Rachel – The Wife of Rabbi Akiva

Link to download word http://1drv.ms/1G3k3oq

The incident in the Gemarra of the dedication of Rabbi Akiva’s wife is probably one of the more famous and recounted paradigms of what the wife of a Talmid Chochom is meant to be. However I think a closer examination of what exactly took place there will place a more fitting way by which we can apply this piece of Gemarra to ourselves. The Gemarra is taught in two places with slight variations, and it is worth seeing both.

In Kesuvos we learn[1]:

  1. Akiba was a shepherd of Ben Kalba Sabua. The latter’s daughter. seeing how modest and noble [the shepherd] was, said to him, ‘Were I to be betrothed to you. would you go away to [study at] a Yeshiva?’ ‘Yes’, he replied. She was then secretly betrothed to him and sent him away. When her father heard [what she had done] he drove her from his house and forbade her by a vow to have any benefit from his estate. [R. Akiba] departed. and spent twelve years at the academy. When he returned home he brought with him twelve thousand Talmidim. [While in his home town] he heard an old man saying to her, ‘How long will you lead the life of a living widowhood?’ ‘If he would listen to me,’ she replied. ‘he would spend [in study] another twelve years’. Said [R. Akiba]: ‘I am acting with her consent’. and he departed again and spent another twelve years at the Yeshiva. When he finally returned he brought with him twenty-four thousand Talmidim. His wife heard [of his arrival] and went out to meet him. Her neighbours said to her, ‘Borrow some respectable clothes and put them on’, but she replied: A righteous man understands the nefesh of his beast. On approaching him she fell upon her face and kissed his feet. His attendants were about to thrust her aside, when [R. Akiba] cried to them, ‘Leave her alone, mine and yours are hers’

In Nedarim[2] the Gemarra recounts it in the following way:

The daughter of Kalba Shebu’a betrothed herself to R. Akiba.  When her father heard this, he vowed that she was not to benefit from any of his property. Then she went and married him in winter.  They slept on straw, and he had to pick out the straw from his hair. ‘If Only I could afford it,’ said he to her, ‘I would present you with a golden Jerusalem.’  [Later] Eliyahu came to them in the guise of a mortal, and cried out at the door. ‘Give me some straw, for my wife gave birth and I have nothing for her to lie on.’ ‘See!’ R. Akiba observed to his wife, ‘there is a man who lacks even straw.’ [Subsequently] she counselled him, ‘Go, and become a scholar.’ So he left her, and spent twelve years [studying] under R. Eliezer and R. Joshua. At the end of this period, he was returning home, when from the back of the house he heard a wicked man jeering at Rachel his wife, ‘Your father did well to you. Firstly, because your husband is your inferior; and secondly, he has abandoned you to living widowhood all these years.’ She replied, ‘Yet were he to hear my desires, he would be absent another twelve years. Seeing that she has given me permission,’ he said, ‘I will go back.’ So he went back, and was absent for another twelve years, [at the end of which] he returned with twenty-four thousand disciples.  Everyone flocked to welcome him, including his wife too. But that wicked man said to her, ‘And where are you going?’  ‘A righteous man understands the nefesh of his beast,’  she retorted. So she went to see him, but the disciples wished to repulse her. ‘Make way for her,’ he told them, ‘for my [learning] and yours are hers.’ 

Both incidents are recounted similarly but there are two differences that I would like to explain. What is similar is that when Rabbi Akiva finally returns with twenty four thousand students, Rachel desires to go greet him. In Kesuvos her neighbors urge her to dress appropriately to greet someone who is now one of the Torah giants of the generation. Her response is a Pasuk in Mishlei, “A Tzadik knows the Nefesh of his animal.” In Nedarim Rachel gives the same response, but the one who questions her is not a sympathetic neighbor, but a Rasha who is trying to belittle her. But the answer is the same. Why is that?

In Nedarim we are taught about the great poverty that they lived in, and we hear the seemingly grandiose promise that Rabbi Akiva makes to his wife, that if he could he would buy for her a “Golden Jerusalem”. Even though the Gemarra here does not tell us specifically that Rabbi Akiva made good on that promise we learn in Shabbos[3] that he did purchase her such an ornament. The words of the Gemarra are not frivolous, what was Rabbi Akvia promising her?

To answer the first question let us examine the Pasuk in Mishlei that Rabbi Akiva’s wife quotes. The full Pasuk is[4]: A Tzadik knows the Nefesh of his animal, but the mercy of the Rashaim is cruel. What is the connection between these two halves of the Pasuk?

In Sefer Mishlei which actually means proverbs, the words are actually used to define concepts. The “animal” is referring to the lower part of the person. It is referring to that part of the person that requires its physical needs to be fulfilled. Every person needs to eat, sleep, etc. On a certain level, since HaShem created the world that the man is obligated to study Torah, and the woman is exempt, her responsibility is to enable those physical needs. The involvement in those needs itself creates a desire for them. If the woman’s responsibility is the food then that becomes her mitzvah, but also her involvement. As the Sefer HaChinuch[5] writes: Even a Tzadik whom the king would obligate to be involved in an inappropriate activity all day, at a certain point it would affect him. Even more so when this is the correct thing to do, the involvement creates a connection and a desire for those things.

Says the GR”A[6] on this Pasuk: A Tzadik knows the boundaries of his animal. He feeds it sufficiently that it can work, but does not make it work more than it can. A Rasha seems to be very generous, he feeds his animal as much as it wants, but then he expects the animal to work more than its capabilities which is actually cruelty.

Says the GR”A, that is the way of the Tzadik and the Rasha. The Rasha will have mercy on its animal part of himself, and feed it more than it needs and does not control its desires. The end is cruelty since that person cannot serve HaShem. But a Tzadik knows the proper boundaries and feeds his animal part what it needs, but not beyond that. In such a manner the “animal” of the Tzadik is able to serve HaShem without excess desires, but only what it needs. But it is also not pushed beyond its limits because the Tzadik is actually merciful by not giving the animal more than it needs, and then expecting more from it. A Tzadik knows what he and his spouse can accomplish, what they each need, and does that and not more or less.

That is the response of Rachel. If she would have borrowed her neighbor’s beautiful clothes to go greet the great Torah giant, her husband, he would have thought that his entire endeavor was incorrect. Rachel had said I do not need more than what you are giving me. The straw is sufficient. Those clothes would have given the impression that the Tzadik did not really know the Nefesh of his wife. (The word Nefesh also means Ratzon – desire.) She had to appear before him as she had been for those twenty four years, so he would know what her Nefesh was, and he had not misjudged his physical counterpart – Rachel.

Her response is also telling the Rashsa, the person in the second half of the Pasuk in Mishlei, that what you see as abandonment is incorrect. I know what my physical needs are, and you are the Rasha whom is actually cruel to his physical self. My husband is the Tzadik. At the same time, her response to her neighbors is the same. My husband and I are one unit, and we know what the boundaries of our physical needs are. Seeming to change those now by wearing new clothes, would only confuse him, and cause him to think he made a mistake.

So if this is true, why does he promise her a Golden Jerusalem? And what is this specific ornament? In Shabbos[7] we are taught it is an ornament like a crown. In Tosafos[8] we are told it was a type of crown that after the Churban, Kallahs were no longer allowed to wear it at their wedding as a sign of mourning for the Bais HaMikdosh. In addition, there is a Yerushalmi[9] which tells us that Rabban Gamleiel’s wife was jealous of Rabbi Akiva’s wife, and asked her husband for a similar piece of jewelry. Rabban Gamleiel was the Nasi-Prince. He could have afforded such jewelry, why does he respond so harshly, “Would you have done what Rabbi Akiva’s wife did, to sell her hair so I could toil in Torah?”

Once again in the GR”A in Mishlei[10] we can find an understanding of this. It is a bit lengthy, but he says there are three types of women in the Mashal of Mishlei. The highest level is the Eishes Chayil. The word Chayil in Hebrew is Gematriya forty eight. Those represent the forty eight ways by which the Torah is acquired as explained in the sixth Perek of Pirkei Avos[11]. The Pasuk in Yirmiyah[12] says: The woman surrounds the man. The GR”A explains that she is a crown around him, as the Pasuk[13] says: The Aishes Chayil is the crown of her husband. A crown, and also a circular protection. And that protection are the forty eight ways the Torah is acquired. (It could be this is the source of the minhag that the Kallah surrounds the Chassan at the chupah.)

And this is also what is meant in the Gemarra in Berachos[14], that in the time of Moshiach the Tzadikim will sit with their crowns on their head enjoying the glory of the Shechina. That crown is the Eishes Chayil who created the protective wall of the forty eight ways to acquire the Torah that created the Tzadik.

And that is why immediately after the Gemarra describing Gan Eden being the wearing of the crown, is the idea of a woman’s Avoda for which she will be rewarded is awaiting her husband’s return from studying Torah. Who else is this referring to other than Rachel the wife of Rabbi Akiva, who actually received that crown already in this world.

That is what Rabbi Akiva meant when he said I will get you a golden Jerusalem. You are creating for me the protective crown, that are the ways to acquire the Torah, so even in this world you deserve such an ornament.

If you look at the ways to acquire the Torah[15] one of them is to be happy with your lot. When Rabban Gamliel’s wife was jealous of Rabbi Akiva’s wife’s ornament; her husband’s response was very direct. That ornament is not just a piece of jewelry, but it represents the ways to acquire the Torah. If you are not happy with what you have, then you cannot get that ornament since you are lacking one of those forty eight aspects.

During the Sefira the time when we try to connect to Rabbi Akiva, let us clearly understand the Nefesh Beheima, what we really need and what seems to be enjoyment but is actually cruelty; and let us acquire during the forty nine days of Sefira all the ways of acquiring the Torah; and let the Talmidei Chochcimim and their Eishes Chayil deserve a golden Jerusalem, that will rebuild the Churban of Yerushalyim through the Torah.[i]

[1]  כתובות דף סב/ב – ר”ע רעיא דבן כלבא שבוע הוה חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי אמרה ליה אי מקדשנא לך אזלת לבי רב אמר לה אין איקדשא ליה בצינעה ושדרתיה שמע אבוה אפקה מביתיה אדרה הנאה מנכסיה אזיל יתיב תרי סרי שנין בבי רב כי אתא אייתי בהדיה תרי סרי אלפי תלמידי שמעיה לההוא סבא דקאמר לה עד כמה קא מדברת אלמנות חיים אמרה ליה אי לדידי ציית יתיב תרי סרי שני אחריני אמר ברשות קא עבידנא הדר אזיל ויתיב תרי סרי שני אחריני בבי רב כי אתא אייתי בהדיה עשרין וארבעה אלפי תלמידי שמעה דביתהו הות קא נפקא לאפיה אמרו לה שיבבתא שאילי מאני לבוש ואיכסאי אמרה להו יודע צדיק נפש בהמתו כי מטיא לגביה נפלה על אפה קא מנשקא ליה לכרעיה הוו קא מדחפי לה שמעיה אמר להו שבקוה שלי ושלכם שלה הוא

[2]  נדרים דף נ/א –  רבי עקיבא איתקדשת ליה ברתיה (דבר) דכלבא שבוע שמע (בר) כלבא שבוע אדרה הנאה מכל נכסיה אזלא ואיתנסיבה ליה בסיתוא הוה גנו בי תיבנא הוה קא מנקיט ליה תיבנא מן מזייה אמר לה אי הואי לי רמינא ליך ירושלים דדהבא אתא אליהו אידמי להון כאנשא וקא קרי אבבא אמר להו הבו לי פורתא דתיבנא דילדת אתתי ולית לי מידעם לאגונה אמר לה רבי עקיבא לאנתתיה חזי גברא דאפילו תיבנא לא אית ליה אמרה ליה זיל הוי בי רב אזל תרתי סרי שנין קמי דרבי אליעזר ורבי יהושע למישלם תרתי סרי שנין קא אתא לביתיה שמע מן אחורי ביתיה דקאמר לה חד רשע לדביתהו שפיר עביד ליך אבוך חדא דלא דמי ליך ועוד [שבקך] ארמלות חיות כולהון שנין אמרה ליה אי צאית לדילי ליהוי תרתי סרי שנין אחרנייתא אמר הואיל ויהבת לי רשותא איהדר לאחורי הדר אזל הוה תרתי סרי שני אחרנייתא אתא בעשרין וארבעה אלפין זוגי תלמידי נפוק כולי עלמא לאפיה ואף היא קמת למיפק לאפיה אמר לה ההוא רשיעא ואת להיכא אמרה ליה יודע צדיק נפש בהמתו אתת לאיתחזויי ליה קא מדחן לה רבנן אמר להון הניחו לה שלי ושלכם שלה הוא

[3]  שבת דף נט/א – ולא בעיר של זהב: מאי בעיר של זהב רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ירושלים דדהבא כדעבד ליה רבי עקיבא לדביתהו

[4]  משלי פרק יב – (י) יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי:

[5]   ספר החינוך – מצוה טז –  ואפילו אם יהיה אדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים, חפץ בתורה ובמצות, אם אולי יעסק תמיד בדברים של דופי, כאילו תאמר דרך משל שהכריחו המלך ומינהו באומנות רעה, באמת אם כל עסקו תמיד כל היום באותו אומנות, ישוב לזמן מן הזמנים מצדקת לבו להיות רשע גמור, כי ידוע הדבר ואמת שכל אדם נפעל כפי פעולותיו,

[6] ביאור הגר”א – משלי פרק יב פסוק י – יודע צדיק נפש בהמתו כי הצדיק יודע כמה צריך בהמתו ואינו נותן לה יותר וגם אינו מכביד עליה לעשות מלאכתו יותר מיכולתה וכחה כי הוא יודע נפש בהמתו אבל רחמי רשעים שמאכילין את בהמתן יותר מצרכה הוא אכזרי כי אח”כ עושין עמה יותר מכחה ויכולתה והענין שהצדיק יודע נפש הבהמיות שלו המתאוה ואינו מרחם ע”ע למלאות תאותו אך מה שהוא מן המוכרח ואינו אוכל רק לשובע נפשו אבל רחמי רשעים שהם מרחמין על עצמן ואינן שוברין תאותן אכזרי כי מרבה בשר מרבה רימה וכן מחמת זה יורד לגיהנם:

[7]  שבת דף נט/א – ולא בעיר של זהב: מאי בעיר של זהב רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ירושלים דדהבא כדעבד ליה רבי עקיבא לדביתהו

[8]  תוספות שבת דף נט/א – ולא בעיר של זהב – אור”ת דלאו היינו נושקא כדפי’ בקונט’ דהא אמרי’ בפרק בתרא דסוטה (דף מט:) מאי עטרות כלות עיר של זהב משמע דעשוי הוא כעין עטרה ואף על גב דאמרי’ התם בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות חתנים וכלות והכא לא אסרו אלא בשבת אור”ת דדוקא לחתנים וכלות גזרו ולא לשאר בני אדם):

[9]  ירושלמי מסכת סוטה דף מו/א – אלו הן עטרות כלות זו עיר של זהב. ר’ עקיבה עשה לאשתו עיר של זהב וקניאת בה איתתיה דרבן גמליאל. אמר לה מה הוית עבדת היך מה דהוות עבדה דהוות מזבנה קליעתא דשערה ויהבה ליה והוא לעי באורייתא.

[10]  ביאור הגר”א – משלי פרק יב פסוק ד – אשת חיל עטרת בעלה כלומר שמגינה על בעלה שלא יבא עליו דבר רע. וכרקב עצמות מבישה כלומר כהרקב אשר בעצמות אשר לא תוכל להרפא והרקב מרקיב גם המקום החי כן הוא מבישה פי’ רעתה שמביאה עליו רעות והענין שג’ נשים הן אשת חן שהיא יפה מראה ואשה יפה היא יפה תואר ואשה משכלת והוא סוד עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת כמ”ש בתיק’ אך העיקר היא האשה משכלת שהיא אשה יראת ה’ כמ”ש שקר החן והבל היופי אשה גו’ והיא אשת חיל שהן המ”ח דברים שהתורה נקנת בהם ותמיד האשה היא סוד המקיף בסוד נקיבה תסובב גב”ר וכאשר יש לו האשה משכלת אז היא עטרת בסוד ועטרותיהן בראשיהן וזהו אשת חיל עטרת בעלה וכרקב בעצמות מבישה כי עוונותיו חקוקין על עצמותיו ומעלה רקבון בעצמות כי האשת חיל עלית על כלנה וכאשר אין לו האשת חיל אז רקבון תעלה גם בהעצמות:

[11]  משנה מסכת אבות פרק ו -הַכְּהוּנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת, שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְנֵית בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת, וְהַכְּהֻנָּה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה דְבָרִים, וְאֵלוּ הֵן, …

[12]  ירמיה פרק לא – (כא) עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה כִּי בָרָא יְדֹוָד חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר:

[13] משלי פרק יב – (ד) אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָׁה:

[14]  ברכות דף יז/א – מרגלא בפומיה דרב [לא כעולם הזה העולם הבא] העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו:

גדולה הבטחה שהבטיחן הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים שנאמר נשים שאננות קמנה שמענה קולי בנות בטחות האזנה אמרתי אמר ליה רב לרבי חייא נשים במאי זכיין באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן

[15]  מסכת אבות פרק ו – ה, במעוט דרך ארץ, ְּמִעוּט שִׂיחָה, בְּמִעוּט שְׂחוֹק, בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם, בְּלֵב טוֹב, בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, בְּקַבָּלַת הַיִּסּוֹרִין, הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ, וְהַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ



Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s