Parshas Miketz – The Seudah of Yosef and his Brothers

Download as Word

This week’s Parsha is setting the stage for the revelation that the viceroy of Egypt is actually Yosef. All of Yosef’s machinations are to bring that moment about in the proper way, that will bring Teshuva to his brothers for that sin. To enable the Shevatim to take responsibility for Binyomin, he has them partake of a feast in his home. The Torah describes that at the feast they ate and they became drunk with him. Rashi brings a Gemarra, which appears also in the Midrash, that this was the first time Yosef and his brothers drank wine in the twenty years since his sale. What is the significance of this wine?

As Rashi writes based on the Gemarra[1], the source that they did not drink comes from Yosef. He is described as the Nazir of the brothers. Since the Pasuk writes that they drank with him, from there we derive that they also did not drink wine. But why did Yosef take upon himself Nezirus?

The Maharsha writes[2] that since the sale of Yosef arose from their eating when they sold him, therefore when they realized what they had done, they swore to not drink wine. That would explain the brothers, but why should Yosef not drink? Especially since in the Gemarra the implication is that the source was Yosef and the brothers are derived from him?

In the Yalkut[3] the dependence is the other way, that the brothers did not drink, and therefore we learn that Yosef did not drink also. That fits better with the approach of the Maharsha. But still, why did both Yosef and his brothers break their Nezirus?

The Chasam Sofer[4] answers some of the issues in the following way. Yosef made his vow of Nezirus, till he would be rejoined with his brothers. Since he saw that his dream was being fulfilled, his Nezirus was over. The brothers made their Nezirus, till Yosef would be returned. But if Yosef died, then their Nezirus would also be completed. Since they saw that Yosef was able to know their family history through his seeming astrology, they trusted him. And when Yosef said that Binyomin is an only child, it meant that Yosef was no longer alive, so their Nezirus was also complete, so they could drink. Even though they were incorrect, but they did not do anything wrong since, they actually were reunited with Yosef, even though they did not know it.

But there is another level. Wine plays a mojor role in Sefer Bereishis. Acoording to one opinion it was the Eitz HaDa’as. When Noach comes out of the Teivah, the incident with Cham, arises because Noach drinks too much. Lot and his daughters comes about through wine. When Yitzchak gives the Brachos, Yakov brings wine along with the food. And When Yosef sends a present to convince his father to come down to Mitzrayim, he sends him wine.

[5]The descent of the world comes from the sin of Adam which is wine, and the repair through the Moshiach who descends from Lot’s daughters also comes from wine. All the incidents reflect this. Noach thought he could repair the damage done by Adam. When Yosef is sold to Egypt, who is a descendant of Cham, he realizes this is his responsibility. He needs to repair the wine, not by drinking but by abstaining. Therefore, the main responsibility to not drink wine is his. But because the brothers thought he was dead, they accepted it in his place. So both the Midrash and the Gemarra work out; whether Yosef was the source or the brothers.

One last point: Purim is a time of drinking wine till “you do not know”. The Geulah arrives in such a fashion, we do not know and it arrives. The SEudah of Yosef and his brothers was the redemption of Yosef and the return of Ruach HaKodesh to Yakov. Therefore, it comes in a way that it is beyond understanding. Even though the brothers do not know, they realize this Seudah is doing something beyond their knowledge, and that itself brings the Geulah[6].

Today is Rosh Chodesh Chanukah ,leading to Shabbos. Many things aare happening that are hard to understand. But we have Emunha, and will sit down to Seudas Shabbas, and that itself will bring the Geulag BE”H.

[1] שבת דף קלט/א –  ואמר רבי מלאי משום רבי יצחק מגדלאה מיום שפירש יוסף מאחיו לא טעם טעם יין דכתיב ולקדקד נזיר אחיו רבי יוסי ברבי חנינא אמר אף הן לא טעמו טעם יין דכתיב וישתו וישכרו עמו מכלל דעד האידנא לא (הוה שיכרות) ואידך שיכרות הוא דלא הוה שתיה מיהא הוה

[2] מהרש”א על שבת דף קלט/א – ולקדקד נזיר וגו’. לאו נזיר ממש קאמר דהא כתיב ויגלח ויחלף וגו’ אלא נזיר יין היה ונראה טעם שפירשו מיין לפי שקלקול המכירה בא להן מתוך אכילה ושתייה כמ”ש בפירש”י פ’ וישב לרעות את צאן וגו’ לרעות א”ע וכתיב וישבו לאכול וישאו עיניהם וגו’ וכמ”ש הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין אך קשה דודאי יוסף שהכירם שהם אחיו ניחא שהותר לו הנדר אבל הם שלא ידעו עדיין אם הוא יוסף למה הותר היום נדרם יותר מכל הימים שהיה יוסף פרוש מהם וי”ל מפני אימת המלכות התירו היום נדרם ומה”ט נמי לפי דעתם שתו סתם יינם אע”פ שלעתיד יהיה אסור מדרבנן ולפ”ז איכא למימר נמי דיוסף נזיר ממש היה אלא מפני כבוד מלכות גילח עצמו תוך ימי נזירותו וניחא השתא למאן דאמר שאף הם לא שתו יין ולמה הוא נקרא נזיר ולא אחיו לפי שהוא היה נזיר ממש משא”כ אחיו שלא היו נזירים אלא כפרושים מיין ועי”ל שהוא נקרא נזיר למעלתו אע”פ שלא היה ברשות עצמו והיה בין הנכרים אעפ”כ היה נזהר בפרישות יין וק”ל:

[3] ילקוט שמעוני בראשית – פרק מג – רמז קנ –  וישתו וישכרו עמו עמו שתו אבל חוץ ממנו לא שתו מיום שפרש יוסף מאחיו לא שתו יין אלא נזרו כולם מן היין ואף יוסף לא שתה יין עד אותו היום שנאמר ולקדקד נזיר אחיו.

[4] חתם סופר על בראשית פרק מד פסוק כ – ואחיו מת, פירש”י מפני המורא הוציאו דבר שקר מפיהם, י”ל דהנה כתיב וישתו וישכרו עמו ופירש”י שלא שתו יין מיום שפירש ע”ש, וק’ בתרתי א’ איך שתו יין ועברו על נדרם שהרי לא ידעו שזה יוסף, ב’ בפ’ ויחי כתיב נזיר אחיו שהי’ נזיר [עי’ שבת קל”ט. ובמהרש”א] וק’ הלא גם הם היו נזירים כמוהו ומאי אולמי’ דיוסף, ונ”ל אה”נ שניהם נדרו אלא יוסף נדר שיהי’ נזיר עד שיראה את אחיו ונתקיימו חלומותיו, ע”כ באותו היום נשלם נזירותו ושתה יין, והם נדרו שיהיו נזירים ביום שיוחזר להם אחיהם וקיי”ל [עירובין מ”ג.] הנודר בנזיר ביום שבן דוד בא בו אסור לשתות יין מיד דבכל יום חיישי’ שמא היום יבוא, ומ”מ איננו נזיר עד יום שיבוא בן דוד אבל יין אסור לשתות, וכן האחים היו אסורים לשתות יין דלמא היום יתראה להם יוסף אבל נזירים לא היו וא”ש דיוסף נקרא נזיר ולא הם. והנה במדרש [פצ”ב] כשהושיבם כסדר תולדותם ויתמהו האנשים, אמר בנימין יחיד לאמו ואני יחיד לאמי, והנה הם האמינו בכשפי יוסף כי כבר ראו בתחלה ששאל להם על עצי עריסתם [רש”י מ”ג ז’], וגם עתה הושיבם כתולדותם ע”כ האמינו בו גם את זה שראה מת יוסף וידעו שעוד לא יראו יוסף לעולם ע”כ שתו באצטגנינות שבנימין יחיד לאמו ואין לו אח א”כ יין, וע”כ עכשיו אמרו ואחיו מת ששמעו ממנו שבנימין יחיד לאמו. [תצד”ק]:

[5] ספר יין המשומר – הכוונה הוא כאשר נודע שהאבות תיקנו החטא של אדם הראשון כנז’ בזוהר פ’ בהר סיני דף קי”א ע”ב אברהם תיקן ע”ז יצחק שפיכת דמים יעקב גילוי עריות ע”ש באורך. והנה יוסף היה מוטל עליו לתקן החטא של סחטה ענבים, במקום נח שהוא בא לתקן זה החטא ואדרבה פגם בו. ומאחר שיוסף היה במדרגת צדיק כנודע לכן היו יודעים כל השבטים שיוסף הוא מחויב לתקן החטא של נח איש צדיק תמים, ואחר כך שמכרו אותו למצרים היו השבטים מצטערים בעצמם באומרם מי יוכל תקן החטא של היין מאחר שנאבד יוסף שהוא היה יכולת בידו לתקן זה החטא, לכן הם קבלו עליהם נזירות במקום יוסף לתקן התיקון של היין דאדם הראשון. אבל עם כל זה מאחר שיוסף היה עדנו חי והוא היה העיקר של התיקון הזה, לכן לא קרא יעקב נזיר אלא יוסף בלבד שנא’ “ולקדקד נזיר אחריו”. ולכן לפי המאן דאמר שאמר וישכרו עמו, דווקא עמו שתו פי’ מאחר שהם לא היו נזירים מהיין מכל וכל, מפני שלא היו כח בידם לתקן הפגם של סחטה ענבים לכן שתו יין כמ”ש שתיה מיהא הוה. אבל השכרות של נח לא היה יכולת בידם לתקנם לכן לא קבלו עליהם לתקן. ע”כ כששתו עם יוסף סיבב קב”ה שנשתכרו עמו דווקא כדי להורות להם למפרע שיוסף היה עיקר התיקון של היין וגם השכרות. לכן וישתו וישכרו עמו וזהו שקראו אביו נזיר אחיו דווקא ליוסף, שהוא בלבד היה נזיר שבאחיו, שאעפ”י שהם נזרו עצמם משתיית יין בלבד עכ”ז לא היו נחשב להם לתיקון מפני שמכרוהו ליוסף למצרים, כמ”ש “לעבד נמכר יוסף”. אבל יוסף שידע הדבר הזה שעליו היו מוטל התיקון הזה לכן כשראה עצמו שנמכר למצרים תחת בניו של חם, תיכף קבל עליו הנזירות לתקן היין. והנה הקב”ה היה חושש שלא יתגברו עליו החיצונים ויגרום לו כמו שגרמו לנח, שתיקונו הוא נהפך לקלקולו ונתנסך היין כנז’.

[6] פרי צדיק פרשת מקץ – אות ח –  והנה השבטים יש לומר ששתו מהכרח לקיים גזירת מושל מצרים ואם נשתכרו אחר כך מה הוה להו למיעבד. אבל יוסף יש להבין למה שתה לשכרה. אמנם בפורים מצינו (מגילה ז.) מיחייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע וכו’, והיינו דעמלק שורש כל הקליפות כמו שנאמר ראשית גוים עמלק. וכשיהיה גמר מחיית עמלק באמת ביום ההוא יהיה ה’ אחד וגו’, שיתבטלו כל הקליפות. ובפורים הזמן המיוחד שהיה בו מחיית עמלק ראשית דקליפה ועל כן יש בו מצות שכרות שמורה שאף שלא מדעת הישראל קשור בשורש ראשית דקדושה כמו שאמרו בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית.

Leave a comment