Parsha Chayei Sara – The Family of Yishmoel

Within the biological family of the Avos, there are descendants other than Klal Yisroel. These include Yishmoel, Eisav, and the children of Keturah. I write the biological family, since the Gemarra[1] says that only Yitzchok and Yaakov are actually the descendants of Avrohom. But even so, the genealogy and families of Yishmoel and Eisav are described in Bereishis[2]. I would like to give some depth to what Yishmoel represents, as depicted at the end of this week’s Parsha.

The Pasuk describes the princes of Yishmoel as Nesi’im, which also means something lifted up. Rashi[3] describes them as clouds, and just as clouds look very large, but dissipate in the wind, so too will Yishmoel’s princes disappear as if they are nothing but water vapor. In what way is this description apt specifically for Yishmoel?

We find an unusual Rashi about Yishmoel[4]. When Yishmoel is dying of thirst in the desert, HaShem is about to save him. The Malachim object to saving him from thirst, since in the future Yishmoel will torment and kill the Jews by thirst. HaShem responds by using the principle of “As he is now”. Since Yishmoel is still not a Rasha, he deserves to be saved. Rashi there describes the tactic of Yishmoel in great detail.

As the Jews go into exile, we are offered a choice of where to go. Taking advantage of this, we request to go to Yishmoel, our cousins. They purport to be caring towards us, by giving us food and drink. However, the food is very salty, and the drink is just a façade-empty jugs that look full, and as result we blithely consume the salty foods, and then die of thirst. This is a very unusual way to kill someone!

If we examine the concept of Yishmoel we can understand this. Yakov is the choicest of the Avos[5]. He is also the only one whom all his children are Klal Yisroel[6]. This is because he is the balance between Avrohom and Yitzchok. Avrohom is the Midah of Chesed, and Yitzchok is the Midah of Din. Yakov is the balance between them, and therefore there is nothing outside the boundary. Avrohom and Yitzchok’s other children are the incorrect use of their Midos[7].

Yishmoel is the Midah of Chesed with no boundaries. Therefore his Midah is Gilui Aroyos, licentiousness. Chesed is to join people together. But as the Torah describes this[8]; the word for marriage at the beginning of the Torah is Yada- To Know. At the same time Chazal[9] teach us that Yada is to differentiate, which is why the Bracha of Havdala on Motzaei Shabbat is in the Bracha of Da’at. The ability to connect is part and parcel of the ability to know what to separate from. If you cannot discriminate what you are connected with, then your connections themselves are incorrect. Avrohom is Chesed; Yishmoel is Chesed and connection with no boundary which is Gilui Aroyos.

Eisav is the other side. Eisav lives and dies by the sword. Yitzchok is the Midah of Din-strict judgment. But Yitzchok accepts the Din upon himself from HaShem. Eisav considers himself perfect and therefore he believes he deserves to live by Din, and he can use Din against others.

Yakov is the balance, and therefore from Yakov there is no imperfection. Eisav tries to destroy Yakov by the sword. But Yishmoel tries to destroy Yakov by Chesed.

Gilui Aroyos is the product of imagination. One imagines and convinces one’s self that there is a real connection. But that is all Dimyon- the world of make believe. That is the world of Yishmoel. It is a world of the desert and mirages. But such a world can kill just as much as sword.

Someone once asked me where is the world of fantasy in Judaism? I found that a fascinating question and wondered about it. Till I realized we do not have fantasy, we have reality. One whose reality is truly real, not temporary as anything in this world is, but eternal, has no need to escape into fantasy.

There was a place where one could live forever; it is called Luz[10]. Chazal[11] ask why is it not in Jerusalem? To paraphrase their answer- in Luz you live forever in this world, but which is a world of shallowness and falsehood; in Jerusalem you live for eternity in the real world. That is our battle with Yishmoel.

Rav Yisroel Salanter writes[12] that the imagination is our bitterest enemy, that can drown us. Yishmoel represents that imagination, and when we go into Galus, we can drown in this.

That is the Nesi’im of Yishmoel. They seem tremendously powerful, but actually all they are is a cloud, that has no reality.

In Likutie Moharan, of R’ Nachman in ma’mar 54, he describes the battle with the imagination at great length. However he says that there is a good imagination, it is the Pasuk about Nevu’ah: In the hands of the Nevi’im I will be imagined. The only way to perceive HaShem is through imagination since His essence is unfathomable. But the Pasuk is unusual that it says, that it is through the hands. Does it not make more sense that it is through the words of the Nevi’im? Even more so since the word Navi is from the word Niv, which means speech? However, we say in Kedusha, “And through the hands of Your Nevi’im”? The answer there is lengthy, but I will try to use part of it.

The Ramchal (this is not in the Likutei) says that when you have a thought of Avodas HaShem and do not actualize, the thought is taken by the hands of Eisav. We are to take our thoughts and turn them into actions, and then they are complete. That is why the imagination of the Nevi’im is through the hands; it is not to remain a thought but create a reality. When we do that we are taking the imagination and using it. That is how we overcome Yishmoel. We use our imagination, but firstly use it iagine HaShem, and then we do not suffice with imagination, but turn into reality.

Eisav is reality with no imagination, and Yishmoel is imagination without reality. We are Yakov, the voice which directs the hands and serve HaShem.

[1]  נדרים דף לא/א  – משנה שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר בעובדי כוכבים: גמרא והאיכא ישמעאל כי ביצחק יקרא לך זרע כתיב והאיכא עשו ביצחק ולא כל יצ

[2] פרקים כ”ה ול”ו

[3]  רש”י על בראשית פרק יז פסוק כ  – שנים עשר נשיאם – כעננים יכלו כמו (משלי כה) נשיאים ורוח

[4]  רש”י על בראשית פרק כא פסוק יז  –  באשר הוא שם – (ר”ה טז) לפי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נדון ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים רבש”ע מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר והוא משיבם עכשיו מה הוא צדיק או רשע אמרו לו צדיק (ר”ל בענין זה שאינו ראוי לעונש מיתה בצמא ודו”ק) אמר להם לפי מעשיו של עכשיו אני דנו וזה באשר הוא שם והיכן המית את ישראל בצמא כשהגלם נבוכדנצר שנאמר (ישעיה כא) משא בערב וגו’ לקראת צמא התיו מים וגו’ כשהיו מוליכין אותם אצל ערביים היו ישראל אומרים לשבאים בבקשה מכם הוליכונו אצל בני דודנו ישמעאל וירחמו עלינו שנאמר (שם כה) אורחות דודנים א”ת דודנים אלא דודים ואלו יוצאים לקראתם ומביאין להם בשר ודג מלוח ונודות נפוחים כסבורים ישראל שמלאים מים וכשמכניסו לתוך פיו ופותחו הרוח נכנס בגופו ומת:

[5]  מדרש רבה בראשית פרשה עו פסקה א  – נביאים הבחור שבאבות זה יעקב שנאמר (שם קלח) כי יעקב בחר לו י-ה

[6]  מדרש רבה ויקרא פרשה לו פסקה ה  –  ולמה נאמר באברהם וביצחק אף ולא נאמר ביעקב אף ע”י שהיתה מטתו שלימה לפניו אברהם יצא ממנו ישמעאל וכל בני קטורה יצחק יצא ממנו עשו וכל אלופי אדום אבל יעקב מטתו שלימה כל בניו צדיקים הה”ד (בראשית מב) כלנו בני איש אחד נחנו

[7]  ספר פרי צדיק מאמר קדושת שבת – מאמר ד  – גמילות חסדים בממונו וזהו מדת אברהם אבינו ע”ה איש החסד שמפסולתו יצא ישמעאל המלא בתאות דגילוי עריות דכתיב בהו חסד הוא שהוא פסולת החסד כידוע. והוא מלא מאהבת הבריות ולהטיב ולעשות חסד עם כל אחד היפך שפיכות דמים. ועבודה הוא בגופו דרגא דיצחק אבינו ע”ה שהקריב גופו לשמים והוא יושב בארץ הנגב מנוגב מכל התאות עולם הזה ששרשם ביסוד המים. והם המים הזדונים שהחריבו העולם בדור המבול על ידי שטף התאות דזנות וגילוי עריות. ומפסולתו יצא עשו ששרשו רציחה ושפיכות דמים. ותורה הוא העמוד דיעקב אבינו ע”ה איש האמת שאין בו פסולת כלל, כי הוא המובחר שבאבות חוט המשולש ששלם בשלשתן. ו

[8]  בראשית פרק ד  – (א) וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת יְדֹוָד:

[9]  תפארת ישראל ברכות פרק ה משנה ב  – [יב] בחונן הדעת – דאם אין דעת הבדלה מנין

[10]  סוטה דף מו/ב  – זה תניא היא לוז שצובעין בה תכלת היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה נבוכדנצר ולא החריבה ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בה

[11]  עיין זוה”ק ח”ב קנ”א:- קנ”ב.

[12]  אגרת המוסר לרבי ישראל סלנטר ז”ל

אחד הוא עושה העברה והנענש:

מרה היא, בל יאמר האדם זה חלי ואשאנו:

You are one and the same, the transgressor and the one who is punished

Bitter it is, a person cannot say this is my punishment and I Accept it

פגעי התבל מצערים המה למכביר, מול ענשי העברות: The punishments of this world are miniature compared to those of the next world
תגעל נפש האדם למדי, יום לשנה יחשב A day will be like a year
אוי לדמיון, אויב הרע הלזה Woe to the imagination that bitter enemy
מידינו הוא, בכחנו להרחיקו:

בתתו אזן קשבת אל השכל:

He is in our power it is in our ability to distance him
להשכיל על דבר אמת, לחשוב שכר עברה נגד הפסדה To realize the truth to calculate the reward of a Mitzvah against the loss
ומה נעשה? הדמיון נחל שוטף, והשכל יטבע And what can we do? The imagination is a raging river
אם לא נוליכנו באניה, היא רגשת הנפש וסערת הרוח IF we do not travel with it in a raft, which is the storm of positive emotion

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in: Logo

You are commenting using your account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )


Connecting to %s