Sefer BaMidbar

As we begin Sefer BaMidabar, I would like to share the introduction of the Netziv to the Sefer[1].

Each of the Chumashim has asides the colloquial name we use, which is usually the first one of the words of the Sefer, another more descriptive name. The Netziv in his introduction to each Sefer analyzes that name. Sefer BaMidabar is also called Chumash HaPeekudim, the Chumash of Countings. Why is it called that, and why the plural?

There are two censuses of the Jewish people in BaMidabar. One at the beginning, and one towards the end in Pinchas. What is the difference between these two?

Even though we usually and correctly discuss the five Chumashim, the Gemarra[2] refers to seven Chumashim. Sefer BaMidbar is divided into three. There is the beginning till BeHa’aloscha, there is the last part from there on, and there is the two Pasuk Sefer[3] surrounded by the upside down Nuns which separates these two parts and is a Sefer on its own. Obviously each time Klal Yisroel are counted it is in a different one of these Seferim.

The Netziv says, this separation is to differentiate between the beginning of BaMidbar when we were still potentially able to enter Eretz Yisroel under the leadership of Moshe and when our entire existence was miraculous. The third part is already when there are the sins, chief among them that of the Meraglim which changes the entire direction of Jewish history. From that sin, we are decreed to enter into Eretz Yisroel not under the leadership of Moshe where the staff of HaShem is our directing force and our way of life is above the natural; but instead we descend to a seemingly natural world where HaShem’s direction of our individual and national lives is hidden.

The Chida points out a difficult Chazal that is quoted many times, but is never completely understood. The world Yisroel is an acronym, “There are six hundred thousand letters in the Torah.” But a count of the letters shows there are 304,805. Where are those other letters. Answers the Chida, these letters are in this small second Sefer of two Pesukim, and in the time of Moshiach will be revealed. This seems to contradict a basic tenet of Jewish belief, the Torah is immutable? The answer is that those two Pesukim represent the travels of the Jewish people. We carry the Aron through our enemies, and finally we rest when the Shechina returns. The trials and travails, individually and as a nation, to travel through all that and never abandon the Torah, is the Sefer that will be written.

That is the second half of BaMidbar. It is all the trials and even sins of the Jewish people but we are still counted as the Jewish people. There is a need for a count, even when we are on the lower level. Therefore it is the Chumash of the two countings, both of which define the Jews.

Since today, the twenty sixth of Iyar, is the Yartzeit of the Rav Moshe Chaim Luzzato ZT”L, I Would like to connect this to something he writes[4]. He says that the counting of those fit for battle was a preparation for the battle for Eretz Yisroel. The counting was not just a passive act, but a division of labor to give each person the unique spiritual responsibility to conquer his portion in Eretz Yisroel. To be able to take Eretz Canaan, which is described as covered in Tumah, and turn it into Eretz Yisroel, the beginning of the ten levels of Kedusha[5]. This is done in the Midbar, the place which is described as a place of “snakes, sarah- poisonous snakes, and scorpions.” Each of these is another type of Yetzer Hara. The Saraph is the Eytzer HaRa of fire to desire to do sin, and the Akrav is from the word ‘Kar’ cold, to not desire to do Mitzvot. The Nacash is the source from this all begins. By travelling through their territory under the leadership of Moshe and Aharon, we learn how to combat this, and are ready to conquer Eretz Yisroel.

Rav Hirsch (במדבר ט,י”ז) says another idea, that is also pertinent to this concept. In a sense it is easy to battle, there is a concrete enemy, an objective to center on. But to travel through this desert, one obviously needs to depend on HaShem in all situations. Where do we learn that?

He says that the Pesukim[6] which describe the travels under the direction of the Annei HaKAvod teach us that. There was no pattern that we could detect. Each time the cloud stopped we were obligated to make camp. Sometimes it was for a day and we needed to immediately the next morning undo everything and travel again. But we were still obligated to establish the Mishkan and set up camp the next day. Sometimes for two days, a week, a year, or even nineteen years. Butour travels were always under HaShem’s direction. It taught Bitachon and trust in HaShem. This was preparation for a personal and national life where as humans we long for certainty and a planned out future, we know that at any moment we can be established for many years, or required to change everything in a moment. But it is not a whim or chance, it is the plan of HaShem, to lead us to Eretz Yisroel.

https://www.dropbox.com/s/c0rh6skoif7dynq/sefer%20bamidabar.docx?dl=0

[1]  העמק דבר על ויקרא פרק כז פסוק לד – זה הספר נקרא בפי התנא רחב”ג סוטה דל”ו חומש הפקודים. וכ”כ בה”ג. ונרשם בדעת רבותינו ענין שני הפקודים שבזה הספר. יותר משארי דברים שמיוחדים בזה הספר. כמו המרגלים וברכת בלעם ועוד הרבה. משום דעיקר זה הספר הוא המחליף ומשנה הליכות עם ה’ בחיי העולם מאז שהגיעו לא”י. מן הדרך שהלכו במדבר. שבמדבר היו מתנהגים במדת תפארת שהלך לימין משה שהוא לגמרי למעלה מהליכות הטבע. ובא”י הלכו בדרך הטבע בסתרי השגחת מלכות שמים ב”ה. וזה השנוי התחיל עודם במדבר בשנת הארבעים כמו שביארנו בפ’ חקת. עפ”י זה השנוי נעשו מלחמות ישראל עם הכנעני ועם סיחון בדרך הטבע. וגם המטה לא הי’ עוד ביד משה תמיד אלא לעת הצורך לפי ההכרח כמו שביארנו שם. וע”ז השנוי המצוין בזה הספר אמרו חז”ל בבראשית רבה פ”ג ויבדל אלהים בין האור ובין החשך זה ספר במדבר שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים ובין באי האר. אכן עיקר ההפרש הזה הי’ ניכר בשני הפקודים שיהו שני ענינים שוים בחומר המעשה. ונשתנו בצורת המעשה לפי הליכות ישראל. מש”ה בפעם הראשונה הי’ עפ”י סדר הדגלים מד’ רוחות כמרכבה לשכינה. והי’ אפרים ראש הדגל וקודם למנשה. ולא כן בפקודי פ’ פינחס בשנת הארבעים. כמש”כ בפנים ב’ כ’. ועוד בפקודי פ’ במדבר היו הראשים מוכרחים להיות מאותו השבט. ולא כן הי’ בפקודי פ’ במדבר היו הראשים מוכרחים להיות מאותו השבט. ולא כן הי’ בפקודי פ’ פינחס כמש”כ בפנים א’ מקרא ב’. מש”ה רשום זה הענין מאד. עד שראו חז”ל לקרוא שם להספר חומש הפקודים. והנראה דעפ”י זה ההכונה אמרו חז”ל דויהי בנסוע הארון הוא ספר בפ”ע. ללמדנו באשר כי התחלת השנוי הי’ מן ויהי העם כמתאוננים וגו’ כי בשביל שהתנהגו במדת תפארת נענשו מיד אחר שחטאו. כי הי’ צל ההשגחה על יד ימינם. ודבר זה היה קשה עליהם לסבול עד שגרם לשלוח מרגלים כאשר יבואר ר”פ שלח. ומזה נשתלשל והלך עד שהגיע לזה השנוי כאשר יבואר שם. וא”כ פרשה זו קטנה היא המחלקת בין שני אופני הליכות ישראל. עד שכל חלק א’ מן הספר הוא ספר בפ”ע. כמו זה ההילוך הוא ספר בפ”ע. וזה ההילוך הוא ספר בפ”ע. וכמש”כ בפ’ בראשית עה”פ זה ספר. שספור ענין גדול נקרא ספר:

[2]  שבת דף קטז/א -דאמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן חצבה עמודיה שבעה אלו שבעה ספרי תורה

[3]  במדבר פרק י – וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר משֶׁה קוּמָה יְדֹוָד וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: (לו) וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְדֹוָד רִבֲבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל:

[4]  פירוש הרמח”ל על התורה – ספר במדבר -מבן עשרים שנה וגו’ (א, ג-ד). סוד המנין הזה של אנשים הראוים למלחמה דווקא, זאת היתה הכנה למלחמות ארץ ישראל, שכשם שהיו נמנים, כך נמשך להם לכל אחד ואחד בפרטות כח להכניע האויבים אח”כ בארץ ישראל. ונעשית הכנה במדבר – מקום שליטת הס”א, להכניעה דווקא במקומה, שזאת היא ההכנעה הראויה. וזה סוד התחלת הספר “במדבר סיני”, שדווקא במדבר הוצרך הענין הזה. ולא היו הולכים למלחמה אלא בן כ’ שנה. והסוד הוא, כתוב, “ה’ איש מלחמה”, ז”א הוא לוחם עם הס”א, ואימתי יש לו כח זה ללחום – כשהוא איש, כשיש לו כ’ שנים, דהיינו כשהשלימו להאיר עליו כל עניני הגדלות. וג”כ למטה לא היו הולכים למלחמה אלא בן כ’ שנה, שהשלימו כל האורות להאיר למטה כדוגמא של מעלה:

וזה הענין נעשה על ידי משה ואהרן – הנשמות היותר גדולות שבישראל, ותיקונים גדולים נעשים על ידם. אבל בכאן היו ג”כ י”ב נשיאים. והסוד הוא, שמו של הוי”ה ב”ה הוא סוד חרב כידוע, להרוג הס”א. וכבר כתוב, “ה’ איש מלחמה”. ועכשיו שהיו צריכים לקבל כח משמו של הוי”ה ב”ה לעשות המלחמות, קבלו כח מן השם הזה עם י”ב צירופיו, וז”ס י”ב נשיאים. עוד טעם אחר, הנשיאים היו י”ב, ומשה ואהרן עמהם הם י”ד. ז”ס היד שמאלית שלוחמת עם הס”א, כמ”ש, “ויאמר כי יד”. שכל אלו היו הכנות במדבר דווקא, להכניע הס”א, כדי שיוכלו לנקום נקמת אויביהם אח”כ בארץ ישראל.

[5]  מסכת כלים פרק א – (ו) עֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת הֵן, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מִכָּל הָאֲרָצוֹת. וּמַה הִיא קְדֻשָּׁתָהּ, שֶׁמְּבִיאִים מִמֶּנָּה הָעֹמֶר וְהַבִּכּוּרִים וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, מַה שֶּׁאֵין מְבִיאִין כֵּן מִכָּל הָאֲרָצוֹת:

[6]  במדבר פרק ט – (יז) וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (יח) עַל פִּי יְדֹוָד יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי יְדֹוָד יַחֲנוּ כָּל יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ: (יט) וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יָמִים רַבִּים וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִשְׁמֶרֶת יְדֹוָד וְלֹא יִסָּעוּ: (כ) וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן יָמִים מִסְפָּר עַל הַמִּשְׁכָּן עַל פִּי יְדֹוָד יַחֲנוּ וְעַל פִּי יְדֹוָד יִסָּעוּ: (כא) וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר וְנָסָעוּ אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ: (כב) אוֹ יֹמַיִם אוֹ חֹדֶשׁ אוֹ יָמִים בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן לִשְׁכֹּן עָלָיו יַחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִסָּעוּ וּבְהֵעָלֹתוֹ יִסָּעוּ: (כג) עַל פִּי יְדֹוָד יַחֲנוּ וְעַל פִּי יְדֹוָד יִסָּעוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת יְדֹוָד שָׁמָרוּ עַל פִּי יְדֹוָד בְּיַד משֶׁה:

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s