Shavuos and the Lack of Tefilin

(On the advice of my Rebbe I have started organizing the writings the Sfas Emes on Tefilin, to publish it as a work on its own. This is a small part of what I have started. The ultimate work will be in Hebrew, like my other existing Sefarim on the Chagim. Obviously Tefillin shel Rosh have a special connection to me now.)

The sources are at the end, the three pieces of Sfas Emes this is based on.

Download as Word

One of the major topics of the Sfas Emes is Tefilin. He mentions and discusses them in close to two hundred places. One of the major topics is based on the Gemarra that a Jew always needs two signs. During the week it is Milah and Tefilin. Andon Shabbos the ‘Os’ – sign of Shabboss takes the place of the sign of the Tefilin. And he explains in various ways how this works. He also explains in each Yom Tov how the Miyzvah and concept of the Yom Tov replaces the missing Tefilin.

As opposed to Pesach and Sukkoth, on Shavuos, we do not have any active Mitzvoth. But the Sfas Emes still explains the concept of the missing Tefilin of Shavuos. I would like to bring down his ideas and elucidate them.

Pesach and Shavuos are a unit. As HaShem tells Moshe the point of leaving Mtzrayim is to receive the Torah. In our terms this is accomplished through Sefiras Haomer. To the point that the Ramban in Chumash brings a Midrash that all of Sefirah is a Chol HaMoed from Pesach till Shavuos. Pesach we begin to remove ourselves from the spiritual depths of the slavery of Mitzrayim, till by Shavuos we can say the greatest words of Na’aseh V’Nishma and accept the Torah. During this period of time there were various setbacks and downfalls. The one that seems to affect the process of Kabalas HaTorah most, is the battle against Amalek in Refidim. Rashi explains Refidim is that our hands were weak in holding on to the Torah. But we overcome this and receive the Torah.

This is not just history, but each year we go through this process on another level, till we have done it completely and have a complete acceptance of the Torah.

Pesach we are on the forty ninth level of Tumah. To the point that the Malachim can say, what is the difference between the Jews and the Egyptians. But the day after leaving Mitzrayim is the day of the Korban Omer. That is the Korban of barley, the food of animals. We then reach to Shavuos when we bring the two loaves of bread of wheat, which is the food of a human. (Even though that year there was no such Korban, but the concept exists.)

As the   Pasuk says, “A human and an animal, HaShem will save”. Even as we are not yet human and accepted the Torah, HaShem is beginning the process of saving us. We then work our way up to being humans, and then the salvation is complete.

These two levels are Tefilin shel Yad, which is actions without understanding, which is put on first, which is Pesach and the Omer; and then the Tefilin shel Rosh, which is the name of HaShem that is visible upon us, which is Kabaos HaTorah of Shavous and the Lechem of human food- wheat. We first keep the Torah even without understanding, but through this, we reach the level of understanding the Torah on its highest levels at Matan Torah.

On Shavuos itself we bring the two loaves. Bread ‘Lechem’ represents Torah. It comes from the Milchama – battle. The Torah is a battle. On one level the Written Torah is simpler to understand. But our involvement in Torah is what we lean the Torah Sh’Bal Peh. But all of it is hidden in the Torah Sh’Bichtav. Battle is Eisav’s endeavor, but we can use it for Torah in the proper way, we use our hands correctly. On Shavuos we bring the ‘battle bread’, first the Torah Sh’Bal Peh of the Tefilin shel Yad which represents our understading of the Torah, and then we can reach the level of seeing all of this in the Torah Sh’Bichtav in the second loaf, the name of HaShem which is the Tefilin shel Rosh.

The hand represents the ability to grasp things, whether physically objects or conceptually ideas. In order to reach the level of the Rosh, we need a hand, a vessel to grasp it in. If something is too large for the vessel we cannot grasp it. The Torah is lengthier than the earth and wider that the sea. How can we grasp it?

Sefirah is the time of Middos- measures. We create a vessel which can grasp the Torah. We create a Yad. When Amalek came they tried to convince us that we cannot have a Yad to grasp the Torah. This world cannot grasp something so vast. But we put on Tefilin first on the part of body that seems to be Eisav’s. Then we can grasp the Torah, and put on Tefilin shel Rosh, which is the name of HaShem.

But even on Shavuos itself where there is no physical Mitzvah, there is still the Mitzvah of the day. It is to once again put ourselves in the place of Na’aseh V’Nishma. When we do that we once again receive a connection to the crowns that Klal Yisroel received when they originally said those immense words. Na’aseh is the Tefilon Shel Yad. We put them on first without the Rosh, when we are only Na’aseh. Then we reach Nishma. The Tefilin shel Rosh, which is the crown of the name of HaShem. Our Tefilin shel Rosh are a remembrance of that crown. So on Shavuos, we do not put on Tefilin, but by connecting to Na’aseh V’Nishma, we are fulfilling the ideaof the Tefilin.

May be Zoche to have reached and reach these levels this Shavous.

לשבועות – שנת [תרמ”א]

איתא בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע קשרו להם ב’ כתרים כו’. הענין הוא בחי’ התפילין של יד בחי’ נעשה ושל ראש בחי’ נשמע. ומה שממשיכין עתה ע”י התפילין הי’ אז מורגש בנפש כל איש ישראל אותן הארות ומוחין הבאין מלמעלה. כי כל כתר הוא המשכת כח מלמעלה מהשגת האדם והוא בחי’ נשמה יתירה כמ”ש במ”א. לכן בשבת אין צריכין תפילין כמ”ש חז”ל שהם עצמם אות שבשבת מחזירין לבנ”י אותן הכתרים ויכולין להרגיש מעצמם אותן ההארות שזוכין ע”י התפילין בחול:

שבועות תרמב

בשני המאמרים הבאים מבואר מה שאמרו חז”ל שבנ”י מושבעין ועומדין ממתן תורה. במאמר זה מבואר שהשבועה היא כתוצאה ממסירות נפש של בנ”י בקבלת התורה, והיא סימן לדביקות בנ”י בהקב”ה. ועיין מאמרי ליל שבועות תרסד בסוף המאמר.

יום טוב הזה נקרא חג השבועות על שם השבועה שנשבעין ועומדין מהר סיני והוא ע”י שהי’ לבנ”י מסירת נפש באמת[1] כמ”ש (שבת פח:) שיצאה נשמתן של ישראל[2] כמ”ש (ישעיה מה,כג) לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון[3] קודם שאדם נברא משביעין אותו[4] (נדה ל:) וכמו כן כשמסתלק מהעולם רואה השכינה כביכול ונתבטל אליו ית’ והוא השבועה. כמו כן הי’ התגלות אנכי ה’ אלקיך בהר סיני ולכך יצאה נשמתן ולכן יכולין לקבל גם עתה בזה החג עול מלכותו ית’ כראוי[5]. וכבר כתבנו במ”א[6] כי חג הפסח והשבועות הם בחי’ תפילין של יד ותש”ר. קבלת מלכות שמים בפסח לשעבד הגוף ונפש הבהמיות בחי’ תפילין ש”י לשעבד הכח. ובשבועות תפילין ש”ר כמ”ש (דברים כח,י) וראו כל עמי הארץ כו’ שם ה’ נקרא עליך זהו תפילין ש”ר (ברכות ו.) הוא לשעבד הדעת והשכל אליו ית’[7]. כמו כן הסדר מקודם צריכין לבטל עצמו בלי דעת שלימה אח”כ זוכין לדעת שהיא התורה ותכלית הג’ מועדות עפ”י סדר שאמרו חז”ל (ברכות טו.) יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא ק”ש ויתפלל וזה מלכות שמים שלימה. וכן הענין בכלל בג’ מועדות ושמ”ע שהוא בחי’ תפלה. לכן בשבועות שתי הלחם כמ”ש (משלי ט,ה) לכו לחמו בלחמי תש”י וש”ר בחי’ אדם ובהמה תושיע ה’ (תהילים לו,ז) כי תפילין של יד הוא בחי’ תורה שבע”פ התעוררות האדם וזוכה אח”כ להשפעת הדעת מן השמים בחי’ תורה שבכתב[8]:

שבועות תרמג

קריאת מגילת רות הוא להדגיש הקשר בין תורה לתפילה. דוד הוא שורש התפילה. [מגילת רות מדברת על חסד. הקשר בין תפילה לחסד הוא הקשר בין דוד לבועז.]

בענין קריאת רות בשבועות שמעתי ממו”ז ז”ל כי הוא לחבר תורה ותפלה כו’ כי דוד המע”ה כתיב בי’ (תהילים קט,ד) ואני תפלה. ולהוסיף ביאור כי הם בחי’ נעשה ונשמע. כי תפלה הוא בחי’ עושי דברו (תהילים קג,כ) דכתיב (בראשית כז,כב) הקול קול יעקב פרשנו קול תורה ותפלה[9]. וע”ז כתיב (דברים לג,ז) שמע ה’ קול יהודה כי ממנו יצא נעים זמירות ישראל כו’ (שמואל ב’ כג,א). ותפלה הוא מלה דקיימא בעובדא[10] כמ”ש בזוה”ק (ח”ג רסד:) שצריכין הכנת מעשים לתפלה ציצית ותפילין כו’. וכן מעשה הצדקה דאיתא בזוה”ק סוף הקדמת בראשית (יג:) כי נעשה הוא צדקה כמ”ש (רות ב,יט) שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז ע”ש[11] וכ”כ (ישעיה לב,יז) והי’ מעשה הצדקה שלום. וכ’ (תהילים קו,ג) עושה צדקה בכל עת כי היא מצוה בידים ולכן איתא שצריכין ליתן צדקה קודם התפלה[12] וכל זה בחי’ דוד המע”ה דכתיב בי’ (שמואל ב ח,יג) ויעש דוד שם כו’[13]. וע”י שקלקלנו נעשה[14] צריכין עתה ביום הזה שהוא נשמע לשוב ע”ז ולהתפלל ולתקן ג”כ שורש העשי’[15]. ועיין מ”ש לקמן עוד מזה. ולכן נראה שנענש אלימלך הגם שעשה עפ”י דין שלא יצא מארץ ישראל עד שהי’ רעב גדול כדאיתא בגמ’ (בבא בתרא צא.) ומד’ (בראשית רבה כח,ג). אך ע”י שכל עיקר שבטו של יהודה ומלכות בית דוד הי’ בחי’ הצדקה דלית לי’ מגרמי’ כלום[16] לכן נענשו עד כחוט השערה. וכ”כ במד’ (מד’ לקח טוב) כי כל מגילת רות להודיע כח גמילות חסדים שהוא מעשה הצדקה כנ”ל וזכה בועז ויצא ממנו עובד שהוא בחי’ עובדא כנ”ל[17]. וכן פי’ התרגום עבודה שבלב ע”ש[18]:

שבועות תרמ”ז

ויסעו מרפידים כו’ (שמות יט,ב). דרשו חז”ל (תנחומא בשלח כה) שרפו ידיהם מן התורה[19]. ויש להבין כי עדיין לא קיבלו התורה. אכן הענין הוא שמיציאת מצרים עד קבלת התורה הי’ הכנה לקבלת התורה והוא ענין ספירת החמשים יום. כי האדם צריך להכין מקום בלב לקבל התורה[20]. וזה נק’ יד כמ”ש בפ’ שמיני בענין שבעת ימים ימלא את ידכם (ויקרא ח,לג[21]). היינו שמקודם צריך האדם לתקן עצמו כענין שכתוב (קהלת ט,י) אשר תמצא ידך לעשות בכחך כו’. ואח”כ יורד הסיוע מן השמים למעלה מהטבע בחי’ שמיני[22] ע”ש שכתבנו שזה ענין תפילין של יד ותש”ר. כמו כן באלה ז’ שבועות שהם תיקון[23] המדות[24] היינו הכלים כי התורה ארוכה מארץ מדה[25] אבל המדות הם כלים[26] לקבל בהם התורה כ”א כפי הכנת כוחו[27]. וע”ז איתא (אבות דר”ן יז,ג) התקן עצמך ללמוד תורה. ובזו ההכנה הוא המלחמה עם עמלק. כמ”ש במ”א פי’ (בראשית כז,כב) והידים ידי עשו כי בפנימיות התורה אין לנו אחיזה רק בתיקון הגוף שהוא בחי’ הידים בזה הוצרכו ללחום. וכתיב (שמות יז,יא) כאשר ירים משה ידו כו’[28]. וכשנסעו מרפידים והכינו לבם בבחי’ מילוי ידים[29] ניתן להם בשבועות התורה מן השמים שהיא בחי’ שמיני למעלה מהז’ מדות כנ”ל:

 

[1]עיין מאמרי יום הביכורים תרלא.

[2]נראה מכאן שזה לא היה בע”כ, אלא זה היה מסירות נפש ע”י בנ”י.

[3]עיין מאמרי ליל שבועות תרסד.

[4]עיין תרלט ד”ה כתיב פנים.

[5]כיון שאנחנו עדיין מושבעין ועומדין.

[6]עיין תרמא ד”ה איתא.

[7]עיין מאמרי שתי הלחם תרלז בענין בהמה ואדם, ותרמא ד”ה איתא בשעה.

[8]עיין מאמרי ספירה מערכת דומה.

[9]למשל בחנוכה תרמב ד”ה והנה.

[10]ובזה מבואר שתפילה היא עבודה, שצריך מעשים להשלמתו.

[11]“פקודא תשיעאה למיחן למסכני ולמיהב לון טרפא דכתיב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו….ובג”כ נעשה אדם כתיב הכא עשיה וכתיב התם שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז.”

[12]או”ח סי’ צ”ב סע’ י’.

[13]עיין זוה”ק ח”ג קיג.-:, שביאר פסוק זה; בקשר לצדקה.

[14]ע”פ שמות רבה כז,ט.

[15]וזה ביאור דברי המדרש “הזהרו בנשמע”; שע”י הזהירות בנשמע ניתן לתקן הנעשה.

[16]ע”פ זוה”ק קסח: .

[17]שלכן השכר לעשיית חסד אינו בן שגומל חסד, אלא שעובד ה’ בתפילה.

[18]“ובועז אוליד ית עובד דפלח למרי עלמא בלב שלים.”

[19]עיין מאמרי שתי הלחם תרמא מה שביאר בענייני עמלק ויד.

[20]וכמש”כ מאמרי ליל שבועות תרמא, ומאמרי ביכורים תרלח.

[21]עיין רש”י שם.

[22]עיין מאמרי ליל שבועות תרמז, בענין הסייעתא דשמיא שיורדת לאדם אחרי העבודה שלו.

[23]בז’ המדות, עיין מאמרי ביכורים תרלא בשם מו”ז ז”ל.

[24]עיין מאמרי חג השבועות תרמז ד”ה בענין חג; “תיקון המידות בימי הספירה כדאיתא הדבק במידותיו”.

[25]ע”פ איוב יא,ט.

[26]שכלי הוא בא במדה.

[27]עיין מאמרי ליל שבועות תרמג בביאור ההכנה של הכלים לקבלת התורה.

[28]וע”י הרמת ידי משה למעלה, עולים מבחינת גוף למקום שאין אחיזה לעשו.

[29]כאן מבואר שהידים הם גילוי של לב.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s