This week’s Parsha is the first time that Yerushalayim is mentioned in the Torah. But, it is only mentioned by half of its name, Shalem. When Avrohom returns victorious from the battle with the four kings, he is met by Malki Tzedek the king of Shalem, he greets him with bread and wine, and gives him a Bracha. The next time it is mentioned is when we learn the other half. It is when after the Akeidah, Avrohom names that place HaShem Yeraeh. The Midrash teaches: Says HaShem, I do not want to cause jealousy among the Tzadkim, so I will call it a conjunction of these two names, Yeru from Avrohom, and Shalem from Malki Tzedek; Yerushalem[1]. Later in the time of Shlomo the letter Yud is added and the full name becomes Yerushalayim. I would like to examine this idea a bit more.
The Rambam writes that the way of Avodas HaShem is a constant spiral of fear of HaShem and love of HaShem[2].
Halacha 1 It is a mitzvah to love and fear this glorious and awesome God as [Deuteronomy 6:5] states: “And you shall love God, your Lord” and, as [Deuteronomy 6:13] states: “Fear God, your Lord.”
Halacha 2 What is the path [to attain] love and fear of Him? When a person contemplates His wondrous and great deeds and creations and appreciates His infinite wisdom that surpasses all comparison, he will immediately love, praise, and glorify [Him], yearning with tremendous desire to know [God’s] great name, as David stated: “My soul thirsts for the Lord, for the living God” [Psalms 42:3].
When he [continues] to reflect on these same matters, he will immediately recoil in awe and fear, appreciating how he is a tiny, lowly, and dark creature, standing with his flimsy, limited, wisdom before He who is of perfect knowledge, as David stated: “When I see Your heavens, the work of Your fingers… [I wonder] what is man that You should recall Him” [Psalms 8:4-5].
Even though the Mitzvoth of fear and love are separate, but the Rambam writes them as one commandment in Halacha 1. He then describes the path to attain them as one spiral of elevation, coming closer and closer to that which is actually unattainable. We are expected to perform these Mitzvoth in unity. But that is problematic. The Ramban points out that it is actually impossible to simultaneously love and fear someone. And since these two Mitzvoth are both among the six constant Mitzvoth, which every Jew is obligated at all times, it would seem impossible to fulfill them. The Ramban answers, that since HaShem is a unity which transcends any unity in this world, only here is it possible to fulfill these two commandments at the same time.
The place where we go to accomplish this is the place where HaShem is most readily apparent, which is in Yerushalayim. Those are the two names. The first which is Shalem is the idea of peace and completion, which represents the Mitzvah of loving HaShem. When Avrohom passes the test the Akeidah, he subjugates his love and shows his absolute submission and fear of HaShem. That is the name Yirah. So therefore to show the reconciliation of these two pathways to HaShem that are meant to be as one, the name is the joining of these two ideas.
In the various writings of the Vilna Gaon (see the new edition of the Chumash HaGra on these Pesukim where these ideas are collected), he points out the two sides of the names of Yerushalayim, and what they represent. He says that the Yirah aspect is the sun, and Shalem is the completion of the moon. The Yirah is to complete the diminution of the moon, and make it Shalem. That is why the Mefarshim[3] bring the Pasuk, “From Zion shall go forth Torah and the word of HaShem from Yerushalayim” on the Halachos of calculating the leap year. The idea of the leap year, Shnas Ha’Ibur in Halacha is the reconciliation of the sun and the moon. The twelve lunar months do not add up to a complete solar year. We therefore periodically add a month to reconcile these two calendars. This idea represents a joining together of two disparate systems, fear and love of HaShem. The name of Yerushalyim itself according to the GR”A is that idea.
The reason why this idea appears in the middle of the battle with the four kings is tied to the idea of Yerushalayim also. The Midrash[4] explains that the four kings here represent the four nations which send the Jewish people into exile. Their attack on Sedom is actually to attack Lot, capture him, and forestall the birth of Moshiach who descends from Lot through Ruth[5].
Yerushalyim and the dynasty of Dovid are tied to one another. As we learn at the end of Shmuel, all of Eretz Yisroel is conquered, but Yerushalayim awaits the arrival of Dovid. Also as we see in the bracha for Yerushalayim in Shemoneh Esreh, that it can only be rebuilt through Dovid. Since here by the battle with the four kings, Avrohom is saving the root of Malchus Bais Dovid, there is a revelation of one aspect of Yerushalayim.
As the Rambam explains, the idea of Malchus is to join together all the disparate parts of the nation into a unified whole. The Mida of Malchus is also to gather together all the different Midos and form them into a whole to serve HaShem. Here too in Yerushalayim is the joining of the two disparate Middos, of Ahavah and Yirah. Even though the two parts of the name are already formed by Malki Tzedek and Avrohom; it requires Dovid and Shlomo to add the final Yud, which completes the name.
Based on ideas of the B’nei Yissaschar[6]: The Yud is the letter of the future, of thought. Malchus Bais Dovid are the ones who lead us to the future. Through Dovid who is the missing seventy years of Adam, we will reconnect back to Adam and return the world to what it was. When we fulfill thw words of the Rambam we began with, then we can reach the fulfillment of our connection to HaShem, and then Yerushalyim is complete with the dynasty of Dovid.
[1] פירוש הרא”ש על בראשית פרק כב פסוק יד – ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה’ יראה ודוד המלך קראו ירושלים ומלכי צדק קראו שלם. וא”ת למה לא קראו דוד כמו אברהם או מלכי צדק. וי”ל דוד תפס לשון שניהם יראה אל”ף ה”א עולה כמנין וא”ו וזהו יר”ו שלם הרי ירושלים תיבה שלימה:
[2] רמב”ם הלכות יסודי התורה פרק ב – (א) האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה אותו שנאמר ואהבת את ה’ אלהיך ונאמר את ה’ אלהיך תירא:
(ב) והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם:
[3] שיטה מקובצת מסכת ברכות דף סג/א – …אמרינן בסנהדרין דאין מעברין את השנה אלא בארץ. אבל מחשבין היו והעיבור לא היה אלא בארץ. ואפילו על החשבון היו מקפידין כדכתיב כי מציון תצא תורה ודבר ה’ מירושלים:
[4] מדרש רבה בראשית פרשה מב פסקה ד – ד”א ויהי בימי אמרפל מלך שנער זו בבל ואריוך מלך אלסר זה (יון) אנטיוכס כדרלעומר מלך עילם זה מדי ותדעל מלך גוים זו מלכות אדום שהיא מכתבת טירוניא מכל אומות העולם אמר רבי אלעזר בר אבינא אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו צפה לרגלו של משיח תדע שכן שהרי בימי אברהם על ידי שנתגרו המלכיות אלו באלו באה הגאולה לאברהם:
[5] ספר קומץ המנחה חלק ב – אות לו -בימי אמרפל וגו’ (שם י”ד, א’). הם ארבע מלכויות הקמים נגד נפש משיח הגנוזה בסדום בלוט
[6] ספר בני יששכר – מאמרי חדש תשרי – מאמר ה – …והוא דהנה ירושלים נקראת כן על שם שני צדיקים, אברהם קראה יראה ויקרא אברהם שם המקום ההוא י”י יראה [בראשית כב יד] על שם השראת השכינה במקום הזה, ונקראת אשת חיל יראת ה’, ודא הוא אתר למדחל, יראת י”י לחיים [משלי יט כג], מורא מלכות, ירא את י”י בני ומלך [שם כד כא], ירא”ה בגימ’ גבור”ה כי בנין המלכות מן הגבורות, והן אתוון יר”ו שבתיבת ירושלי”ם, שם בן נח קרא שם המקום שלם ומלכי צדק מלך שלם [בראשית יד יח], ובצירוף ב’ השמות נקרא ירושלים, וניתוסף בה אות י’ מורה על המחשבה להורות שמבראשית עלה במחשבה להשראת השכינה יראה במקום הזה, והנה המתקת גבורות המלכות (ירא”ה גבור”ה) הוא ביחודא שלים שם הוי”ה עם שם אדנ”י, והנה היחוד השלם כשתרבע אותיות הוי”ה על אותיות אדנ”י כזה י’ פעמים א’, ה’ פעמים ד’, ו’ פעמים נ’, ה’ פעמים י’ סך הכל בגימטריא ש”פ (עיין במגלה עמוקות פרשת נח שלש מאות אמה אורך התיבה, חמשים אמה רחבה, ושלשים אמה קומתה, כל השיעורים בגימ’ ש”פ ומרומז הדבר בזהר פרשה הנ”ל), ועיין בקרניים ופירוש דן ידין אשר הוא סוד הסוכה, סוככים אותיות הוי”ה על אותיות אדנ”י זה על גבי זה אות כנגד אות, ומתרבעים זה עם זה, והם ש”פ צינורות (בסוד סוכת שלו”ם עם ד’ אותיות בגימ’ ש”פ), והנה היחוד הנ”ל סוד ש”פ בגימ’ של”ם עם הוספת אות י’ יחודא שלים (ומבואר אצלינו אצל רות אמה של מלכות שאמר לה בועז ישל”ם י”י פעלך ותהי משכורתך שלימה [רות ב יב] הבן הדבר), והנה יחודא שלי”ם בגימ’ ערפ”ל ישת חשך סתרו ערפל סוכתו, הוא סוד ערפל בשעת היחוד, הבן מאד, ומעתה הרי שלך לפניך, ירושלי”ם יר”ו בסוד שם ירא”ה שקראה אברהם סוד הגבור”ה, ובסוד שלי”ם נמתקו הדינים ע”י החסדים,
Torah Thoughts from Rabbi Zave Rudman 