Ki Tavo – The Ships of Galus

Download as word

In this week’s Parsha Klal Yisroel is warned by HaShem of the potential consequences of their not serving HaShem. The ninety eight curses[1] end with the most terrifying of all, that we will return to Egypt in ships, we will be offered in the slave market, and no one will even want to buy us[2]. This is a terrible curse, but what is the significance of the method of transport? What if instead we went by camel rather than we will be brought to the slave market by ship?

The GR”A in Yonah explains that Aniyah is from the verse in Eichah[3] that means wailing and sorrow, and that is the ship we travel into Galus. But there seems to be more.

In a certain sense the Galus is not just a new event that takes to a new place, but it is an undoing of the original Geulah. We leave Mitzrayim, but we are told that the Galus will be back to Egypt. A number of times we are told that we that the goal of Geulah is to never return to Egypt. There is even a special Mitzvah for the king, to not purchase horses, to not be tempted to return to Egypt[4]. The first act of Galus is when Shlomo marries the daughter of Pharaoh, and as a result the first foundations of the empire of Rome are established[5]. Here we see how the Galus of Rome is a result of the undoing of the Geulah of Egypt.

The last Pesukim in Melachim[6] which describe the final act of Galus after the murder of Gedaliah, are that we return to Egypt. But why here in the Tochacha is it mentioned that we return by ship?

The first approach is based on the name of the Jewish people as Ivrim. One of the meanings of that name is “those who crossed the ocean”, referring to Yam Suf[7]. As the Midrash says[8] just as HaShem created dry land for a single Adam, so too for an entire nation that will serve me, will I not create a continent? We see from here that the crossing of the Yam Suf was not just an act of saving us from the Egyptians, but creating a new world upon which we alone live, and no non-Jew can follow us there. By Krias Yam Suf this was actual, and since then if we live in a framework of Krias Yam Suf, disconnected from Egypt, then we continue to live there in our own virtual continent.

Shlomo marrying a daughter of Pharoah, and Klal Yisroel returning to Egypt nullify the miracle and creation of Krias Yam Suf. If in Krias Yam Suf as we leave Galus and enter Geulah we could miraculously cross the water, but when we go into Galus that miracle ends, and we cross the waters just like anyone else, by boat. That is the significance of the boat. But as any Klalah of HaShem there is a hidden Bracha.

There is an Agadata in one of the most esoteric parts of Shas in Bava Basra. In the Perek ‘He who sells a boat’, there are a series of events recounted which seem fantastical. They are so unusual that the GR”A felt a need to write a special clarification of these Agadadot. One of them tells the following[9]:

Once there were people stranded on a boat travelling what seemed to endless seas. Finally they saw an island. They landed on the island and enjoyed the feeling of dry land. The more adventurous travelled deep onto the island far from the boat and built a fire to prepare a meal. When they built the fire, the island began to move, and they realized it was not an island, but a giant Leviathan. Those who had travelled furthest from the boat and built the hottest fires were unable to return and fell into the ocean. Those who had stayed close to the boat were able to return to the boat safely and continue their journey.

Explains the GR”A[10] that the ocean is the Galus. The boat is the protection that allows us to travel through the Galus, Torah and Avodas HaShem. But the journey seems long and endless and the travails are difficult. When we see what seems to be a safe harbor, the desire to disembark and create a new life can be very great. But what seems to be a new life, leads us away from the boat, and ultimately angers the fish even more. And those who think they have found their peace, can drown. The boat is the refuge that allows us even in Galus to travel through the ocean.

We can then use that idea here. Yes, we are undoing Krias Yam Suf, we are not travelling through a newly created dry land that HaShem makes special for us, we are in the stormy waters of the Galus. But we have a boat, the Torah that HaShem gave us that separates us from the sea around us, and gives us the ability that we can continue to travel. So even though the boat here in the Parsha seems to be a curse, it is a blessing in disguise to keep us from drowning. But what about those who drown ? We know that all of Yakov’s descendants will return, so what will save them?

There is another Gemarra in Rosh HaShana[11] which is quite puzzling but maybe is the answer to that question. The Gemarra is describing the various precious metals and woods that exist in the world, and one of the types mentioned is coral. Asks the Gemarra, how do you bring the coral in from the sea?

Answers the Gemarra, you fill a boat with sand till it is barely above the water. You then navigate out to where the coral is, and special divers descend and tie a rope to the coral. Then the sand is the boat is emptied out, and as the boat becomes more buoyant it lifts the coral up, and you can bring it to the port and sell it for its true value, Once again what is the point of this Gemarra?

On my own I would like to suggest that this is a continuation of the previous Gemarra. The coral is the precious people from Klal Yisroel who got lost in the ocean when the fish overturned. Those who dive down, are people who have the ability to descend into the ocean and not get lost. The goal is to return those seeming lost souls to the boat from which they left. And you need to allow the boat to descend till it almost sinks, and then you can return those drowned souls to the port.

There may be a hint to this in a Mishnah. The Mishnah[12] says that a boat cannot acquire Tumah. The boat is the method of transport that no matter where we are, it remains untouched. The goal is to remain in the boat.

So even though it seems a terrible curse to be sent into exile by boat it is actually the way to survive and not drown in the ocean.

There is another more esoteric explanation that is possible to say. The Ramchal[13] and others write that the word “ANIYOS” can be understood as the plural of “ANI”. But in a theoretical sense each person can only be one. There cannot actually be two “I”s. An I by definition is only one. So what does the Ramchal mean? He quotes the Pasuk “I (meaning HaShem) am the origin and I am the culmination, and besides Me there is no power.” In that sense HaShem is the two I’s. He is the I which reveals himself at the source of everything in the world, and He is the I as a result of that revelation that brings to the culmination of the world. And that will be when it is clear there is no other power than Him.

As we learn in the Gemarra about the first Bracha of Shemoneh Esreh[14], the way the earlier generations, Yirmiyah and Daniel, grasped the Galus, it was a diminution of the revelation of HaShem in the world. Therefore they deleted some of the praises of HaShem from their Tefilah since they could not say something they could not grasp. But the Anshei Knesses HaGedola realized that actually the survival of the Jewish people is the greatest revelation of HaShem and will bring to the ultimate revelation, and returned those praises to Shemoneh Esreh.

That is what is meant that we go to Galus in Aniyot. We reveal these two aspects of HaShem. The ultimate curse in the Tochacha seems to be the end, but it actually brings to the revelation. So when the Tochacha ends without a consolation, hidden within those words is the secret of the continuity of the Jewish people. It is the end which is a beginning, which comes from what looks like an end.

[1]  בעל הטורים על ויקרא פרק כו פסוק מג  – וצ”ח שבמשנה תורה

[2]  ספר דברים פרק כח  – (סח) וֶהֱשִׁיבְךָ יְדֹוָד מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה:

[3]  איכה פרק ב  – (ה) הָיָה אֲדֹנָי כְּאוֹיֵב בִּלַּע יִשְׂרָאֵל בִּלַּע כָּל אַרְמְנוֹתֶיהָ שִׁחֵת מִבְצָרָיו וַיֶּרֶב בְּבַת יְהוּדָה תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה:

[4]  דברים פרק יז  – (טז) רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַידֹוָד אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד:

[5]  שבת דף נו/ב  –  אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בו שירטון ועליו נבנה כרך גדול [של רומי]

[6]  מלכים ב פרק כה  – (כה) וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶּן אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ וַיָּמֹת וְאֶת הַיְּהוּדִים וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ בַּמִּצְפָּה: (כו) וַיָּקֻמוּ כָל הָעָם מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וְשָׂרֵי הַחֲיָלִים וַיָּבֹאוּ מִצְרָיִם כִּי יָרְאוּ מִפְּנֵי כַשְׂדִּים:

[7]  ספר גבורות השם – פרק מ  – ולפיכך אמרו במדרש (ילקוט ריש שמות) שלכך נקראו עברים רצה לומר עבר ים, פירוש שיש לקרות לישראל שם על עברת הים שזהו עצם מעלתן, שיצאו מן המים המונעים לצורה וקנו מדריגת הצורה השלימה כמו שהתבאר:

[8]  מדרש רבה שמות פרשה כא פסקה ח  – אמר הקב”ה למשה אין ישראל צריכין להתפלל לפני ומה אם אדם הראשון שהיה יחידי עשיתי יבשה בשבילו שנאמר (בראשית א) יקוו המים מתחת השמים בשביל עדה קדושה שעתידה לומר לפני זה אלי ואנוהו עאכ”ו

[9]  בבא בתרא דף עג/ב  – ואמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה חלתא אגביה וקדח אגמא עילויה סברינן יבשתא היא וסלקינן ואפינן ובשלינן אגביה וכד חם גביה אתהפיך ואי לאו דהוה מקרבא ספינתא הוה טבעינן

[10] Based on having read the Juggler and the King by Rav Aharon Feldman, which impacted my entrance to the world of Agadata tremendously.

[11]  ראש השנה דף כג/א  – וצי אדיר לא יעברנו אמר רב זו בורני גדולה היכי עבדו מייתו שית אלפי גברי בתריסר ירחי שתא ואמרי לה תריסר אלפי גברי בשיתא ירחי שתא וטעני לה חלא עד דשכנא ונחית בר אמוראי וקטר אטוני דכיתנא בכסיתא וקטר להו בספינתא ונטלי חלא ושדו לבראי וכמה דמדליא עקרא ומתיא ומחליף על חד תרין בכספא

[12]  מסכת שבת פרק ט  – (ב) מִנַּיִן לַסְּפִינָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל) דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם.

[13]  ספר אדיר במרום ח”א – בגולגלתא יתבין תריסר אלפי רבוא עלמין –  כי הנה כתיב, היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה (משלי לא, יד). וזהו סוד גדול, שעל זה הפסוק פירשו – המלכות עולה עד הכתר העליון. וסוד הענין דע, כי הכתר אינו אלא השראת העליון השורה על התחתון. והנה התחתון ראשית הנהגתו הוא הג’ מוחין, שהם ראשי הקוין, והם מוקפים מן הגולגלתא שהוא הכתר, כי הוא סובב לכולם להנהיגם לפי הצורך, והבן מאד. והנה קשר הכתר הוא עם המלכות, והוא סוד גדול מאד בסוד, אני ראשון ואני אחרון (ישעיה מד, ו). כי הנה כבר פירשנו לך למעלה ענין פני החיות שהם אדם, ע”ש. כי השראת העליון על התחתון הוא בסוד מלכות. וזה מתחיל מראשית המציאות, ואחר כך מתגלה מה שצריך להנהיג מלכות. וכשבאה מלכות למטה, הנה היא סוד הכתר עצמו, שמשם יצאו השאר. וסוד הענין הזה הוא כתר מלכות. והנה בכח הקשר הזה מלכות מעוררת את הכתר, ובכל מדריגה שתתחבר, הנה מיד תגיע ההתעוררות עד הכתר. ואז הא”ס ית”ש מאיר בו ומשפיע שפע חדש לפי ההתעוררות. ונמצא שפעולת הכתר הוא ענין ההקף שהוא מקיף את המוחין. והשכינה בהיות מגעת ההתעוררות אליה נקראת, סחורה, והשפע המגיע לפי ההתעוררות הם, כסף הסחורה:

והנה על כן כתוב, היתה כאניו”ת סוחר (משלי לא, יד). כי נעשית שני אנ”י, בסוד, אני ראשון ואני אחרון. והוא אניו”ת סוחר, בסוד סחורה זאת, ובכח זה – ממרחק תביא לחמה. והנה זה הענין בפנימיות הוא בסוד התורה, אך בחיצוניות הוא בסוד הסחורה של העוה”ז. ובאמת הכסף נמשך תמיד מן החסד אלא שהוא מן החיצוניות, והימין של התורה – מן הפנימיות. ועל כן אמר, כי טוב סחרה מסחר כסף (משלי ג, יד) וכן בשמאל – ומחרוץ תבואתה (שם). והנה אלו הד’ מאות שקל כסף הם מתקבל סחורתא בכל מדינתא, כי אלו הם בחינת קשר הכתר הזה בז”א, ובכל מדינה שהיא מהלכת [נ”א, מלכות] לפי המדרגה שהיא נקשרת בה, ועולה ההתעוררות עד הכתר, אלה הד’ מאות מאירות בה להמשיך שפע חדש, כי הם ההתפשטות העיקריות:

[14]  יומא דף סט/ב  – אמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה אתא משה אמר האל הגדול הגבור והנורא אתא ירמיה ואמר נכרים מקרקרין בהיכלו איה נוראותיו לא אמר נורא אתא דניאל אמר נכרים משתעבדים בבניו איה גבורותיו לא אמר גבור אתו אינהו ואמרו אדרבה זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו שנותן ארך אפים לרשעים ואלו הן נוראותיו שאלמלא מוראו של הקדוש ברוך הוא היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות ורבנן היכי עבדי הכי ועקרי תקנתא דתקין משה אמר רבי אלעזר מתוך שיודעין בהקדוש ברוך הוא שאמתי הוא לפיכך לא כיזבו בו:


Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in: Logo

You are commenting using your account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )


Connecting to %s