Behar The Shofar of Yovel

http://1drv.ms/1JTUU0O

In this week’s parsha we learn about Shmita and Yovel. As during the days of Sefira, as we count seven weeks times seven days till we reach till fifty, so too Klal Yisroel counts a larger cycle of seven years times seven times till we reach the fiftieth of Yovel. When the Yovel arrives, there is a complete renewal of the world, as all the land and all the servants return back to their original state. A major part of this process is the blowing of the Shofar of Yovel. Chazal use the Limud of Gezeirah Shaveh to learn the Shofar of Rosh HaShanah from the Shofar of Yovel, as to how they are both blown.

This is interesting since Rambam is Sefer HaMitzvos writes[1] the Shofar of Yovel even though it is learnt from the Shofar of Rosh HaShana and they are parallel in the manner of blowing and the Berachos said, they are for different purposes. The shofar of Rosh HaShanah is to be remembered before HaShem, while the Shofar of Yovel is to announce and publicize the freedom of the slaves. There is obviously a depth of ideas to understand.

But if we look at these concepts even more there are other aspects to clarify and add to this.

The Gemarra writes and the Rambam Paskens[2] that during the days from Rosh HaShana till Yom Kippur of Yovel, the slaves do not return home nor are they subjugated, but they eat, drink, and are happy; and their crowns are upon their heads. When Yom Kippur comes, then Beis Din blows the Shofar, and they return home and the fields which were sold return to their owners.

This Rambam just raises a number of questions:

  1. If someone is a slave why when he gets the chance why does he not return home immediately?
  2. Which crowns are they wearing?
  3. If we compare this to the Gemarra in Berachos, in Olam Haba, the Tzadikim also are described as wearing crowns; but in Olam Haba there is no physical pleasure, just wearing the crowns and enjoying the glory of the Shechina.
  4. And why is this during the Aseres Yemei Teshuva? Is that a time for eating and drinking and partying?
  5. Here the Rambam describes the Shofar as the one blown by Beis Din, but later the Rambam writes that everyone individual blows the Shofar on Yom Kippur, what is accomplished by that if all the slaves are already free?

I think the beginning of an understanding is what is found in many sources that Yovel represents the world of completion, of a world where HaShem returns the world to a pristine state, and there is freedom. The land returns to its owners means that Eretz Yisroel starts over again. The slaves who were sold, and even those who chose slavery return to their original state.

In Chazal Yovel and Shemita are the letters Yud and Shi which spell Yesh, existence. The last Mishnah in Shas teaches us that every Tzadik will inherit three hundred and ten worlds, the Gematriya of Yesh.

The world of sevens, which is the general cycle we go through, weekly, and when Klal Yisroel is in Eretz Yisroel in the proper way yearly in Shemitah, and on the largest level – Shemitah. But there is a world above that which is the world of ten. The GR”A[3] writes that from the Yud above the Zayin, is the Atara- crown of chochma from which the Zayin then descends. So if we view it this way the ten days at the beginning of Yovel are not the completion of an old cycle and a celebration of what passed, but they are the beginning of a new world and a new cycle which hopefully will descend from Chochma and from the then imbue all the sevens with a new cycle of Chochma.

Rashi writes in Gittin[4] that Yovel is like returning to the original state of the world, where there was only Adam HaRishon. In his world if he would have not sinned then there would have been Shabbos, and then the world would have gone further up, till completion. There is a question I have had for years whether Adam would have had Yom Kippur. Possibly, Adam would have had Yom Kippur like in the time of Shlomo, where they ate and drank in celebration of the dedication of the Bais HaMikdash.

So the slaves who are set free at the beginning of Yovel, are given a new chance to begin the world again. They start by going free on Rosh HaShana, like Adam. They then are as if in Gan Eden, like the Tzadikim. The final step is not the Yom Kippur that we have of Teshuva, but a Yom Kippur of Simcha like Shlomo. So that is why they have their crowns on their heads, since they are starting from a higher point, as if already in Gan Eden.

So even though the Shofars are different, they are the beginning and end of a process. And that is why on Yom Kippur each person blows Shofar. On Rosh HaShana each person is part of a Klal. But on Yom Kippur each person is like Adam, and each individual has to free himself, and blow for himself. And after we have reached that level of Yom Kippur, we are ready to start a cycle of seven again.

[1]  ספר המצות להרמב”ם – מצות עשה – מצוה קלז – היא שצונו לתקוע שופר בעשירי מתשרי משנה זו ולקרא בכל ארצותינו דרור לעבדים ולצאת כל עבד עברי לחרות בלי פדיון ביום הזה כלומר העשירי מתשרי והוא אמרו ית’ והעברת שופר תרועה בחדש העשירי בעשור לחדש ואמר וקראתם דרור וגו’ הנה התבאר ששוה היובל לראש השנה לתקיעות ולברכות וכבר התבארו משפטי תקיעות שופר בראש השנה במסכת ראש השנה וידוע כי התקיעה הזאת ביובל אמנם היא לפרסם החרות ושהוא מין מן ההכרזה והוא אמרו וקראתם דרור ואין ענינה כענין תקיעת ראש השנה כי היא זכרון לפני ה’ וזו להוציא את העבדים כמו שבארנו:

[2]  רמב”ם – הלכות שמיטה ויובל פרק י – מר”ה עד יום הכפורים לא היו עבדים נפטרים לבתיהן ולא מתשעבדין לאדוניהן ולא השדות חוזרות לבעליהן אלא עבדים אוכלין ושותים ושמחים ועטרותיהם בראשיהם כיון שהגיע יום הכפורים תקעו ב”ד בשופר נפטרו עבדים לבתיהן וחזרו שדות לבעליהן:

[3]   באור הגר”א על תקו”ז – תיקון מז

דאינון ז’ יום השביעי כו’ – ר”ל אינון ז’ ברכות הן אות ז’ דהוא צדיק יום השביעי והוא בצורת ז’ דהוא נהר היוצא מאת יו”ד כמש”ל ל”ח א’ ואיהו צינור דנפיק ממעינא דמיא דאיהי יו”ד וז”ש ואת י’ על רישי’ כו’ וכן העטרה דעל ראשו הוא יוד חכמה זעירא ונעשה צורת ז’ וז”ש בה אתעביד ז’ ועלה אתמר וברכות לראש צדיק דהוא עטרה וז”ש וברכות לראש כו’ ואת י’ כו’ והוא יום השביעי וכליל כל ז’ ברכות וכן הוא ברכה דכאן. ואמר דירית מאימא עילאה דהיא ברכה כמש”ל צ”ב ואיהו ברכת ה’ ור”ל בזה דהן ו’ מאימא עד צדיק וכן הנהר דאימא ואת י’ על רישיה דחכמה שעל הבינה וכ”ה בצדיק דכולל ו’ הנ”ל ועטרה חכמה זעירא כוללת השביעי דחכמה עלאה ואמר דירית חתן וכלה כו’ דביה מתייחדין כו’ דלית יחודא כו’. מביא ראיה דכל ז’ ברכאן הכ? בצדיק מדקאי כל השבע על שניהם חת וכלה דעל שניהם הוא מברך ואין דבר שכולל שניהם כי אם הצדיק כמ”ש דלית כו’ ואומר כי כל כו’ וקורא כל דכלילין ביה כלהו וכ”ה בברכות התפלין דכולל שניהם ירית מאימא דלכן ברכה א’ על שניהם ואמר דאיהו יאהדונה”י דשם זה ידוע שהוא בו והוא ראיה דביה מתייחדין והנה יב”ק הכל ביה יחודא וברכה וכן קידושין דהוא טבעת המלך וזהו הקידושין שנותן בריתו וחותמו לה והוא סימן אות ברית העטרה וכן רוחא דשדי בגוה משם כמש”ל בריש ת”מ והוא יחודא וכן הברכה כנ”ל:

[4]  רש”י גיטין דף כה/א – אי נמי כתחילה – כשם שמתחילה היתה בלא חלוקה לאיש אחד כך יחזור ביובל לאיש אחד וטעמא לאו משום דאין ברירה הוא:

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s