אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת. ולא אגיבון. אתון לגבי דרבי אמרון ליה הדין פייסונא דפייסנתך. אמר לון חייכון ב”נ דכוותי יהבית לכון. שלח אייתיתיה ושאל ליה. אמר ליה רקה דם מהו. א”ל אם יש בו צחצוחית של רוק כשר. הגידמת במה היא חולצת. א”ל בשיניה. א”ל מהו הדין דכתיב אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת. אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת. א”ל עד שלא נתחתם גזר דין רשום. משנתחתם גזר דין אמת. אמר ליה ולמה לא אגיבתינון. אמר ליה עשו לי בימה גדולה והושיבו אותי עליה וטפח רוחי עלי וקרא עליו (משלי ל) אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה. מי גרם לך להתנבל בדברי תורה על שנישאת’ בהן עצמך.

[9] עיין  מדרש רבה בראשית פרשה פא פסקה ב  – ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל (שם ל) אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה בן עזאי ור’ עקיבא בן עזאי אומר אם נבלת עצמך בדברי תורה סופך להתנשא בהם ואם זמות יד לפה אם נזדממו אחריך דברים יד לפה חד ידע תרין לא ידעין רבי עקיבא אמר מי גרם לך להתנבל בדברי תורה על ידי שנשאת את עצמך בהון רבינו הוה עבר על סימוניא ויצאו אנשי סימוניא לקראתו אמרו לו רבי תן לנו אדם אחד שיהא מקרא אותנו ושונה אותנו ודן את דיננו נתן להם רבי לוי בר סיסי ועשו לו בימה גדולה והושיבו אותו למעלה ממנה נתעלמה דברי תורה מפיו …אמר לו ולמה לא השיבות אותן כשם שהשיבות אותי אמר ליה עשו לי בימה גדולה והושיבו אותי עליה למעלה הימנה וטפת רוחי עלי ונתעלמו ממני דברי תורה וקרא עליו המקרא הזה (משלי ל) אם נבלת בהתנשא

[10] שפת אמת ספר דברים – פרשת דברים – שנת [תרל”ח]  – וככל הדברים הללו נמצא בכל איש ישראל שיש בכל נפש ישראל נקודה חרותה על לבו. והיא בחי’ תורה שבכתב חרות על לוח לבם. ונק’ עץ חיים. וכחן של ישראל בפה הוא היגיעה בתורה נק’ תורה שבע”פ. אך מה כח האדם מועיל. רק שע”י היגיעה זוכה שיפתח לו נקודה הנ”ל. כמ”ש אם נבלת בהתנשא שבתחילה אין הקול ודיבור כראוי ועכ”ז ע”י שמנבל עצמו בדברי תורה והוגה אף שאינו באופן הראוי עכ”ז מועיל זה לעורר נקו’ הנ”ל שנקרא עץ חיים ואחר כך נקודה זו מרפא את הלשון כנ”ל:

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s