Kedoshim- A Land Flowing with Milk and Honey

One of the more common phrases in the Torah[1] to describe Eretz Yisroel , as found at the end of Parshas Kedoshim is זבת חלב ודבש. This is usually translated as a land flowing with milk and honey. However, the Gemarra in Megilah[2] says that what it actually means is a land that is flowing with the juice of figs or dates, that when the goats eat them they produce so much milk that the land is covered with this mixture. The Gemarra[3] there then goes on to describe that the place where this is most prevalent in all of Eretz Yisroel was near Tziporri where an area of sixteen Mil by sixteen Mil was covered in this sweetness. The Gemarra then says that the entire Eretz Yisroel’s sweetness was 22 Parsah by six Parsah. Without going into the whole discussion in the Gemaarra there, the largest area of Eretz Yisroel which had this sweetness was in the area of Zevulun by Zippori[i].

The Maharal does not leave this Gemarra unexplained but gives us some insight into what it means[4].

The Maharal explains a principle that applies in a number of places about the area of sixteen squared. He says that a person’s area is four Amos by four Amos. When this is expanded beyond the person’s personal area it becomes sixteen by sixteen Amos. The area does not just expand but squares itself. Therefore a Reshus HaRabim is according to many opinions is any area of sixteen Amos squared. When that area is multiplied to the next level from Amos to Mil, that is a complete expansion in its entirety. So when we describe the largest area of Eretz Yisroel who has such an expansion it is sixteen Mil by sixteen Mil. That is the expansion of the Bracha that Eretz Yisroel has in any one given place.

The fact that in all of Eretz Yisroel together the bracha is twenty two Parsa by six Parsa is the representation of the Hebrew language, the building block of the Torah. It has twenty two letters and six vowels, which build the entire Torah.

In a different Gemarra in Megilah[5], the Gemarra describes the wealth of Rome. It says there are three hundred and sixty fixe marketplaces that each one sells different things. The smallest is the market of birds which is sixteen Parsa by sixteen Parsa. Why is that the smallest? The Maharal[6] explains that the three hundred and sixty fixe represent the days of the solar year. Rome lives by the solar year as opposed to Klal Yisroel who live by the interface between the solar and lunar year. Birds since they are created mostly from water, and the water is under the control of the moon, it is the smallest as opposed to the others who are from the sun, which is larger than the moon. [It would seem that this market is the place where the sun and moon join, since if it is one of the three hundred and sixty fixe markets which represent the sun, but it sells birds which are from the moon; this is a place where the two processes integrate.]

So even though by Rome this area this is the smallest of the markets, by Klal Yisroel this is the place where the largest amount of produce is found in Eretz Yisroel. I think this is not accidental, but it is to emphasize that our presence in Eretz Yisroel is not to gain physical treasures, but to live a life of connection to HaShem. That is why the complete Chalav u’Dvash of Eretz Yisroel is parallel to the letters and vowels of the Torah.

Even more, the place which is the concentration of this is Zippori, which is the same meaning as bird[7]. Our greatest concentration is through the bird, which is connected to the moon, which is the opposite of Edom. And Zippori is the place where Rabbi Yehuda HaNassi redacts the Misnah.

In addition this place is found in Zevulun. Zevulun is one of the wealthier tribes of Klal Yisroel, but as opposed to Rome whose wealth is for their own enjoyment, Zevulun is to use his wealth to provide for Yisasschar to be able to learn Torah. And that is why the complete aggregation of the Chalav u’Dvash of Eretz Yisroel is the foundation of the Torah.

There is another place where the Torah is compared to Chalav u’Dvash. The Pasuk in Shir HaShirm says[8]: Honey and Devash under your tounge. Explains the GR”A that the Devash is the sweetness of the Torah, which is the part of the Torah called Remez. The Chalav is the Derash, which is the ability to expand the words of the Torah that everyone can understand them. That complements what we leant above that the Devash is the source from which the goats eat and then the milk expands and covers a larger area.

This is the opposite of Mitzrayim which literally means “within limits”. There is no place for the Torah to speak, and even Moshe cannot speak clearly s such a place. It could even be that Moshe’s desire to enter Eretz Yisroel is to be able to have the Cholov U’Dvash, not the physical one, but the ability to Darshan the Toraah. This is what the Ohr HaChaim HaKadosh writes[9]: that the ability to make the Drasha was only when Hillel entered into Eretz Yisroel. And that was Moshe’s desire also to taste that Cholov U’Dvash.

[1]  ויקרא פרק כ – (כד) וָאֹמַר לָכֶם אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֲנִי יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים:

[2]  רש”י מגילה דף ו/א – זבת חלב ודבש – העזים אוכלין תאנים, והדבש נוטף מהן, והחלב זב מן העזים, ונעשים כמין נחל:

[3]  מגילה דף ו/א – זו ציפורי אמאי מתרעם על מדותיו והא הויא ציפורי מילתא דעדיפא טובא וכי תימא דלית בה זבת חלב ודבש והאמר ריש לקיש לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דציפורי והויא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל וכי תימא דלא נפישא דידיה כדאחוה והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דכל ארעא דישראל והויא כמבי כובי עד אקרא עשרין ותרתין פרסי אורכא ופותיא שיתא פרסי אפילו הכי שדות וכרמים עדיפא ליה

[4]  אור חדש –  אמר ר”ל לדידי חזי לי זבת חלב ודבש של צפורי וכו’:

לדידי חזי לי וכו’. פי’ כי צפורי היה מקום אחד בא”י, והיה זבת חלב ודבש שלה ששה עשר על ששה עשר מרובע שלם, שאי אפשר שיהיה התפשטות רק ע”י ארבעה כנגד ד’ צדדין, ואלו ארבעה יש לרבעם ויהיה ששה עשר. ועוד יש לרבע אותם שלישית, ובזה יש לו התפשטות גמור כאשר הוא ג’ פעמים, והם ששה עשר על ששה עשר מיל שהוא זבת חלב ודבש של א”י. ודבר זה בארנו בפרק כל כתבי (שבת קי”ט א’) אצל עשירים שבחוצה לארץ במה הם זוכים, שרבוי הברכה הוא בהתפשטות ששה עשר על ששה עשר וגם במגילה (ו’ ב’) אצל שס”ה שווקים קטן שבכולן של מוכרי עופות והוא ששה עשר על ששה עשר:

ואמר כי ראה ארץ זבת חלב ודבש של כל ארץ ישראל והיה עשרים ושתים פרסה על שתא (א”י) פרסה פותיה, ודבר זה מפני כי הוא ברכה עליונה שמתפשט הברכה מן מקור העליון שהוא כנגד כ”ב אותיות התורה שהיא מקור הברכה, וכנגד ששה נקודות קמץ גדול קמץ קטון פתח גדול פתח קטון חולם מלאפום. ודבר זה נתבאר עוד במסכת מגילה (שם) כי ממדריגת התורה נמשכת הברכה:

[5]  מגילה דף ו/ב  – אמר עולא איטליא של יון זה כרך גדול של רומי והויא תלת מאה פרסה על תלת מאה פרסה ויש בה שלש מאות ששים וחמישה שווקים כמנין ימות החמה וקטן שבכולם של מוכרי עופות והויא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל

[6]  ספר נצח ישראל – פרק יז – אמנם מה שאמר הפחות שבכולם מוכרי עופות, יש לך להבין למה מוכרי עופות הוא השוק שהוא יותר קטן. ודבר זה ידוע למבינים, כי העוף הוא נברא מן המים, וא[6]ין בו ממשלת החמה, כי החמה כח האש, והלבנה ממשלתה על המים, ולכך השוק הקטן מוכרי עופות, שנבראו מן הרקק (חולין כז ע”ב):

ועוד יש לפרש מה שאמר ‘קטן שבכולם מוכרי עופות’, כי דבר זה רמזו חכמים בחכמתם בפרק קמא דסוכה (ה ע”ב), וקאמר שם “פני האחד פני אדם פני שני פני הכרוב” (ר’ יחזקאל י, יד), וקאמר שם אפי רברבי אפי זוטרא, כי הכרוב נחשב יותר קטן. והדברים האלה ידועים מאוד למבינים. אבל פירוש הראשון עיקר, כי העופות הם תחת ממשלת המאור הקטן, ודבר זה ראוי לך להבין:

ומה שאמר שהוא ט”ז פרסה על ט”ז פרסה. פירוש, כי השטח זה היה לשוק, כי אין השוק רק שהוא שטח מתפשט לגמרי, ואל דבר זה ראוי מספר ט”ז. וראיה לזה כי נתנו חכמים סרטיא ופלטיא שיש לו דין רשות הרבים (שבת ו.), שהם רחבים שש עשרה אמות (שבת צט.), שתראה כי אין שטח גמור רק על ידי רוחב שש עשרה. ודבר זה ענין עמוק ומופלג, ארמוז לך דבר מה, להודיע לך כי כל דברי חכמים בחכמה עמוקה מאוד מאוד. וזה כי המקום שהוא מקום פרטי של אדם הוא ד’ על ד’, כמו שאמרו בכל מקום דבר זה (גיטין עז ע”ב). וד’ אמות על ד’ אמות מקיפין אותו ט”ז אמות. ודבר זה ראוי אל מקום רבים, שהרבים עוברים בו. דהיינו שמתפשט זה המקום, שהוא מקום היחיד – שהוא מספר ארבע בלבד – להיות מקום הרבים, דהיינו שמתפשט בכל ארבע צדדין, שהוא שש עשרה, שהוא מקיף מקום היחיד, כן יהיה מתפשט למקום הרבים בצד אחד. ולכך מספר ט”ז על ט”ז הוא שייך אל השוק, שהוא מקום רבים מפולש. ומזה הטעם עצמו מקום היחיד ארבע אמות, כי המקום יש לו שטח, וכל שטח יש לו התפשטות. אבל אמה על אמה אין לו התפשטות, כי היא אמה אחת מרובעת. וכאשר תתן לדבר זה התפשטות, מתפשט היקף אמה על אמה עד שהם ד’ אמות לצד אחד. וכאשר הוא מתפשט בצד אחר,

הוא ד’ אמות על ד’ אמות, וזהו מקום היחיד. ומקום הרבים שש עשרה, כי מתפשט היקף ד’ צדדין, שהם ליחיד שש עשרה אמות – לצד אחד, כמו שהתבאר למעלה. והבן הדברים האלו מאוד, וכבר בארנו זה גם כן במקום אחר

[7]  מגילה דף ו/א  –  אמר זעירא קטרון זו ציפורי ולמה נקרא שמה ציפורי שיושבת בראש ההר כצפור

[8]  שיר השירים פרק ד  – (יא) נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן:

[9]  אור החיים על ויקרא פרק יג פסוק לז  – ואין הכרח לדרשת הלל עד שעלה לארץ ישראל וידע שכן באה ההלכה: ועיין שם בהמשך דבריו

[i] For some reason which is unclear the Targum Yonasan translates this phrase differently only in Sefer Devarim.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s