Shabbos Chol HaMoed Sukkos -The Simcha of the Battle against Gog

The Tur[1] brings a tradition from the Geonim to read on Shabbos Chol HaMoed Sukkos the Haftorah (יחזקאל פרק ל”ח) that describes the battle against Gog and Magog, since it will take place on Sukkos. Such concepts are obviously not coincidental, as the Maharal writes, “Great things are not by chance.” I would like to present one idea we can possibly learn from this.

Download as word 

The Haftorah discusses at great length the burial of the soldiers of Gog who are killed in Eretz Yisroel. What is the meaning of this, and why is it so important?

The Shem Mishmuel (שבת חול המועד סוכות תרפ”א) writes that each battle in Klal Yisroel is a physical representation of a spiritual battle. Each enemy represents a spiritual emptiness that is first and foremost in us, Klal Yisroel. And only after we overcome that lack within us, can we win the physical battle. Therefore, we need to first clarify the spiritual source of the conflict.

Gog is a descendant of Yefes. His name itself implies beauty- Yofi. The source of much of the beauty in our world is from the Greeks, Yavan, the descendant of Yefes. We find that the main event in the life of Yefes, is the participation in the covering of the shame of his father. When Noach drinks wine after the Mabul, Cham and his son deride and make fun of their father. Shem and Yefes take the opposite approach and do all they can to cover up their father’s nakedness, and restore his honor. As a result, Chazal[2] teach us that Shem’s descendants, Klal Yisroel, receive the Mitzvah of Tzitzis; and the children of Yefes deserve that their corpses should not lie in the open after battle, but are buried.

A close examination of the Pasuk reveals fascinating insights.

ספר בראשית פרק ט – (כג) וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ:(כו) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְדֹוָד אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ: (כז) יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ:

  • Why is ויקח in the singular when the two of them did it together?
  • Why is the Bracha of Shem with the name of והי”ה and for Yefes with the name of Elokim?

The answer[3] is that the one who understood and felt the need to cover up Noach was Shem. He then convinced Yefes to join him. Therefore, even though the action was performed by the two of them, the intention and desire was of Shem alone. To teach us this the Torah ‘misuses’ the person of the verb. Expanding this idea further also explains the use different names of HaShem.

HaShem is the name of mercy; the name of unending existence of HaShem, and unending love. Elokim, the name used for Yefes is the name of law-judgement and limitation; both in punishment and even in reward[4]. Since it was Shem who realized on his own the need to perform an act of mercy for his father, he is rewarded by the name of HaShem. His action was in a sense without limitation. Yefes did not realize on his own. He only joined that which he was asked to do. Since his actions had a limited beginning, his reward is also limited. His descendants merit burial, which is the final boundary of a person on this earth.

We end the davening on Yom Kippur with the words of the Jewish people at the battle between Eliyahu and Achab’s idolatrous priests. They call out Hashem is Elokim. They completely reject idolatry. This is recognizing that the two names of HaShem, which seem to be two aspects, are really one. Even the ‘limited’  mercy of Elokim can lead a person to complete love and connection to HaShem. Those seven resounding cries, reverberate from Yom Kippur till Simchas Torah, and hopefully beyond. But for those who do not reach that level, there can be mercy from G-d, but it is with a boundary. [Din as we are taught by our Rebbe Rav Moshe Shapiro Shlit”a – Moshe ben Rachel- is from the word די which means sufficient.]

This is Yefes. A lack of enthusiasm, a limit, to not go overboard, to be a follower and not a leader. One of the more famous phrases of R’ Yisroel Salanter the founder of the Mussar movement, is to learn with “lips aflame”. This a quote from a Pasuk in Mishlei, but there the GR”A[5] explains it in a negative context. It is someone whose lips are aflame but it is all a charade. Inside there is nothing. The Pasuk describes this as an earthenware vessel plated with silver. That is the external beauty of Yefes. As great as it might be, but unattached to a spiritual core there is nothing beneath.

Happiness is without boundaries. Sukkos is the Yom Tov of Simcha. Yefes stands against that. Yefes says, “Why go overboard? Do not be too overjoyed. Always remain rational and cool.” The overwhelming happiness of the Simchas Bais HaShoeva is to counteract that. We are the descendants of Shem who is the initiator of Mitzvot. We do not stand on the sidelines, but take an active role. When we can throw away our own ego and act for HaShem then we deserve to overcome Yefes.

This is the Midrash[6] that says on the Pasuk, we will be happy in You HaShem, about the burial of Yefes. What is the connection? The answer is that the reason why they only merit burial, is because we do not do the Mitzvos from duty, but from Simcha.

This is also the Bais HaLevi that when Moshiach arrives, the nations receive one last opportunity to serve HaShem, the Mitzvah of Sukah. But when the Sukah is too hot for them they leave it and kick it on the way out. But the Halacha is that you are allowed to leave? Answers the Bais HaLEvi, you can leave but with a feeling of a lost opportunity, not with a kick. If you are only doing it because of the obligation, then you can kick it on the way out.

This is the opposite of Yerushalayim, which is משוש כל הארץ, the place which brings out happiness. One goes to the Baqis HaMikdosh not out of a sense of obligation but a sense of overflowing joy.

This is the difference between the burial of Yefes, which as the Navi describes are places marked as impure; and the burial of Klal Yisroel which is the place of מצמיח ישועה from where the תחיית המתים  begins.

And that is why we end with the greatest joy of all שמחת תורה. To not just be obligated, but to celebrate and be joyous that we have the תורה.

[1] טור אורח חיים סימן תצ ומפטיר ביחזקאל מן היתה עלי עד סוף הענין והכי אמר רב האי שמעתי מפי חכמים כי תחיית המתים עתידה להיות בניסן ונצחת גוג ומגוג בתשרי ומש”ה בניסן מפטירין העצמות היבשות ובתשרי ביום בא גוג

[2] רש”י על בראשית פרק ט פסוק כג -(כג) ויקח שם ויפת – אין כתיב ויקחו אלא ויקח (סנהדרין ע) לימד על שם שנתאמץ במצוה יותר מיפת לכך זכו בניו לטלית של ציצית ויפת זכה לקבורה לבניו שנאמר (יחזקאל לט) אתן לגוג מקום שם קבר. וחם שבזה את אביו נאמר בזרעו (ישעיה כ) כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש נערים וזקנים ערום ויחף וחשופי שת וגו’:

[3] ספר תולדות יצחק על בראשית פרק ט פסוק כה -ולשם שכסהו בשמלה, כסהו בטלית מצויצת, וליפת שכבד לאביו, בניו שהם גוג ומגוג עתידים לימות המשיח שיזכו להיות מכוסים בקבורה בארץ ישראל, שנאמר אתן לגוג מקום שם קבר [יחזקאל לט יא]. ומכאן ששנים העושים מצוה אחת ביחד, זה נוטל שכר יותר מזה כשהוא מקדים ומתאמץ בעשייתה יותר מחבירו, וזהו שאמר ויקח שם ויפת, ולא אמר ויקחו, לרמוז כי שם נתאמץ במצוה יותר ולפיכך הוקבע לו שכר, מצות ציצית, שהוא גדול יותר משכר הקבורה:

[4] ספר אגרא דכלה – דף עו/ב – (כז) יפת אלקים ליפת (בראשית ט כז). בשם הזכיר השם הויה, להורות כי עם זרעו של שם מתנהג במדת הרחמים, מה שאין כן בזרע יפת עומד לדין עמים. ושיעור הכתוב יפת אלקים ליפת וישכון באהלי שם, ראוי לפרש על פי מ”ש בזוהר הק’ (ח”ב מ”ז ע”ב) על מצרים נטית ימינך תבלעמו ארץ (שמות טו יב), הלא ימין הוא חסד ומה הוא החסד. אך גם במדת הדין נשתתף החסד שניתנו לקבורה. והנה נתנבא הנביא (יחזקאל לט יא) על זרעו של יפת הלא הוא גוג ומגוג, נתנבא ביום ההוא אתן לגוג שם מקום קבר, ויקברו חיל המון גוג על הרי ישראל מזרעו של שם. וזה שאמר יפת אלקים ליפת, ר”ל גם בעת עשיית הדין לזרעו של יפת יתייפה הדין, ומפרש מה הוא היפוי, הלא הוא במה שישכון במנוחת קבורה באהלי שם, שינתן שם לקבורה, והוא מדה כנגד מדה כמו שהוא כיסה קלון אביו, כן הארץ תכסה על הרוגיו ויתכסה קלונו:

[5] ביאור הגר”א – משלי פרק כו פסוק כג -כסף וגו’ כמו כסף סיגים על חרש כן המדבר ושפתיו דולקים בדברים טובים ולבו רע והיינו שלומד ומתפלל בחימום וכאילו אש בוערת בנפשו ולהב אחזו ומראה עצמו שמתפלל בכונה ובלבו אינו כלום רק רע ועניינו דומה כמו כסף סיגים וגו’:

[6] מדרש זוטא שיר השירים פרשה א –  ד”א נגילה ונשמחה בך. א”ר נחמיה כשיראה הקדוש ברוך הוא קברו של גוג ומגוג לישראל הרי רגלי השכינה על הר הזיתים וקברו של גוג ומגוג נפתח מימין לנחל קדרון עד גרגרשתא של מזרח הים של טבריא ובא עד נכנסה שנאמר גיא העוברים קדמת הים (יחזקאל ל”ט י”א):

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s