Pesach – Crossing the River

לעילוי נשמת ידידי השקדן ששלושים שנה לא פסק פומיה מגירסא

R’ Paul Laster A”H

The Hagada is built around a number of themes. The Mishnah says that a key theme is that “We begin with the disparagement and end with the praise.” There are two opinions in the Gemarra as to what this means. Shmuel says it refers to the slavery; and Rav says it refers to the beginnings of the family of Avrohom who worshipped idols. Interestingly, neither explains the culmination which is the praise. But the Rambam does clarify[1] the parallel praise is for each beginning of disparagement. He says that the praise for idol worship is that we are brought closer to the knowledge of HaShem’s unity, and the praise for the slavery is that we were redeemed with miracles and are chosen by HaShem.

It is interesting that the connection to the worship of idols actually starts before the exile in Egypt. The Pesukim in Yehoshua that the Hagadah brings to describe this begin well before the descent to Egypt. “On the other side of the river dwelt your forefathers Terach the father of Avrohom and the father of Nachor, and they worshipped idols. And I took Avrohom from the other side of the river and brought him to the land of Canaan, etc.” What is interesting is the emphasis on that we lived on one side of the river, and then HaShem took us across the river. The Pesukim do not specifically say that we began to worship HaShem, but that we are on the other side of the river. What is so important about that move, that it defines the difference between Avrohom before he recognized HaShem and after? And how is this connected to the exile in Egypt?

Rav Yitzchok Isaac Chaver, from the school of the GR”A, discusses in what way Eretz Yisroel is unique. To paraphrase his words in a number of places in his writings, and also adding some other ideas, we reach the following conclusion. There are two ways to live in the world, Mitzrayim and Eretz Yisroel which is also known as Eretz HaTzvi. The word Mitzrayim comes from the root – Meitzar – a place of constriction and boundaries. The natural world is a place defined by boundaries. One of the most basic laws of physics is that “Two objects cannot occupy the same space at the same time.” That is the root of living in a place called Mitzrayim- between the boundaries. That is a place with no connection to anything beyond what one can see and measure.

The Pasuk says that the Avoda Zara begins with Terach, who acquiesces to Nimrod throwing Avrohom in the fiery furnace. Avrohom should have been burnt and died. According to natural law that is the consequence. Avrohom survives. When he survives it is as if he is reborn. He is a new creation unattached to Terach. Therefore e is unaffected by natural laws and can therefore bring into the world a nation in a country where both are beyond the natural law. That is the antithesis of Avoda Zara of Mitzrayim where everything is bound by the physical laws surrounding it.

Being a slave is to not be in control of your space and your time. Neither is yours, but is your masters. To be a slave in Egypt, was a double slavery, both personally and as a nation. These bonds needed to be broken.

The land within which such a nation lives is Eretz Yisroel. In a different place[2], R’ Yitzchok Chaver describes the ability of Eretz Yisroel to break boundaries. Eretz Yisroel is called Eretz Tzvi- the land of the deer. Chazal teach us that just as a deer’s skin becomes larger and smaller depending on the season, so too Eretz Yisroel expands and contracts as to the Kedusha of Klal Yisroel. Not like all other lands which their size is a given from the time of creation, the size of Eretz Yisroel depends on our Avodah of HaShem. This same idea explains how Yerushalayim could contain the multitudes of Olei Regel, and the Azarah in the Beis HaMikdosh could have room for all to bow down on Yom Kippur. The source of all this was the Kodesh HaKodashim which was beyond the realm of space, and the place of the Aron did not take up any space whatsoever.

This is why the Hagadah often addresses HaShem as HaMoakom- The Place. As Chazal say, the He is the place of the world. HaShem is beyond the boundaries of space and time. He is not in a Meitzar-boundary, but creates the boundaries. So we mention that aspect of HaShem to remind ourselves of what we are being redeemed from, and what we are receiving.

A river is a boundary. Avrohom is taken across the river into a land without boundaries. That is the opposite of a world of Avoda Zara. If so why do we continue to call that land by its original name? It is still called Cana’an, but for a different reason. It is the place where as the Shelah HaKadosh says[3], the natural world is now subservient to the world of Avrohom. The word Cana’an also means to be subservient, but also in appositive way. The Toldos Yakov Yosef takes this idea a step further[4]. The world is Chomer- Material. The goal is that it should be utilized by the Tzurah- The Form. The form is inherently without limit, it is only limited by the Chomer it is connected to. But that is when the material is using the Tzurah, and is in control. When the material is subservient to the form, then it is without boundaries, as it takes on that aspect of the Tzurah.

But when the Jews go down to Egypt, they do the opposite. They take on the boundaries of Egypt. The Geulah is to break these boundaries. And once again they enter the land where there are no boundaries.

We end this paragraph that Eisav goes to the mountain of Se’ir. The word Se’ir is tied to the word Shiur- a measure. Even though Eisav lives on a mountain which in its height seems without boundary, it is limited. IT is the mountain of boundaries. We leave the Galus of Mitzrayim, give Eisav his portion which is limited, and cross the river like Avrohom to reach the land where the material submits to the form and is unlimited. This is our connection to Kedusha.

This is the beginning with the disparagement which is that we lived in a world that was limited, and ends with the praise that we cross the boundaries. The actual ability to live in a world with no boundary is a connection to HaShem. Specifically HaShem’s unity is not just that He is one, but that all is contained in Him. He is the definition and since He is without boundary, connectin to Him brings a person to this world of unity. That is what the Rambam writes.

But why does this require crossing a river? The GR”A and his students clarify this idea. The river is referring to the Yarden. But in Shmayim to enter Gan Eden there is a ‘river’ called Dinor. In Hebrew it is the same letters as Yarden. It is described as a river of fire. Just as Avrohom left his previous existence by entering a fiery furnace, so too to enter Gan Eden the same process is needed. The fire reoves the previous existence and allows the creation of a new one. Water also does the same. It dissolves the previous form and allows a new form to be created. HaShem takes us across the river and forms us anew.

The goal of the Hagadah is to realize we are nation whose boundaries are not formed by Egypt, but by Eretz Yisroel. Each year we enter that Eretz Yisroel a bit more till we have left the shackles of Egypt behind. May we be Zoche this year to leave our Mitzrayim and enter our and all of Klal Yisroel’s Eretz Yisroel.

[1]  רמב”ם הלכות חמץ ומצה פרק ז – (ד) וצריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח כיצד מתחיל ומספר שבתחלה היו אבותינו בימי תרח ומלפניו כופרים וטועין אחר ההבל ורודפין אחר ע”ז ומסיים בדת האמת שקרבנו המקום לו והבדילנו מן התועים וקרבנו ליחודו וכן מתחיל ומודיע שעבדים היינו לפרעה במצרים וכל הרעה שגמלנו ומסיים בנסים ונפלאות שנעשו לנו ובחירותנו והוא שידרוש (דברים כ”ו) מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה וכל המוסיף ומאריך בדרש פרשה זו הרי זה משובח:

[2]  ספר אור תורה (של רי”א חבר זצ”ל) – אות עה – במקום אחר פרשתי דבריהם ז”ל בזה, והוא כי מצינו שארץ ישראל אמרו רבותינו ז”ל (גטין נז, א) ארץ צבי (ירמיה ג, יט) כתיב בה, שאין צבי מחזיק עורו את בשרו, וכן אמרו (שם) ששים רבוא עירות היו לו לינאי המלך כו’, ועכשיו ס’ רבוא קני לא מחזיקי. והוא באמת ענין גדול, שארץ הקדושה הזו, אינה תחת המקום והגבול כמו שאר הארצות, שכפי המדה הראשונה שנתן לה מעת הבריאה, ככה יהיה כל הימים בלא תוספות וגרעון, אבל ארץ הקדש היא בטבעה “הלא מצער היא” (בראשית יט, כ), אבל מתרחבת ומתגדלת לפי רב היושבים בה, ולפי ערך קדשת העם היושב בה, ומצינו בפרוש במאמרם ז”ל בפרקי אבות (פרק ה משנה ה), באחד מעשרה נסים שנעשו לאבותינו בבית המקדש, שמעולם לא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים, והיא עיר אחת שהיתה סובלת בתוכה כל ישראל בעלותם לרגל, אף שכתיב בשלמה “יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים” כו’ (מלכים-א ד, כ), וכן בבית המקדש בי”א אמה דריסת רגלי ישראל, עומדים צפופים ומשתחוים רוחים (אבות שם). והטעם כי שם היתה השראת השכינה, ועל ידי הקדשה הוא למעלה מבחינת מקום גשמי, ויכול המועט לסבול את המרבה, כענין מה שנאמר, “ויקהלו וכו’ את הקהל אל פני הסלע” (במדבר כ, י), ואמרו (במדבר רבא פרשה יט, ה) זה אחד מן המקומות שהחזיק מעט את המרבה, וכן אמרו (שם) שצמצם כל ישראל בין שני בדי ארון. ועקר הקדשה היה על ידי התורה, ששם מקום שכינתו יתברך, כאמרם אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו, אלא ארבע אמות של הלכה בלבד (ברכות ח, א), ולכן בכל מקום שהיתה תורה יותר מתגלה, היה המקום הזה יותר סובל ויוצא מכלל מקום גשמיי, שהרי ירושלים אשר משם תצא תורה לישראל, יותר היתה קדשה מתפשטת בו, עד שלא אמר אדם לחברו כו’. ומקום בית המקדש ששם היו סנהדרי גדולה בלשכת הגזית, היה רק י”א אמה ועומדים צפופים כו’. ומקום ארון שבו הלחות יצא מן המקום לגמרי, שהרי אמרו (יומא כא, א) מקום ארון אינו מן המדה, והיה מנח שלא במקום כלל. ולכן כל זמן שישראל היו עוסקים בתורה, היו יושבים על אדמתם, ומקום שס’ רבוא קנים אינו מחזיק, היה מחזיק בדרך נס ס’ רבוא עירות, וכשפסקו מן התורה וגלו מארצם ונסתלק הקדשה, אז נשארת בטבעה. וזה שאמרו (נדרים פא, א) שדבר זה שאלו לנביאים כו’ “על מה אבדה הארץ” (ירמיה ט, יא) רצה לומר שאבד מקומה ולא נודע איה, עד שהשיב הוא יתברך שהסבה לזה “על עזבם את תורתי כו'” (שם), ונסתלקה הקדשה, ובזה נאבד מקום הארץ, ונשארת קצרה בטבעה כמבואר:

[3]  ספר השל”ה הקדוש – מסכת פסחים – מצה עשירה (כא) – ופירש בספר מעשה ה’ במה שנאמר (בראשית ט, כה), ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו, דקשה מה זה עבד עבדים, אלא הענין שיהיה עבד לישראל הנקראים עבדים, וארור כנען הודה על הברכות כמלאך רע שעונה אמן ויהיה עבד לישראל. ומה שהוא כנען הקליפה של הקדושה, כי הקדושה באמיתיות כנען ועבדות, כנען לשון ‘נכנע’, וזהו סוד שארץ ישראל אף לאחר שכבשוה עדיין שמה עליה ארץ כנען, כי שם אדרבה מקום ההכנעה, והקליפה יצאת ואז נשארת ההכנעה זכה בלי שמרים וק”ל, והיתה מתחלה ארץ כנען הטמא, ואח”כ כנען הקדוש:

[4]  ספר תולדות יעקב יוסף פרשת חקת – אות יב- ובזה מבואר משנה דעוקצין (פ”ג) אין כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר ה’ עוז לעמו יתן וגו’. והענין כי זכרתי (שלח סימן י’) בביאור פ’ מרגלים לתור את ארץ כנען, כי החומר הנק’ כנען שהוא מצד הקליפות הנק’ ארור, ונכנע אל הצורה שהוא מצד הקדושה, יצא מכלל ארור לכלל ברוך. והנשמה שהיא הצורה זכר נק’ ברוך, והחומר נקרא ברכה, ושם הכולל לצורה וחומר אחר הכנעה הוא ישראל, כי שרית וכו’ (בראשית לב, כט).

 

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s