Parshas VaEra – The Ashes of the Shechin

Download as word

In Parshas Va’Era we begin of the Makos. In general, the ten plagues are to reveal the hand of HaShem in the ten aspects of creation, the Asarah Ma’amoros. But in addition, each aspect of the Makos needs to be studied to clarify why it is necessary and what we are to learn from it.

In the sixth Makah of Sh’chin- boils – Rashi[1] brings from Chazal the following points. Rashi writes there were many miracles. One is that the command was for both Moshe and Aharon to collect ashes from a furnace. That means that altogether there were four handfuls of ashes. Then Moshe is commanded to take all four handfuls and put them in one hand to throw them. This is a miracle of a small space containing a large object. The second is that a small amount of ashes cover the entire country and cause the boils. In Chazal[2] there is a third miracle. The Pasuk says that Moshe threw it to the Heaven. From that word is learnt that the ashes reached Kisei HaKavod- the Throne of HaShem. We need to understand the meaning of these miracles.

The concept of a small space containing a large object[3], is very basic to the creation of the world. The Midrash[4] says that when HaShem said, “Let the waters gather to one place and the dry land appear”; that was a miracle of a small space containing a large object. The world was a sphere covered in water. The water is then gathered; but to where? Says the Midrash, the oceans contain more water than they can actually hold, and only that miraculous force keeps the world from being inundated. Thus as we say in Tehilim, why is HaShem the Master of the world? Because He founded it on water, and keeps us alive instead of being inundated.

When the world is recreated in the time of the Mabul, the Teivah is a place of a small space containing a large object. In reality the Teivah could not hold the entire ecosphere of the world, but HaShem allowed it to. [It could be that the Mabul was that HaShem removed the force that kept the waters back. But in the place of salvation that force remained.]

The courtyard of the Mishkan and the Bais HaMikdosh also were a place where this miracle took place. As Chazal say, many people were crowded in, but there was room for all to bow down.

By Mei M’Rivah when Moshe strikes the rock rather than speak to it, we are taught that all of Klal Yisroel were standing there, in a physical place that was too small for all of them. This was also a pivotal moment, since if Moshe had spoken to the rock, then we would have entered Eretz Yisroel under his leadership, and the entire history of Klal Yisroel would have shifted dramatically.

One more place is when we cross the Jordan River. The Midrash says that the entire Klal Yisroel was between the Badei Ha’Aron, and were warned that if they do not keep the Torah in Eretz Yisroel, they will be swept away. Once again, a pivotal moment in history, and there is the concept of a small space containing a large object.

But all of this just seems to make our question about the Shechin that much more powerful. Why is it part of this process of history? And why of all the Makos is this so unusual?

The answer seems to be in an explanation on Rashi from the Maskil L’David[5]. The Pasuk here changes it wording, from calling it ashes, to ‘Avak’ – dust. This word is connected to the battle between the angel of Eisav and Yakov the night before Yakov and Eisav meet. The Pasuk there says that they were ‘Va’Yavek’- they brought up dust with their wrestling[6]. The Gemarra in Chulin[7] says this dust reached to the Kiseh HaKavod. The Zohar in VaYishlach[8] says that there is a difference between ash and dirt. Ashes are the end of a process. Nothing can happen from them. The Kisee HaKavod is the source of all that continues in the world. The goal of Eisav is to say that the process has an end, it is not connected to an endless source and therefore cannot continue. As the Zohar says, ashes cannot grow.

But there is another Zohar in Pinchas[9]. There it says that there are ashes of Yakov that can overcome the ashes of Eisav and win this battle. What are these ashes? I would like to suggest two possibilities.

One, is the ashes of Yitzchak which remain from the Akeidah and are piled up and remembered in front of HaShem. These are ashes which do not disappear but are the source of Klal Yisrael’s Avodah forever.

There is also a Bais HaLevi[10], which explains the Chazal on the Pasuk where Avrohom says that I am dirt and ashes. Chazal say this is the dirt of the Sotah and the ashes of the Parah Adumah. Death seems to be a complete end. The Parah Adumah says that even though death seems to be completely Tameh and there is no recovery, there are ashes that also seem to be an end, but can Taharah.

Part of the battle in Mitzrayim was between Moshe and the Chartumim ‘magicians’. They claimed that they controlled the world. They said there was no direction from HaShem and all the forces of the world are under their control. The last time we see them is at Shechin. There is a Midrash[11], that the magicians never came back, because their Shechin never left them. They claim like Eisav, that there is no connection between HaShem and the world. Therefore, this Makkah is the one where HaShem’s control of the world is revealed. Everyone agrees that you can see the Kisei HaKavod. That is why now we see the source of the creation which is מועט מחזיק את המרובה here to show that just as ashes can create Taharah over and above the natural, so too the ashes reach to the Kisei HaKavod and reveal it.

[1]  רש”י על שמות פרק ט פסוק ח  –  וזרקו משה – וכל דבר הנזרק בכח אינו נזרק אלא ביד אחת הרי נסים הרבה. אחד שהחזיק קומצו של משה מלא חפנים שלו ושל אהרן. ואחד שהלך האבק על כל ארץ מצרים:

[2]  מדרש רבה שמות פרשה יא פסקה ה  – ריב”ל נס גדול נעשה בשחין שאדם זורק חץ למעלה אינו מהלך מאה אמות ומשה זרק פיח הכבשן מלא חפניו דבר שלא היה בו ממש וזרקו משה השמימה עד כסא הכבוד ועוד נס אחר נעשה בו שמה שהחזיק ידו של משה היה מלא חפנים ועוד נס אחר נעשה בשחין אדם מפזר עפר קב אחד אין מפזר אלא ד’ אמות אבל משה נטל מלא ידו ופיזרו על כל ארץ מצרים:

[3] מועט חזיק את המרובה

[4]  ילקוט שמעוני בראשית – פרק א – רמז ז  –  כל העולם כלו מים במים ואת אמרת אל מקום אחד משל לעשר נודות נפוחות מונחות בטרקלין נצרך המלך למקומן מתירן ומוציא רוחן ומסלקן לזוית אחת כך דרך הקב”ה כל מי בראשית וסילקן לאוקינוס הדא הוא דכתיב הן יעצור במים ויבשו ואומר ודורך על במתי ים. דבר אחר בנוהג שבעולם אדם מפנה כלי מלא לתוך כלי ריקן שמא תוך כלי מלא כך העולם כלו מים במים ואת אמרת אל מקום אחד אלא מכאן שהמועט מחזיק את המרובה ודכוותה ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע כמלא פי כברה קטנה היתה וכל ישראל עומדין שם אלא מכאן שהמועט מחזיק את המרובה ודכוותה קחו לכם מלא חפניכם וכי חפנו של משה מחזיק שמונה קמצים לא דמי ההוא דחפן לההוא דקמץ דההוא דחפן תרי כההוא דקמץ וכתיב וזרקו משה נמצאת חפנו של משה מחזקת ח’ קמצים אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה ודכוותה ויאמר יהושע גושו הנה ושמעו את דבר ה’ זקפן בין שני בדי ארון, דבר אחר צמדן (סמכן) דבר אחר צמצמן בין ב’ בדי ארון, אמר להם יהושע ממה שהחזיקו שני בדי ארון אתכם אתם יודעים כי אל חי בקרבכם, אף ירושלם כן דתנינן עומדים צפופים ומשתחוים רווחים ד’ אמות לכל אחד ואחד ואמה מכל צד כדי שלא יהא אחד מהן שומע תפלת חבירו אף לעתיד לבוא כן שנאמר יקראו לירושלים כסא ה’ ונקוו אליה כל הגוים וכי מחזקת היא אלא הקב”ה אומר לה האריכי הרחיבי קבלי אוכלוסיך שנאמר הרחיבי מקום אהלך כי ימין ושמאול תפרוצי וגו’:

[5]  משכיל לדוד על שמות פרק ט פסוק ח  -וזרקו משה וכל דבר הנזרק וכו’. פי’ דק”ל דלשון וזרקו זריקה א’ משמע ואי אפשר לומר כן דהא מלא חפניכם כתיב ומשני דאין הכי נמי דזריקה א’ קאמר דבחדא ידא הוה לפי שכל דבר הנזרק בכח אינו נזרק אלא ביד אחד ודרך נס החזיק קומצו של משה מלא ד’ חפנים והטעם שהוצרך לזרוק בכח היינו לזרוק למעלה למעלה כדאמור בשמות רבה השמימה עד כסא הכבוד והכוונה לעורר סוד אבק העליון לבטל כח אבק דס”א שזו שמם כשרוצים לגנוב השפע דקדושה דאית אב”ק דס”א וה”ס ק”ב הקיטע ואית אב”ק דקדושה בסוד ק”ב חרובין והיינו דאמור בגמרא פ’ גיד הנשה גבי ויאבק איש עמו מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד כדכתיב וענן אבק רגליו ע”ש דסמא”ל היה מתחזק לגנוב מקדושה דיעקב והיה מכוין להגביר אבק דידיה ק”ב הקיטע ויעקב היה מעורר ענן אבק דקדושה מגו אבק רגליו לבטל כחו כידוע שאין הדין נמתק אלא בשרשו וע”ש בזהר בפ’ ויאבק איש עמו וע”ש בר”מ פ’ פנחס דף רמ”ג מ”ש וה”נ כן שזה היה כח חרטומי מצרים והיינו טעמא דהכא כתיב ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה וכו’ לפי שנתבטל כחם ומש”ה נמי אמרינן בפר”א שלא נתרפאו עד יום מותן זו נראה אמיתות כוונת המדרש ולא מה שנדחק שם הרב יפ”ת ע”ע ומכל מקום הואיל ואין הדרשה מוכרחת דשפיר אפשר לפרש השמימה לצד השמים כלומר למעלה משום הכי השמיטה רש”י ז”ל ולא מנה גם זה לנס ג’ כדאיתא במדרש דוקא לקמן במכת הברד דכתיב על השמים דמשמעות מלת על מורה על ממש משום הכי אצטריך רש”י לאתויי נמי הדרשה שהגביהו הקב”ה וכו’ אבל הכא דלא כתיב אלא השמימה לא הוכרח כל כך ומכל מקום רמזה רמוזי בשתי רמוזות חדא במ”ש נזרק בכח ועוד באמרו הרי נסים הרבה והוא ז”ל לא קא חשיב אלא תרתי ומאי הרבה אלא שיש עוד שלישי והוא האמור:

[6]  בראשית פרק לב  – (כה) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר:

[7] חולין דף צא/א  – דאמר ר’ יהושע ב”ל מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד כתיב הכא בהאבקו עמו וכתיב התם וענן אבק רגליו

[8] ויאבק איש עמו, מאי ויאבק (גליון, דאמר רבי יהושע בן לוי, מלמד דסליקו אבק ברגליהון עד כורסי יקרא, כתיב הכא בהאבקו עמו, וכתיב (נחום א ג) אבק רגליו, וההוא מלאך שרו של עשו היה, ואיהו סמאל, בגין כך דינו הוא שיעלה אבק דרגליו עד כסא הכבוד, שהוא מקום המשפט), רבי שמעון אמר, מן אבק, אבק טפל לעפר, מה בין עפר לאבק, דא אבק דאשתאר מן נורא ולא עבד איבין (בעלמא) לעלמין, עפר דכל איבין נפקי מניה, ואיהו כללא בעילא ותתא. אמר רבי יהודה, אי הכי מאי (ש”א ב ח) מקים מעפר דל, א”ל כמשמעו, אבל בהאי גוונא, מקים מעפר דל, בגין דלית ליה מגרמיה כלום, ומההוא עפרא נפק דל דלית ליה כלום, ומההוא עפר כל איבין וכל טיבו דעלמא נפקי מניה, וביה אתעבידו כל עובדין דעלמא, כמה דכתיב (קהלת ג כ) הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר, ותנינן, הכל היה מן העפר, ואפילו גלגל חמה, אבל אבק לא עביד פירין ואיבין (לעלמא) לעלמין, ובגין כך ויאבק איש, דאתיא בההוא אבק ורכיב עליה, בגין לקטרגא ליה ליעקב. עד עלות השחר, דאתעבר שולטנותיה ואתחלף, וכך הוא לזמנא דאתי, בגין דגלותא השתא כליליא דמיא, ואיהו ליליא, ושלטא ההוא אבק על ישראל, ואינון שכיבי לעפרא (אוחרא), עד דיסתלק נהורא ויתנהר יממא, וכדין ישלטון ישראל, ולהון יתיהיב מלכותא דאינון קדישי עליונין, כמה דאת אמר (דניאל ז כז) ומלכותא ושלטנא ורבותא די מלכות תחות כל שמיא, יהיבת לעם קדישי עליונין, מלכותיה מלכות עלם, וכל שלטניא ליה יפלחון וישתמעון:

[9] זוהר חלק ג דף רמג/א – בגין דביומין טבין סלקין מכל אבקת רוכל, דאתמר ביה (בראשית לב כה) ויאבק איש עמו, דצלותא דאיהי פגימה, אתאבק עמה סמא”ל, לאגחא עמה בההוא פגימו דעבירה, בההוא אבק, דדא ודא סליק עד שמיא, אבק דיעקב, לאולפא זכותא על צלותא, בכמה משריין דחובין (ד”א דזכוון), דאינון (ס”א חילין) חבילין ומשריין דמתכנשין עמיה, לאולפא זכו עלה, ואבק דרגא דסמא”ל, סליק בכמה משריין דחובין לאולפא חובין עלה:

[10] בית הלוי על בראשית פרק יח פסוק כז – ואנכי עפר ואפר. השפיל עצמו בשני הקצוות, דעפר מעולם לא היה בו צורה חשובה רק יכול לקבל צורה חשובה דיכולין לזרוע בו ויגדל כל הצמחים או לעשות ממנו כלי חשוב. ואפר מקודם היה בו צורה רק שעתה אינו יכול לעשות ממנו מאומה דאינו בר גיבול וגם אינו מגדל צמחים. וזהו שאמר על עצמו דמעולם לא היה דבר חשוב וגם אינו עומד להיות יוצא ממנו דבר חשוב. וזהו שאמרו במסכת חולין (דף י”ח) דבשכר שאמר אברהם ואנכי עפר ואפר זכה לעפר סוטה ואפר פרה. דאפר פרה הוא לטהר להטמא מכאן ולהבא. ועפר סוטה הוא לברר שהיתה מקודם טהורה עד עתה. ושניהם הם מדה כנגד מדה:

[11] ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין כל מכה ומכה היו מוסיפין הניחו ידיהם לחיקם והוציאום מצורעת כשלג ולא נתרפאו עד יום מותן, וכן כל מכה ומכה היו מוסיפין עד יום מותן וכן כל מכה ומכה היו מוסיפין מכה עד שחין דכתיב ולא יכלו החרטומים:

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s