Shavuos – Cows and Grass

As usual comments are welcome. zaverudman@gmail.com

אורח חיים – סימן תצד -ונוהגין לשטוח עשבים בשבועות בב”ה והבתים, זכר לשמחת מתן תורה

משנה ברורה סי’ תצד-(י)זכר לשמחת מתן תורה-שהיו שם עשבים סביב הר סיני כדכתיב הצאן והבקר אל ירעו וגו’.

The Rema brings that there us a Minhag to spread grasses in our shuls and homes before Shavuos, as a remembrance for the joy of the giving of the Torah. How do we know there was grass? The Mishnah Berurah brings from the Levush that since the sheep and cattle were forbidden to graze on Har Sinai, it stands to reason there was grass. In addition in other sources is brought the Minhag to bring trees as a reminder that on Shavuos we are judged for the fruits of the trees for the year[1]. The GR”A stopped that Minhag, because it reminded people of the non Jewish custom of using a tree on their holiday. The question is: Why do we need to be reminded about the prohibition of grazing animals on Har Sinai every year? The command is explained twice, once before the First Luchos and again before the second Luchos.

שמות פרק יט – (יא) והיו נכנים ליום השלישי כי ביום השלשי ירד ידוד לעיני כל העם על הר סיני: (יב) והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו כל הנגע בהר מות יומת: (יג) לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה אם בהמה אם איש לא יחיה במשך היבל המה יעלו בהר:

שמות פרק לד – (א) ויאמר ידוד אל משה פסל לך שני לחת אבנים כראשנים וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר שברת: (ב) והיה נכון לבקר ועלית בבקר אל הר סיני ונצבת לי שם על ראש ההר: (ג) ואיש לא יעלה עמך וגם איש אל ירא בכל ההר גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא:

A close analysis of these Pesukim shows that there are two distinct commandments. In the first one, we are commanded to not go beyond the boundary. In the second, we are commanded that people should not be seen, and that the animals should not even graze opposite the mountain. Why the change?

Furthermore, the whole prohibition is difficult to understand. Why would anyone even think of grazing their flocks and herds on the mountain the Torah is about to be given on? How obtuse can you be to imagine such a thing!

Lastly, in the source about the first Luchos we are told that when the Yovel blows we can go up the mountain. Rashi[2] explains that this means there will be a sound of a Shofar that will signify that the Shechina has left the mountain, there is no Kedusha left there, and we can do whatever we want there. But when did this Shofar sound? It is not the Shofar of Matan Torah because that does not signify the departure of the Shechina, rather it signifies its arrival? Is this Shofar after the first or second Luchos? Or maybe it is only when the Jews leave Har Sinai after almost a full year encamped there[3]?

I would like to begin by explaining according to the Ramaban the difference between the two prohibitions and what changed between the first and second Luchos[4]. At the giving of the first Luchos, Moshe was not the only person on the mountain. There were many levels, Aharon, his sons, the elders, all the Jews, and the Eirav Rav[5]. The goal was, according to the Rambam, to allow all to experience the prophetic experience of Sinai[6]. Even more than that, the ultimate goal was that everyone should join with Moshe and connect completely to HaShem[7]. This is clear in the Pesukim in Devarim that describe the reaction of the Jewish people to giving of the first Luchos[8]. They were afraid of the fire and the overwhelming prophetic experience and desired that only Moshe should have that connection, while they only hear from him. And even though HaShem agrees to their request, it is a diminution of Moshe and them. That is why the Pasuk uses a feminine term for Moshe. Rashi explains[9], that he was weakened as a woman. This means that he lost the ability to be a Mashpia, and because the Jews lowered themselves, even Moshe was only a Mekabel. It is clear that the level of Moshe is commensurate with the level of the Jewish people; and if they are lower then so is he.

Therefore, at the time of the first Luchos, the entire nation was meant to experience Matan Torah. But since they chose to disconnect from the direct experience, that leads to the disconnection of the sin of the Golden Calf, and to a complete disconnect. Therefore the second Luchos, no one else is on the mountain, and no one else is there. It is only for Moshe. Therefore in the first command, the boundary is much closer to the mountain to allow a closer experience, while in the second, even the area opposite the mountain is off limits.

The Malbim takes this idea even further[10]. He explains that when the Torah says that when the Shofar blows, you can go up the mountain, it is not referring to the removal of the Shechina as Rashi writes, but it is an opportunity. The Yovel is the Shofar of Matan Torah. And since the goal is that the entire people should reach the level of Moshe, those who hear the Shofar, can go up the mountain. At the time of the first Luchos it was possible for the world to reach perfection[11], and everyone could join Moshe at the top of the mountain. In order to accomplish this, we needed to leave our animal self behind. The prohibition of animals going up the mountain, was a sign that only the human part can go up.

This fits with the fact the Shofar was from the ram of Yitzchok. This signifies the complete self sacrifice of Yitzchok , a complete negation of one’s physical self. Only then can you go up the mountain to join with HaShem.

This is not a contradiction to Rashi, but a complementary explanation. The Pasuk is written in a way that it encompasses two possibilities. If the Jews rise (literally) to the occasion, then the meaning is as the Malbim. But if not, then the summit of the mountain remains inaccessible, till the Yovel blows and the Shechina leaves, as per Rashi.

This also fits with Rabbeinu Bachye. He learns that the “sheep and cattle” are referring to the Eirav Rav[12]. At the giving of the first Luchos, they were present and they used that experience to lead the Jews astray. As the Ramban writes the use of a calf as the intermediary between the Jews and HaShem in ‘place’ of Moshe was only because at Matan Torah, they saw the Merkavah and used that knowledge incorrectly[13]. But since at the second Luchos, no one other than Moshe was there, that could not happen.

According to the original plan that the Jews should all join Moshe at the summit, and return the world to before Adam’s sin, the entire world would have changed. Part of that change is that man would go back to eating fruit rather than vegetables and grass[14]. And that is why we put grass and trees in our homes. The grass is a challenge and the trees are an opportunity. We are meant to act according to the Malbim, go up the mountain as a human, not eating the grass. And then we are to return to eating the fruits of the trees.

The story with the Chofetz Chaim and Rav Shimon Schwab A”H is well known. Shevet Levi was chosen, because when HaShem called they answered. This Shavuos as you turn your home into a miniature Har Sinai, remember! Grass is what sheep eat. They stay at the bottom. But if you listen to the Shofar, you can go higher and higher to hear HaShem’s call!

[1]  משנה ברורה סימן תצד – נוהגין להעמיד אילנות בבהכ”נ ובבתים זכר שבעצרת נידונו על פירות האילן [מ”א] (י) והגר”א ביטל מנהג זה משום שעכשיו הוא חק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם:

[2]  רש”י על שמות פרק יט פסוק יג –  במשוך היבל – כשימשוך היובל קול ארוך הוא סימן סלוק שכינה והפסקת הקול וכיון שאסתלק הם רשאין לעלות:  היבל – הוא שופר של איל שכן בערביא קורין לדכרא יובלא ושופר של אילו של יצחק היה:

[3] עיין ביצה ה: וברש”י ותוס’ שם.

[4]  רמב”ן על שמות פרק לד פסוק ג – (ג) ואיש לא יעלה עמך שלא יעלו עמך כלל זקני ישראל כאשר עשו בלוחות הראשונות (לעיל כד א):  וגם איש אל ירא בכל ההר – גם בתחתית ההר מקום מעמד ישראל בראשונה (לעיל יט יז):  גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא – מנגד, כי בראשונות לא הוזהרו רק שלא תגע בו יד אם בהמה אם איש (לעיל יט יג) והנה עדיין היו עומדים באזהרה ההיא, כי הכבוד היה תמיד בהר עד שנתנו הלוחות (הראשונות) [האחרונות], אבל עתה החמיר בשעת מתן הלוחות האלו יותר ממעמד הראשון והטעם בכל זה, כי בראשונות היה המעמד בעבור כל ישראל, וזה למשה בלבד בזכותו ובתפלתו, וגדול יהיה הכבוד הנגלה על ההר האחרון מן הראשון:

[5]  רש”י על שמות פרק יט פסוק כד –  ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים – יכול אף הם עמך ת”ל ועלית אתה. אמור מעתה אתה מחיצה לעצמך ואהרן מחיצה לעצמו והכהנים מחיצה לעצמם. משה נגש יותר מאהרן ואהרן יותר מן הכהנים והעם כל עיקר אל יהרסו את מצבם לעלות אל ה’:

[6]  יד החזקה הלכות יסודי התורה פרק ח – (א) משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם לא להביא ראיה על הנבואה היה צריך להשקיע את המצריים קרע את הים והצלילן בתוכו צרכנו למזון הוריד לנו את המן צמאו בקע להן את האבן כפרו בו עדת קרח בלעה אותן הארץ וכן שאר כל האותות ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך וכן הוא אומר פנים בפנים דבר ה’ עמכם ונאמר לא את אבותינו כרת ה’ את הברית הזאת ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה:

[7]  יד החזקה הלכות תשובה פרק ה –  אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו

[8]  דברים פרק ה – (יט) את הדברים האלה דבר ידוד אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יסף ויכתבם על שני לחת אבנים ויתנם אלי: (כ) ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך וההר בער באש ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם: (כא) ותאמרו הן הראנו ידוד אלהינו את כבדו ואת גדלו ואת קלו שמענו מתוך האש היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי: (כב) ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדלה הזאת אם יספים אנחנו לשמע את קול ידוד אלהינו עוד ומתנו: (כג) כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמנו ויחי:

(כד) קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ידוד אלהינו ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ידוד אלהינו אליך ושמענו ועשינו: (כה) וישמע ידוד את קול דבריכם בדברכם אלי ויאמר ידוד אלי שמעתי את קול דברי העם הזה אשר דברו אליך היטיבו כל אשר דברו: (כו) מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי ולשמר את כל מצותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם לעלם:

[9]  רש”י על דברים פרק ה פסוק כד – (כד) ואת תדבר אלינו. התשתם את כחי כנקבה. שנצטערתי עליכם ורפיתם את ידי כי ראיתי שאינכם חרדים להתקרב אליו מאהבה וכי לא היה יפה לכם ללמוד מפי הגבורה ולא ללמוד ממני:

[10]  מלבים על שמות פרק לד פסוק ג – (ג) ואיש לא יעלה עמך, לא כפעם הראשון שעלו זקני ישראל ואח”כ נשאר שם יהושע ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה, שעז”א ואיש אל ירא וחז”ל אמרו שהראשונים שהיו באתגליא נכנס בו עין הרע והשני היה באתכסיא:

[11]  תהילים פרק פב – (ו) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם:

[12]  שפתי כהן על שמות פרק יח פסוק כז – ולא שאר ערב רב ועאני ותורין דהוו בינייהו. דימה אותם לעאני ותורי, ועליהם נאמר גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר

רבנו בחיי על שמות פרק יט פסוק יג – (יג) אם בהמה אם איש לא יחיה. אין להבין בהמה ממש דוקא, אבל הוא כינוי אל הרשעים הנמשלים לבהמה.

[13]  רמב”ן על שמות פרק לב פסוק א –  ורבותינו למדו אותנו הענין הזה, והם שגלו סודו, אמרו (שמו”ר ג ב, מב ה, מג ח) ראה ראיתי את עני עמי, אמר לו הקב”ה למשה, משה אתה רואה ראיה אחת ואני רואה שתי ראיות, אתה רואה אותן באין לסיני ומקבלין תורתי, ואני רואה היאך מתבוננין בי שאני יוצא בקרונין שלי שאתן להם את התורה, שנאמר (תהלים סח יח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, ושומטין אחד מטטראמולין שלי, שכתוב (יחזקאל א י) ופני שור מהשמאל, ומכעיסין אותי בו טטראמולין, ארבע פרדות, טטרא בלשון יון ארבע, כמו שאמרו (נזיר ח:) טטראגון ארבע מולין פרדות, כמו מולאות של בית רבי (שבת נב) משל לארבע חיות הנושאות המרכבה ובויקרא רבה (י ג) שאמר אהרן מתוך שאני בונה אני בונה אותו לשמו של הקב”ה, שנאמר (פסוק ה) ויקרא אהרן ויאמר חג לה’ מחר, חג לעגל מחר אין כתוב כאן, אלא לה’:

[14]  תפארת יהונתן על במדבר פרק ה פסוק טו – ולאחר הקלקול מנחש נעשה מחטה שעורה מאכל בהמה ולכן צעק אדם אני והחמור נאכל באבוס אחד

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s