Parshas VaYeshev – The Marriage of Yehudah

https://www.dropbox.com/s/jriiugu17j3stx9/Parshas%20VaYeshev%20Keziv.docx?dl=0

The Midrash in this week’s Parsha describes the atmosphere in the home of Yakov after the disappearance of Yosef[1]:

The Shevatim are busy with sackcloth and ashes , Yosef is busy with sackcloth and ashes , Reuven is busy with sackcloth and ashes, and Yakov is busy with sackcloth and ashes. But Yehudah is busy finding a wife, and HaShem is busy creating the light of Moshiach.

The atmosphere is was heavy and sad. Everyone is depressed and seems to see the end of the endeavor of the Avos. Yakov has been told that if one of his sons dies in his lifetime, that is a sign of failure, and that he will descend to Gehinom[2]. The Shevatim and Yosef understand that that is a result of their failures and also think that whatever was accomplished in the world till now is lost, their part is over, and somehow a new start is needed.

In such a situation it seems incongruous at best, and callous at worst that Yehudah is so unfeeling that he is looking for a wife! And why is the ending- that HaShem is busy creating the light of Moshiach – where does that fit in?

There is another issue to clarify. The phrase “The Light of Moshiach” is very interesting. It appears in the Zohar HaKodesh[3] as one of the seven lights that were created before the world was created. This is parallel to a Gemarra in Pesachim[4] which says that seven objects were created before the creation of the world, which include the name of Moshiach. If so, then what does it mean that HaShem is involved with creating the light of Moshiach at the time of the marriage of Yehudah? That light is already created from before creation?

This idea of the light of Moshiach is further expanded in a Pesikta[5]:

Dovid HaMelech says in Tehilim, “With You is the source of life, with Your light we will see light”. The source is the Torah, the light is the light which HaShem created and saw is good, and that is the light of Moshiach which is saved beneath the Throne of Glory for the generation of Moshiach.

In the Sefer Likutei Yehudah[i], which is a compilation of various oral transmissions from the dynasty of Gur, he explains the original Midrash in a fascinating way. When Yehudah realizes that his mistake seems to have destroyed the endeavor of the Avos, he thinks that there is no way to rectify his mistake other than to begin again from the beginning. Therefore, he starts over from the first Mitzvah which Pru U’Rvu.

This is similar to another idea of the Sfas Emes[6] that explains the Gemarra that the place which Ba’alei Teshuva stand, Tzadikim cannot stand there. This is since a Ba’al Teshuva needs to recreate the world. Any sin is not just the individual sin, but really a destruction of the plan of HaShem which was meant to be perfect and create a world of perfection. On that level, every sin requires a reconstruction of the world in a new fashion that takes that unplanned sin into account, since the original plan did not have that sin. Therefore, Yehudah here is recreating the world, and restarting from the beginning.

If so, then the light of Moshiach needs to be recreated also. If this is a time of a new creation, then a new version of Moshiach, to put it into the vernacular Moshiach 2.0, is being created here.

In the Yad HaKetanah[ii] he explains the Pasuk in Yirmiyah[7] which introduce the original Midrash. “Since I know My thoughts concerning you; thoughts of good, and not evil, to give you a conclusion of hope.” This Pasuk is about how the Jews in Bavel are to build homes, and plant fields, establish families, and utilize their time in Bavel productively. This seems to be inconsistent with what is taking place here, since what is happening here is not good? The concept is that not only in the good things that HaShem does are good, but even what over here seems to be not good is preparing the way for an ultimate redemption.

Also based on the Rashi and Chazal, that Peretz pushed his way out, it comes out that even though normally in a set of twins the one conceived first is born last, as by Yakov and Eisav[8]; here Peretz is not only conceived first but also born first. That is parallel to the concept of the things that were created before creation. On a certain level, that is circular; if something is being created, then it is not before creation! But in this context what it means is that even though there is an order inherent in the world, here it is being flouted. This can be explained by an idea that R’ Yakov Kaminetsky writes here.

In his Sefer Emes L’Yakov[iii], he brings the Ramabam in Hilchos Melachim[9] who writes that all of the events leading up to Moshiach are hidden, and we will not understand them till they happen. In the brith of Tamar’s children, the midwife sees what seems to be a perfectly regular birth. But in a moment it turns around, and the sequence changes. Since the birth of these children is a harbinger of Moshiach; their birth itself does not follow the regular process, but what seems to be second is really first and vice versa.

That is what Chazal mean that HaShem is busy bringing the light of Moshiach here. As the Yad H’Ktanah wrote what seems to be Churban is really creating Binyon; that is what Yirmiyahu wrote, and that is what Chazal are teaching us by bringing that Pasuk as the introduction to the incident of Yehudah’s seemingly incongruous marriage.

So too, Yehudah realizes that events are not what they seem. It is not our responsibility to try to analyze and predict what will take place. We need to perform the Mitzvoth that are incumbent upon us. If it means to start over again, than that is what we do. When we approach our Avodas HaShem like that, then HaShem brings the light of Moshiach from under the Kisei HaKAvod into the world[10].

[1] מדרש רבה בראשית פרשה פה פסקה א – רבי שמואל בר נחמן פתח (ירמיה כט) כי אנכי ידעתי את המחשבות שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה והקב”ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח

[2]  רש”י על בראשית פרק לז פסוק לה –  אבל שאולה – כפשוטו לשון קבר הוא באבלי אקבר ולא אתנחם כל ימי ומדרשו גיהנם סימן זה היה מסור בידי מפי הגבורה אם לא ימות א’ מבני בחיי מובטח אני שאיני רואה גיהנם:

[3]  זוהר חלק ג דף לד/ב  – רבי חזקיה הוה יתיב קמיה דרבי אלעזר, אמר ליה, כמה נהורין אתבריאו עד לא אברי עלמא, אמר ליה שבעה, ואלין אינון, אור תורה, אור גיהנם, אור גן עדן, אור כסא הכבוד, אור בית המקדש, אור תשובה, אורו של משיח, ואלין אתבריאו עד לא אתברי עלמא, שבעה נהורין בוצינין אתאחדו ביה באהרן, והוא אדליק בוצינין מעילא לתתא:

[4]  פסחים דף נד/א  – תניא שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן תורה ותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח…שמו של משיח דכתיב יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו

[5]  פסיקתא רבתי פרשה לו  – זה שנאמר ברוח הקודש ע”י דוד מלך ישראל כי עמך מקור חיים באורך נראה אור (תהלים ל”ו י’) כנגד מי אומר דוד למקרא הזה לא אמרו אלא כנגד כנסת ישראל אמרו לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם בשביל התורה שנתת לי שנקראת מקור חיים אני עתידה להתענג באורך לעתיד לבא מהו באורך נראה אור איזה אור שכנסת ישראל מצפה זה אורו של משיח שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב (בראשית א’ ד’) מלמד שצפה הקב”ה במשיח ובמעשיו קודם שנברא העולם (וגם) [וגנזו] למשיחו לדורו תחת כסא הכבוד שלו אמר השטן לפני הקדוש ברוך הוא [רבונו של עולם אור שנגנז תחת כסא הכבוד שלך למי א”ל למי שהוא עתיד להחזירך ולהכלימך בבושת פנים א”ל] רבונו של עולם הראהו לי אמר לו בא וראה אותו וכיון שראה אותו נזדעזע ונפל על פניו ואמר בודאי זהו משיח שהוא עתיד להפיל לי ולכל שרי אומות העולם בגיהנם שנאמר ובלע המות לנצח ומחה ה’ אלהים דמעה מעל כל פנים (ישעיה כ”ה ח’) [באותה שעה התרגשו האומות] אמרו לפניו רבונו של עולם מי הוא זה שאנחנו נופלים בידו מה שמו מה טיבו אמר להם הקדוש ברוך הוא [הוא] משיח ושמו אפרים משיח צדקי (מגביה) [ומגביה] קומתו וקומת דורו ומאיר עיני ישראל ומושיע עמו ואין כל אומה ולשון יכולה לעמוד [בו] שנאמר לא ישיא אויב בו ובן עולה לא יעננו (תהלים פ”ט כ”ג) וכל אויביו וצריו מתברחים שנאמר וכתותי מפניו צריו (שם שם כ”ד) ואף נהרות פוסקים (בימה) [בים] שנאמר ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו (שם שם כ”ו) התחיל הקב”ה מתנה עמו ואומר הללו שגנוזים הם אצלך עונותיהם עתידים להכניסך בעול ברזל ועושים אותך (כעול) [כעגל] הזה שכהו עיניו ומשנקים את רוחך בעול ובעונותיהם של אילו עתיד לשונך לידבק בחיכך רצונך בכך אמר משיח לפני הקדוש ברוך הוא שמא אותו צער שנים רבות הם אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך וחיי ראשי שבוע (את) [אחת] שגזרתי עליך אם נפשך עציבה אני טורדן מעכשיו אמר לפניו רבון העולמים בגילת נפשי ובשמחת לבי אני מקבל עלי על מנת שלא יאבד אחד מישראל ולא חיים בלבד (יושיע) [יושעו] בימי [אלא אף אותם שגנוזים בעפר ולא מתים בלבד יושעו בימי אלא אף אותם מתים שמתו מימות אדם הראשון עד עכשיו] ולא אילו בלבד אלא אף נפלים [יושעו בימי] ולא אילו בלבד יושעו בימי אלא (למי) [כל מי] שעלתה על דעתך להבראות ולא נבראו (בהם) בכך אני רוצה בכך אני מקבל עלי באותה שעה מונה לו הקב”ה ארבע חיות שנושאות את כסאו של הכבוד של משיח באותה השעה אמרו אויביו ושרי המלכיות בואו ונשטין על דורו של משיח שלא יבראו לעולם אמר להם הקב”ה איך אתם מסטינים על הדור ההוא שהוא חמוד ונאה ואני שמח בו ואני חפץ בו ואני (אתמנך) [אתמוך] בו ואני רוצה בו שנאמר הן עבדי אתמוך בו [בחירי רצתה נפשי נתתי רוח עליו וגו’] (ישעיה מ”ב א’) והיאך אתם משטינים עליו הריני מאבד את כולכם קדחי אש מאורי זיקות ונשמה אחת אין [אני] מאבד לכך נאמר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור:

[6]  שפת אמת ספר דברים – לשבת תשובה – שנת [תרנ”ח]  – עוד השבת מסייע לתשובה דאמרו חז”ל במקום שבע”ת עומדין אין צ”ג יכולין לעמוד. פי’ כי צדיקים מקיימים העולם כדכ’ צדיק יסוד עולם. אבל בע”ת מושכין דרך חדש למעלה מן העולם כדאיתא תשובה קדמה לעולם.

[7]  ירמיה פרק כט  – (יא) כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם יְדֹוָד מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה:

[8]  רש”י על בראשית פרק כה פסוק כו  – ואחרי כן יצא אחיו וגו’ – שמעתי מדרש אגדה הדורשו לפי פשוטו בדין היה אוחז בו לעכבו יעקב נוצר מטיפה ראשונה ועשו מן השניה צא ולמד משפופרת שפיה קצרה תן בה שתי אבנים זו תחת זו הנכנסת ראשונה תצא אחרונה והנכנסת אחרונה תצא ראשונה נמצא עשו הנוצר באחרונה יצא ראשון ויעקב שנוצר ראשונה יצא אחרון ויעקב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כראשון ליצירה ויפטור את רחמה ויטול את הבכורה מן הדין:

[9]  רמב”ם הלכות מלכים פרק יב  – וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שדברים סתומין הן אצל הנביאים גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן ולא ישימם עיקר שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה

[10]  שם משמואל וישב תרעב – והנה להוציא לאור עולם נשמה כזו נצרך נמי מתוך בחי’ כזו, והיינו שיעק”א ע”ח חשב א”ע אבוד בגיהנם כי סימן נמסר לו שאם לא ימות אחד מבניו בחייו לא יראה פני גיהנם, וכן ראובן עסוק בשקו ובתעניתו, וכן יוסף וכל השבטים עסוקים בשקם ובתעניתם וכולם הי’ חושבים א”ע כאבודים ח”ו. ויהודה שהי’ עסוק לישא אשה, היינו עפי”מ דאיתא בספה”ק בהפרש שבין אאע”ה לצדיקים הקודמים שהצדיקים הקודמים הסתפקו בשלימות עצמם, אבל אאע”ה היתה כל מגמתו להעמיד עדה קוראים בשם ה’ וזו היתה מגמת כולם שלא הסתפקו בשלימות עצמם אלא חששו הכל לכבוד ה’ שתהי’ עדה וקיבוץ גדול עובדי ה’. וזה הי’ ענין יהודה שהי’ עסוק בעת הזאת לישא אשה, היינו שאמר לנפשו כי אף שאנו ח”ו אבודים ויורשי גיהנם אין אנו נפטרים מלמלאות צורך גבוה כי עבדים אנחנו, וע”כ עלינו להשתדל להוליד בנים להיות עדה שלימה קוראים בשם ה’

[i][i]

[ii]

[iii]

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s