Yisro – The Unending Fire

This week we read Parshas Yisro, which obviously discusses Matan Torah. However, the first beginning of Matan Torah is when Moshe Rabbeinu is in the desert with Yisro’s sheep, and sees the burning bush. That bush is burning with a fire that does not burn out and does not consume the bush. As it says in the Pasuk[1], “When you take the Jews out of Egypt you will serve HaShem on this mountain.” That service is Matan Torah, and that unending fire is the fire of Matan Torah. Later it is brought back at Matan Torah itself[2], as the Pasuk says[3], “The mountain is burning with fire, darkness, clouds, and fog.” But that fire is unique since it is a fire that burns but does not consume. Why is that special type of fire the introduction to Matan Torah?

In addition, this idea of something which goes on and does not diminish is found in another part of Matan Torah. The Shofar of Matan Torah, first becomes stronger and stronger[4]; and according to one approach[5] it is unending. Why is this concept one of the hallmarks of Matan Torah?

Matan Torah is the culmination of leaving Mitzrayim, and being enslaved in Egypt is the opposite of Matan Torah. One of the key aspects of the Galus in Egypt was the Chartumim of Mitzrayim, who controlled various aspects of nature through the use of their Lahateihem[6]– for want of a better word- magic. The Gemarra in Sanhedrin[7] describes this force as deriving from the Lahat HaCherev HaMishapeches- the flame of the revolving sword- that blocks the entrance to Gan Eden after the sin of Adam[8]. What is the connection between the subjugation in Egypt, and the barrier to Gan Eden that results from the sin?

Adam’s sin was the result of a fire. We learn[9] that even though Adam was commanded by HaShem to not eat from the Eitz Ha’Da’as, this was only temporary. If he would have waited till Shabbat, he would have been permitted to eat it since it would have been rectified from the bad in it. That is what the Midrash writes[10], “We are greater than you Adam, since you could not wait even one hour to eat from the tree, whereas we wait three years to not eat till the years of Orlah are finished.” The fire of not being to delay one’s desire consumed Adam, and he was evicted from Gan Eden.

The punishment always arises from the sin, so the punishment here is a revolving sword of flame, that does not allow the return into Gan Eden. Gan Eden though is the opposite of this revolving flame. How is that?

The world as we know it is under the control of the laws of thermodynamics. This is true spiritually also. One of these laws says that utilizing something consumes it, and you need even more energy to replace the consumed fuel. That is the idea of a flame. A flame consumes its fuel, and when the fuel is gone it dies out. There is no flame which can produce more fuel as it burns, and can keep on going indefinitely. Every flame sooner or later consumes itself and dies out.

That is the idea of Gehinom. It is a fire which is produced by our sins, which consumes us[11]. This is the revolving flame of the sword that keeps us from entering Gan Eden. And that flame of Gehinnom which bars the entry to Gan Eden ultimately consumes itself; that is the power of the magicians of Egypt which also ultimately consumes itself. Mitzrayim is a place of fulfilling and consuming one’s physical needs. That is the flame of gratification that consumes itself, and burns itself out. That is what Chazal mean that ultimately Gehinnom burns itself out[12].

There is one exception to this idea of consumption that consumes itself; a tree. A tree, when you plant it, you start with one apple. If you eat it, there are none. If you can delay your gratification, then you can plant that one apple, and have more apples to eat, even as the tree itself produces more. That is Gan Eden where all the food was from trees. When Adam sinned, and was unable to delay his gratification, he is punished by losing his access to Gan Eden, and being told to eat vegetables. Adam’s anguished response to that is[13]: Am I and my donkey to eat from the same trough! An animal cannot control itself, and cannot eat from a tree, it will eat the apple immediately, rather than plant it.

Since he was punished, that consumption of the food itself destroys itself, and that is the flame that does not allow us to enter Gan Eden. And that is the destructive power of Egypt which lives in the present constantly gratifying themselves. In order to leave Egypt we need to counteract this.

We do that by finding the true flame which burns but is not consuming in this way. Chazal[14] teach us that there is a primeval flame which burns but does not consume. That is the fire of Zerizus in serving HaShem. This is what the Mesilas Yesharim writes[15], Zerizus is a flame which burns and pushes a person to greater heights in Avodas HaShem. This is the opposite of the flame of Mitzrayim. This flame of serving HaShem does not consume itself. And that is the flame of Matan Torah. Matan Torah is to connect us to Gan Eden where we can flame to serve HaShem but not burn out. And that is why the first sign of Matan Torah is an unending fire. And at Matan Torah the voice of Matan Torah is also unending.

This fire transcends the regular laws of the world. In everything else as we continue, the fire and zeal diminishes. In Torah, a person who is connected Torah in the way of Matan Torah, it continues to burn and resound without diminishing. That is the connection of the Torah to its source in the Eitz HaChaim of Gan Eden. Chaim – life is something which is unending. The Chaim in Gan Eden was meant to be unending. Only through the sin does it have an expiration date. But Matan Torah was to connect us to that source of Chaim.

And to some degree as we begin the process from Pesach leading to Shavuos and Kabalas HaTorah, we leave Mitzrayim and its flames by doing the opposite. If Mitzrayim is about a flame of gratification and fulfillment and not waiting, then Pesach is to do everything with Zerizus and alacrity, but for HaShem. We use the concept of fire, but to perform the Mitzvot, and that prepares us to receive the Torah.

[1]  שמות פרק ג – (ב) וירא מלאך ידוד אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל:

[2]  שפת אמת ליקוטים – פרשת שמות – וזה לך האות וגו’, יתכן לפרש על אות של הסנה בוער באש ואיננו אוכל, והרמז על קבלת התורה השמע עם קול אלקים מדבר מתוך האש וגו’ ויחי והענין הוא על פי מה שכתוב בזוה”ק על פסוק ואתם הדבקים בה’ אלקיכם הגם כי אש אוכלה הוא ואתם קיימים עיין שם בפ’ בראשית, ופשוט יתכן לפרש שהראהו הקב”ה מעמד הר סיני וכיון שזכה לראות מעמד הר סיני הבין כי הוא מיוחד להוציאם, כי מי שהוא הגואל אינו בכלל הגלות ויכול לראות מה שיהי’ אחר הגאולה ולא איש אחר:

[3]  דברים פרק ד – (יא) ותקרבון ותעמדון תחת ההר וההר בער באש עד לב השמים חשך ענן וערפל:

[4]  דברים פרק ה – (יט) את הדברים האלה דבר ידוד אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יסף ויכתבם על שני לחת אבנים ויתנם אלי:

[5]  רש”י על דברים פרק ה פסוק יט – ולא יסף – מתרגמינן ולא פסק (לפי שמדת בשר ודם אינו יכול לדבר כל דבריו בנשימה אחת וצריך להפסיק ומדת הקב”ה אינו כן לא היה פוסק ומשלא היה פוסק לא היה מוסיף) כי קולו חזק וקיים לעולם.

[6]  שמות פרק ז – (יא) ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם חרטמי מצרים בלהטיהם כן:

[7]  סנהדרין דף סז/ב – אמר רבי אייבו בר נגרי אמר רבי חייא בר אבא בלטיהם אלו מעשה שדים בלהטיהם אלו מעשה כשפים וכן הוא אומר ואת להט החרב המתהפכת

[8]  בראשית פרק ג – (כד) ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים:

[9]  ספר קהלת יעקב – ערך עץ – ועל כן אם המתין אדם הראשון עד שבת שמתפשט מוחין דאבא, אזי היה רשאי לאכול גם מעץ הדעת (ליקוטי תורה בראשית ובפרי עץ חיים שער השבת)

[10]  מדרש רבה בראשית פרשה כא פסקה ז – דרש רבי יהודה בן פדייא מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לעמוד בצווי אפי’ שעה אחת והרי בניך ממתינין לערלה ג’ שנים שנאמר (ויקרא יט) שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל

[11]  ספר עשרה מאמרות – מאמר חקור דין – חלק ג פרק ב – או יפורש כובד זה על דרך זיעתן של חיות בשעה שכסא הכבוד מכביד עליהם בעת רעה כי אמנם בעת רצון הוא נושא את נושאיו ואין לחיות עמל ויגיעה. לפיכך נהר דינור הנמשך מזיעתן יחול על ראש רשעים הגורמים לה

[12]  ראש השנה דף יז/א – גיהנם כלה והן אינן כלין שנאמר וצורם לבלות שאול

[13]  פסחים דף קיח/א – אמר רבי יהושע בן לוי בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאדם וקוץ ודרדר תצמיח לך זלגו עיניו דמעות אמר לפניו רבונו של עולם אני וחמורי נאכל באבוס אחד כיון שאמר לו בזעת אפך תאכל לחם נתקררה דעתו

[14]  תיקוני זהר דף קכו/ב – לקבל אש דלאו איהו שורף, ואש דאיהו שורף ולא אכיל, תליתאה דאיהו תכלת לקבל אש דאיהו שורף ואכיל,

[15]  ספר מסילת ישרים – פרק ז – בבאור חלקי הזריזות – אך הזריזות אחר התחלת המעשה הוא, שכיון שאחז במצוה, ימהר להשלים אותה ולא להקל מעליו כמי שמתאוה להשליך מעליו משאו, אלא מיראתו פן לא יזכה לגמור אותה. …וכן תמצא כל מעשיהם של צדיקים תמיד במהירות. אברהם כתוב בו (בראשית יח): וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי וגו’, ויתן אל הנער וימהר. רבקה, (שם כד) ותמהר ותער כדה וגו’. וכן אמרו במדרש (במדבר רבה פרשה י): ותמהר האשה וגו’ (שופטים יג), מלמד שכל מעשיהם של צדיקים במהירות, אשר לא יתנו הפסק זמן לא אל התחלת המצוה ולא אל השלמתה. ותראה שהאדם אשר תלהט נפשו בעבודת בוראו, ודאי שלא יתעצל בעשית מצותיו, אלא תהיה תנועתו כתנועת האש המהירה, כי לא ינוח ולא ישקוט עד אם כלה הדבר להשלימו. ואמנם, התבונן עוד, שכמו שהזריזות הוא תולדת ההתלהטות הפנימי, כן מן הזריזות יולד ההתלהטות.


Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s