Ki Teze- Shaatnez of Tzitzis

download as word

In Parsha Ki Teze we review the Halachos of Kilayim. As the Ramban explains from Breishis[1] on, the idea of the prohibition of Kilayim is to usurp the prerogative of HaShem and not be satisfied with what He created, but create your own species. Even though man is given the prerogative and even the imperative to create[2], “And you shall rule over the animals, fill the land and control it”, at the same time there are boundaries to this commandment. Kilayim oversteps that boundary, and in a sense is the enticement of the snake, to be like God, to be a creator. That is understandable in the context of the Kilayim of mixing species. But where does the Kilayim of Sha’atnez arise from?

Here again the Ramban and Rabbenu Bachya based on the Zohar[3] explain where the source of this prohibition comes from. Shaatnez is the joining together of wool and linen. Only those two types of material are forbidden, all other kinds of mixtures of fabrics are fine. The basis of this specific Issur is the confrontation between Kayin and Hevel. When they divide up the world, Kayin brings a Korban from the seeds of flax, the source of linen; and Hevel brings from the choicest of his lambs, the source of wool. Sine this Korban instead of being a way of them joining together it lead to a confrontation that ultimately leads to Kaiyn’s murder of Hevel; we cannot join these two materials together anymore.

To expand further there is a Pirkei D’Rabbi Eliezer which says that according to whichever opinion you follow in the question of the creation of the world (whether it was in Tishrei or Nissan) Hevel did not live more than fifty days[4]. My understanding is the following. Adam was meant to not eat from the Eitz Ha’Da’as, and that would lead him on Shabbat to be able to eat from the Eitz Ha’Chayim. The Eitz HaDa’as is the temptation, when that is overcome one receives the complete Torah, the Eitz Chayim. Klal Yisroel went through the same process. We were tempted to assimilate into Mitzrayim when we did not even though we descended into the oblivion of the fiftieth level of Tumah, the black hole of Tumah from which there is no escape. That was the Eitz Ha’Da’as. We were saved, and counted fifty levels up to receive the Eitz Chayim, the Torah.

Kayin and Hevel had that chance also. They could have counted fifty days, brought their Korban, and reached completion in the world to repair their father’s sin. Just as the perquisite of the Torah was Achdus, so too here that was required. But because the unity was lacking, instead of receiving the Torah on their fiftieth day, they committed their own sin, that of the world’s first murder, and the first attempt to rectify the sin of Adam was destroyed.

Since they were supposed to join together these two materials, instead it became impossible to join them, and that is the basis for the prohibition of Shaatnez. Therefore it is different than the other commandments of Kilayim. This then brings to an interesting exception to the Issur of Shaatnez.

In this week’s Parsha, we are first taught the Issur of Shaatnez, then we are taught the Mitzvah of Tzitzit. Chazal learn from there, that since Tzitzith are to be made from Techelet, and the basis of Techelet is wool, and the Beged that is obligated in Tzitzith is made from either wool or linen; one is allowed to make Tzitzith from Shaatnez.

This is not the first time we find such an exception. In the Bigdei Kehunah for a Kohen Hedyot, the Avnet is made from Shaatnez, and in the Kohen Gadol, the Ephod and Choshen are also made from Shhatnez. That is easier to comprehend. Since the sin that caused Shaatnez was a result of a misguided Avodah, when the proper Avodah is to be performed, that Issur is abrogated. It is interesting that the one Beged of the Kohen Hedyot that is Shaatnez, is the Avnet. The Avnet is a Beged of separation, to separate the upper and lower parts of the body. But within it, there is a connection that goes back to the time of Adam.

This fits very well with some of the explanations of the difference between Kayin and Hevel. Kayin was the man of the physical world of acquisition as his name means. Hevel means nothingness, as Shlomo says in Mishlei, all of this world is Hevel. The Avnet separates these parts of the body, but within itself it joins them together in the proper way.

But what about wearing Tzitzith? That is something that is a common Mitzvah, and how can we abrogate so easily the Issur of Kilayim?

A possible place to begin to search for an answer is in Aishes Chayil. Over there the Pasuk writes[5]: She searched for wool and linen, and she worked with willing hands. One way of understanding the Pasuk is that the hands worked willingly on their own, as if without any need to be directed. They were so well trained in performing Mitzvoth, that the hands on their own did them. That which the Shhatnez is forbidden is when the Mitzvoth are done in a way which is forced. A person who does Mitzvoth naturally, is back in Gan Eden where the performance of Mitzvoth is not an act, but life itself. A way of understanding this is: I have never heard anyone healthy say what a difficult act breathing is. I wish I could stop for a while or do it differently. When a person’s hands do the Mitzvoth willingly, then the wool and the linen go together.

That is similar to how the Sfas Emes explains[6] that actually the Tzitzis tie us to HaShem, and in Shamayim, there is no split, all is one; the dichotomy is only down here, so Tzitzith can be Shaatnez, since they are to the ultimate One.

[This is the best I can do, any comments or other approaches are welcome.]

[1]  רמב”ן על בראשית פרק א פסוק יא –  ויתכן שירמוז בארץ הנזכרת בפסוק הראשון, שימשך ממנה כח מצמיח – והנה נאצלו מכחה היסודות למיניהם, ומהם צמחו בגן עדן דשאים ואילנות, ומהם בעולם וזהו שאמרו (ב”ר יא ט) בשלישי ברא שלש בריות, אילנות ודשאים וגן עדן ועוד אמרו (שם י ו) אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע ומכה אותו ואומר לו גדל, הדא הוא דכתיב (איוב לח) הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ, שוטר ואמר שיהיה כל זה למינהו, והוא אסור הכלאים, כי הזורע אותם מכחיש בכח מעשה בראשית ועוד אבאר בו בעזרת השם (בויקרא יט יט):

וכתב רבינו שלמה, דשא עשב, לא דשא לשון עשב ולא עשב לשון דשא – שלשון דשא לבישת הארץ בעשבים, ואין לומר דשא פלוני, וכל שרש לעצמו נקרא עשב ואין דברו זה נכון, שאם כן לשון “דשא” לא יתרבה, וחכמים אומרים הרכיב שני מיני דשאים מהו (חולין ס) והרב עצמו מזכיר דשאים:

[2]  ספר בראשית פרק א  -(כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:

[3]  זוהר חלק ג דף פו/ב  – מלה דא מאן אוכח, קין והבל אוכחן, דדא אתי מסטרא חד, ודא אתי מסטרא אחרא, ובגין כך לא לבעי לן לחברא לון כחדא, וקרבנא דקין אתרחק מקמי קרבנא דהבל:

ועל דא, ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך, לא יעלה עליך סתם, לא יעלה עליך רוחא אחרא לשלטאה בך:

[4]  רבנו בחיי על בראשית פרק ד פסוק ג  –  מנחה לה’. המנחה הזאת היתה ביום חמישים לבריאת עולם, בין לדברי רבי אליעזר בין לדברי רבי יהושע. וכן דרשו חז”ל בבראשית רבה (כב, ד) מפרי האדמה מנחה, רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם, רבי יהושע אומר בניסן נברא העולם, ואומר שם הכל מודים בין לדברי זה בין לדברי זה לא עשה הבל קיימא בעולם אלא חמישים יום:

וממה שהקפידו שני חכמים האלה על חמישים יום יצא לנו טעם למה שנצטוינו בתורה להקריב מנחה ביום העצרת, כנגד קין והבל שהקריבו מנחה ביום חמישים, כי מתוך אותה המנחה תתברר אמיתות הנבואה, והוא שכתוב ויאמר ה’ אל קין, ותתברר ההשגחה, גם העונש והשכר הכל נכלל שם:

[5]  ספר משלי פרק לא  – (יג) דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ:

[6]  שפת אמת ספר דברים – פרשת תצא – שנת [תר”ס]  -בפסוק השמר בנגע הצרעת כו’ זכור את א”ע ה”א למרים בצאתכם ממצרים. כבר כתבנו במ”א כי השמר היא שמירה שע”י הצרעת נשמרים נפשות בנ”י וברית הלשון וזה כולל כל התורה דכ’ בי’ שמירה וזכירה וזה כלל המ”ע ול”ת שכולם ניתנו כדי שיהי’ איש ישראל בן חורין לכן הקדים לנו יצ”מ ואח”כ התורה שמלמדת איך להיות נשאר הנפש בחירות שלא להתקשר בגשמיות ע”י תרי”ג עיטין שבתורה וכל המצוה שכ’ בי’ יצ”מ הוא לומר שע”י המצוה יתדבק בחירות וכמו כן בפרשת לקט שכחה פיאה וזכרת כי עבד היית לומר שע”י זו המצוה יהי’ הלחם בלי פסולת ושלא יתדבק בעשרו יותר מדאי לכן נתנה תורה מצות מעשרות וצדקות שהיא שמירה להעושר ואיש ישראל צריך להיות בן חורין בנפש וגוף וכל אשר לו. לכן גם בדירה ניתן מצות מזוזה. ובטלית מצות ציצית שהכל מסייע אל החירות והיא זכר ליצ”מ. לכן מצות ציצית סמוכה לכלאים שע”י הכלאים מתערב בו פסולת וציצית הוא חירות אל המלבוש. וזה כלל כל התורה לכן אמרו חרות על הלוחות חירות אין בן חורין אלא העוסק בתורה שמלמדת לאדם דרך החירות כנ”ל. ושמירת הלשון היא חירות בנפש. נפש חי’ רוח ממללא:

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s