Parshas VaYechi – Chushim ben Dan

Mazal Tov to our children Temima and Dovid Marcus on the birth of their daughter.
Tanchumin to all the Talmidim and those who learnt and were affected by Mori V’Rabbi R’ Moshe Shapiro ZT”L. Below are links to some Hespedim I was asked to write

Article from Mishpacha

Article from Kehila Megilah

Download Chushim

The incident in Chazal about the death of Eisav as he tries to obstruct the burial of Yakov in the Mearas HaMachpela is well known. However, I would like to try to get some more insight into the meaning of what takes place at that time.

In the Gemarra in Sotah[1] and in the Pirkei D’Rabbi Eliezer[2] the incident is recounted with slight variations. After Yakov dies, Yosef and the brothers bring his coffin to be buried in the Mearas HaMachpela. When they arrive, Eisav is awaiting them and claims as his own the right to be buried there. Yosef responds by stating that there is a contract in Egypt which shows that Yakov purchased the Mearas HaMachpela, and he sends Naftali to retrieve it. As they are waiting, Chushim the son of Dan, who is deaf (or hard of hearing), wants to know why they are not burying his grandfather. He is told that Eisav is not allowing it and they are awaiting the arrival of the contract from Egypt. When he hears this, he takes- here the Midrashim diverge- either a sword and removes Eisav’s head; or a stick which he stuns Eisav with, and then Yehudah removes Eisav’s head[3]. Eisav’s head falls into the Mearas HaMachpela while his body is returned to be buried in Edom, and the burial of Yakov is completed.

The two basic questions are:

  • Why is this battle with Eisav fought with this particular person, Chushim the son of Dan?
  • Why does Chushim need to be deaf?

In order to understand this we need to examine the entire context of the burial of Yakov. The major source to understand this is the Ramban at the beginning of Parshas Va’Yechi[4]. He explains that our descent into the exile in the hands of Rome is foretold in the descent of Yakov to Egypt; and the redemption will be parallel to Yakov leaving Egypt. What is most relevant for our purpose here, is that the funeral procession of Yakov is the model for the way we will return from the fourth exile under Rome. Just as Yakov is accompanied by the nobles of Egypt, so too the Jewish people will be accompanied by all the kings of the nations as a Mincha to HaShem[5]. Just as Yakov seems to be an embalmed desiccated corpse, so too we will be seemingly a dead corpse with our bones dried out. But just as we know that Yakov Avinu does not die[6], so too the seeming dead body of the Jewish people and the dry bones will come back to life and this will be the final redemption. If so, we can add to the idea of the Ramban that all the particulars of that burial are part of the final redemption, and the battle and death of Eisav at the hands of Chushim is parallel to the final annihilation of Amalek in the time of the redemption.

But why is this done through Chushim the son of Dan? I would like to present five aspects of this, and try to expand on some of them.

  • In the earlier part of the Parsha we learn the Bracha of Dan. Reading Rashi there, the Bracha is about a potential Moshiach. Rashi emphasizes the aspect of Shimshon, but we see that Yakov Avinu foresaw a role for the descendants of Dan in the process of Moshiach. This is mentioned in the Zohar in Balak[7] that one of the warriors along with Moshiach ben Yosef[8].
  • Dan is the first son of Bilha. She is the Pilegesh of Rachel. In the writings of the ARIZ”L[9] she is referred to as the אחוריים of Rachel, a subsidiary aspect of Rachel. And that is why Yakov moves his bed into her tent when Rachel dies[10]. So her children are part of the family of Rachel. This is clear in the Pesukim[11] since Rachel says that Bilha’s children will be mine. Since it is brought down that the children of Eisav will fall at the hands of the descendants of Rachel[12], Dan is included in that ability, of which this is the ma’aseh Avos. This another aspect that connects Dan as a part of Moshiach ben Yosef whose responsibility is to overcome Eisav, as we said previously[13].
  • The name חשים is written without the letter ‘Vav’ and it is the same letters as משיח. Furthermore, the name is from the word אחישנה which is the word for the end of the exile that HaShem will hastily bring the redemption when the Jews are worthy[i]. This is part of the aspect that the redemption comes specifically from the lowest levels of the Jewish people[ii], and Dan is considered the lowest of the tribes.
  • The tribe of Dan has an important part in the battle with Eisav. The twelve months correspond to the twelve tribes and Teves is the month associated with Dan[14]. Based on the Zohar, the month of Teves is the harshest of the three months associated with Eisav[15]. Therefore it is fitting that power of Kedusha of the month is Dan to overcome Eisav, when his son kills Eisav. In addition Eisav is considered as coming from the north, and that is where Dan’s encampment was in the desert. In addition, when Amalek first attacks the Jewish people after leaving Egypt, the Pasuk says that they attacked those who were outside the clouds. These people are from Dan[16]. This might be seen as a revenge for the killing of their ancestor.
  • Dan is the Me’asef, the gatherer, of all the tribes as they travel through the desert. In many sources this is described as the ability to be outside the clouds of glory, and bring back in all the sparks of Kedusha which are wandering throughout the world (as opposed to the esikta rought above). Even in Eisav, there is a spark of Kedusha, which is the ציד בפיו , which Yitzchok sees as good. The head of Eisav therefore needs to be buried along with his father. Dan is the one who can make this separation, find the holiness and detach it from the impure body of Eisav[17].

To further clarify some of these ideas:

In paragraph 3) we see that Chushim is one of the ways that the Moshiach will come, the method of אחישנה, that HaShem will bring him earlier than expected. In the Gemarra where this is discussed, we are taught that there is a preordained time- בעתה- when Moshiach will come but if we merit it he can come earlier. Examining what takes place at Yakov’s funeral, we see that when Eisav tries to delay his burial, which is parallel to the redemption, Yosef reacts in a measured way. He sends Naftali to retrieve the contract, and everyone awaits his return. This is a method of redemption in a ‘natural’ way. In the RAMA”D Valli he says that Naftali is the natural messenger of the kings. Not only is he swift, but his Bracha also includes the ability to speak well and be a spokesman for the Jewish people. But, Chushim is cut from a different cloth. Since he is deaf, he is unaware of what is transpiring.

There is a concept in Mussar that a person can become accustomed to anything, and be unaware of the evil in it. Everyone else at the funeral were engaged in the negotiations with Eisav. They had become used to the idea that Eisav had a claim and they needed to refute it. Chushim since he was deaf never heard or assimilated Eisav’s claim. Therefore when he finally is made aware of what s transpiring his reaction is outrage and immediate action[18]. That is an act of אחישנה which in this circumstance brings the Geulah. The ability to ignore outside influences and be outraged at evil is what Chushim does to bring the redemption.

This is specifically needed to counteract עמלק. He descends from Timna, who R Tzadok explains comes from a momentum away from Kedusha[19]. A measured approach does not work against such an enemy. When the enemy is enraged and charging the counter needs to use the same technique against him. This is the outrage of Chushim and why he needs to be deaf, to hear this in the proper way, and react thusly.

There is another aspect to the confrontation between Eisav and Dan. The Maharsha describes this in terms of Eisav who come with the power of the evil snake of Gan Eden[20]. Dan is compared to a snake in the Bracha of Yakov. The RAMA”D Vali writes at great length in explaining the bracha of Dan about his power to transform the snake of evil to the snake of Kedusha. This is also seen in the Gematraya that משיח is equal to נחש. Therefore the one who has the power of the snake overcomes Eisav. This seems clear in the Pasuk, since the tense is in the future[21], “May Dan be a snake”. Meaning, the only time to be a snake is in the future when it is rectified, rather than now.

In another aspect of the same idea, the Shela”h HaKodesh says that Dan represents the idea of Teshuva. In the Brachos of Yakov he is represented as a snake, but in the end of the Torah when Moshe gives Brachos, he is parallel to Yehudah, and is a lion. This the Shela”h explains[22] is a change of his name to a more positive aspect through the power of Teshuva.

There is also the aspect of the cooperation with Yehudah. As Tosfos writes, according to the Gemarra, Chushim smites Eisav and Yehudah then removes his head. This cooperation between Dan and Yehudah is a recurring theme. In the Brachos of Yakov and Moshe, they are both referred to as a lion. The construction of both the Mishkan and the first Bais HaMikdosh are a collaboration between Yehudah and Dan, Betzalel and Ahliav; and Shlomo and Chira. Shimshon’s mother comes from Yehudah, and it is brought that Moshiach’s mother comes from Dan. When Yosef threatens to enslave Binyomn, Yehudah gets ready to attack the Yosef and he roars in battle. Chushim back in Canaan hears him and comes to join him. All of these sources emphasize Dan’s crucial role on the process of Moshiach, which reinforce his role here in attacking Eisav.

The Chasam Sofer brings another hint to this[iii]. He brings a Midrash that says that in the Torah of Rabbi Meir the words of the Pasuk abut Chushim are different. Instead of saying בני דן חושים, the word בני is singular and written בן. This does not mean that he had a different text of the Torah[23], but that he sees another way to understand the Pasuk. The reference that the Chasam Sofer says is that if you take the first three letters of this Pasuk is an acronym for בינה דעת חכמה otherwise known as חב”ד the three highest ספירות. The way we have the Pasuk the last three letters in it are ינ”מ which are three of the four lowest levels- נצח יסוד מלכות. Hwever, R Meir changes the יסוד to a נ which he says represents the נחש the snake. Why is this?

Explains the Chasam Sofer that the snake cannot be hinted at till he is rectified by Dan. The hint in the Pasuk as it is written is a י which is יסוד the attribute of Yosef. But since R’ Meir himself descends from Rome, he is the head of Eisav who was rectified by Chushim and is the snake of Kedusha. This act of Chushim to remove the head and purify it, was different than Yosef’s approach. So R’ Meir who is the repaired Eisav removes the letter which hints to Yosef and instead inserts a reference to the snake which is the process that allowed him to join the Jewish people[iv].

There is another aspect of the battle with Eisav. The Gemarra in Baba Basra[24] points out that in the Pinchas when the children of the Shevatim are counted again; Chushim is called Shucham. The Gemara says that the real name is Shucham, and the name Chushim is a reference to a bundle of ‘Kanim’ – reeds. And just as a reeds grow in a bundle of many, so too Dan’s only child had many children. A deeper reading here sees a connection to Eisav.

The Pasuk in Tehilim says: “Rebuke the wild beast of the reeds, the multitude of the bulls[25]”. Says Rashi that this wild beast of the reeds is Amalek[26]. The Zohar brings this and says that this is connected to the foundation of Rome[27]. The Gemarra[28] tells us that night Shlomo married the daughter Pharaoh, Gavriel stuck a reed in the ocean and on that was built the great city of Rome. Therefore we see in two places that Rome, i.e. Eisav, is compared to a reed. This fits very well since Rashi tells us that one of the differences between Yakov and Eisav is that Eisav sees his importance in being many, as he says, “I have a lot”. Yakov on the other hand says, “I have all.”[29] This is seen also by Eisav calling his family ‘Souls’, and Yakov calling them ‘Seventy Soul’ in the singular[30]. The reed represents this characteristic of ‘many’.

Dan as Eisav’s antagonist is also blessed with the characteristic of a reed. But according to one Midrash, Chushim ben Dan is the seventieth member of the Jewish people who Yakov calls ‘Seventy Soul’. So he is the one who counteracts Eisav’s many with his multitude which is a unity[31].[v]

May we be Zoche to be outraged by evil, and bring the defeat of Eisav, and the final Geulah[vi].

[1]  מסכת סוטה דף יג/א – כיון שהגיעו למערת המכפלה אתא עשו קא מעכב אמר להן ממרא קרית הארבע היא חברון ואמר רבי יצחק קרית ארבע ארבע זוגות היו אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה איהו קברה ללאה בדידיה והאי דפייש דידי הוא אמרו ליה זבינתה אמר להו נהי דזביני בכירותא פשיטותא מי זביני אמרו ליה אין דכתיב בקברי אשר כריתי לי ואמר רבי יוחנן משום ר”ש בן יהוצדק אין כירה אלא לשון מכירה שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה אמר להו הבו לי איגרתא אמרו ליה איגרתא בארעא דמצרים היא ומאן ניזיל ניזיל נפתלי דקליל כי איילתא דכתיב נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר א”ר אבהו אל תקרי אמרי שפר אלא אמרי ספר חושים בריה דדן תמן הוה ויקירן ליה אודניה אמר להו מאי האי ואמרו ליה קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים אמר להו ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון שקל קולפא מחייה ארישיה נתרן עיניה ונפלו אכרעא דיעקב פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך והיינו דכתיב ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה דכתיב למה אשכל גם שניכם יום אחד ואף על גב דמיתתן לא ביום אחד הואי קבורתן מיהא ביום אחד הואי

[2]  פרקי דרבי אליעזר – פרק לח – וכשבאו למערת המכפלה בא עליהם עשו מהר חורב לחרחר ריב ואמ’ שלי הוא מערת המכפלה מה עשה יוסף שלח לרכוש מזלות ולירד למצרים ולעלות כתב עולם שהיה בינם לכך הלך נפתלי שהוא אילה שלוחה חושים בן דן היה פגום באזנו ובלשונו אמ’ להם מפני מה אנחנו יושבין כאן הראהו באצבעו אמ’ לו בשביל האיש הזה שאינו מניח אותנו לקבור את יעקב שלף את חרבו והתיז את ראשו של עשו ונכנס הראש לתוך מערת המכפלה ואת גוייתו שלח לארץ אחוזתו בהר שעיר

[3]  תוספות גיטין דף נה/ב –  ביהודה בהרוגי המלחמה – בירושלמי בראשונה גזרו גזרה על יהודה לפי שמסורת בידם מאבותם שיהודה הרג עשו דכתיב (בראשית מט) ידך בעורף אויביך ותניא נמי בספרי ידיו רב לו בשעה שהרג את עשו ובסוף פ”ק דסוטה (דף יג.) דאמר חושים בן דן שקל קולפא ומחייה ארישיה דעשו ונתרו עיניה ונפלו אכרעיה דיעקב שמא לא מת באותה הכאה עד שעמד עליו יהודה והרגו:

[4]  רמב”ן על בראשית פרק מז פסוק כח  – ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה כבר הזכרתי (לעיל מג יד) כי רדת יעקב למצרים הוא גלותינו היום ביד החיה הרביעית (דניאל ז ז) רומי הרשעה, כי בני יעקב הם עצמם סבבו רדתם שם במכירת יוסף אחיהם, ויעקב ירד שם מפני הרעב, וחשב להנצל עם בנו בבית אוהב לו, כי פרעה אוהב את יוסף וכבן לו, והיו סבורים לעלות משם ככלות הרעב מארץ כנען, כמו שאמרו (לעיל מז ד) לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כי כבד הרעב בארץ כנען והנה לא עלו, אבל ארך עליהם הגלות, ומת שם ועלו עצמותיו, וזקני פרעה ושריו העלוהו, ועשו עמו אבל כבד:

וכן אנחנו עם רומי ואדום – אחינו הסיבונו ביאתינו בידם, כי כרתו ברית עם הרומיים ואגריפס המלך האחרון לבית שני ברח אליהם לעזרה, ומפני הרעב נלכדו אנשי ירושלים, והגלות ארך עלינו מאד, לא נודע קצו כשאר הגליות ואנחנו בו כמתים אומרים יבשו עצמותינו נגזרנו לנו, ויעלו אותנו מכל העמים מנחה לה’, ויהיה להם אבל כבד בראותם כבודנו ואנחנו נראה בנקמת ה’, יקימנו ונחיה לפניו:

[5]  יש לעיין בענין גרן האטד ודבדרי המדרש שם . ילקוט שמעוני בראשית – פרק נ – המשך רמז קסא – אמר רבי אבהו מלמד שהקיפו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמוקף לו אטד שבאו בני ישמעאל ובני עשו ובני קטורה למלחמה וכיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב נטלו כולן כתריהם ותלאום בארונו של יעקב.

[6]  תענית דף ה/ב – אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן יעקב אבינו לא מת אמר ליה וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא אמר ליה מקרא אני דורש שנאמר ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה’ ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים

[7]  זוהר חלק ג דף קצד/ב – ויפול רוכבו אחור, דא שריה דזמין למיתי בהדי משיחא דאפרים, ואיהו הוי משבטא דדן, וזמין איהו למעבד נוקמין וקרבין בשאר עמין:

[8]  ילקוט ראובני על התורה – פרשת ויחי – יחי דן נחש עלי דרך שפיפון עלי ארח וגו’. יהי דן נחש עלי דרך זה שמשון שפיפון עלי ארח זה צליה בן דן שטס באויר אחר בלעם בכחו של נחש הנושך עקבי סוס דא עירי היאירי שהיה עם דוד דכתיב ויקח דוד את כל הרכב ויפול רכבו אחור דא שריה שיבא עם משיח בן יוסף וכולהו ארבעה שמשון צליה עירה שריה מדן קא אתי:

[9]  שער מאמרי רשב”י – פרשת ויחי – מן האלו השתי שפחות זלפה ובלהה שהם האחורים של לאה ורחל

[10]  רש”י על בראשית פרק לה פסוק כב  – שכשמתה רחל נטל יעקב מטתו שהיתה נתונה תדיר באהל רחל ולא בשאר אהלים ונתנה באהל בלהה

[11]  ספר בראשית פרק ל (ג) – וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה:

[12]  מדרש רבה בראשית פרשה עג פסקה ז –  דא”ר פנחס בשם ר”ש בר נחמן מסורת היא שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל הה”ד (ירמיה מט) אם לא יסחבום צעירי הצאן ולמה הוא קורא אותן צעירי הצאן שהם צעירים שבתאן

[13]  ספר השל”ה הקדוש – ספר במדבר דברים – פרשת וזאת הברכה דרך חיים תוכחות מוסר – דן כתיב דן גור אריה וגומר, למהוי שרותא וסופא קטיר בחד אתר, עד כאן לשונו. ועיין בזוהר פרשת בלק מהגבורות שיעשה לעתיד שריה בן דן במלחמת משיח בן יוסף, ואחר כך יהיה מקויים לישועתך קויתי ה’, ורוצה לומר כי אחר כך יבא משיח צדקנו.

[14]  פרי צדיק לחנוכה – אות כה – וחודש טבת מיוחס לדן שהוא ירוד שבשבטים.

[15]  שפת אמת ספר בראשית – לחנוכה – שנת [תרל”ג] – וכן בזמן ר”ח טבת שימים אלו חלקו של עשו כמ”ש בזוה”ק

[16]  פסיקתא דרב כהנא – פסקא ג אות יב – (יב) כל הנחשלים אחריך (דברים כה יח) ר’ יודה ור’ נחמיה ורבנין ר’ יודה או’ כל מי שהיה נינוח היה נישול ור’ נחמיה א’ כל מי שהענן פולטו היה נישול ורבנין אמרין זה שבטו של דן שפולטו הענן שהיו כולן עובדין עבודה זר

[17]  מעין שחיטה

ועיין ספר עשרה מאמרות – מאמר חקור דין – חלק ה פרק י – אשרי כל חוכי לו לאלהי המשפט כי ידין גם כן את המלא גויות קדושות כטעם בעירא אכיל בעירא שזכרנו למעלה והוא המכוון לנביא באמרו כי באש ה’ נשפט ומזה ימשך מחץ ראש לעשו ראש פתנים כמו שנמחץ ראשו על ידי חושים בן דן וכבר אמרו שצפה יצחק היותו עתיד להרהר תשובה בלבו לפיכך אמר והיה כאשר תריד מלשון אריד בשיחי כתוהה על עונותיו ופרקת עולו מעל צוארך כי אז פרק עול השעיר הנושא עליו את כל עון איש תם מהחלק המתעלה בקומתו על הצואר דוקא אבל שאר הגוף לא פלט דכתיב לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. והראש נשרש בקדושה על ארץ רבה דעלה כתיב רבה אמונתך והיא סגולת המקומות להחזיק המועט את המרובה הטוב והמוטב ולדוגמא זו נגנז רישיה דעשו בעטפיה דיצחק אביו וימין האב חותמת פי הבן במתג ורסן עדיו לבלום. ואחרי שנמחץ אותו הראש כאמור מנחל בדרך ישתה הוא נחלת השטים אשר שקוהו מעין מבית ה’ על כן ירים ראש בזכות אבותיו הקדושים שהמה בצדקתם יוציאו יקר מזולל וזה בנין אב לכל מחוסרי כפרה להכין להם מקוה טהרה. וכתיב ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו כי אפילו הגנוזים באזני הנער במדת אחוריים כמו שזכרנו הם אפשרי התקון באחרית הימים ודוגמתו בעולם צמח צדיק שיצא מהם ומנו רב שמואל בר שילת מבני בניו של המן כשם שיצא רבי מאיר מנירון קיסר ואנקלוס הגר בר אחתיה דטיטוס שמעיה ואבטליון מסנחריב ומסיסרא רבי עקיבא שאותיות שמו הן סופי תיבות אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה שהוא מיסוד תורה שבעל פה מן המקור שיש לה בפלא העליון מהארתו בה. וזהו שאמר סיסרא ליעל היש פה איש ואמרה אין ולרמז לזה מחליפין הה”א באל”ף:

[18]  מהר”ל ביאורי אגדות סוטה י”ג – חושים בן דן תמן הוה ויקירן ליה אודנא. ומה שלא עשה א’ מן השבטים האחרים, זהו מפני כי לא היו חושבים מתחלת המעשה שיהיו צריכים לדבר זה, וכאשר התחיל עשו לחלוק לא היה נמצא אצלם ההתעוררות, שאין כח ההתעוררות נמצא בתחלה רק כאשר הדבר ההוא (בכח) [חדוש לו] מאוד כאשר נודע, ואז הוא מתעורר בכח לעשות מעשה, וחושים בן דן שלא ידע מתחלה המעש’ כלום, וכאשר כבר היו במחלוקת והוצרכו לשלוח אחר הראיה, ואז נאמר לו לחושים בן דן ואז היה מתעורר בכח להרוג את עשו:

[19]  ספר רסיסי לילה – אות מז  – וזהו השגת היחוד הגמור דיעקב אבינו ע”ה ואז הוא מחיית עשו ועמלק שהוא שורש הרע דעשו הבא מאליפז שהיה מנביאי אומות העולם וישב באהלי יעקב אבינו ע”ה. כי הוא קלט כל הטוב שבעשו מאבות ותמנע שחשקה לידבק בזרע האבות רק לפי שהיא ממקור רע דשעיר נדבקה בו שבו היה השורש שהיה בעשו. ולפי שבעשו נתהפך הכל לרע ונפסק החבל תיכף בעמלק שבו נתגלה שורש הרע דעשו שהוא היפך היחוד והדביקות שממנו בא ההתלהבות כי ה’ אלהיך אש אוכלה. ועמלק היפך מזה אשר קרך שמקרר ומפסיק הדביקות כי הוא מלא התלהבות לחמדות עולם הזה שנמשל לתנור בוערה מאש וכאמרם ז”ל (קדושין פא.) על יצר הרע חזי דאת נורא. ואולם על האמת הוא קרירות והיפוך אש האמיתי ונאמר (עובדיה א, יח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש אבל עמלק אף לקש לא יהיה כי אין בו שום ממשות על האמת כי הוא ממש היפוך דרגא דאמת ליעקב שהוא תכלית השקר:

[20]  מהרש”א על סוטה דף יג/א – חושים בן דן כו’ והיינו דכתיב ישמח צדיק כי חזה גו’. יראה שכל זה נדרש ממזמור זה שאמר זורו רשעים מרחם הוא עשו שכבר בעודו ברחם היה מפרכס לצאת אחר ע”ז תועה לדבר כזב שלא מכר חלק קברו ליעקב חמת למו כדמות חמת נחש גו’ בא בכעסו לעכב קבורתו כי כחו הוא נחש הקדמוני

[21]  See Rav Hirsh who makes tis observation, but uses it in a different direction.

[22]  ודבר זה רומז על התעוררות איזה גבור הכובש את יצרו שלא יזכר לו הראשונות, אדרבה זוכה לשינוי השם למעליותא, כמו כאן נתהפך מהנחש להיות נקרא גור אריה והוא יעשה אז גבורות

[23] Similar ideas about R Meir are found in other Chazal- כתנות אור במקום עור.

[24]  בבא בתרא דף קמג/ב – אמר אביי ת”ש ובני דן חושים א”ל רבא דלמא כדתנא דבי חזקיה שהיו מרובין כחושים של קנה

[25]  תהילים פרק סח – (לא) גער חית קנה עדת אבירים בעגלי עמים מתרפס ברצי כסף בזר עמים קרבות יחפצו:

[26]  רש”י תהילים פרק סח פסוק לא – גער חית קנה – זה עמלק שנמשל כחית יער הדר בין הקנים

[27]  זוהר חלק ג דף רנא/ב – רבי שמעון פתח ואמר, (תהלים סח לא) גער חית קנה עדת אבירים בעגלי עמים, גער חית, דא חיה דאתאחד בה עשו, קנה, תנינן, דביומא דנסב שלמה מלכא בת פרעה, בא גבריאל ונעץ קנה בימא רבא, ועליה אתבני קרתא דרומי

[28]  שבת דף נו/ב – אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בו שירטון ועליו נבנה כרך גדול [של רומי]

[29]  בראשית פרק לג – (ט) ויאמר עשו יש לי רב אחי יהי לך אשר לך:…(יא) קח נא את ברכתי אשר הבאת לך כי חנני אלהים וכי יש לי כל ויפצר בו ויקח:

[30]  מדרש רבה ויקרא פרשה ד פסקה ו – א”ל בעשו כתיב ביה שש נפשות וכתיב בו נפשות הרבה דכתיב (בראשית לו) ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל נפשות ביתו וביעקב שבעים נפש וכתיב ביה נפש א’ דכתי’ (שמות א) ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב וגו’ אלא עשו שהוא עובד לאלהות הרבה כתיב ביה נפשות הרבה אבל יעקב שהוא עובד לאלוה אחד כתיב בו נפש אחת ויהי כל נפש וג

[31]  מדרש רבה בראשית פרשה צד פסקה ט – ויש אומרים חושים בן דן השלים עמהן את המנין




[iv] Compare the cutting off of the head of Eisav to the Shechting of the Satan by HKB”H לעת”ל. See שיעורי רבינו פורים קטן תשע”ד that Shechita is removing the head, see מהר”ל חידושי אגדות בענין רבה בר בר חנה

[v]  פירוש הגר”א לספרא דצניעותא – פרק א –  מלך שלישי חשם חסד וידוע שכל ברכה והתפשטות ופריה ורביה בחסד בסוד עולם חסד יבנה (תהלים פ”ט) חסד דגנוז בפו’ אמה וז”ש חושם (ברבה ס”פ וישלח) כחשם של קנים. מארץ התימני שחסד בדרום כנ”ל:

מדרש רבה בראשית פרשה יב פסקה א – אלה תולדות השמים והארץ בהבראם כתיב (איוב כו) הן אלה קצות דרכיו וגו’ א”ר הונא כל מה שאתה רואה קצות דרכיו של הקב”ה הן …א”ר הונא אם על סדרו של רעם אין אתה יכול לעמוד על סדר של עולם על אחת כמה וכמה אתמהא ואם יאמר לך אדם יכול אני לעמוד על סדורו של עולם אמור לו אחרי מלך ב”ו אי אתה יכול לעמוד אחרי מלך מלכי המלכים הקב”ה אתה יכול לעמוד אתמהא א”ר נחמן משל לחרישת קנים שלא היה יכול אדם להכנס בתוכה שכל מי שהיה נכנס לתוכה היה תועה מה עשה פקח אחד כסח ונכנס כסח ונכנס נכנס דרך הכסוח ויצא דרך הכסוח התחילו הכל מתכנסין ויוצאין דרך כסוח

מדרש רבה שמות פרשה א פסקה ח – ויעצמו יש אומרים ששה בכרס אחד ואל תתמה שהרי עקרב שהיא מן השרצים יולדת שבעים רבי נתן אומר ותמלא הארץ אותם כחושים של קנים

ויש לבאר שזה ענין דן שהוא הריבוי של דין שהברכה תמיד יוצא מדינים ממותקים כיצחק. וזה סוד הריבוי של הקנים של כלל ישראל שהוא מעין הדינים של השרץ שהוא שורש הדינים השמונה שרצים. ובמדרש רבה בראשית הקנה הוא הסבך של עשו שאינו נותן מקום להבין העולם ויש צורך לכסח הסבך. וע”ש בהמשך המדרש.

[vi]  יהודה זה הוי”ה ודן זה אדנות והא’ והי’ של אדנות זה מאהי”ה והוי”ה וד”ן מדן.


Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in: Logo

You are commenting using your account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )


Connecting to %s