Noach – The Months of the Mabul

Something that is puzzling in the chronology of the Mabul is the delineation of the months. In the Pesukim we find that some months are counted from when the Mabul began, and sometimes from when the rain ended and the water had reached its highest point[1]. This change in how to count cannot be arbitrary but must have some meaning.

If you examine the different way the months are counted in the Mabul, there are three systems. There is the entire Mabul which lasts an entire solar year, from the first rain, till the complete drying out of the ground, and the exit from the Teivah[2]. Then there are the ten months from the beginning of the rain, till the first glimpse of the tops of the mountains. And there are the seven months which are the period of time from the end of the rain till the Teivah comes to rest. Each of these must have some meaning as to what it is coming to rectify.

The time of the complete year is explained by Rashi. He explains that the punishment of the generation of the Mabul was a complete solar year. What is interesting is that in the Mishnah in Ediyos[3], it says the punishment is 12 months, which is a lunar year. The Ra’avad there says that it really means a full three hundred and sixty five day year, since that is what arises from the Pesukim. It could be that what these two seemingly contradictory ideas are saying is that since the sin of the Mabul was illicit relations, and the sun and the moon represent male and female and the relationship between them, both of these were punished. They destroyed an entire world so their destruction is a complete cycle of the world, in both meanings. But even with this answer there remains a difficulty.

The Chasam Sofer asks[4]: The people of the Mabul died immediately what difference does it make to them that the world was covered a full year? What does the Mishnah mean that the punishment of the generation of the Mabul was twelve months? The Maharsha answers this by saying that the bodies were punished and felt the pain, as we see by Krias Yam Suf[5]. But this aspect still needs more clarity, which hopefully BE”H one day will be gained.

The ten months are the time of the destruction of the earth. It starts when the rain begins to fall, and ends when the earth once again reappears. As the Rashi says[6] not only were the animals and people destroyed but even the three Tefachim of topsoil were washed away by the Mabul. The sin of the people affected the fabric of creation to the point that the actual physical world was destroyed. Till the earth reappears after the beginning of the rain, this was taking place.

But the seven months seem to be superfluous. During those seven months nothing changed. The world was already completely covered in water. And nothing changes, the depth of the water or the appearance of the earth remain static. All that happens is the Teivah floats around. What purpose does the floating of the Teivah perform?

In the Sefer Asarah Ma’amaros[7] the Rema M’Fano says something unusual. He says these seven months were actually good times. It was like the Tzadikim in the time of Chad Charuv[8]. To clarify this as much as we can. In the Gemarra it says that the world will exist for six thousand years and one thousand years of “Charuv”. Charuv is like the word Churban and is usually described as destruction. But in this context it means that the world as we know it will change. Since the world was affected by Tumah, all that can be done is to destroy it, in order to rebuild. As we learn in Hilchos Shabbas, it is destruction in order to rebuild. But what about the Tzadikim who are there, where will they go during the time of destruction? They Gemarra says they will be given wings, the ability to be above all this, and will hover above waiting for this process to be completed. The world will then change into something that only the Tzadikim can utilize and enjoy. The Time of the Mabul, was a time that Noach in the Teivah were like those Tzadikim. The world was ruined by the generations before the Mabul and needed to be recreated. And Noach the Tzadik floats above waiting to repopulate the new world. But why does this take seven months?

R’ Yitzchok Isaac Chaver writes that this time in the Mabul was equivalent to a time of gestation. In Halacha the gestation period is a minimum of seven months.[9] [What I am writing here is different than the actual source, but the Torah has many facets, and I hope I am not straying too far.] These two ideas can be reconciled since actually as the fetus develops it is learning and growing in Torah, being taught by the Malach. So this was the time of the development of a new world to be reborn. The Tzadikim, Noach and family, were hovering, but not passively, but actively learning to prepare for the new world. (The Be’er Mayim Chaim explains[10] that even this period is considered a time of punishment, and even really there should have been a full year of rain.)

The cycles of ten and seven are very clearly defined in the Torah. Already in the Briah we find these two cycles. If one thinks about it, the fact that there are ten Ma’amaros, but in seven days of Briah is puzzling. Each Ma’amar does not take HaShem a finite amount of time. So each Ma’amar should have its own day. But HaShem compresses ten Ma’amaros into seven days. The seven days are the realm of Teva- nature. The ten Ma’amaros are what goes beyond that into the realm of HaShem. In this world HaShem compresses into a natural world, a connection to the spiritual realms beyond.

The same idea is true of Matan Torah. There are seven weeks of preparation which are a human can do in this world. But what we receive are Ten Dibros, our connection to HaShem. This might be what the Mesilas Yeshorim writes at the end[11]. The highest level has two components. It starts with a human’s effort, but ultimately is a gift from HaShem. The human effort reaches to the seven, HaShem’s gift is the higher three levels which reach to ten.

But where does this connect in the Mabul? Especially since the earth is destroyed in ten months, but the development is seven months? It could be that Noach was not passive. Maybe I am still stuck in my childish understanding, but Noach was not on a pleasure cruise. As Rashi says he worked very hard[12]. But once again, not just in the physical sense as a zookeeper, but his was a time of Avodah for Noach to deserve to be the Tzadik for whom the world is recreated. The story with the lion is not just an idea of physical work, but Avodas HaShem. Possibly as the lion represents Gevurah, this is to do Chesed to Gevurah, and join them together to not be affected by the Din of the lion. And Noach is hurt by this. (maybe even like Yakov who also is affected by Din and limps?)

So the world is created in Asara Ma’amoros, but in the Mabul in ten months. Man is created in seven days, the seven months as the Teivah floated and Noach worked. And when these ended there was a Matna from HaShem, a new world where the potential existed to renew our connection with HaShem.

[1]  ספר בראשית פרק ח – (ד) וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט: (ה) וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים:

רש”י על בראשית פרק ח פסוק ה – (ה) בעשירי וגו’ נראו ראשי ההרים – זה אב שהוא עשירי למרחשון שהתחיל הגשם. וא”ת הוא אלול ועשירי לכסליו שפסק הגשם כשם שאתה אומר בחדש השביעי סיון והוא שביעי להפסקה אי אפשר לומר כן על כרחך שביעי אי אתה מונה אלא להפסקה שהרי לא כלו ארבעים יום של ירידת גשמים ומאה וחמשים של תגבורת המים עד אחד בסיון ואם אתה אומר שביעי לירידה אין זה סיון והעשירי א”א למנות אלא לירידה שאם אתה אומר להפסקה והוא אלול אי אתה מוצא בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ שהרי מקץ ארבעים משנראו ראשי ההרים שלח את העורב וכ”א יום הוחיל בשליחות היונה הרי ששים יום משנראו ראשי ההרים עד שחרבו פני האדמה וא”ת באלול נראו נמצא שחרבו במרחשון והוא קורא אותו ראשון ואין זה אלא תשרי שהוא ראשון לבריאת עולם ולרבי יהושע הוא ניסן:

[2]  רש”י על בראשית פרק ח פסוק יד  – בשבעה ועשרים – וירידתן בחדש השני בי”ז אלו י”א ימים שהחמה יתירה על הלבנה שמשפט דור המבול שנה תמימה היה:

[3]  עדיות פרק ב – (י) אַף הוּא הָיָה אוֹמֵר חֲמִּשָּׁה דְבָרִים שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. מִשְׁפַּט דּוֹר הַמַּבּוּל, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. מִשְׁפַּט אִיּוֹב, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. מִשְׁפַּט הַמִּצְרִיִּים, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. מִשְׁפַּט גּוֹג וּמָגוֹג לֶעָתִיד לָבוֹא, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בְּגֵיהִנָּם, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סו) וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, מִן הַפֶּסַח וְעַד הָעֲצֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ:

תוי”ט על מסכת עדיות פרק ב משנה י – משפט דור המבול שנים עשר חדש – קראי נינהו. ועוד נוסף עליהם י”א ימים ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה. הראב”ד. וכמו שפירש”י בפ’ נח בפסוק (בראשית ח’) ובחדש השני בשבעה ועשרים [יום] לחדש:

[4]  חתם סופר על בראשית פרק ו פסוק ט – ועד”ז יפורש הפסוק בא אתה וכל ביתך אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, כי פשוטו כמשמעו שנתן טעם לההצלה משום שהוא צדיק, מ”מ יש בו עוד כי לפע”ד הרבה ריווח והצלה לפני הקב”ה ולא היה צורך להסגיר נח בתוך התיבה, ואעפ”י שפירש”י כדי שיראו את נח עוסק בתיבה ושואלין אותו וכו’ זהו נראה קצת דוחק וצריך פי’. גם יל”ד מ”ש רש”י סוף הפרשה [ח-י”ד] כי משפט אנשי דור המבול הי’ שנה תמימה וצ”ע הלא ברגע מתו וירדו שאולה ומה היה משפטם שוב אם ירדו גשמים י”ב חודש או שנה תמימה או לעולם, ועוד מה זמן תתן למשפטם הלא אין להם חלק לעה”ב א”כ משפטם לעולם. על כן נ”ל כי נח ובניו וכל אשר אתו הי’ בעונש מה שהיו אסורים בבית הכלא הזה בתיבה ונצטערו בה בלי ספק והי’ משפטם שנה תמימה ואח”כ הורשו לצאת לא קודם [כב”ר ל”א – ט’], וטעם הפשוט לעונש זה הי’ על שאירע לדורו בימיו כך דלא גרע מכה”ג שנענש כשנהרג א’ בשוגג [מכות י”א.], ומההוא גברא דאכלי’ אריה [ברחוק ג’ פרסי מיניה דר’ יהושע בן לוי] ולא אישתעי אלי’ בהדיה מפני שעלתה בימיו כך, [שם] ולפי הנ”ל יגיע לו עונש על שהצטדק עם אנשי דורו הרשעים, והיינו דאמר לי’ הקב”ה בא אל התיבה מ”ט לעונש הזה עליך, ואמר כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה ר”ל שהי’ מצטדק עם אנשי הדור הזה. ובזה יובן אמרו צדיק לפני וקשה הרי אחז”ל [ב”ר ספ”ל] בנח נאמר את האלקים מפני שהצריך סעד לתומכו, אבל באבות כתיב אשר התהלכו אבותי לפניו, התהלך לפני וא”כ איך אמר כאן צדיק לפני, והא”ש דלשון לפני ר”ל בלי שהורה לו ה’ דרך הצדק והיושר היה הוא עושה כן מעצמו, ובאמת מה שהי’ צדיק עם אנשי דורו לא הדריכו ה’ כי לא הי’ רצונו בכך, אלא הי’ עושה כן בטבעו הרך, ולא התחזק נגד עוברי רצונו, אמנם מה שיגע בעבודת ה’ לא הי’ צדיק לפניו כ”א את האלקים וק”ל. –

מהרש”א על סנהדרין דף קח/א – מקפה נבלתם כזיקים שיהיה רוח בהן וצפין כך ולא יטבעו מהר כדאמרינן משפט דור המבול שנה תמימה

[5]  רש”י שמות פרק טו פסוק ה  – כמו אבן – ובמקום אחר צללו כעופרת ובמקום אחר יאכלמו כקש. הרשעים כקש הולכים ומטורפין עולין ויורדין. בינונים כאבן והכשרים כעופרת שנחו מיד:

[6]  רש”י על בראשית פרק ו פי”ג – את הארץ … ד”א את הארץ עם הארץ שאף ג’ טפחים של עומק המחרישה נמוחו ונטשטשו:

[7]  ספר עשרה מאמרות – מאמר העיתים -סימן יד – תדע כי כל י”ב חודש של משפט דור המבול לא שמשו המזלות ולא באה אותה השנה בחשבון ימות עולם והיו נח ואשר אתו בתבה שטים אז על פני המים כמו שעתידים הצדיקים להיות שטים על פני המים בחד חרוב.

[8]  ראש השנה דף לא/א – וקמיפלגי בדרב קטינא דאמר רב קטינא שיתא אלפי שני הוה עלמא וחד חרוב שנאמר ונשגב ה’ לבדו ביום ההוא

מהרש”א על סנהדרין דף צז/א – וחד חרוב וכו’. כדאמרינן לעיל בפרקין שבאותם אלף שנים עתיד הקב”ה לחדש בהן עולמו צדיקים מה הן עושין הקב”ה עושה להן כנפים וכו’ וביום ההוא הוא יומו של הקב”ה אלף שנים כדלקמן

[9]  ספר פתחי שערים נתיב פרצוף נוקבא דז”א – פתח ה – ואחר שיצא מן התיבה אז היה סוד הלידה, שכבר נשלמו ו”ק שלו שכבר כלו דור המבול הרשעים בי”ב חודש שהוא משפט רשעים, והוא סוד זמן העיבור (כלומר בהיותם בתיבה) שאז נתקנים אברי ז”א ונכללים נה”י בחג”ת, וגם נכללים נה”י דא”א בחג”ת שלו, כמ”ש הרב ז”ל בדרוש עיבור של יב”ח וכמש”ל במקומו, והיינו, שאז אותם הנשמות של דור המבול שנתקלקלו נבררו בזמן הלז ונכללו כולם בשורש ג’ בני נח שהם היו כוללים כל הנשמות בסוד העיבור:

[10]  ספר באר מים חיים פרשת נח – פרק ח  – (ה) והמים היו הלוך וחסור עד החודש העשירי וגו’. כפל להדיע חסרון המים הגם שכבר אמר ויחסרו המים ולא הוה ליה למימר כאן כי אם בעשרים באחד לחודש נראו ראשי ההרים, אך בא להודיענו כי חסרונם היה מעט מעט, ולא כאשר היה בבריאת העולם שהיה כל העולם מים במים, וכאשר אמר הקב”ה יקוו המים אז תיכף מגערתך ינוסון וגו’ יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם (תהלים ק”ד, ז’-ח’), וברגע כמימרא היו כל המימות בים אוקינוס, ולא כן כאן שהיה בהדרגה מעט מעט והטעם כדי שיתעכב הדבר עד החודש העשירי ומשם גם כן במעט עד שיושלם שנה תמימה שהוא משפט דור המבול. ומחסדי המקום ברוך הוא שאף חסרון המים שהוא התחלת הטובה וההנחה גם זה חשבה למשפט להיות בזה יושלם שנת משפטם, וזה מאמר הכתוב (שם ל”ו, ז’) צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה, כלומר אף בעת שהיו משפטיך בזעף ובחימה ובקצף גדול, והעלית על העולם תהום רבה, והיה ראוי שתגבורת המים לבד יהיה עד שנה תמימה שהוא משפט דור המבול אבל צדקתך כהררי אל שלקחת הטובה שהוא חסרון המים וחשבת למשפט להיות בזה תכלה שנה וקללותיה, ואדם ובהמה תושיע ה’ כרוב רחמיו:

[11]  ספר מסילת ישרים פרק כו – בביאור מדת הקדושה – ענין הקדושה כפול הוא, דהיינו: תחלתו עבודה וסופו גמול, תחלתו השתדלות וסופו מתנה

[12]  רש”י על בראשית פרק ז פסוק כג – אך נח. לבד נח זהו פשוטו ומדרש אגדה (ב”ר) גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות ויש אומרים שאיחר מזונות לארי והכישו ועליו נאמר (משלי יא) הן צדיק בארץ ישולם:

מדרש תנחומא נח פרק ט – דא”ר יוחנן בשם ר”א ברבי יוסי הגלילי פעם אחד שהה נח לזון את הארי הכישו הארי ויצא צולע שנאמר וישאר אך נח אך שלא היה שלם ולא היה כשר להקריב קרבן

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s