Ki Tavo- The Blessing of the Plowed Field

This week’s Dvar Torah began over the Atlantic Ocean, continued on the flight to Los Angeles, and completed in the Bikur Cholim apartment in Los Angeles. Hopefully it will be learnt on Friday across the world, as I am having surgery. Please keep me in mind. זאב חיים בן חיה איידעל

Download as Word
In this week’s Parsha, the Shabbos of the first Selichos, we read the Brachos and Kelalos- the blessings and curses of Ki Tavo. In the Gemarra[1] and decided in the Halacha it is required to read these before Rosh HaShanah, in order to complete the year’s curses. But I would rather examine the Brachot of this week.

The Brachos start with[2], “Blessed you should be in the city; blessed you should be in the field.” The Midrash[3], brought down the Tosafos on Chumash says, “The city is Jerusalem as it says in the Pasuk in Michah, this city the epitome of beauty. The field is Zion as it says Yirmiya, Zion shall be a plowed field. And when will this Bracha take place? When HaShem returns the exiles as it says in Tehillim[4], as the dew of the Hermon descending on the mountain of Zion, and there HaShem commanded the Bracha forever.”

It is unusual that the only appropriate Pasuk the Midrash could find describing Jerusalem as a field, is one that describes the plowing of Jerusalem. That metaphor for utter destruction is actually a reality that takes place under the Roman ruler Turnus Rufus, who plows the place of the Bais HaMikdosh. This is one of the five reasons we fast on Tisha B’Av[5]. Why is this used to define the Bracha, when Jerusalem being a field is a parable of destruction?

Chazal teach us that the three Batie Mikdosh are defined by the three Avos[6]. The first is in the merit Avrohom calls it a mountain, the second is in the merit of Yitzchok who calls it a field, and the third and final is called a home in the merit of Yakov.

Yitzchok calls it a field when he goes there to daven for a wife, and at that place he meets Rivkah, when Eliezer brings her from the house of Besuel. The original Tefilla in the world is for rain. HaShem created the vegetation on the third day, but it did not actually begin to grow till Adam HaRishon davened for rain. Tefilla is the Emunah that the world HaShem created, is given to man to serve HaShem, and through that effort the world reaches fruition. The field of Yitzchak is a place where man can serve HaShem, and through his effort see fruits. That is why the praise for rain is in the second Bracha of Shemoneh Esreh, which the Bracha of Yitzchak.

But in order for a field to produce it needs to first be plowed. That seems to be an act of destruction, but is laying the foundation for something greater. The Imrei Emes explains it as such[7]. The Bracha is that even when we are in Galus, we are not a desert that nothing can grow in, we are a plowed field, waiting and davening for the fruits that will ultimately grow.

The Megaleh Amukos[8] says that we see this in the beginning of the Galus of Klal Yisroel to Egypt. Yosef is wandering in the field. He then finds and is found by his brothers and sold into slavery. This seems to be the end of the attempt of Yakov to construct Klal Yisroel. One of the oundations, one of the Shevatim is gone. But actually not, he is only preparing the way for the survival of Klal Yisroel.

He explains further, that the brothers saw Yerovam descending from Yosef. They therefore judged Yosef as a Ben Sorer U’Moreh who is punished for what will happen. But Yosef is in the field. A field means that even when it is plowed and seems to be destroyed, it can grow good. HaShem desired to deal with Yosef as Amon and Moav; since something good will come, then keep that in account and allow the process to complete itself.

There is one more level here. There is a very long Midrash that compares Yosef and Zion[9]. Yosef is hated by his brothers, sent into Galus, but ultimately saves them. So too Zion is reviled by Klal Yisroel, but ultimately redeemed and rebuilt. Yosef is the antagonist of Eisav[10]. Eisav is an Ish Sadeh[11], a person of the field. But his field is the field of destruction. Eisav comes from the field and as the Midrash explains[12], he went there and performed all possible sins[13]. He then sells the Bechora[14]– the right to serve in the Bais HaMikdosh[15]. His descendant views Zion, the Bais HaMikdosh a field to destroy and plow under. We know that the plowed field is a sign of potential that will grow.

Zion is the point of the Even Shesiyah[16], the point from which the world is created. That point has no space in this world. As the Gemarra says[17], the place of the Aron which is the place of the Even Shesiya has no place. That can be viewed in two ways. One, it does not exist, and we can ignore it. Two, it is the place the Kohen Gadol goes on Yom Kippur and brings about Teshuva.

Teshuva was created before the beginning of the world. Why? Because Teshuva transcends time. It allows me to go back to before I did the sin and repent. The Maharal writes that to those who understand place and time are one. The Kohen Gadol on Yom Kippur stands at that place and time where they are suspended, and brings Klal Yisroel back to Teshuva.

As we begin Selichos (at least Bnei Ashkenaz) and read this Parsha, let us look at those parts of our lives that seem to be a plowed field as a Bracha. Let us no be like Eisav who destroys. The plowed fields are not destruction, but a place to grow from and plant and build. That is the greatest Bracha HaShem has given us.

[1]  מגילה דף לא/ב – תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה מאי טעמא אמר אביי ואיתימא ריש לקיש כדי שתכלה השנה וקללותיה בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללו

[2] דברים פרק כח – (א) וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: (ב) וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ:

(ג) בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה:

[3] מדרש תנחומא כי תבא פרק ד  – ד”א ברוך אתה בעיר זו ירושלים שנקראת עיר שנא’ (מיכה א) הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי וברוך אתה בשדה זו ציון שנאמר (ירמיה כו) ציון שדה תחרש ואימתי מראה הקב”ה לישראל הברכה הזאת כשיבנה ירושלים ויחזיר הגליות לתוכה שנאמר (תהלים קלג) כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה’ את הברכה חיים עד העולם במהרה בימינו אמן:

[4] מדרש תנחומא כי תבא פרק ד – ד”א ברוך אתה בעיר זו ירושלים שנקראת עיר שנא’ (מיכה א) הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי וברוך אתה בשדה זו ציון שנאמר (ירמיה כו) ציון שדה תחרש ואימתי מראה הקב”ה לישראל הברכה הזאת כשיבנה ירושלים ויחזיר הגליות לתוכה שנאמר (תהלים קלג) כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה’ את הברכה חיים עד העולם במהרה בימינו אמן:

[5] רמב”ם הלכות תעניות פרק ה – (ג) ותשעה באב וחמשה דברים אירעו בו נגזר על ישראל במדבר שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשנייה ונלכדה עיר גדולה וביתר שמה והיו בה אלפים ורבבות מישראל והיה להם מלך גדול ודימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא המלך המשיח ונפל ביד גוים ונהרגו כולם והיתה צרה גדולה כמו חורבן המקדש ובו ביום המוכן לפורענות חרש טורנוסרופוס הרשע ממלכי אדום את ההיכל ואת סביביו לקיים (ירמיהו כ”ו) ציון שדה תחרש:

[6] צרור המור על בראשית פרק כח פסוק יא – וזה שאמרו חכמים ז”ל (פסחים פח.) אברהם קראו הר, יצחק קראו שדה, יעקב קראו בית וכו’. לפי שהוא היה בעל הבית, ולכן נגלה אליו קדושתו ומעלתו. ורמז שאברהם קראו הר וכו’. להורות לנו כי שלשה בתי מקדש יהיו לישראל כנגד שלשה אבות. והשנים עתידים ליחרב, והשלישי לא יהיה חרב, אלא יהיה קיים לעולם. כנגד בית הראשון שעתיד ליחרב אמר, אברהם קראו הר שנאמר בהר ה’ יראה (לעיל כב, יד), וזהו הר חרב ושומם. כאומרם ז”ל במדרש תלים (שו”ט פ”ג) קולי אל ה’ אקרא (תהלים ג, ה), כשבית המקדש קיים. ומנין שכשהוא חרב שעונה אותנו, שנאמר ויענני מהר קדשו סלה. וכנגד הבית השני שעתיד ליחרב אמר, יצחק קראו שדה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה (לעיל כד, סג) שהוא לשון בור. ולכן אמר הנביא ציון שדה תחרש (ירמי’ כו, יח), וכנגד הבית השלישי שאינה חרבה לעולם אמר, יעקב קראו בית שנאמר יהיה בית אלהים, שפירושו יהיה מכח ההכרח בית אלהים לעולם. שזהו כנגד הבית הג’ אשר עליה אמר (חגי ב, ט) גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון.

[7] ספר אמרי אמת – פרשת תבוא – ובמדרש תנחומא ג”כ אי’ ברוך אתה בעיר זו ירושלים שנקראת עיר שנאמר הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי וברוך אתה בשדה זו ציון שנאמר ציון שדה תחרש, הרמז שאז ניתן כח על אח”כ אפילו על שעת החורבן, בני אדם נופלים מהמדריגות וברוך אתה בשדה היינו שישאר קיסטא דחיותא שנוכל לאחוז עצמנו תמיד אפילו כשנופלים, זה נקרא וידוי מעשר:

[8] ספר מגלה עמוקות על התורה – פרשת וישב – ז”ש וימצאהו איש תועה בשדה שענינם הי’ שתעו בשדה זו ירושלים ציון שדה תחרש ר”ל שזכרו חלומו של יוסף שאמר הנה אנחנו מאלמים אלמים עושין עגלים אלמתי לפני עגלי ירבעם בירושלים ובזה טעו שבטים שחשבו עתה לדונו כדין בן סורר ומורה שהתורה דנה ע”ש סופו כי השבטים היו חשובים כמלאכי מרום שרצו לדון את ישמעאל בצמא עד שהקב”ה השיב עתה הוא טוב ומדת הקב”ה לדון לטובה על מה שהוא עתה כמ”ש וישמע אלקים את קול הנער באשר הוא שם אבל לטובה דן הקב”ה ע”ש סופו הציל שתי אומות בשביל שתי פרידות טובות העתידות

[9] מדרש תנחומא ויגש פרק י – בא וראה כל צרות שאירע ליוסף אירע לציון ביוסף כתיב וישראל אהב את יוסף בציון כתיב (תהלים פ) אוהב ה’ שערי ציון ביוסף כתיב וישנאו אותו בציון נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה (ירמיה יב) ביוסף והנה אנחנו מאלמים אלומים בציון בא יבא ברנה נושא אלמותיו (תהלים קכו) ביוסף המלוך תמלוך עלינו בציון אומר לציון מלך אלהיך (ישעיה נב) ביוסף ויחלום יוסף חלום בציון בשוב ה’ את שיבת ציון היינו כחולמים (תהלים קכו) ביוסף הבא נבא אני ואמך וגו’ בציון אפים ארץ ישתחוו לך (ישעיה מט) ביוסף ויקנאו בו אחיו בציון קנאתי לציון קנאה גדולה (זכריה ח) ביוסף לך ראה נא את שלום אחיך בציון ודרשו את שלום העיר (ירמיה כט) ביוסף ויראו אותו מרחוק בציון זכרו מרחוק את ה’ (יחזקאל כג) ביוסף ויתנכלו אותו בציון על עמך יערימו סוד (תהלים פג) ביוסף ויפשיטו את כתונת הפסים בציון והפשיטוך את בגדיך (יחזקאל כג) ביוסף וישליכו אותו הבורה בציון צמתו בבור חיי (איכה ג) ביוסף והבור רק אין בו מים בציון ובבור אין מים כי אם טיט (ירמיה לח) ביוסף וישבו לאכול לחם בציון אשור לשבוע לחם (איכה ה) ביוסף וימשכו ויעלו את יוסף בציון וימשכו את ירמיהו בחבלים ויעלו אותו מן הבור (ירמיה לח) ביוסף ויקרע יעקב שמלותיו בציון לבכי ומספד (ישעיה כב) ביוסף וימאן להתנחם ובציון אל תאיצו לנחמני (שם) ביוסף והמדנים מכרו אותו אל מצרים ובציון ובני יהודה ובני ישראל מכרתם לבני היונים (יואל ד) ומה שאירע ליוסף טובות אירע לציון טובות ביוסף ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה וציון יפה נוף משוש כל הארץ (תהלים מח) ביוסף איננו גדול בבית הזה ממני בציון גדול יהיה כבוד הבית הזה (חגי ב) ביוסף ויהי ה’ את יוסף בציון והיו עיני ולבי שם (ד”ה ב ז) ביוסף ויט אליו חסד ובציון זכרתי לך חסד (ירמיה ב) ביוסף ויגלח ויחלף שמלותיו ובציון אם רחץ ה’ את צואת בנות ציון (ישעיה ד) ביוסף רק הכסא אגדל ממך ובציון בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה’ (ירמיה ג) ביוסף כתיב וילבש אותו בגדי שש ובציון עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך (ישעיה נב) ביוסף כתיב ואת יהודה שלח לפניו ובציון הנני שולח מלאכי (מלאכי ג):

[10] רש”י על בראשית פרק ל פסוק כה – (כה) כאשר ילדה רחל את יוסף – משנולד שטנו של עשו שנא’ (עובדיה א) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש אש בלא להבה אינו שולט למרחוק משנולד יוסף בטח יעקב בהקב”ה ורצה לשוב:

[11] בראשית פרק כה – (כז) וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים:

[12] ילקוט שמעוני תהלים – פרק קט – רמז תתסח –  א”ר לוי בתווך ה’ שנים שנמנעו מחייו עשה עשו שתי עבירות קשות בא על נערה המאורסה והרג את הנפש הדא הוא דכתיב ויבא עשו מן השדה והוא עיף ואין שדה אלא נערה מאורסה שנאמר ואם בשדה מצאה, ואין עיף אלא הריגה שנאמר עיפה נפשי להורגים, ר’ זכאי אומר אף גנב שנאמר אם גנבים באו לך,

[13] בראשית פרק כה – (כט) וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף:

[14] בראשית פרק כה – (לד) וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה:

[15] בראשית פרק כה פסוק לב – (לב) הנה אנכי הולך למות – (מתנודדת והולכת היא הבכורה שלא תהא כל עת העבודה בבכורות כי שבט לוי יטול אותה ועוד) אמר עשו מה טיבה של עבודה זו א”ל כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלוין בה כאותה ששנינו (סנהדרין סג) אלו הן שבמיתה שתויי יין ופרועי ראש אמר אני הולך למות על ידה אם כן מה חפץ לי בה:

[16] תני ר’ חייה ולמה נקרא אבן שתייה שממנה הושתת העולם. כתיב מזמור לאסף אל אלהים ה’ דבר ויקרא ארץ וגו’ מציון מכלל יופי אלהים הופיע ואומר לכן הנני יסד בציון אבן וגו’:

[17] יומא דף כא/א – והאמר רבי לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מקום ארון אינו מן המדה


Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in: Logo

You are commenting using your account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )


Connecting to %s