Purim 5776 – The Scepter of the KING

The Megilah is replete with dramatic moments each one with its own meaning and lesson. I would like to focus on the moment that Esther enters the inner throne room of the King, and awaits the verdict, will He extend the scepter or not? Will the regular laws apply and she will be executed as those who enter uninvited are? Or, will there be a moment of mercy and finding of favor, and her presence will gladden the heart of the King and she will be invited in as the queen?

As we all know, the ‘Melech’ of the Megilah has a double meaning; Achashveirosh and L’Havdil the King of Kings. When Esther enters into the inner palace it is to confront Achashveirosh, but also to plead the case of Klal Yisroel before HaShem. How are we to understand the meaning of this confrontation with HaShem, especially the extension of the scepter?

The Gemarra teaches us that Achashveirosh did not want to extend the scepter[1], and a Malach extended it beyond its regular length. There are six opinions. All agree it was actually two Amos long; and the length of its extension is from twelve to two hundred Amos. The Maharal in Ohr Chadash explains the meaning of each of the opinions, as to how each one reveals another level of HaShem’s mastery over the natural world to cause it to serve His desire. But what does this mean on the level of ‘HaMelech’ meaning HaShem?

The Gemarra teaches us, that we know Esther is a Neviah from the Pasuk[2], “And Esther clothed herself in royalty.” That is understood as Ruach HaKodesh, a level of Nevuah. But it seems that that level of Ruach HaKodesh was not sufficient to change the decree on Klal Yisroel and Esther needed to go one level higher.

The Rema in his sefer on the Megilah, Mechir Yayin, explains the three days that Esther fasred and prepared in a metaphorical way. The first day is the past, which cannot be changed. The second day represents our actions now. The third day is the future which is a result of what we try to do. She then enters into the highest level, opposite the Bais HaMikdash. And when the King sees that the person has done all he can to prepare himself, then he extends the scepter. But once again, why the need for a miracle?

The Mesilas Yesharim in the final chapter, which is the highest level writes that all the other levels are achievable by a human being; but the final level of Kedusha is[3]: the beginning is service and the end is grant; the beginning is effort and the end is a gift.

When Esther enters before the King, she has made every possible preparation. But still it is a gift, and even the gift itself requires a miracle to reach it. According to the rules even in Shamayim, the decree was sealed. And even a person clothed in Ruach HaKodesh cannot enter. But there is a level beyond. Where HaShem creates a miracle of spirituality extend Himself to us, and allow us entry beyond what a creature of physical creation can accomplish.

But there is another more powerful Midrash[4]. Esther says: You who created the world, help your servant who is an orphan from both parents and is like a pauper going from house to house, so I ask for mercy in the house of Achashveirosh.

And the Midrash continues[5]: And HaShem saw her and had mercy upon her, and paid attention to the pain of the orphan who had complete faith in him.

On Purim, may we each realize that we are as orphans in the hand of HaShem, and with all we accomplish we still need the scepter extended to us. And that is a miracle. But if we have this feeling as Esther did, “For my father and mother left me, but HaShem will gather me in”; then the scepter will be extended and our real needs will be granted; as the King said, “What is your wish and it will be granted.”


[1]  מגילה דף טו/ב – ויהי כראות המלך את אסתר המלכה אמר רבי יוחנן שלשה מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה אחד שהגביה את צוארה ואחד שמשך חוט של חסד עליה ואחד שמתח את השרביט וכמה אמר רבי ירמיה שתי אמות היה והעמידו על שתים עשרה ואמרי לה על שש עשרה ואמרי לה על עשרים וארבע במתניתא תנא על ששים וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה וכן אתה מוצא בשיני רשעים דכתיב שיני רשעים שברת ואמר ריש לקיש אל תקרי שברת אלא שריבבת רבה בר עופרן אמר משום רבי ruאליעזר ששמע מרבו ורבו מרבו מאתים

[2]  מגילה דף יד/ב – אסתר דכתיב ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות בגדי מלכות מיבעי ליה אלא שלבשתה רוח הקדש כתיב הכא ותלבש וכתיב התם ורוח לבשה את עמשי וגו’

[3]  ספר מסילת ישרים פרק כו – בביאור מדת הקדושה

ענין הקדושה כפול הוא, דהיינו: תחלתו עבודה וסופו גמול, תחלתו השתדלות וסופו מתנה.

[4]  מדרש רבה אסתר פרשה ח פסקה ז – ובעת ההיא היתה אסתר נפחדת מאד מפני הרעה אשר צמחה בישראל ותפשוט בגדי מלכותה ואת תפארתה ותלבש שק ותפרע שער ראשה ותמלא אותו עפר ואפר ותענה נפשה בצום ותפול על פניה לפני ה’ ותתפלל ותאמר ה’ אלהי ישראל אשר משלת מימי קדם ובראת את העולם עזור נא אמתך אשר נשארתי יתומה בלי אב ואם ומשולה לענייה שואלת מבית לבית כן אנכי שואלת רחמיך מחלון לחלון בבית אחשורוש

[5]  מדרש רבה אסתר פרשה ט פסקה א – וירא אסתר עומדת למול פניו ותבער בו חמתו מאד על אשר הפרה תורתו ותבא לפניו בלא קריאה ותשא אסתר את עיניה ותרא את פני המלך והנה עיניו כאש בוערות מרוב החמה אשר בלבו ותכר המלכה את קצף המלך ותתבהל מאד ותפג רוחה ותשם ראשה על הנערה הסומכת ימינה וירא אלהינו ויחמול על עמו ויפן לצער היתומה אשר בטחה בו ויתן לה חן לפני המלך ויוסף יופי על יפיה והדר על הדרה


Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s