Parshas Tazria – Blinded by an Angel’s Tears

Download as Word

Every year on Rosh HaShana as we read the Akeida, I think of Yitzchok on the Mizbeach originally used by Adam, Cain and Hevel, and Noach[1]; consecrated by the history of the world. He is patiently, even eagerly awaiting the fulfillment of his stated desire to be brought as a Korban[2]. The Malachim in Shamayim cry out to HaShem in dismay, and they actually cry[3]. Their tears come down and fall from their ‘eyes’, into the eyes of Yitzchok. They blind him, and he remains that way from the age of thirty seven till his passing one hundred and forty three years later at the age of one hundred and eighty. What does it mean to be blinded by and angel’s tears? A beginning of an answer can be found in this week’s Parsha.

In the Parsha of Tazria, (where actually it is mostly about the Metzora), of all the myriad Halachos there is one which stands out. Even though the signs of Tzaraos are caused by various sins, but if someone’s entire body is covered by those signs, paradoxically he is Tahor, and requires no processs of purification[4]. Why is that?

The Gemarra in Sanhedrin brings this Pasuk in the following context[5]. Says R’ Yitzchok The son of Dovid (the Moshiach) cannot come till all the kingdoms turn to heresy. Says Rava, “What is the Pasuk? And if a person is completely white then they are Tahor.”

The Sha’arei Orah[6] explains this. I will paraphrase his words and explain as best as I can. Yitzchak represents the attribute of Din- judgement. But it is the attribute whereby he judges himself. Yitzchok in his Midas HaDin demands from himself perfection. Anything less than a complete absolute Mesiras Nefesh to HaShem is not enough. But the Midah of each of the Avos is meant to be one of the ways by which the world is governed. A world where this is demanded, a Yitzchok can survive, but almost no one else can. So when there is sin to the degree that the Midas HaDin says that there is no allowance for the world to continue to exist, so to speak HaShem has two options. Either to follow the Midas HaDin and destroy the world, or to ‘blind’ the Midas HaDin and allow the world to exist in Rachamim. That is what the Pasuk means that the eyes of Yitzchok are blinded. This is the meaning of the two parts of Rashi[7], why Yitzchok is blinded. The other explanation is that he is blinded by the smoke of the Avoda Zara of Eisav’s wives. Since Eisav’s bring into the house of Yitzchok Avodah Zarah, the Midos HaDin is aroused to destroy the house of Yitzchk. So Yitzchok is blinded and the Midos HaDin becomes Rachamim. The luminescence of the higher levels blinds the Midos HaDin in the same way when a person who is in a dark room goes out into the sunlight and is blinded.

This is meaning of the Gemarra. When the world reaches a places where it is completely filled with heresy the Midos HaDin deamnds destruction. At that point HaShem overpowers it with the light of the Keter, the highest level, and then Moshiach can come. That is the Pasuk Rava brings, that when the body is completely covered with the signs of Tumah, That itself brings Taharah.

This can be seen in another Midrash[8] that the knife was destroyed by the tears of the Mlachim. The knife is Midas HaDin, and the tears of mercy of the Malachim overcome it.

This is reminiscent of the Gemarra[9] that when Rashbi and his son R’ Elazar come out of the cave, they at first burn all that they see that is not directly learning Torah. After another twelve months, then Rashbi reaches the level of Rachamim the world can exist. The fire is the Midas HaDin, and the thirteenth year they spend in the cave reaching another level, is the thirteen attributes of mercy that allow the world to exist even not through Din.

That level of the Din being lifted up to a higher level is the blinding of Yitzchak. The Shem MiShmuel explains[10] that the tears here are not tears of confusion or sorrow, but pure tears that when a human cries them they go through the gates that are never closed; and when a Malach cries them they bring the clarity of the next world into this world. Yitzchok sees that clarity and from then on is blind to the faults of this world which the Midas HaDin should see; and only see the highest levels. That turns the Midas HaDin in to Chesed and allows the existence of the world, the existence of a Metzora who is completely covered in the signs of sin, and the arrival of Moshiach even when the world is filled with heresy.

I would like to add, that there is another Midrash that says the tears that blinded Yitzchok came from Avrohom[11]. But since Avrohom was serving as the Kohein, the Pasuk says that a Kohein is like a Malach[12]. In addition the Gemarra learns that Kohanim are our Shlichim- messengers of HaShem[13], i.e. Malachim. So the two Midrashim may actually agree. The tears of the Malach are the tears of Avrohom. And since Avrohom is Midas Hachesed, his Midah blinds Yitzchok and Yitzchok then sees the world differently, from the highest levels that allow the world to exist.

[1]  רמב”ם הלכות בית הבחירה פרק ב – (ב) ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא:

[2]  רש”י על בראשית פרק כב פסוק א – וי”א אחר דבריו של ישמעאל שהיה מתפאר על יצחק שמל בן י”ג שנה ולא מיחה אמר לו יצחק באבר אחד אתה מיראני אילו אמר לי הקב”ה זבח עצמך לפני לא הייתי מעכב:

[3]  מדרש רבה בראשית פרשה סה פסקה י – ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו ד”א מראות מכח אותה ראיה שבשעה שעקד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח בכו מלאכי השרת הה”ד (ישעיה לג) הן אראלם צעקו חוצה וגו’ ונשרו דמעות מעיניהם לתוך עיניו והיו רשומות בתוך עיניו וכיון שהזקין כהו עיניו הה”ד ויהי כי זקן יצחק וגו’ ד”א מראות מכח אותה הראיה שבשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח תלה עיניו במרום והביט בשכינה מושלים אותו משל למה הדבר דומה למלך שהיה מטייל בפתח פלטין שלו ותלה עיניו וראה בנו של אוהבו מציץ עליו בעד החלון אמר אם הורגו אני עכשיו מכריע אני את אוהבי אלא גוזרני שיסתמו חלונותיו כך בשעה שהעקיד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח תלה עיניו והביט בשכינה אמר הקב”ה אם הורגו אני עכשיו אני מכריע את אברהם אוהבי אלא גוזר אני שיכהו עיניו וכיון שהזקין כהו עיניו ויהי כי זקן יצחק וגו’:

[4]  ספר ויקרא פרק יג -וְאִם פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת בָּעוֹר וְכִסְּתָה הַצָּרַעַת אֵת כָּל עוֹר הַנֶּגַע מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן: (יג) וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטִהַר אֶת הַנָּגַע כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא:

[5]  סנהדרין דף צז/א – מסייע ליה לרבי יצחק דאמר רבי יצחק אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות אמר רבא מאי קרא כולו הפך לבן טהור

[6]  ספר שערי אורה – השער החמישי – הספירה השישית  – ואחר שידעת זה צריך אני להודיעך מהו הטעם שכהו עיניו של יצחק מראות. דע כי י”י יתברך מיעט מידת הדין, שלא תדקדק בכל העבירות, וזהו סוד: ותכהינה עיניו מראות (בראשית כז, א). ומה הוא זה שאמר ‘כי זקן יצחק’, ואחר כך ‘ותכהינה עיניו מראות’? הנני מאיר עיניך בעזרת השם. דע כי יש למעלה מידת רחמים גמורה, ונקראת אהי”ה זקן, היא המרחמת בלי תערובת דין. וכשבני אדם חוטאים מידת הדין מתוחה כנגדם, וכשעומדים לדין והשם יתברך שהוא יהו”ה רואה שאם יגמר הדין תהיה כליה בכל העולמות, מה הוא עושה? מסלק הדין משם ומעלה אותו למידת רחמים הנקראת זקן. וכשמידת הדין מסתלקת לאותו מקום, אין בה כוח לא לדבר ולא לראות, וזהו סוד: ויגבה יהו”ה צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה (ישעיהו ה, טז). ועל זה נאמר ‘ויהי כי זקן יצחק ותכהינה’, כלומר גם עליו גם על מידתו מדבר. ולפיכך י”י יתברך בשעת הדין הקשה מרחם על עולמו ואומר:. למעני למעני אעשה כי איך יחל (ישעיהו מח, יא). וזהו שאמרו ז”ל: אין בן דוד בא אלא בדור שכולו חייב וכו’, וזהו סוד; כולו הפך לבן טהור הוא (ויקרא יג, יד). ועל דרך זה התבונן שאין לפחד יצחק כוח וממשלה בשעה שהכתר העליון מאיר פניו למטה, לפי שאורו הגדול מכהה מאור עיניו של פחד יצחק. וזהו סוד; יאר ה’ פניו אליך ויחונך (במדבר ו, כה). מהו ‘ויחונך’? שאם אי אתה ראוי לרחמים בשעה שיאיר פניו העליונים, יתן לך מתנת חנם, וזהו סוד ‘יאר יהו”ה פניו אליך ויחונך’.

[7]  מדרש תנחומא תולדות פרק ח – ותהיין מורת רוח ליצחק ואח”כ ותכהין עיניו מפני הכעס שהיה מכעיסו לפי שהשכינה היתה שרויה בביתו של יצחק עמד עשו ונטל מבנות כנען והיו נשיו מעשנות ומקטרות לעבודה זרה שלהם ונסתלקה הימנו שכינה מיצחק והיה רואה יצחק ומיצר אמר הקב”ה הריני מכהה את עיניו שלא יראה ויוסיף צער לפיכך ותכהין עיניו

[8]  פירוש הריב”א על בראשית פרק כב פ”ח – וקאמר המדרש היו המלאכים בוכין והדמעות יורדות על הסכין עד שהיה נשחת

[9]  שבת דף לג/ב – איתבו תריסר שני במערתא אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא אמר מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזירתיה נפקו חזו אינשי דקא כרבי וזרעי אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף יצתה בת קול ואמרה להם להחריב עולמי יצאתם חיזרו למערתכם הדור אזול איתיבו תריסר ירחי שתא אמרי משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש יצתה בת קול ואמרה צאו ממערתכם נפקו כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר הוה מסי רבי שמעון אמר לו בני די לעולם אני ואתה בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא ורהיט בין השמשות אמרו ליה הני למה לך אמר להו לכבוד שבת ותיסגי לך בחד חד כנגד זכור וחד כנגד שמור אמר ליה לבריה חזי כמה חביבין מצות על ישראל יתיב דעתייהו

[10]  ספר שם משמואל פרשת תולדות – שנת תרע”ג – ברש”י כשנעקד יצחק על גבי המזבח והי’ אביו רוצה לשוחטו באותה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו בוכים וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו לפיכך כהו עיניו, עכ”ל. ומובן לכל שאין הדברים כפשוטן. ונראה לפרש דהנה רצונו של אברהם לשוחטו הי’ חוץ לדרך הטבע, ובמדרש (פ’ נ”ו) הן אראלם צעקו חוצה חוצה הוא ברי’ למיכס ית ברי’, אלא שאהבת הש”י שבו עקרה כל חוק וגבול הטבע שהטבע לא חצץ בפני’ וכמים פנים אל פנים עוררה מלמעלה שהטבע והצמצום לא יחוץ בפני הרוחניות המשפיעה מלמעלה, כי כל ההשפעה הבאה מלמעלה היא רוחנית אלא שמתעבה ומתגשמת בעברה דרך כל עולם ועולם וממלאך למלאך עד בואה אל הכוכבים כדי שתהי’ ראוי’ להנתן לעוה”ז הגשמי, כי אין ביכולת הגשם לסבול התגלות הרוחניות וכמ”ש מנוח (שופטים י”ג) מות נמות כי אלקים ראינו. וכמו ששמעתי מכ”ק אבי אדומו”ר זצללה”ה כשהתפילות עולות למעלה מלה”ש מחבקין ומנשקין אותן, היינו לזככן ולדקדקן מעפרוריות הגשם עד שתהיינה ראויות לעשות מהן עטרה, כי הרוחניות אינה סובלת אפי’ מדא דהאי עלמא, עכת”ד. ובודאי כן הוא בשפע היורד מלמעלה למטה שמתעבה מעט מרוחניותו בכל עולם ובכל מלאך עד הכוכבים והמזלות כדי שיהי’ ראוי לעולם הגשמי. ובעת העקידה הסיר הצמצום והמסכים, וירד השפע ליצחק שהי’ אז כמעט מסולק מן העוה”ז בלי לבוש, וזה נקרא שהיו מלה”ש בוכים, כי באדם הדמעות באות מן המוח והן נקראות מים טהורים והטבע עוצר בעד הדמעות שלא ירדו תמיד, אלא ע”י התפעלות הנפש מתגברות על הטבע ויורדות, וזה מצוי בזקנים וחלושי כח המעצור. ובמדרש קהלת (פ’ י”ב) ושבו העבים אחר הגשם בא לבכות וזלגו עיניו דמעות. וע”כ בעת העקידה שנפסק אז כח המעצור והצמצום וירד השפע בלתי מתעבה ע”י המלאכים, נקרא שירדו דמעותיהם ונפלו לתוך עיניו של יצחק, שהוא הי’ אז בבחי’ כזו שיכול לראות ולקבל כנ”ל. והנה העין כמו שהיא כלי העוצר בעד הדמעות כנ”ל שהוא כענין המלאכים לגבי השפע מלמעלה למטה, כמו כן היא האמצעי ממטה למעלה כענין המלאכים בהעלות התפלות ממטה למעלה, והיינו שהיא אמצעי שעל ידה תקבל הנפש ההרגש מדבר הנראה, ויצחק שקיבל השפע כנ”ל בלתי אמצעות המלאכים, גרם נמי שיוסר ממנו כח האמצעי הזה וכהו עיניו, ודו”ק:

[11]  מדרש רבה בראשית פרשה נו פסקה ח – ד”א א”ר יצחק בשעה שבקש אברהם לעקוד יצחק בנו אמר לו אבא בחור אני וחוששני שמא יזדעזע גופי מפחדה של סכין ואצערך ושמא תפסל השחיטה ולא תעלה לך לקרבן אלא כפתני יפה יפה מיד ויעקד את יצחק כלום יכול אדם לכפות בן שלשים ושבע נ”א בן עשרים ושש שנה אלא לדעתו מיד וישלח אברהם את ידו הוא שולח יד ליטול את הסכין ועיניו מורידות דמעות ונופלות דמעות לעיניו של יצחק מרחמנותו של אבא ואעפ”כ הלב שמח לעשות רצון יוצר

[12]  מלאכי פרק ב – (ז) כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ יְדֹוָד צְבָאוֹת הוּא:

[13]  קידושין דף כג/ב – דאמר רב הונא בריה דרב יהושע הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו


Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in: Logo

You are commenting using your account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s