Va’Era – Shechin- Boils

In this week’s Parsha we begin the recounting of the Makot. The Makot are not only a way to destroy Egypt and have Klal Yisroel leave, because if so it would be much simpler to just wipe out Egypt and let the Jews go in one simple act. Obviously there is some process here that needs to be gone through.

The foundation for understanding that concept is a Pasuk in Yeshaya[1] that the Makos are meant to be a healing for Klal Yisroel as they smite Egypt. From each Makkah that punishes Egypt we are meant to learn one more level of HaShem’s mastery over the world, and through the entire process grasp the full majesty of HaShem’s kingdom. That is why the ten Makot are parallel to the ten Ma’amrot that the world was created with, to show the full range of HaShem’s control. That system is also parallel to the system of the ten Sefirot which represent HaShem’s connection to Klal Yisroel.

The correlation is from the first Makkah to the last Ma’mar, till the last Makkah – Makat Bechoros – is parallel to the first Ma’amar which is Bereishis. The source for this is the Zohar; and various later Sefarim expand on this idea. Using this foundation I would like to delve into the sixth Makkah, that of Shechin- Boils. In this Makkah Moshe and Aaron are commanded to each take two handfuls of ash of a furnace, and consolidate it all by Moshe. He is then to throw it up to the sky, and it will then settle on all of Egypt, and cause boils throughout the whole land.

There are a few unique aspects of this Makkah. Even though all the Makot have subsidiary miracles, here they are specifically emphasized. The Midrash[2] writes that there were three specific miracles. The first, was that even though there were four handfuls of ash, Moshe was able to hold all four in one hand. That is known as Muat Machzik Merube- a small area containing beyond its physical boundaries. This is a miracle that appears a number of times in Chazal. Secondly, when Moshe throws the ash it reaches up to the sky, till the Kiseh HaKavod, the Throne of Glory. Lastly, the ash settles and covers the whole Egypt.

The fact that the Midrash learns that the ash reaches to the Kiseh HaKavod is derived from the following Limud. The word that is used is HaShanaymah- heavenward. But the way it is written is with a Heh at the beginning to signify to the sky, and a second Heh at the end to signify also to the center of the heaven. The Pri Tzadik[3] writes that these two Heh’s represent the two Heh’s in the name of HaShem. One is the lower Heh of HaShem’s kingdom; and the other is the upper Heh of connection and HaShem’s Binah and acceptance of Teshuva. Another way of saying that is that one is the Heh of performing Mitzvot which reach to the Kiseh HaKavod; and the other is the power of Teshuva which also reaches to the Kiseh HaKavod. So in some way the Shechin is to symbolize a change in the world; there is a new factor here in Klal Yisroel’s relationship with HaShem.

There are two other unique factors here. One this is the only Makkah that uses a medium to perform the Makkah, other than Moshe’s staff. In Shechin the ash is used. Secondly, the Midrash says that as opposed to the other Makkot that were done either by Aaron – the first three; Moshe the next three; or HaShem the last three; this was done by HaShem with Moshe and Aaron. Why is that?

The Pri Tzadik[4] approaches this issue in the following way. Shechin is the sixth of the Makkoth. If we follow the order of the Makkot as they are connected to the Sefirot, Shechin is parallel to the Midah of Gevurah. That is the Midah of Yitzchok. Gevurah is the complete submission to HaShem even to the point of Yitzchok stretching his neck out willingly to be sacrificed to HaShem. That is why we find in Chazal that even though Yitzchok wasn’t actually brought as a Korban, his ashes are viewed as piled up and resting eternally before HaShem.

This is the fire of Ta’avah – desire that Yitzchok overcomes completely and absolutely. Egypt is the seat of Ta’avah of the world, and the battle is for Klal Yisroel to enter there and traverse its tests without falling or failing. Therefore Sara and Yosef pave the way for us to go there, by each overcoming their Nisyonos, and providing the protection for the men and women of Klal Yisroel.

When Moshe takes the ashes of the furnace that represents the fire of Ta’avah that is taken and lifted up to the Kiseh HaKavod. As we wrote above, that is to take that Midah and attach it to the Kisah HaKAvod, and in that way it is rectified for Klal Yisroel.

In the Sefer Maskil L’Dovid[5] he connects this to a previous incident in the history of Klal Yisroel. When Yakov battles the Angel of Eisav, it says in the Gemarra in Chulin, that their tussle raised dust till the Kiseh HaKAvod. This is even in the word for wrestle in the Chumash- VaYe’avek- to bring about dust. Eisav is trying to cover the Kiseh HaKavod in his dust of Tumah, and Yakov is attempting to connect the dust of Kedusha to the Kiseh HaKavod. And so too the same thing is taking place here.

What we can possibly learn from this is the following: (Even though I think the issues here are stronger than the answers, and this still needs clarification.)

The Pesukim teach us that it was at this Makkah that the magicians of Egypt were unable to stand up to Moshe. This means that it was here that the power of Egypt was broken. When we took the “fire” of the Ta’avah of Egypt and replaced it with the burnt out ashes that cover Egypt; then we can take that fire and utilize it to serve HaShem. That fire is the power of Yitzchok, who is the fire of Kedusha.

And that is why over here Rashi[6] teaches us that even though in Barad- Hail – the good Egyptians protected their animals; here even those animals were punished since the good of Egypt is limited.

[1]  ספר ישעיה פרק יט – (כב) וְנָגַף יְדֹוָד אֶת מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא וְשָׁבוּ עַד יְדֹוָד וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָם:

[2]  מדרש רבה שמות פרשה יא פסקה ה – ויאמר ה’ אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן נס גדול נעשה בשחין שמשה ואהרן לקחו שניהם מלא חפניהם והחזיקו ידיו של משה מלא חפן שלו ומלא חפן של אהרן מכאן שמועט מחזיק מרובה זו המכה באה להן ע”י הקב”ה ומשה ואהרן לפי שמשה ואהרן לקחו שניהן פיח הכבשן וזרקו משה השמימה והפכו הקב”ה לשחין למעלה ונפל עליהן והיה לאבק על כל ארץ מצרים…אמר ריב”ל נס גדול נעשה בשחין שאדם זורק חץ למעלה אינו מהלך מאה אמות ומשה זרק פיח הכבשן מלא חפניו דבר שלא היה בו ממש וזרקו משה השמימה עד כסא הכבוד ועוד נס אחר נעשה בו שמה שהחזיק ידו של משה היה מלא חפנים ועוד נס אחר נעשה בשחין אדם מפזר עפר קב אחד אין מפזר אלא ד’ אמות אבל משה נטל מלא ידו ופיזרו על כל ארץ מצרים:

[3]  פרי צדיק פרשת וארא – אות י – אמר רבי יהושע בן לוי נס גדול נעשה בשחין שאדם וכו’, ומשה זרק פיח הכבשן וכו’, וזרקו משה השמימה עד כסא הכבוד. יש להבין מה שאמר עד כסא הכבוד ואי משום שנאמר השמים כסאי וגו’, היה סגי למימר עד השמים כלשון הכתוב השמימה. אך נראה דהמדרש מדייק מדכתיב השמימה בב’ ההין, והיינו ה’ עלאה ה’ תתאה ואיתא (תיקוני זוהר תיקון ו) דמכרסיא אינון נשמתין ומהאי חיה רוחין ומאופן נפשין ואינון בבריאה יצירה עשיה וכו’, והיינו דנפש מעשיה מה’ אחרונה וינפש דמשם פרחין נפשין ונפש רובו רע. והרוח מיצירה והוא בלב שיש בו ב’ חללי הלב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו והוא חציו טוב וחציו רע. ומכרסיא נשמתין מבריאה שם רובו טוב כמו שאומרים נשמה שנתת בי טהורה היא. וד’ אותיות הוי”ה כנגד ד’ עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה ה’ תתאה עולם העשיה ו’ עולם היצירה ה’ עלאה בריאה. יוד עולם האצילות ומשם נשמה לנשמה שנחלק לב’ מדרגות חיה ויחידה והם כנגד היוד ותגו של יוד שמרמז לכ”ע ושם כולו טוב כידוע (ונת’ במ”א). וזה ענין מה שאמרו (יומא פו.) גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה’ אלהיך ומפרשים שהתשובה מגעת עד כסא הכבוד ודייק עד ה’ עלאה. ור”ח פירש דקאי על העונות אפילו אם הגדיל עונות עד כסא הכבוד מכל מקום מועיל התשובה. והיינו דנשמתא מכרסיא נשמה שנתת בי טהורה מכל מקום הוא בחינת בינה לבא ולפעמים מסתעף הפגם מהלב לנשמה שבמוח. ומכל מקום מועיל תשובה. וב’ הפירושים נמצאו פסיקתא רבתי (פיסקא שובה) גדול כחו של תשובה וכו’, מיד היא עולה וכו’, עומדת לפני כסא הכבוד ואחר כך איתא, כי עונותינו רבו למעלה ראש וגו’, אמר הקב”ה אל תתייראו וכו’, אם הם עד הרקיע וכו’, עד השביעי עד כסא הכבוד ואתם עושים תשובה מיד אני מקבל אתכם וכו’, והיינו כפירוש ר”ח. וכדמסיק ואפילו עונות עד ה’ אלהיך.

[4]  פרי צדיק פרשת וארא – אות י – והנה עשר מכות כנגד עשרה ספירות שזה לעומת זה יש עשר כתרין דמסאבו. וכל מכה היה נגוף למצרים ורפוא לישראל שיצאו ישראל מקליפה אחת ונכנסו כנגדו במדה אחת בקדושה. והיה הסדר מתתא לעילא כמו שאמרו בזוהר הקדוש פרשה זו (כט א) מתתאה שרא קוב”ה וכו’, (ונתבאר למעלה מא’ ה) וכבר אמרנו שבמכת חושך מכה ט’ שכנגד מדת חכמה שכנגדה מאמר יהי אור כתיב ולכל בני ישראל היה אור במושבותם שיצאו מקליפת חושך שלקו מצרים וזכו למדת חכמה ומאמר יהי אור. ובמכת שחין שהיא מכה ו’ הוא נגד מדת גבורה מדה ו’ מתתא לעילא. והיא קדושת יצחק אבינו ע”ה שהוא מרכבה לה. והשחין אש של קליפה וכמו שפירש”י שחין לשון חמימות. והיינו אש של תאוה שנקרא אש כמו שאמרו (קידושין פא.) חזי דאת נורא וכו’, והיא קליפת מצרים ערות הארץ. וישראל היו מוקפין בקליפה במצרים כעובר במעי אמו כמו שאמרו על פסוק גוי מקרב גוי. ובמכת שחין היה נגוף למצרים ורפוא לישראל שנתבררו שלא נמצא אחד מהן פרוץ בערוה וכמו שאמרו (שיר השירים רבה ד’ יב) יוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה ונגדרו כל הזכרים בזכותו. וזה שנאמר וזרקו משה השמימה עד כסא הכבוד שכנגד ה’ עלאה. שיצחק אבינו ע”ה הוא בחינת אש דקדושה פחד יצחק מרכבה למדת גבורה. וגבורה עלאה נפקא מבינה כמו שאמרו (זח”ב קעה ב) עביד ליצחק ברזא דתבונה (כמו שאמרו שם יד סע”ב). ומשה זרקו השמימה עד כסא הכבוד לרפאות את ישראל אף מי שהגדיל עבירות עד כסא הכבוד. מכל מקום אז נתבררו וזכו לאש בקדושה. שהיא אש אוכלה אש של תאוה דקליפת מצרים. ושבת ברזא דברית קדישא ובו הזמן לתיקון מדה זו:

[5]  ספר משכיל לדוד על שמות פרק ט פסוק ח – …והטעם שהוצרך לזרוק בכח היינו לזרוק למעלה למעלה כדאמור בשמות רבה השמימה עד כסא הכבוד והכוונה לעורר סוד אבק העליון לבטל כח אבק דס”א שזו שמם כשרוצים לגנוב השפע דקדושה דאית אב”ק דס”א וה”ס ק”ב הקיטע ואית אב”ק דקדושה בסוד ק”ב חרובין והיינו דאמור בגמרא פ’ גיד הנשה גבי ויאבק איש עמו מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד כדכתיב וענן אבק רגליו ע”ש דסמא”ל היה מתחזק לגנוב מקדושה דיעקב והיה מכוין להגביר אבק דידיה ק”ב הקיטע ויעקב היה מעורר ענן אבק דקדושה מגו אבק רגליו לבטל כחו כידוע שאין הדין נמתק אלא בשרשו וע”ש בזהר בפ’ ויאבק איש עמו וע”ש בר”מ פ’ פנחס דף רמ”ג מ”ש וה”נ כן שזה היה כח חרטומי מצרים והיינו טעמא דהכא כתיב ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה וכו’ לפי שנתבטל כחם ומש”ה נמי אמרינן בפר”א שלא נתרפאו עד יום מותן זו נראה אמיתות כוונת המדרש

[6]  רש”י שמות פרק ט פסוק י -באדם ובבהמה – ואם תאמר מאין היו להם הבהמות והלא כבר נאמר וימת כל מקנה מצרים לא נגזרה גזרה אלא על אותן שבשדות בלבד שנאמר במקנך אשר בשדה והירא את דבר ה’ הניס את מקנהו אל הבתים.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s