Parshas Chayei Sara – Avorohom’s Daughter

Download as Word

In this week’s Parsha, we are told that Avrohom Avinu is blessed with ‘BaKol’ – everything[1]. What is everything that Avrohom could be blessed with? There is a Gemarra in Bava Basra[2] that brings four explanations. One is that, he was blessed with a daughter. The Rishonim are puzzled by this since we do not fond any mention of this daughter, whom her mother was, whom she married, and what happened to her?

There is a Gemarra in Sukkah and Chagigah that brings a Pasuk in Shir HaShirim[3]. “How beautiful are your footsteps in their shoes, the daughter of he who is generous.” This is referring to Klal Yisroel when they are Oleh Regel to the Bais HaMikdosh, their travels are beautiful in the eyes of HaShem. They are like Avorohom who is called ‘generous’, and they are follow in his footsteps are considered his daughters. Being Oleh Regel was a considerable difficulty. The ability to do that comes from the fact that we descend from Avrohom. Just as Avrohom left everything when he heard the call of ‘Lech Lecha’, so too we inherit his generosity and are able to be Oleh Regel.

In various Sefarim, these two Chazal are joined together[4]. The daughter that is being referred to in Chayei Sarah, is from the Pasuk in Shir HaShirim. It is a reference to not a specific daughter, but that trait of Klal Yisroel to leave all behind and go where HaShem guides us. But why is that referred to as a daughter?

I would like to posit the following. Rashi says that a person does not refrain from calling their daughters in law a daughter[5]. When HaShem said Lech Lecha, Sara came with Avrohom. She was an equal partner in his journey, both physically and spiritually. But a trait which is common to all the other Imahos, the wives of the following Avos, is this ability to leave the homes where they grew up, and follow the path of Avrohom. In that sense they had an advantage over the Avos. After Avrohom, the other Avos grew up within his orbit and influence. They did not have to make an earthshattering decision like Avrohom. Since Klal Yisroel is not complete till the Shevatim are born, there is a need for an infusion of this trait, in each of the generations of the Avos.

Rivka is presented with this choice. She is asked[6], “Do you want to go?” Her answer is clear and unequivocal. Rashi says[7], that she says to her family that I will go with or without your permission. She leaves the idol worship which she grew up with, and takes the place of Sarah.

Similarly, when HaShem comes to Yakov and says it is time to leave the house of Lavan, he does not force his wives to leave. He calls them to the field, and asks them what is their choice. Their response is just as emphatic[8]. “Is there anything for us in the house of our father!” They also make that choice, similar to Avrohom.

These are the daughters of Avrohom. His daughter in law is his daughter. She follows literally in his footsteps to make such a decision. Once could even make a claim that this the meaning of the Pasuk. This Pasuk about having a daughter, is the opening of the section about the marriage of Rivka to Yitzchok. One could say that this Pasuk is referring to the final result of the journey that begins in the next Pasuk. Avrohom is blessed with a daughter. That daughter is Rivka. She is the one who is also able to leave all that she knows behind in order to find HaShem.

This is the idea that the Mei HaShiloach explains about Aliyah L’Regel[9]. When one leaves their comfortable surroundings, it is coming from a  love of HaShem. But someone born a Jew has a different advantage, an innate sense of service to HaShem. Aliyah L’Regel teaches us to have both. But in the formation of Klal Yisroel, there is a greater need for these two Midos. Therefore, Avrohom needs a daughter, those who will follow his footsteps and infuse this into Klal Yisroel.

In a deeper sense, the Midah of “Bat” is like the lower waters at the time of creation. They desire to break the Rakia and reconnect to HaShem. That is the power of those who can leave their surroundings and follow in HaShem’s ways, just like Avrohom.

[1]  בראשית פרק כד – (א) וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַידֹוָד בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל:

[2] בבא בתרא דף טז/ב  – כתנאי וה’ ברך את אברהם בכל מאי בכל רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת רבי יהודה אומר שהיתה לו בת אחרים אומרים בת היתה לו לאברהם ובכל שמה ר”א המודעי אומר איצטגנינות היתה בלבו של אברהם אבינו שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו רבי שמעון בן יוחי אומר אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם תלאה הקדוש ברוך הוא בגלגל חמה

[3] סוכה דף מט/ב –  דרש רבא מאי דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב מה יפו פעמותיהן של ישראל בשעה שעולין לרגל בת נדיב בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב שנאמר נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם אלהי אברהם ולא אלהי יצחק ויעקב אלא אלהי אברהם שהיה תחילה לגרים

[4] שפתי כהן על דברים פרק כה פסוק ט – והסוד מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב (שיר השירים ז’, ב’), אמרו ז”ל בת נדיב בתו של אברהם אבינו ע”ה, בת נדיב בת הית

[5] רש”י על בראשית פרק לז פסוק לה – (לה) וכל בנתיו – רבי יהודה אומר אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט ונשאום. רבי נחמיה אומר כנעניות היו אלא מהו וכל בנותיו כלותיו שאין אדם נמנע מלקרוא לחתנו בנו ולכלתו בתו:

[6] ספר בראשית פרק כד – (נז) וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ: (נח) וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ:

[7] רש”י על בראשית פרק כד פסוק נח – (נח) ותאמר אלך – מעצמי ואף אם אינכם רוצים:

[8] ספר בראשית פרק לא – (יד) וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ: (טו) הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל אֶת כַּסְפֵּנוּ: (טז) כִּי כָל הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ לָנוּ הוּא וּלְבָנֵינוּ וְעַתָּה כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה:

[9] ספר מי השילוח – מסכת חגיגה פרק ראשון – רש רבא מאי דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב בתו של אברהם אבינו שהי’ תחילה לגרים, הענין בזה כי בגר נמצא יקרות גדול מאי שאין בישראל, כי הגר עושה בנדיבות ובאהבת לבו לפי שבא מבין האומות להתחסה בצל כנפי השכינה אך בשורש אין בו קדושה כי הקדושה המורגלת באדם מנעוריו ומשורשת בו מאביו ואמו בזה נמצא ג”כ יקרית גדול וזה לא נמצא בגר, אך כאשר נפש מישראל ישתדל ללמוד לעשות באהבה ולהוסיף הבנה וחשק לעבודת הש”י לזה יש השני מעלות ביחד שהוא מורגל ומקודש בקדושת האבות וגם מוסיף נדיבות לבו, ולזה היא מצות עליות רגלים שלא ישתקעו בהרגל מצות אנשים מלומדה ואז יקראו ישראל בת נדיב בתו של אברהם אבינו שהי’ תחילה לגרים היינו שהגר הוא מבורר בזה שמנדברת לבו יוצא מההרגל וליותר הי’ הדבר הזה מבורר אצל א”א ע”ה כי עתה לכל הגרים אף שיוצאים מהרגלם מ”מ יש להם תפיסה למה הם נכנסין לפי שרואים את ישראל מקודשין, אבל א”א ע”ה שהי’ תחלה לגרים שהיו כל העולם עובדי ע”ז והוא יצא מן הכלל אף שלא ידע עוד במה שהוא בוחר וחושק, והי’ צועק מי ברא אלה עד שנגלה אליו הש”י, וכן הענין כאן מה יפו פעמיך בנעלים כו’ היינו בשעה שעולים לרגל ג”כ יוצאים מהרגלם ובתשוקה חדשה ילכו וכל דבר שיצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא כו’ היינו שלאו דוקא רק במצוה הזו הולכים לעשות בחשק חדש ולא מההרגל רק בכל המצו’ רוצים בהתבוננות חדשות כפי רצון ה’ בכל עת ואינם עושים בהרגל,

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s