VaYakhel – Ohaliav

The chief builder of the Mishkan was Betzalel. He was a scion of Yehudah the Shevet of Malchus and a nephew of Moshe. The person designated to work alongside him is Ohaliav He is almost the direct opposite of Betzalel. He is a member of Shevet Dan. Rashi[1] describes this partnership in unusual terms. Yehudah is from the greater of the Shevatim, while Dan is from the downtrodden Shevatim, the children of the Pelagshim- concubines. But this is to fulfill the Pasuk, “before HaShem there is no difference between the powerful and the pauper.” Where do we see this equality?

I think these two people who build the Mishkan are meant to be representative of the actual construction of the Mishkan. To put it in other terms the people who built the Mishkan are also the Mishkan itself. How do we see this?

The name of Betzalel is already explained in the Gemarra[2] as meaning in the shadow of HaShem. But the name of Ohaliav can also be understood in a similar way. It can be broken into the words Ohel Avi- the tent of my Father[3].

The Gemarra’s understanding of Betzalel refers to his discussion with Moshe about the order of construction of the Mishkan and its Keilim. [I would just like to take out this opportunity to point out that this was not a practical argument. As Chazal write, the construction of the Mishkan began on the first day of Sukkos and was finished on the first day of Chanukah. At that point it was not put together but remained till the end of Adar when the days of the MIluim began. So both according to Moshe and Betzalel it would remain in “storage” for a number of months, and the order of construction was clearly an argument in Avodas HaShem and not in construction.]

Moshe describes Betzalel as having heard the command of HaShem as if in the shadow of HaShem. But we can use the same idea in a different way. There were a number of coverings of the Mishkan. The innermost is made of the finest materials[4]. The Midrash describes that one who stood beneath it was as if they stood beneath the sky[5]. [This is described in a Midrash that compares the entire Mishkan to the creation of the world[6].] As the Cohen who stands in the Mishkon is in the shadow of HaShem, so too Betzalel makes that covering of the Mishkon. This covering is made of ten strips of material of four amos sewn into two groups of five. They are joined together and cover the entire Ohel Moed.

The Ohel is the covering made of goat’s wool. It is not visible from within the Mishkon, but is above it. It is different in that it is made of eleven strips, and there is an overhang from that eleventh strip[7]. This was made by Ohaliav[8]. Why is he chosen to make this? AAnd what is the significance of the eleventh strip?

The number eleven is connected to Eisav. At the end of Parshas VaYishlach, there are listed eleven princes of Eisav. There are various ways to understand this. [See this previous piece https://rabbirudman.wordpress.com/2015/03/13/parshas-vayakhel-weaving-the-goats/ ] But another way to understand the concept of eleven, is to first understand ten. Ten is always perfection. The ten ma’maros with which the world is created; the Aseres HaDibros. The foundation of all of these, are the ten Sefiros, which represent all the ways HaShem connects to the world. If this is true in Kedusha, it is also true in Tumah- which is always a mirror image of Kedusha. The world of disconnection from HaShem posits that is has a complete structure of ten ideas which are disconeected from HaShem. The problem with that is there is no existence without a connection to HaShem. So the eleventh part which seems to be extra, is actually the part of Eisav that is the spark of Kedusha which gives it existence. Amalek, the essence of Eisav, desires to completely disconnect from HaShem. The consequence is annihilation since that is the consequence of complete disconnect from HaShem.

One of the ways that Yakov and Eisav are described is as the difference between sheep and goats[9]. Yakov and Klal Yisroel are described in various places in Tanach as sheep. Eisav is described as a goat, an Eiz- which means something with no boundaries. But it needs a spark of Kedusha.

The part of the Mishkan which is to counteract Eisav is the tent woven from goat wool. That is the outer part which serves to protect. The inner part is the beauty of the closeness to HaShem. Klal Yisroel needs both of these, the outer protection and the inner beauty. That is Betzalel from Yehudah and Ohaliav from Dan. Yehudah as the king is the inner beauty of Klal Yisroel. Dan is the Shevet that was outside the camp, to bring back in all those who were evicted from the camp for their Aveiros. Those are the ones Amalek attacked at the end of B’Shalach[10], and that is who needs to be protected by the tent of the spark of Kedusha of the goat.

The Midrash finds a number of other places where we find Yehudah and Dan joining together. The final one is that Moshiach his father will be obviously from David, but his mother will be from Dan[11].

Yakov Avinu also sees Dan as a potential Moshiach through Shimshon[12], but then sees the tragic end of Shimshon. And therefore he ends the Bracha of Dan with the words, “For Your hope we await HaShem.” We when daven for Moshiach in Shemoneh Esreh of את מצח, we begin with David, but then end with the words from Yakov’s Bracha to Dan. We also join them together.

And we end as we began, There are different Shevatim, but ultimately they all join together as one unit to bring Moshiach.

 

[1]  רש”י על שמות פרק לה, לד – ואהליאב. משבט דן מן הירודין שבשבטים מבני השפחות והשוהו המקום לבצלאל למלאכת המשכן והוא מגדולי השבטים לקיים מה שנאמר (איוב לד) ולא נכר שוע לפני דל:

[2]  ברכות דף נה/א –  אמר לו שמא בצל אל היית

[3]  ספר עץ הדעת טוב – פרשת כי תשא – מעט כנזכר ואמלא אותו וכו’ וגם כי לו בלבד קרא בשם כנ”ל. וביאר הטעם למה גם אהליאב לא הי’ צריך שילמדהו בצלאל והנה הוא כי גם שמו מוכיח עליו אהליאב אה”ל אב”י כי הוא. ראוי לעשות אוהל מועד לאבינו שבשמים

[4]  שמות פרק כו – (א) וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חשֵׁב תַּעֲשֶׂה אֹתָם:

[5]  ילקוט שמעוני שמות – פרק כה – רמז שסט -סים, אמר רבי חייא בר אבא מלמד שהיו קרסים של זהב נראין במשכן ככוכבים הקבועים ברקיע.

[6]  שמות פרק כו – (א) וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חשֵׁב תַּעֲשֶׂה אֹתָם:

[7]  רש”י על שמות פרק כו – (ט) וכפלת את היריעה הששית – העודפת באלו העליונות יותר מן התחתונות: אל מול פני האהל – חצי רחבה היה תלוי וכפול על המסך שבמזרח כנגד הפתח דומה לכלה צנועה המכוסה בצעיף על פניה:

[8]  ספר הליקוטים – פרשת ויקהל – פרק לה – ענין ראיה זו שאמר ראו, הכוונה היא לפי שהיה קשה בעיניהם לומר שבמעשה המשכן יתכפר להם עון העגל הגדול, לכך אמר להם ראו מופת גדול זה, שלא בחר ה’ ממי שיעשה המשכן אלא בצלאל בן בנו של חור, שהרגתם אותו על שלא רצה לעשות את העגל, בזה יהיה לכם מופת, כי במעשה המשכן יתכפר לכם עון העגל, כיון שהקטיגר נעשה סניגר. וזהו שלא ייחס את בצלאל אלא עד חור, כמ”ש בצלאל בן אורי בן חור, ולא פחות ולא יותר, להורות להם שהיה מזרעו של חור, להיות להם הקטיגר סניגר. ולפי שהם עשו את העגל מזהב, לכך הוזכר בכל מעשה המשכן זהב תחילה, כמ”ש זהב וכסף, ואין כן סדר המקרא בכל שאר המקומות, כמד”א לי הכסף ולי הזהב, כסף תחלה, וכאן שינה. וכן אהליאב, לפי שהיו ישראל עתידים להיות עובדים עגל אחר שעשאו ירבעם בדן, ולכן הקדים השי”ת רפואה למכה, שיהיה עושה המשכן אהליאב, לכפר על אותו עון שעתיד להיות בדן. ודע, כי בצלאל היה מסוד שם הוי”ה, ולכן דגל מחנה יהודה קדמה מזרחה, בחינת הת”ת. ולכן עשה בצלאל, צ”ל א”ל הפנימי, דהיינו יריעות המשכן ואהל הפנימיים. ויריעות אהל החיצוניות עשה אהליאב, שבא משבט דן שהוא מאסף לכל המחנות, בסוד שם אדנ”י, ולכן עשה יריעות עזים, קליפה לפרי. וכן בבנין שלמה הוא עצמו מצד יהודה, וחירם מצד דן, ונתחברו שניהם בסוד יאהדונה”י. ולעתיד, משיח מיהודה ושריה משבט דן כנז’ בפ’ בלק, כי זה תכלית בנין בית המקדש, להיות ה’ בהיכלו בסוד יאהדונהי:

[9]  מסכת שבת דף עז/ב – אמר ליה מאי טעמא עיזי מסגן ברישא והדר אימרי אמר ליה כברייתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא

והגאון מסביר בביאורי אגדות שזה יעקב ועשו

[10]  בעל הטורים על במדבר פרק י פסוק כח – אבל בני דן שהיה עבודה זרה ביניהם נסעו לאחור ולא לפנים שהיה הענן פולט אותם ועמלק היה הורג בהם:

[11]  מדרש רבה שמות פרשה מ פסקה ד – א”ר אבא בר חייא שהדל שבשבטים מדבק לו א”ר חנינא בן פזי אין לך גדול משבט יהודה ואין לך ירוד משבט דן שהיה מן הלחינות ומה כתיב בו (בראשית מו) ובני דן חושים אמר הקב”ה יבא ויזדווג לו שלא יהו מבזין אותו ושלא יהא אדם רוחו גסה עליו לפי שהגדול והקטן שוין לפני המקום בצלאל משל יהודה ואהליאב מדן והוא מזדווג לו אמר ר’ חנינא הגדול והקטן שוים לעולם אל יהא אדם מניח בצרו המשכן בשני שבטים אלו נעשה וכן המקדש שלמה מיהודה וחירם (מלכים א ז) בן אשה אלמנה ממטה נפתלי אמר הקב”ה אני הוא בצרכן אל תניחו בצרכן ולא בצרן של אבותיכם אף אתם אל תניחו אותו דכתיב (איוב כב) והיה שדי בצריך עשה אותו בצרך שיהא עמך בצרה שמגיע אתכם שנא’ (תהלים צא) עמו אנכי בצרה

ספר פוקד עקרים – אות ה – ועל כן נתחברו יהודה ודן במלאכת המשכן והמקדש כמו שאמרו ז”ל (שמות רבה מ’, ד’) וכן לעתיד עם משיח כמו שמובא בזוהר כי כנסת ישראל נקרא על שם יהודה שהוא המברר שכולם כנסיה שלימה אין בהם פסולת ולא ידח מהם נדח וזנבא דאריה אריה איהו, ודן שנקרא גור אריה כיהודא הוא זנבא דאריה אשר עמלק חשב לזנבו ולא עלה בידו דגם הוא אריה וידין עמו כאחד וגו’ (בראשית מ”ט, ט”ז) כמיוחד שבשבטים זה יהודה שהשוה לו (בראשית רבה צ”ח, י”ג):

[12]  מדרש רבה בראשית פרשה צח פסקה יד – יהי דן נחש עלי דרך …אלא יעקב אבינו בקש רחמים על הדבר ויפול רוכבו אחור יחזרו דברים לאחוריהם לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו וסבור בו שהוא מלך המשיח כיון שראה אותו שמת אמר אף זה מת לישועתך קויתי ה’ א

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s