The Stones of Bayis Sheini

https://www.dropbox.com/s/5uil1jetrm1acca/The%20Stones%20of%20Bayis%20Sheini.docx?dl=0

There is a Midrash[1] that reveals to us something special about the construction of Bayis Sheini. When Klal Yisroel came to rebuild the Bais HaMikdosh they refused to put one stone atop another till HaShem promised them that the secrets of the Torah and the name of HaShem would be revealed to them.

It is explained[2] that they realized that the second Bais HaMikdosh would be lacking the stature of the first Bais HaMikdosh, and therefore they ‘demanded’ a substitute for that loss of stature. In the first Bais HaMikdosh the greatness was the visible revelation of the Shechinah, by the Aron and the Ananei HaKavod. That was lacking after the Churban. In the first Bais HaMikdosh the Shechinah was revealed through Avodah, which brought the Shechina into the Bayis. In the second Bayis that revelation was gone, so connection to HaShem came not through Avodah. That is why they demanded that it come through the Torah. As a result the revelation of the Torah was so overwhelming that what was revealed before through Nevuah and the Kehuna, in Bayis Sheןni was revealed through the depth of the teachings of the Torah.

This is itself a very powerful idea, but in the words of the Midrash there is an unusual turn of phrase. It says: “they would not put a stone atop a stone”. What does this mean?

In general the construction of the Bais HaMikdash from stone needs clarification. If we examine the stages of HaShem’s dwellings among the Jewish people there is an interesting progression. We find in Chazal that there are four levels of creation: inanimate; vegetable; animal; human. The Mishkon is built from the Kerashim which are vegetable, and the wool and skins of the roof which are animal. The Bais HaMikdosh is built almost completely, walls and roof, from stone. In between we have Mishkon Shiloh. Its walls are stone, but the roof is the roof of the Mishkon, and is animal and some vegetable. What is the significance of this change? The answer lies in the original foundations of the construction of the Bais HaMikdsoh by the Avos, where we find they too built it of stone.

The Rambam writes[3] that the place of the Mizbeach is where the original Mizbechos, from Adam to Hevel, Noach and Avrohom were built. But the first construction of the Bayis of the Bais HaMikdosh is when Yakov calls it a Bayis[4]; and that is through the stones which he surrounds himself with. If so, we can understand why the Bais HaMikdosh itself is made of stone, since this is a permanent Bayis, as opposed to the Mishkon of the Midbar and of Shiloh which were temporary.

The Shem M’Shmuel[5] gives some more depth. The function of the Bais HaMikdosh is to lift things up to HaShem. Aside from the Korbanos themselves, even the construction of the various parts of the Bais HaMikdosh are to accomplish that. The more life force- Nefesh- something has, the easier it is to lift it up to HaShem. Klal Yisroel as a nation is similar to a person. We had a childhood when we were not that strong, then an adolescence where we began to develop our abilities, and then we reached adulthood. Our ability to impact the world and create Kedusha grew as we did. When we were young we could only impact the world of the animate. When we built the Bais HaMikdosh we had reached our strength and could even turn a stone to Kedusha. In Shiloh we were in between, we could only affect a building partly of stone, not a complete building of stone.

We also find that the generation of the Dor HaPalagah chose very clearly to reject the use of HaShem’s natural stones in their construction, and create their own pseudo- stones; as the Pasuk says[6]: and the bricks were to them as stones. That is the anti Mikdosh of the Migdal of Bavel.

But it seems very clear that the goal and the foundation are to turn even the inanimate stone into a vessel to serve HaShem. In order to understand this further let us return to Yakov. Yakov actually builds with stones three times. The first is when running from Eisav, he finds himself on the Har HaBayis, he surrounds himself with twelve stones, that when he awakes they become one. He takes that stone and makes it a Matzeva, a monument, and pours oil on its upper surface. Here the Matzeva starts off as a number of stones and becomes a single stone.

The second is when he runs from Lavan. Lavan catches up to him, and they make a treaty. The Pasuk says[7] that Yakov takes a stone and makes a Matzeva, and send his sons to collect stones and make a Gal Ed. Here it is the opposite, Yakov starts with one stone, but his children provide a number of stones.

Finally when Yakov returns to Eretz Yisroel and receives the name Yisroel, he takes the stone of the Bias HaMikdosh from when he running for Eisav and pours oil upon it, like the first time[8]. Here there are no other stones, only the one.

There is one more Halacha that I think is relevant here. We learn that we are not to build a Matzeva to serve HaShem since He detests it. Ask Chazal but didn’t the Avos serve HaShemwith a Matzeva? Since the non-Jews used it to serve HaShem it became an abomination[9]. The Shem M’Shmuel also explains here[10]. The Avos were able to serve HaShem as a complete entity. Yakov can say I kept all 613 Mitzvoth. No one else can say that. Each Shevet and individual has their Tafkid, but no one person can claim to be all of Klal Yisroel. We need to join together the disparate parts to create a whole. The Avos can be a whole, but for the children to attempt that is haughty, and actually beyond them. That is why we can build a Mizbeach only from numerous stones, not one individual stone, as the Avos did.

Now we can put these ideas together.

The actual renewal of Bayis Sheini was by the Chashmonaim. Even though the Bais HaMikdosh had stood already for years, only when there was an independent Jewish monarchy was that the true beginning of the Bais HaMikdosh. This coincides with the victory over the wisdom of Yavan. That is when the power of Chochma became part of Klal Yisroel, and we began to use Chochma to understand the Torah, as the Midrash we began with said.

When Yakov builds the first stone of the Bais HaMikdosh the Pasuk says he anoints it with oil. The Midrash[11] there says that the oil that appeared for him to use, was the oil of the Mishkon, and the Shemen HaMishcha of the Kings, and the oil of Eliyahu and Elisha that never ran out. Even though the Midrash does not say it would seem to me that there is a direct line from that oil to the oil of the Chashmonaim. And oil also represents Chochma[12]. So Yakov is telling us that the dedication of the Bais HaMikdosh will be with an unending spring of Chochma.

So when Yakov dedicates the first stone of the Bais HaMikdosh, he takes a single stone that is fashioned from a putting a group of stones together, and anoints it with an unending oil of Chochma. So too we dedicate the second Bais HaMikdosh with the miracle of the unending oil of Chochma that we got by overcoming Yavan. But we demand from HaShem that just as Yakov’s Mikdosh was stones joined into one, so too this Mikdsoh should be the same, and that is what we say “We will not put a stone on a stone”. That is referring to our doing the Siman L’Banim of what Yakov Avinu did originally. But what we ask for is the Chochma of Torah, as Yakov received the unending oil, we also want the Chochma of HaShem in all its glory to be revealed in the Bais HaMikdosh, in its infinite wisdom.

[1]   ספר לשם שבו ואחלמה – ספר הדע”ה חלק א – דרוש ה סימן ג  – בפרקי היכלות פ’ כ”ז. אמר ר’ ישמעאל כך אמר ר’ עקיבא משום ר’ אליעזר הגדול מיום שנתנה תורה לישראל ועד שנבנה הבית האחרון (ר”ל בית שני. כמ”ש בזוה”ק משפטים ק”ג א’. ופנחס רכ”א א’ ע”ש) תורה נתנה אבל הדרה ויקרה. כבודה וגדולתה ותפארתה. אימתה פחדתה ויראתה. עושרה וגאותה וגאונה. זיעתה וזיותה. עוזה ועיזוזה ממשלתה וגבורתה. לא נתנו. עד שנבנה הבית האחרון כו’. ושם פ’ כ”ט אמר ר’ ישמעאל כך אמר ר’ עקיבא משום ר’ אליעזר הגדול. לא קיבלו עליהם אבותינו לשום אבן על אבן בהיכל ה’. עד שכפו למלכו של עולם ולכל משרתיו וניזקק להם וגילה להם סודה של תורה. האיך יעשוהו והאיך ידרשוהו והאיך ישתמשו בו כו’. עוד שם ס”פ כ”ז ור”פ כ”ח. בתי גנזיי ובתי אוצרותי אין כל דבר חסר מכם. אמרו משאלותיכם וינתנו לכם. ותאות נפשכם מיד תעשה כי אין עת כעת הזאת. ואין זמן כזמן הזה כו’. אני יודע מה אתם מבקשים ולבי הכיר מה אתם מתאוים. תורה מרובה אתם מבקשים והמון תלמוד. ורוב שמועות לשואל הלכה אתם מצפים. ולהמון רזיי אתם מחמדים. להרבות תעודה הרי הרים. להעלות תושיה גבעות גבעות. להגדיל תלמוד בחוצות ופלפול ברחובות. להרבות הלכות כחול הים. ובנים [ר”ל תלמידים] כעפרות תבל. להשיב ישיבות בשער אוהלים לפרש בהן איסור והיתר. לטמא בהם את הטמא לטהר בהם את הטהור להכשיר בהם את הכשר ולפסול בהם את הפסול. להכיר בהם את הדמים. להורות לנידות מה יעשו. לקשור כתרים בראשיכם כו’. ואמרו שם עוד כי הנה נסתלסל כסא הכבוד ועמד בין האולם ולמזבח ומלכו של עולם עליו וניתן להם רשות לעמוד לפני כסא הכבוד ע”ד שהם יושבים בישיבה. ותפשו כתר וקבלו חותם. ולמדו סדר סוד תורה כו’.

[2] עיין בספר ימי החנוכה להרה”ג ר’ דוד כהן ר”י חברון שהאריך בזה המאמר י”א.

[3]  רמב”ם הלכות בית הבחירה פרק ב  – (א) המזבח מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם שנאמר זה מזבח לעולה לישראל ובמקדש נעקד יצחק אבינו שנאמר ולך לך אל ארץ המוריה ונאמר בדברי הימים ויחל שלמה לבנות את בית יי’ בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי: (ב) ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא:

[4]  בראשית פרק כח  – (טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְדֹוָד בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי: (יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם: (יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ:

[5]  שם משמואל פרשת ראה – שנת תר”ע  – והענין הוא דהנה במשכן היו קרשים ויריעות מלמעלה שכולן מדבר הצומח ומדבר החי קרשים מצומח ויריעות שמצמר הן דבר הבא מן החי רק חלק שש שבו שהוא מצומח, ורק האדנים שהם מתכות הם דומם. משכן שילה הי’ בית של אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה, הרי שהיו הכתלים שהם דוגמת הקרשים שבמדבר ג”כ נעשים מדבר הדומם כאבנים, רק היריעות נשארו כמו שהיו במדבר מבע”ח. ובבית עולמים היו גם התקרות מצומח ואמה מעזיבה מדומם. הרי שבכל ג’ המקדשות משכן שבמדבר ושילה ובית העולמים, בכל אחת היתה השראת השכינה במקום היותר חמרי. והנה תכלית המכוון במקדש היתה כדי שתהי’ השראת שכינה למטה כמאה”כ (מ”א ח’ כ”ז) האמנם ישב אלקים על הארץ. ובזה יובן היאך הקדושה משתלשלת ויורדת, שבמשכן היו מעט מדברים הדוממים כגון האדנים, ובשילה היו יותר דוממים, והקדושה היתה משתלשלת ויורדת עד בית העולמים שהיו עוד יותר דוממים ונתקדשו כל חלקי הדוממים, וזהו תכלית המכוון שתהי’ השראת השכינה מטה מטה

[6] בראשית פרק יא  – (א) וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים: (ב) וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: (ג) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר:

[7]  בראשית פרק לא  – (מה) וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה: (מו) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל הַגָּל: (מז) וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד:

[8]  בראשית פרק לה – (יד) וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן:

[9]  רש”י על דברים פרק טז פסוק כב  –  אשר שנא. מזבח אבנים ומזבח אדמה צוה לעשות ואת זו שנא כי חק היתה לכנענים ואע”פ שהיתה אהובה לו בימי האבות עכשיו שנאה מאחר שעשאוה אלו חק לעבודת כוכבים:

[10]  שם משמואל פרשת שופטים – שנת תר”ע  – ולא תקים לך מצבה, וברש”י מצבה אחת, מזבח אבנים הרבה, ואעפ”י שמצבה היתה אהובה בימי האבות עכשיו שנאה מאחר שעשאוה חק לע”ז. והקשה הרמב”ן שהכנענים גם במזבחות גם במצבות היו נוהגין. ונראה דהנה כתיב (מל”א י”ח ל”א) ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר הי’ דבר ה’ אליו לאמר ישראל יהי’ שמך, הרי שאבני המזבח הן בדוגמת שבטי ישראל שהם כולם כאיש אחד, וזה שסיים הפסוק ישראל יהי’ שמך ששם ישראל הוא כולל כמ”ש בתקה”ז שיר בשמאלא ואל מימינא, להורות דעבודת ישראל במזבח להשי”ת היא אף שיש לכל אחד בחי’ בפ”ע אעפ”כ נעשים כולם כאיש אחד, דפרט לא יוכל בשום אופן לגשת אל השי”ת, דכמו שהשי”ת מאיר לכל העולם כולו בהשואה אחת, כ”כ א”א לגשת אל עבודתו רק כלל לא פרט, והוא שיהי’ הכלל כולו כאחד לא נפרדין זה מזה, וזה רמז במזבח שכל האבנים יחד נעשו מזבח אחד. אבל מצבה שהיא אבן אחת נאסרה לבני ישראל, להורות שא”א שתהי’ עבודתם מצד הפרט רק מצד הכלל. אך כל זה הוא עכשיו, אבל בימי האבות שכל אחד מהם הי’ כלל וכמ”ש (יחזקאל ל”ג כ”ד) אחד הי’ אברהם, וביעקב כתיב שבעים נפש, לא נפשות,

[11]  שפתי כהן על בראשית פרק לב פסוק כה  – ויותר יעקב לבדו. אמרו ז”ל (מובא ברבינו בחיי) אל תיקרי לבדו אלא לכדו, מאין בא לו זה הכד, כשיעקב שם האבנים מראשותיו והשכים בבוקר ומצאן אבן אחת ונתבצר לו כד של שמן ויצק על ראשה וחזר הכד ונתמלא אז ידע יעקב שהוא מזומן לברכה ואמר אין זה ראוי להניחו כאן, והוא השמן שנמשחו ממנו המשכן וכל כליו והמזבח ואהרן ובניו והמלאכים ועדיין כולו קיים כמו שאמרו חז”ל (הוריות י”א ע”ב) זה לי לדורותיכם, והוא כד השמן של הצרפית שאמר לה אליהו כד השמן לא תכלה, והוא אסוך שמן של אשת עובדיה הנביא, כשראה יעקב שכל כך נסים עתיד להיות בו סכן עצמו והביאו, כן מצאתי:

[12]  ביאור הגר”א – משלי פרק כז פסוק ט –  ועוד שמן וקטורת הוא החכמה כי תקוע אלפא לשמן ולכן שם החכמה

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s