B’Shalach – The Six Hundred Chariots

The recounting of Paraoh’s change of heart and pursuit of the Jews, begins with a description of the forces he chooses to take with him. As the Pasuk says[1]:

And he made ready his chariots, and took his people with him. And he took six hundred chosen chariots, and all the chariots of Egypt, and captains (Shalishsim) over all of them.

What needs clarification here is the detail of what is described. In addition there is a Gemarra[2] which describes the final act of Krias Yam Suf:

For R. Huna said: The Jews of that generation were men of little faith, and as Rabbah b. Mari expounded: What is taught by the verse, But they were rebellious at the sea, even at the Red Sea? This teaches that in that moment the Jews were rebellious and said: Just as we ascend at one side [of the sea] so do the Egyptians ascend from another. Whereupon the Holy One, blessed be He, ordered the Prince of the Sea, ‘Spue them forth on to the dry land.’ Said he to Him, ‘Sovereign of the Universe! Does a master make a gift to his servant and then take it back from him!’ ‘I will give you one and a half times their number,’ He replied. ‘Sovereign of the Universe, he pleaded, ‘can a servant claim [a debt] from his Master!’ ‘Let the brook of Kishon be surety for Me,’ He answered. Straightway he spewed them forth on to the dry land, and Israel came and saw them, as it is said, and Israel saw the Egyptians dead on the sea-shore. What is [this allusion to] ‘one and a half times their number’? For in the case of Pharaoh it is written, [and he took] six hundred chosen chariots, whereas in the case of Sisera it is written, [And Sisera gathered . . . ] nine hundred chariots of iron.

What is meant by this desire of Yam Suf to hold on to the chariots of Egypt?

There is a Yalkut Shimoni[3] which says that Pharaoh was so sure of his victory that he decorated the six hundred horses with precious gems and pearls. And when the Egyptians drowned, those horses floated on the sea, and the Jews were busy collecting the treasures, and did not want to leave, till Moshe had to force them to leave.

If we put these two Chazal together, it comes out that the reason the horses with the jewels floated to the top, was because they Jews were lacking in Emunah-faith. If their Emunah would have been strong then the horses and jewels of the Egyptians would have remained at the botton of the sea.

This was not a small matter. When the Jews sin at the Eigel, Moshe turns to HaShem and says[4]: What do You want? You gave them copious amounts of gold, and of course they will sin! Which treasure is Moshe referring to? Is it the treasure of leaving Egypt, or that of Krias Yam Suf? It is difficult to say that the treasure of leaving Egypt is what caused a sin. That was taken as a result of a direct request of HaShem amd from a Mitzvah cannot arise a sin. But the treasure of Yam Suf, we see here is not the desire of HaShem on two levels. As the Yalkut says Moshe had to drag them away. Where were going? They were supposed to be going to Har Sinai to receive the Torah. If you picture the Jews at Yam Suf, what should their desire be? To run as fast as possible towards the Torah, or to tarry along the way collecting treasure? This delay is what influences them to be interested in the treasure and do the sin of the Eigel.

But based on what we said here, it is even deeper. The source is a lack of Emunah. Why do the horses need to be expelled from the Yam? Really they should remain in the depths, but the Jews do not have complete faith in HaShem. So the reason they even see the treasure is because of their lack of faith. That then develops into the delay to collect the treasure, and ultimately that lack of faith causes the sin of the golden calf.

However, what still needs explanation is why does the Yam want the chariots?

If we look at the number and types of chariots here we find four aspects:

  1. The chariot of Pharaoh which he personally prepares first
  2. The six hundred chosen chariots
  3. All the chariots of Egypt
  4. And Shalishim- officers – in charge

Many Mefarshim[5] explain that the second, third, and fourth represent the anti-powers to the Throne of HaShem. If HaShem’s interaction with the world is through ten levels of Sefiros, the antithesis of eveil has the inverse of those ten. So there are the Shalishsim- the highest level which are three; there are the six hundred which are the six intermediary levels; and then there is the lowest level which is the entire nation; altogether ten.

These Mefarshim also bring that when Pharaoh went to battle against the Jews, all the spiritual forces of evil in the world came to help him, and join with him. Ultimately this was good for the Jews since the victory was not just overran individual nation, but subjugated all the evil in the world to the Jews[6].

That explains the Chazal that the horses here were from the Egyptians who feared HaShem. If they feared HaShem why did they chase the Jews? But their fear of HaShem was an external fear. So it had a kernel of good, but it was only fear of punishment and not a real connection. So as Chazal say when the Yam saw the coffin of Yosef it split, since Yosef was the true fear of HaShem as he says to Pharaoh, “Elokim I fear.”[7]

The Yam represents a Mikveh, where the forces of evil are to be connected to a source and purified, and used for the correct reason. And even though a person going into a Mikveh is obviously meant to come out, here the evil of these levels is meant to connect to the Yam, and remain. Because it doesn’t, these forces of evil remain in the world, not completely formed, and able to cause a sin of the Eigel. Only at Shrias Devora when we overcome Sisra, does the Yam retain the chariots. That is why Shiras Devora emphasizes Matan Torah since it is to purify the chariots that last time caused the sin of the Eigel and destroyed Matan Torah. But here the evil is put into the Mikveh of the Yam, and the process is complete.

[1]  שמות פרק יד – (ו) וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ: (ז) וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ:

[2]  פסחים דף קיח/ב – דאמר רב הונא ישראל שבאותו הדור מקטני אמנה היו וכדדרש רבה בר מרי מאי דכתיב וימרו על ים בים סוף מלמד שהמרו ישראל באותה שעה ואמרו כשם שאנו עולין מצד אחד כך מצריים עולים מצד אחר אמר לו הקדוש ברוך הוא לשר של ים פלוט אותן ליבשה אמר לפניו רבונו של עולם כלום יש עבד שנותן לו רבו מתנה וחוזר ונוטל ממנו אמר לו אתן לך אחד ומחצה שבהן אמר לו רבונו של עולם יש עבד שתובע את רבו אמר לו נחל קישון יהא לי ערב מיד פלט אותן ליבשה ובאו ישראל וראו אותן שנאמר וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים מאי אחד ומחצה שבהן דאילו בפרעה כתיב שש מאות רכב בחור ואילו בסיסרא כתיב תשע מאות רכב ברזל

[3]  ילקוט שמעוני שמות – פרק טו – רמז רנד – מהו ויסע שהסיען בעל כרחן דכתיב ויקח שש מאות רכב עמד פרעה וקשט אותן הסוסים באבנים טובות ומרגליות וכשנטבעו בים היו צפין על שפת הים והיו ישראל יורדין בכל יום ונוטלין מהן ולא היו מבקשין לזוז משם כיון שראה משה כך א”ל מה אתם סבורים שבכל יום הים מעלה לכם אבנים טובות ומרגליות עמד והסיען בעל כרחן:

ואע”פ שכתוב בתנחומא שגם ההדיוטות היו מקוששטים “מדרש תנחומא שופטים פרק יג – ויקח שש מאות רכב בחור עמד פרעה והלביש כל הסוסים ואפילו כל ההדיוטות אבנים טובות ומרגליות” נלך לפי הילק”ש.

[4]  ברכות דף לב/א – דבי רבי ינאי אמרי מהכא ודי זהב מאי ודי זהב אמרי דבי רבי ינאי כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די הוא גרם שעשו את העגל

[5]  ספר שם משמואל פרשת בשלח – שנת תרע”ד – ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלישים על כולו. ובליקוטי התורה מהאריז”ל ששר של מצרים הביא אתו כל מרכבה שלו לקטרג, השש מאות כנגד ששה קצוות, וכל רכב מצרים נגד המלכות, ושלישים על כולו נגד שלש ראשונות דהיינו מוחין הנחלקין לשלישים והקב”ה הסיר את אופן מרכבותיו, עכ”ל. ובפשיטות יש לפרש שאסף יחד את כל בחינותיו וחגר את שארית כחו לעמוד נגד ישראל. וכנראה שמזה בא שהיו כולם בלב אחד כאיש אחד, שכמו בכלל כן בפרט, ומזה נתיראו ישראל כי הכחות החיצוניים הם ענפין מתפרדין, ויתפרדו כל פועלי און, וכאן ראו שהי’ בהם כח ההתאספות מכל צד, ומזה עצמו באו ישראל לתשובה, כמ”ש ופרעה הקריב את ישראל לתשובה, שלעומתם התאספו כל כחותיהם, ויצעקו בני ישראל אל ה’. ונראה שבשביל זה עצמו זכו לשירה שהיא התדבקות כל הכחות הנפשיים בשרשם בלי שום שיור, כי כך היא המדה כשישראל עושין תשובה לוקחין מהאומות את כל מבחר הכחות שבהם התאזרו נגדם. ובמדרש שנמחלו כל עונותיהם מהאי טעמא הוא, כמו טהרת המקוה שהיא כלל טהרה, כמ”ש (ויקרא י”א) אך מעין ובור מקוה מים יהי’ טהור, והטובל בו הרי נבלע ונכסה כולו בתוך המים בלי שום שיור, ע”כ נעשה טהור כמותם, כן היא בנפש שבדבקות הנפש בכל בחינותי’ וכוחותי’ בהש”י מקור הטהרה, נעשה הנפש טהורה כמ”ש (ירמי’ י”ז) מקוה ישראל ה’ ואמרו ז”ל (יומא פ”ה ע”ב) מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב”ה מטהר את ישראל. ואת הכח הזה להתאסף כל כחות הנפש יחד בלי שום שיור לקחו ישראל מיד מצרים. ואולי זה שורש ביזת הים ברוחניות, וממנו נסתעף בגשמיות אשר כל מה שזכו עד הנה הי’ כנקודת הכסף נגד תורי זהב:

[6]  שם משמואל פרשת צו – שביעי של פסח – ויאסור את רכבו ואת עמו לקח עמו, ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלישים על כולו. ויש לדקדק דלכאורה שלא כסדר נאמרו הפסוקים ואיפכא מיבעי לי’, דבודאי לא הי’ רכב פרעה עומד מקושר לסוסים וממתין עד האסף כל המחנה הגדול הזה שא”א לאסוף בשעתא חדא, וגם אין זה נימוס המלכות שיהי’ עומד וממתין לעבדיו כענין אמרם ז”ל שאין מדרך הארץ שיהי’ הרב ממתין לתלמיד, וא”כ מקרא דויאסור הי’ לו להיות מאוחר:

ונראה דהנה במכילתא (פ’ בשלח) תבוא אסרה [של יוסף דכתיב בי’ ויאסור יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גושנה שפירשו בו הוא בעצמו] ותעמוד על אסרה [של פרעה שפירשו בו הוא בעצמו]. הפירוש אסרה היא קישור, והיינו קישור כל כחותיו שהם הגוף והמדות והשכל והרצון יחד, וזה הביא שגם בגשמיות רתם בעצמו את הסוסים למרכבתו. והנה קיבוץ כל הכחות למטה גורם קיבוץ וקישור למעלה הן לטוב, כמו יוסף שאסף כל כחותיו למצוה, והן להיפוך בטומאה, כגון פרעה, אף שהם ענפין מתפרדין מ”מ בקיבוץ וקישור למטה נעשה בהכרח כן למעלה, דכמו בהתעוררות הענפין למטה מתעוררין השרשים למעלה, ועל כן כמו שלמטה הוא מעשה וכח זר יוצא מן הנימוס והסדר שיהי’ המלך בעצמו אוסר הסוסים, נעשה נמי לעומתו למעלה קשר וקיבוץ כחות זרים להצטרף לכח מצרים. ובזוה”ק (ח”ב מ”ו ע”ב) ויקח שש מאות רכב בחור הא ממנא דלהון ואוקמוה דדבר רתיכין דשאר עמין ושם (נ”א.) הכי תאנא הוה סמ’ אוזיף לי שית מאה רתיכין מקטרגין לסייעא לי’, עכ”ל. ונראה שמזה נמשך נמי שהיו כולם בלב אחד כאיש אחד, כמו שפירש”י בפסוק והנה מצרים נוסע אחריהם.

[7]  ספר אמרי אמת – ימים אחרונים של פסח

ופרעה הקריב, ברש”י היה לו לכתוב ופרעה קרב מהו הקריב וכו’, ובמד’ אי’ שהקריב את ישראל לתשובה שעשו וכו’ יפה היתה הקרבת פרעה לישראל מק, צומות ותפלות, אז היתה המלחמה האמיתית עם הירא את דבר ה’ מעבדי פרעה כדאי’ ויקח שש מאות רכב בחור וגו’ ומהיכן היו הבהמות הללו וכו’ מהירא את דבר ה” ביצי”מ היה צריך להוציא ניצוצות הקדושה כולם, אי’ בזוה”ק על הפ’ מי לא יראך מלך הגוים וגו’ כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך שבכל מקום נמצא חיות אלוקות, ניצוץ קדוש, בנ”י צריכים להוציא הניצוץ הזה ולבררו, לקרבו אל הקדושה, אז נתברר ונתגלה שקדושה שייכת רק לבנ”י,

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s