B’Shalach – The Vessel of Man

This week’s Dvar Torah is לעילוי נשמת אבי מורי הרב ראובן משה בן יוסף טוביה ז”ל who was my first and primary teacher of Torah.

This week’s Parsha is not only about the Shira, but the last half of the Parsha, lays the groundwork for the entire journey through the Midbar. As HaShem tells Moshe at the S’neh[1], the purpose of leaving Egypt is to serve HaShem on this mountain. Yetzias Mitzrayim is famously described in Yirmiyahu,[2] “To go after Me in the desert, a land with no vegetation.” In the Mechilta, Rabbi Shimon bar Yochai says[3], “The Torah is only given to those who eat the Man.” In order to realize that kind of trust in HaShem to be ready to receive the Torah, is the topic of the latter part of the Parshah after crossing the Yam Suf.

But that level of receiving the Torah is not a one-time event. We say in Birchas HaTorah every morning, not “Who gave the Torah”, but in the present tense, “Who is giving the Torah.” In numerous places in Chazal different types of teaching and learning Torah are described as if they were present at Har Sinai. Probably the most easily accessible of these is to learn Torah with your grandchildren. Says the Gemarra in Kidushin[4], whoever teaches his grandchild Torah is as if they received it at Har Sinai. If so, it would seem we need a connection to the Man. There are two ways to access that

In the Mechilta, Rabbi Shimon bar Yochai continues that there is a second level, those who eat Terumah. But even seems out of reach in these times. The Rambam adds one more idea to make it accessible to those who truly desire it. To paraphrase the Rambam[5]– the Kohanim and Levi’m who receive Terumah and Ma’aser are to dedicate their lives to teaching Torah. That is why they do not receive a portion in the land or go to battle and aquire the spoils of war. They are to fulfill the Bracha they are given, “To teach Your laws to Yakov and the Torah to Yisroel.” And then the Rambam continues. And not only the the Shevet of Levi, but any person who removes from himself the yoke of many plans and calculations that people make concerning their livelihood, definitely will HaShem provide him with what he requires. (in an aside- removing the plans and calculations is a difficult task; it requires a great level of Bitachon, and very few are capable of it.) But there needs to be a way to connect to this even in our times, not just in thought, but in actuality. What is it?

That is the flask on Man. Moshe is commanded to tell Aharon to take a TzinTzenes and fill it with Man, aand place it next to the Aron in the Mishkan, to then be transferred to the same place in the Bais HaMikdosh. As Rashi brings[6], when in the time of Yirmiyah Klal Yisroel came to him and said how can you demand that we learn Torah, what will be with our livelihood, he took out the flask of Man and said, “This is what your forefathers lived on, there are many messengers for HaShem to prepare food for those who fear Him.” So the connection to the Man was the actual flask of Man that remained for generations.

There is an interesting P’sak in the Rambam. The Rambam does not usually bring down ‘historical’ Gemarras. But there is a disagreement what happened to the Aron at the time of the destruction of the first Bais Ha’Mikdosh. According to one opinion it was taken into captivity by Bavel, According to the other opinion, Shlomo foresaw an exile. Therefore he prepared a hiding place beneath the Mikdosh that the Aron could be hidden in in a time of Galus. The Rambam brings down the second opinion as authoritative[7]. The Yavetz asks why is there a need to even discuss this? He answers, that the continued existence of the Aron below the Bais HaMikdosh, emanates a Kedushah that remains to this day, and that is the ability to daven towards there. As the Rambam writes, also the Man is there, so the ability of the Man to serve as Yirmiyah said also remains throughout the generations.

I think we can add one more idea. The Aron was not just a passive object. Through the Aron there was an ongoing Matan Torah. We understand the learning of Torah is not just to learn what was given, but to constantly delve into the Torah and bring out more and more of the depth of the Torah. As the Mechilta writes, the ability to be Doresh the Torah is given to those who eat Man. That is the ability to bring out new understandings and depths of the Torah. Therefore the place where the Man is kept, is there next to the Matan Torah which it is the precursor of, in this week’s Parsha.

That is why it is a command for Aharon. The primary group which can be connected to the idea of Man is the Kohanim. But when the Bais HaMikdosh is destroyed, it would seem that this kind of dedication would be lost. Therefore, Aharon is commanded to create a connection between himself and the continuity of the study of Torah, by being the one to create a permanent remembrance of the Man that anyone in any generation can connect to and receive the Torah as the Rambam connects the Torah study of the Kohanim and all those who follow in their footsteps.

As Rashi says, even though this could only have been commanded when the Mishkon is built, but it is written now. Why? I think just as the Man was a perquisite for the giving of the Torah, even though this commandment could only be fulfilled later, it was given now to connect the commandment of the TiznTznenes to the preparation for Matan Torah.

But what is a TzinTzenes? This is a word which appears only once in this place in Tanach.

Rashi translates based on the Targum Onkelos a flask. But Rashi adds that it is made of clay- pottery. That is in the Targum Yonasan and various Midrashim. Rabbeinu Bachya brings one source[8]: What keeps this cool and will keep for a long tone? A pottery vessel.

The Gur Aryeh[9] says the doubling of the word shows that it is a Drasha. The root Tzan is from cold, so this is some kind of cooling vessel to enable it to last a long time.

The Ba’alei HaTosfos say something completely different[10]. It is something which is made from earth which itself can cause seeds to grow. Meaning the vessel itself is a vehicle for growth, not just a passive container. This reminds me of what Rashi brings[11] that Yosef did that he put the grain along with the earth it grew from in order to preserve it. This also seems to be connected to the incident of R’ Yeshua ben Chanaya and the daughter of the emperor. The end result is she understands that Torah needs to be preserved in pottery vessels, not anything outwardly beautiful[12].

I think we are being taught a very important lesson here. It would seem that the proper vessel to put in the Kodesh HaKodashim next to the Aron would be gold, or maybe silver. What we are being taught here is that the Torah does not need outside things to glorify it. It preserves itself. And even if it seems not as outwardly beautiful, the Torah in itself is, and requires nothing more to preserve itself. And that Man remains ready to be accessed by anyone who desires to connect to the Torah.

[1]  פר שמות פרק ג – (יב) וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה:

[2]  ירמיה פרק ב – (ב) הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְדֹוָד זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה:

[3]  מכילתא פרשת ויסע פרשה ב – מכאן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן הא כיצד היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן אוכל ושותה ומהיכן היה לובש ומכסה לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן ושניים להם אוכלי תרומה:

[4]  קידושין דף ל/א אמר רבי יהושע בן לוי כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה’ אלהיך בחורב

[5]  רמב”ם הלכות שמיטה ויובל פרק יג – (יב) ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את י”י לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן אלא הם חיל השם שנאמר ברך י”י חילו והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך:

(יג) ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י”י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה”ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים הרי דוד ע”ה אומר י”י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי בריך רחמנא דסייען:

[6]  רש”י על שמות פרק טז פסוק לב –  לדורותיכם – בימי ירמיהו כשהיה ירמיהו מוכיחם למה אין אתם עוסקים בתורה והם אומרים נניח מלאכתנו ונעסוק בתורה מהיכן נתפרנס הוציא להם צנצנת המן אמר להם אתם ראו דבר ה’ שמעו לא נא’ אלא ראו בזה נתפרנסו אבותיכם הרבה שלוחין יש לו למקום להכין מזון ליראיו:

[7]  רמב”ם יד החזקה הלכות בית הבחירה פרק ד – (א) אבן היתה בקדש הקדשים במערבו שעליה היה הארון מונח ולפניו צנצנת המן ומטה אהרן ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים ליי’ תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את י”י אלהיכם וגו’ ונגנז עמו מטה אהרן והצנצנת ושמן המשחה וכל אלו לא חזרו בבית שני ו

[8]  רבנו בחיי על שמות פרק טז פסוק לג – ובמדרש (פסיקתא זוטרתא שמות טז, לג) קח צנצנת אחת זה אחד מעשרה דברים שנבראו בין השמשות, וכשהוא אומר צנצנת איני יודע ממה היתה אם של כסף אם של זהב או נחושת וברזל ועופרת, ומעצמו אתה למד, צנצנת דבר שהוא צונן ומצנן מה שבתוכו ומשמר מה שבתוכו, והוא בארץ שהוא חרש, כדאמר (ירמיה לב, יד) ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים, וכן היין אינו משתמר אלא בכלי חרש, וזהו שכתוב והנח אותו לפני ה’ למשמרת, ו

[9]  ספר גור אריה על שמות פרק טז פסוק לג – [ל] צלוחית של חרס. דאם לא כן למה נקרא שמו “צנצנת”, דאין לומר כך שמו, דכפל השם “צנצנת” יורה שיש לה פירוש, דאין דרך להכפל השם. וראיה לזה במסכת גיטין (ז.) שדרשו על “קינה ועדעדה וסנסנה” (יהושע טו, כב) מקומות של ארץ ישראל, ודווקא על אלו שמות דרשו, ומפרש אני בזה בשביל שכפל השם “עדעדה” “סנסנה” מורה על דבר, דאם לא כן למה הכפל, כך מוכח שם. וכן כאן מדכתיב “צנצנת” כפל השם – צריך לפרש למה נקרא כך, אלא שהוא כלי חרס, והוא מקרר, ולכך נקרא “צנצנת” על הפלגת הצינה, ובכלי חרס ציוה לתת שיעמוד ימים רבים:

[10]  דעת זקנים מבעלי התוספות על שמות פרק טז – (לג) קח צנצנת אחת – איני יודע של מה היה של כסף או של זהב או של חרס ת”ל צנצנת דבר המציץ מחבירו כלי חרס שהיא מאדמה שהזרעין מציצין וצומחין ממנה:

[11]  רש”י על בראשית פרק מא – (מח) אכל שדה העיר אשר סביבותיה נתן בתוכה – שכל ארץ וארץ מעמדת פירותיה ונותנין בתבואה מעפר המקום ומעמיד את התבואה מלירקב.

[12]  תענית דף ז/א – פלה כדאמרה ליה ברתיה דקיסר לרבי יהושע בן חנניה אי חכמה מפוארה בכלי מכוער אמר לה אביך רמי חמרא במני דפחרא אמרה ליה אלא במאי נירמי אמר לה אתון דחשביתו רמו במאני דהבא וכספא אזלה ואמרה ליה לאבוה רמייא לחמרא במני דהבא וכספא ותקיף אתו ואמרו ליה אמר לה לברתיה מאן אמר לך הכי אמרה ליה רבי יהושע בן חנניה קריוהו אמר ליה אמאי אמרת לה הכי אמר ליה כי היכי דאמרה לי


Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s