The Whole Hallel of Sukkoth

https://www.dropbox.com/s/uqlhpa0dim3k07x/The%20Whole%20Hallel%20of%20Sukkoth.docx?dl=0 (To really learn this I recommend downloading the version with footnotes)

Sukkoth is a time of great Simcha- happiness. This expresses itself in many ways; in the Lulav and Esrog, in the Simchas Bais Hashoeva, and just the fact that the main source of Simchas Chag is in the Pesukim of Sukkoth[1]. But one of the ways where we express this Simchah is the fact that Hallel is said in its complete form all the days of Sukkoth. That is different than Pesach, when only on the first day we say a complete Hallel and for the rest of Pesach we say the half Hallel. The main source is a Gemarra in Eiruchin 10a[2]:

Why this difference that on Sukkoth we complete Hallel on all the days, and on Pesach we do not do so on all of its days? — The days of Sukkoth are differentiated from one another in respect of the Korbanos due thereon, whereas the days of Pesach are not differentiated from one another in respect of their Korbanos.

But why does that make difference? Just because the Korban is different, why does that require a complete Hallel? And even more so, if the Korban is going down, why does that create a greater Hallel? In order to answer that we need to examine the purpose of these Korbanos, and what that has to do with the Simcha. We also need to see other sources in Chazal that explain this difference between Pesach and Sukkoth, and try to create a complete understanding from all these various sources.

The Korban of Musaf of Sukkoth is particularly complicated. It consists of four parts.

  1. There are a variable number of cows, beginning with thirteen the first day, and going down to seven. They altogether add up to seventy, parallel to the nations of the world. The descending number is to symbolize the diminishing power of the nations[3].
  2. There are two rams. It is not clarified to us what they represent[4].
  3. Fourteen lambs are brought, which altogether are ninety-eight. This is to protect us from the ninety eight punishments in Parshas Ki Savo[5].
  4. A Korban Chattas which is similar to what is brought with almost every other Mussaf.

So if the Gemarra says that the variation in the Mussaf is the causation for the whole Hallel every day, it would seem it is related to the descending power of the nations that they represent. In what way are these two ideas tied together? Let us leave this question for a moment and see the other parallel reasons for saying a whole Hallel every day.

We find in the Zohar HaKadosh[6] and Chazal a number of other reasons for the whole Hallel on Sukkoth.

  1. The days of Sukkoth are “higher” days, while the days of Pesach are “lower”. This is explained to mean that the days of Pesach are Malchus, while the days of Sukkoth are Binah. We will try to give this idea some clarity as we go further[7].
  2. Every Chag when Klal Yisroel came to the Bais HaMikdosh they were shown the Keruvim on the Aron joined together, symbolizing the connection between HaShem and the Jewish people. In a lengthy piece there is a description of the different ways the Keruvim faced each other, appropriate for each Chag’s level. Pesach the position symbolized Avrohom with an emphasis on the Midah of Chesed, but since Avrohom also had Yishmoel, it was not a complete embrace. But Sukkoth, which is parallel to Yakov who is the perfection of the Avos and whose children are all the Shevatim, the Keruvim are in a complete embrace. Therefore, on Sukkoth we can say a complete Hallel since our connection with HaShem is complete[8].
  3. Since on Pesach we had not yet received the Torah, our happiness cannot be complete, so we only say half Hallel, as opposed to Sukkoth when we already received the Torah[9].
  4. And in the Yalkut[10] we are taught that since the last part of Pesach is about the destruction of the Egyptians in the Yam Suf, and since we are also told to not rejoice in our enemies’ downfall, therefore on the last part of Pesach we cannot say a complete Hallel.

In order to make a coherent whole out of these ideas, we need to clarify some ideas.

The Recanati says[11] that the complete joy of the Hallel is when the power and glory of the Jewish people is complete. So long as there exist other nations with power that they believe does not derive from HaShem, that obscures the power of Klal Yisroel, and the Hallel cannot be complete. That is what the Zohar means in Number 2) above. The Chag that represents that our relationship is only with HaShem and there are no interlopers is when we can say complete Hallel.

This is what the descending order of the Korbanos means. The ninety-eight lambs are that we the Jewish people are not being punished. But the descent of cows, which represent the nations, is that their power, even that which derives from Korbanos is being obscured, and it is completely clear to everyone that HaShem’s connection to the world is only through the Jews. That is only true when we have received the Torah. Till the Torah is given, the direction of the world is not yet clear. Only after the Jewish people receive the Torah, is the direction of the world clear, that all power comes through the Torah.

That is why the end of Pesach does not have a complete Hallel. One could ask, if the point of the descending Korbanos is the removal of the nations, why is it not done in a way that they descend to zero? And if the goal is the removal of the nations, then why is the complete and utter destruction of Egypt not a cause for rejoicing? If Sukkoth is about the descending power of the nations, then the complete destruction of the most powerful anti-God nation on earth, as they drown in the Yam Suf, in a clear display of God’s dominion, should be the cause of the greatest rejoicing!

It would seem the answer is that the goal is that they realize their existence comes through us, but not destruction[12]. As it says in the Navi[13]:

I God, do not desire the death of the spiritually dead person, but in his return from his incorrect ways and to rejuvenate himself.

So we do not celebrate their physical destruction, but only their realization of their dependence on the connection between the Jewish people and HaShem to bring about their continued existence. So Pesach since we did not yet have the Torah, we could not change the Egyptians, just destroy them. That is not the goal. The goal is to bring them to recognize HaShem , as we say in all the Tefilos of Rosh Hashanah and Yom Kippur[14]: And let them all become one union to perform Your will with a complete heart.

So, the fact that we celebrate Sukkoth after receiving the Torah, and that the Keruvim face each other symbolizing a complete connection with HaShem, and the fact that on Sukkoth we are changing the non-Jews rather than destroying them; are all aspects of the changing Korban Mussaf, that is to symbolize the dominion of HaShem over the world with no other forces. Abd that is what is meant that Sukkoth is Binah; the level of Teshuva, a higher world than just domination over the non-Jews.

That is also why in the Gemarra in Aircuhin the Hallel is connected to the days that the flute is played in the Bais HaMikdosh[15]. A flute in Hebrew is a Chalil- which means a hollow instrument. In the works of the RAMAD Vali[16], he describes this instrument in spiritual terms. It is an expression of joy, as the emptiness of the world is filled with the light of spirituality. That is what we are doing when we say Hallel, through our praise of HaShem, we recognize that there is no other source other than HaShem.

Also that is why the Hallel of Chanukah is similar. Chanukah is not just about the overcoming the nations, because if so the rule of not rejoicing over an enemies’ downfall should apply. It is about increasing light. In fact the world Hallel is also tied to the word for light[17]. So even though Bais Shamai learns that the candles should be like the cows and go down in number, Bais Hillel is connecting it to the increase in our light, which perforce brings down the power of the non-Jews[18].[i]

So let us realize our connection to hhm is what brings us to Hallel and celebrate that connection this Sukkoth.

https://rabbirudman.wordpress.com/

[1]  דברים פרק טז  – (יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: (יד) וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:

[2]  ערכין דף י/א – שנים עשר יום בשנה מכה בחליל וכו’: מאי שנא הני הואיל ויחיד גומר בהן את ההלל דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל שמונה ימי החג ושמונה ימי חנוכה ויום טוב הראשון של פסח ויום טוב (הראשון) של עצרת ובגולה עשרים ואחד תשעה ימי החג ושמונה ימי חנוכה ושני ימים טובים של פסח ושני ימים טובים של עצרת מאי שנא בחג דאמרי’ כל יומא ומאי שנא בפסח דלא אמרינן כל יומא דחג חלוקין בקרבנותיהן דפסח אין חלוקין בקרבנותיהן

[3]  רש”י על במדבר פרק כט פסוק יח -ומנחתם ונסכיהם לפרים – (סוכה נז) פרי החג ע’ הם. כנגד ע’ אומות עו”ג שמתמעטים והולכים סימן כליה להם ובימי המקדש היו מגינין עליהם מן היסורין:

[4]  רבי יוסף בכור שור על במדבר פרק כט פסוק יג – רה. אבל האילים עמדו במקומן כמו שאר המוספין, ולא ידעתי מאי שנא:

[5]  רש”י על במדבר פרק כט פסוק יח – ולכבשים – כנגד ישראל שנקראו (ירמיה נ) שה פזורה והם קבועים ומנינם תשעים ושמונה לכלות מהם תשעים ושמונה קללות שבמשנה תורה.

[6]  תיקוני זהר דף כח/ב  – דבגינייהו הוות מצה פרוסה לחם עני עני ודאי, ובההוא זמנא תהא שלימה כגוונא דחברתה דאיהי מצה שלימה, הדא הוא דכתיב (ישעיה ל’) והיה אור הלבנה כאור החמה, ואמאי הוות מצה פרוסה, בגין דאסתלק מנה ו’ רגל דילה למהוי לה מצוה, ומצה פרוסה אשתארת ד’, ובגין דא מצה פרוסה ד’, מצה שלימה ה’, ובגין דא אמרין הלל גמור והלל שאינו גמור בפסח, לקבל מצה שלימה ומצה פרוסה:

[7]  זוהר חלק ב דף קפב/ב  – שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתיך, שבעת ימים אלין, לאו אינון כשבעת הימים דסכות, דאינון עלאין, ואלין תתאין, ועל דא באינון הלל גמור, ובהני לאו הלל גמור, ועל דאינון לתתא, שבעת ימים תאכל מצות, מצת כתיב חסר בלא ו’, דעד לא שראן אינון יומין עלאין רזא דו’.

[8]  זהר חדש פרשת תרומה מאמר הכפרת וב’ הכרובים  – דיוקנא דא אתפרס בפריסו כפורתא, ואתציירין ביה בההוא פריסו תרין דיוקנין, חד דכר, וחד נוקבא. וקיימין תרי רביין עולמין רחימין, ברחימו דביקאן דא בדא: … אתפרש כפורתא דא לסטר דרום ומערב, ואפיק תרין כרובים כחדא, דכר ונוקבא, דישתכחון דא לקבל דא. … אתהדר כפורתא ממערב למזרח, פריס פריסו בתרין סטרין, בסטרא דמזרח, ובסטרא דמערב. כיון דכפורתא קיימא במזרח ומערב, כדין חדוה אשתכח, וחיבורא כדקא יאות, והאי בת, אתכלילת בעיטרהא כדקא יאות, וקיימא באשלמותא. וכדין איהו ברזא דיליה בראשית, בלא פירודא כלל:

ולקבל אלין תלת זימנין, סלקין ישראל תלת זימנין למיחג חגייהו. בפסח אתהדר כפורתא בסטר דרום ומערב, …ותמן הלל, ולאו הלל גמור, דהא תרין כרובין אלין, לאו אינון באשלמותא כדקא יאות, דהא ישמעאל נפיק ומקטרג:

מיומא דראש השנה עד יומא קדמאה דסוכות, אתהדר כפורתא מצפון למערב, כדין ההיא בת אתכפייא, וקיימא ביה ביצחק, ולא בחדוה, ואיהי ב”ת א”ש, ואינון לאו באשלמותא, וע”ד לית תמן הלילא כלל, דהא עשו נפיק ומקטרג. בסוכות, סלקא האי בת. ואישתלימת ביה ביצחק בחדוה, ומתחברן דא בדא, וכדין הלל גמור, עד דאשתכיך רוגזא, וחברותא אשתכח:

בשבועות דאקרי עצרת, אתהדר כפורתא בסטר מזרח ומערב כדין שלימו אשתכח, וחביבו ודביקותא איהו בכל סטרין, וחדוה דיעלאי ותתאי. וכדין תורת ה’ תמימה משיבת נפש:

[9]  זוהר חלק ג דף צה/ב -רבי יהודה שאל לרבי אבא, הא כתיב (ס”א האי דכתיב) שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם, וחדוותא הוא כל שבעה, אמאי לא אשתלים הלל כל שבעה יומין, כמו בסכות דאשתכח תמניא יומין הלילא, בשלימו דחדוותא כל יומא ויומא: אמר ליה, שפיר קאמרת, אבל ידיעא הוא דהא הכא לא אתקשרו ישראל כל כך בכלא, כמה דאתקשרו לבתר, בגין כך בהאי ליליא דזווגא אשתכח (בכל אינון דרגין עלאין), וחדוותא דכלא אשתכח, וישראל אתקשרו בההוא חדוותא, עבידנא שלימו והלילא אשתלים: (אבל באינון דרגין עלאין), לבתר אף על גב דכלהו משתכחי, עד כען ישראל לא אתקשרו בהו, ולא אתפרעו לאתגלייא רשימא קדישא, ולא קבילו אורייתא, ולא עאלו כמה דעאלו לבתר, בגין כך בסכות שלימו דכלא אשתכח ביה, וחדוותא דכלא יתיר, אבל הכא עד כען לא זכו, ולא אשתכח שלימו ביה כל כך, אף על גב דאשתכחו כל שבעה, לאו הוא באתגלייא, וישראל עד לא אתקשרו בהו כדקא חזי:

[10]  ילקוט שמעוני משלי – פרק כד – המשך רמז תתקס – בנפול אויבך אל תשמח, וכן צוה המקום כי תראה חמור שונאך כי תפגע שור אויבך, אמר האלהים אין אתה טוב ממני, כיצד ראויים היו ישראל לקרות את ההלל כל שבעת ימי הפסח כשם שקורין שבעת ימי החג ואין קורין אלא יום ראשון בלבד, ולמה כן, אלא בשביל שנהרגו המצרים וטבעו בים שהם שונאי ואני הכתבתי בנפול אויבך אל תשמח

[11]  פירוש הרקאנאטי על התורה – פרשת אמור – ונראה מדברי הרב ז”ל כי ז’ ימים מסוכות רומזים לשמיטות העולם שכל אחת מנוחה לחי העולמים. ולפי היות כל יום אחד קדושה אחת בפני עצמה אומר בכל יום ויום הלל גמור. ונוטלין בו המינין לרמוז שבכל אלף שביעי שהוא רמוז לאחד מן הימים שההויות יהיו קיימין שהלולב ומיניו רומז להם וביום השמיני אין לולב ומיניו. כי בכולן היובל נוהג. ומוחלקין בקרבנות ומתמעטים הפרים בכל אחד רמז לתוספת טובה שתהיה בכל אחת מאשר לפניה ויתמעטו האומות וכוחותיהן בכל אחת מהשמיטות כנגד הפרים ושריהן שמתמעטין בכל שמיטה ושמיטה עד יום השמיני שהוא היובל ובפסח אין לולב ומיניו כי הימים רומזים מה שהלולב ומיניו ירמזוהו. ויום ראשון שבזה ושבזה רמז לבינה. נמצא יום ראשון של פסח ומנין מ”ט יום ושבעה שבועות ויום מתן תורה כיום ראשון של סוכות וימי חול המועד ושמיני עצרת רק שימי חול המועד שבזה ושבזה נחלקים כי בפסח נרמזים למים העליונים ובסוכות לשמיטות ולכך יקראו החכמים חג השבועות בכל מקום עצרת כי הוא כיום שמיני של חג שקראו הכתוב כן. ולשון עצרת כתרגומו כנישו. כי באותה המידה נאסף ונעצר הכל. והיא הסעודה הקטנה שהזכירו ז”ל שהיא עצורה להב”ה

[12]  ספר מאור ושמש – פרשת פנחס ד”ה וזהו – ובחג הסוכות היו ישראל מקריבין שבעים פרים בשביל השבעים שרים כדי שיהיה להם קיום בעולם, על כן אנו קוראין עתה פרשת הקרבנות על כונה זו גם כן להראות לשרי האומות מה שגרמו על ידי קטרוגם אשר גם לעצמם גרמו רעה כי כשהיה בית המקדש קיים היו מקריבין עבורם קרבנות להמשיך עליהם גם כן שפע להראות להם שלא יקטרגו עוד יותר,

[13]  יחזקאל פרק יח -(לב) כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם אֲדֹנָי יֱדֹוִד וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ:

[14]  תֵּן פַּחְדְּךָ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶֹיךָ. וְאֵימָתְךָ עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ. וְיִירָאוּךָ כָּל הַמַּעֲשִֹים. וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל הַבְּרוּאִים. וְיֵעָשֹוּ כֻּלָם אֲגֻדָּה אֶחָת לַעֲשֹוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵםּ

[15]  ערכין דף י/א -: שנים עשר יום בשנה מכה בחליל וכו’: מאי שנא הני הואיל ויחיד גומר בהן את ההלל

[16]  עיין במלכים סוף פרק א’ בענין משיחת שלמה והעם מחללים בחלילים.

[17]  שפת אמת ספר בראשית – לחנוכה – שנת [תרל”ד] –  ואפשר זה ענין הלל ג”כ מלשון בהלו נרו עלי ראשי וכ”כ בפסיקתא בחנוכה הלל ע”ש שכ’ אל ה’ ויאר לנו כו’. ובנ”י מאירין ע”י השבח להשי”ת בכל לב כדכתיב התהללו בשם קדשו ג”כ הפי’ כנ”ל:

[18]  שבת דף כא/ב  -תנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא חד אמר טעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסין וטעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאין וחד אמר טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידי

[i] This idea is also connected to the Gemarra that says that Sukkoth is what defines the connection of the noon-Jews to HaShem in the time of Moshiach. See יום הערבה למורי ורבי בענין הגר”א עמוד צ”ו

https://www.dropbox.com/s/uqlhpa0dim3k07x/The%20Whole%20Hallel%20of%20Sukkoth.docx?dl=0 (To really learn this I recommend downloading the version with footnotes)

Sukkoth is a time of great Simcha- happiness. This expresses itself in many ways; in the Lulav and Esrog, in the Simchas Bais Hashoeva, and just the fact that the main source of Simchas Chag is in the Pesukim of Sukkoth[1]. But one of the ways where we express this Simchah is the fact that Hallel is said in its complete form all the days of Sukkoth. That is different than Pesach, when only on the first day we say a complete Hallel and for the rest of Pesach we say the half Hallel. The main source is a Gemarra in Eiruchin 10a[2]:

Why this difference that on Sukkoth we complete Hallel on all the days, and on Pesach we do not do so on all of its days? — The days of Sukkoth are differentiated from one another in respect of the Korbanos due thereon, whereas the days of Pesach are not differentiated from one another in respect of their Korbanos.

But why does that make difference? Just because the Korban is different, why does that require a complete Hallel? And even more so, if the Korban is going down, why does that create a greater Hallel? In order to answer that we need to examine the purpose of these Korbanos, and what that has to do with the Simcha. We also need to see other sources in Chazal that explain this difference between Pesach and Sukkoth, and try to create a complete understanding from all these various sources.

The Korban of Musaf of Sukkoth is particularly complicated. It consists of four parts.

  1. There are a variable number of cows, beginning with thirteen the first day, and going down to seven. They altogether add up to seventy, parallel to the nations of the world. The descending number is to symbolize the diminishing power of the nations[3].
  2. There are two rams. It is not clarified to us what they represent[4].
  3. Fourteen lambs are brought, which altogether are ninety-eight. This is to protect us from the ninety eight punishments in Parshas Ki Savo[5].
  4. A Korban Chattas which is similar to what is brought with almost every other Mussaf.

So if the Gemarra says that the variation in the Mussaf is the causation for the whole Hallel every day, it would seem it is related to the descending power of the nations that they represent. In what way are these two ideas tied together? Let us leave this question for a moment and see the other parallel reasons for saying a whole Hallel every day.

We find in the Zohar HaKadosh[6] and Chazal a number of other reasons for the whole Hallel on Sukkoth.

  1. The days of Sukkoth are “higher” days, while the days of Pesach are “lower”. This is explained to mean that the days of Pesach are Malchus, while the days of Sukkoth are Binah. We will try to give this idea some clarity as we go further[7].
  2. Every Chag when Klal Yisroel came to the Bais HaMikdosh they were shown the Keruvim on the Aron joined together, symbolizing the connection between HaShem and the Jewish people. In a lengthy piece there is a description of the different ways the Keruvim faced each other, appropriate for each Chag’s level. Pesach the position symbolized Avrohom with an emphasis on the Midah of Chesed, but since Avrohom also had Yishmoel, it was not a complete embrace. But Sukkoth, which is parallel to Yakov who is the perfection of the Avos and whose children are all the Shevatim, the Keruvim are in a complete embrace. Therefore, on Sukkoth we can say a complete Hallel since our connection with HaShem is complete[8].
  3. Since on Pesach we had not yet received the Torah, our happiness cannot be complete, so we only say half Hallel, as opposed to Sukkoth when we already received the Torah[9].
  4. And in the Yalkut[10] we are taught that since the last part of Pesach is about the destruction of the Egyptians in the Yam Suf, and since we are also told to not rejoice in our enemies’ downfall, therefore on the last part of Pesach we cannot say a complete Hallel.

In order to make a coherent whole out of these ideas, we need to clarify some ideas.

The Recanati says[11] that the complete joy of the Hallel is when the power and glory of the Jewish people is complete. So long as there exist other nations with power that they believe does not derive from HaShem, that obscures the power of Klal Yisroel, and the Hallel cannot be complete. That is what the Zohar means in Number 2) above. The Chag that represents that our relationship is only with HaShem and there are no interlopers is when we can say complete Hallel.

This is what the descending order of the Korbanos means. The ninety-eight lambs are that we the Jewish people are not being punished. But the descent of cows, which represent the nations, is that their power, even that which derives from Korbanos is being obscured, and it is completely clear to everyone that HaShem’s connection to the world is only through the Jews. That is only true when we have received the Torah. Till the Torah is given, the direction of the world is not yet clear. Only after the Jewish people receive the Torah, is the direction of the world clear, that all power comes through the Torah.

That is why the end of Pesach does not have a complete Hallel. One could ask, if the point of the descending Korbanos is the removal of the nations, why is it not done in a way that they descend to zero? And if the goal is the removal of the nations, then why is the complete and utter destruction of Egypt not a cause for rejoicing? If Sukkoth is about the descending power of the nations, then the complete destruction of the most powerful anti-God nation on earth, as they drown in the Yam Suf, in a clear display of God’s dominion, should be the cause of the greatest rejoicing!

It would seem the answer is that the goal is that they realize their existence comes through us, but not destruction[12]. As it says in the Navi[13]:

I God, do not desire the death of the spiritually dead person, but in his return from his incorrect ways and to rejuvenate himself.

So we do not celebrate their physical destruction, but only their realization of their dependence on the connection between the Jewish people and HaShem to bring about their continued existence. So Pesach since we did not yet have the Torah, we could not change the Egyptians, just destroy them. That is not the goal. The goal is to bring them to recognize HaShem , as we say in all the Tefilos of Rosh Hashanah and Yom Kippur[14]: And let them all become one union to perform Your will with a complete heart.

So, the fact that we celebrate Sukkoth after receiving the Torah, and that the Keruvim face each other symbolizing a complete connection with HaShem, and the fact that on Sukkoth we are changing the non-Jews rather than destroying them; are all aspects of the changing Korban Mussaf, that is to symbolize the dominion of HaShem over the world with no other forces. Abd that is what is meant that Sukkoth is Binah; the level of Teshuva, a higher world than just domination over the non-Jews.

That is also why in the Gemarra in Aircuhin the Hallel is connected to the days that the flute is played in the Bais HaMikdosh[15]. A flute in Hebrew is a Chalil- which means a hollow instrument. In the works of the RAMAD Vali[16], he describes this instrument in spiritual terms. It is an expression of joy, as the emptiness of the world is filled with the light of spirituality. That is what we are doing when we say Hallel, through our praise of HaShem, we recognize that there is no other source other than HaShem.

Also that is why the Hallel of Chanukah is similar. Chanukah is not just about the overcoming the nations, because if so the rule of not rejoicing over an enemies’ downfall should apply. It is about increasing light. In fact the world Hallel is also tied to the word for light[17]. So even though Bais Shamai learns that the candles should be like the cows and go down in number, Bais Hillel is connecting it to the increase in our light, which perforce brings down the power of the non-Jews[18].[i]

So let us realize our connection to hhm is what brings us to Hallel and celebrate that connection this Sukkoth.

https://rabbirudman.wordpress.com/

[1]  דברים פרק טז  – (יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: (יד) וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:

[2]  ערכין דף י/א – שנים עשר יום בשנה מכה בחליל וכו’: מאי שנא הני הואיל ויחיד גומר בהן את ההלל דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל שמונה ימי החג ושמונה ימי חנוכה ויום טוב הראשון של פסח ויום טוב (הראשון) של עצרת ובגולה עשרים ואחד תשעה ימי החג ושמונה ימי חנוכה ושני ימים טובים של פסח ושני ימים טובים של עצרת מאי שנא בחג דאמרי’ כל יומא ומאי שנא בפסח דלא אמרינן כל יומא דחג חלוקין בקרבנותיהן דפסח אין חלוקין בקרבנותיהן

[3]  רש”י על במדבר פרק כט פסוק יח -ומנחתם ונסכיהם לפרים – (סוכה נז) פרי החג ע’ הם. כנגד ע’ אומות עו”ג שמתמעטים והולכים סימן כליה להם ובימי המקדש היו מגינין עליהם מן היסורין:

[4]  רבי יוסף בכור שור על במדבר פרק כט פסוק יג – רה. אבל האילים עמדו במקומן כמו שאר המוספין, ולא ידעתי מאי שנא:

[5]  רש”י על במדבר פרק כט פסוק יח – ולכבשים – כנגד ישראל שנקראו (ירמיה נ) שה פזורה והם קבועים ומנינם תשעים ושמונה לכלות מהם תשעים ושמונה קללות שבמשנה תורה.

[6]  תיקוני זהר דף כח/ב  – דבגינייהו הוות מצה פרוסה לחם עני עני ודאי, ובההוא זמנא תהא שלימה כגוונא דחברתה דאיהי מצה שלימה, הדא הוא דכתיב (ישעיה ל’) והיה אור הלבנה כאור החמה, ואמאי הוות מצה פרוסה, בגין דאסתלק מנה ו’ רגל דילה למהוי לה מצוה, ומצה פרוסה אשתארת ד’, ובגין דא מצה פרוסה ד’, מצה שלימה ה’, ובגין דא אמרין הלל גמור והלל שאינו גמור בפסח, לקבל מצה שלימה ומצה פרוסה:

[7]  זוהר חלק ב דף קפב/ב  – שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתיך, שבעת ימים אלין, לאו אינון כשבעת הימים דסכות, דאינון עלאין, ואלין תתאין, ועל דא באינון הלל גמור, ובהני לאו הלל גמור, ועל דאינון לתתא, שבעת ימים תאכל מצות, מצת כתיב חסר בלא ו’, דעד לא שראן אינון יומין עלאין רזא דו’.

[8]  זהר חדש פרשת תרומה מאמר הכפרת וב’ הכרובים  – דיוקנא דא אתפרס בפריסו כפורתא, ואתציירין ביה בההוא פריסו תרין דיוקנין, חד דכר, וחד נוקבא. וקיימין תרי רביין עולמין רחימין, ברחימו דביקאן דא בדא: … אתפרש כפורתא דא לסטר דרום ומערב, ואפיק תרין כרובים כחדא, דכר ונוקבא, דישתכחון דא לקבל דא. … אתהדר כפורתא ממערב למזרח, פריס פריסו בתרין סטרין, בסטרא דמזרח, ובסטרא דמערב. כיון דכפורתא קיימא במזרח ומערב, כדין חדוה אשתכח, וחיבורא כדקא יאות, והאי בת, אתכלילת בעיטרהא כדקא יאות, וקיימא באשלמותא. וכדין איהו ברזא דיליה בראשית, בלא פירודא כלל:

ולקבל אלין תלת זימנין, סלקין ישראל תלת זימנין למיחג חגייהו. בפסח אתהדר כפורתא בסטר דרום ומערב, …ותמן הלל, ולאו הלל גמור, דהא תרין כרובין אלין, לאו אינון באשלמותא כדקא יאות, דהא ישמעאל נפיק ומקטרג:

מיומא דראש השנה עד יומא קדמאה דסוכות, אתהדר כפורתא מצפון למערב, כדין ההיא בת אתכפייא, וקיימא ביה ביצחק, ולא בחדוה, ואיהי ב”ת א”ש, ואינון לאו באשלמותא, וע”ד לית תמן הלילא כלל, דהא עשו נפיק ומקטרג. בסוכות, סלקא האי בת. ואישתלימת ביה ביצחק בחדוה, ומתחברן דא בדא, וכדין הלל גמור, עד דאשתכיך רוגזא, וחברותא אשתכח:

בשבועות דאקרי עצרת, אתהדר כפורתא בסטר מזרח ומערב כדין שלימו אשתכח, וחביבו ודביקותא איהו בכל סטרין, וחדוה דיעלאי ותתאי. וכדין תורת ה’ תמימה משיבת נפש:

[9]  זוהר חלק ג דף צה/ב -רבי יהודה שאל לרבי אבא, הא כתיב (ס”א האי דכתיב) שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם, וחדוותא הוא כל שבעה, אמאי לא אשתלים הלל כל שבעה יומין, כמו בסכות דאשתכח תמניא יומין הלילא, בשלימו דחדוותא כל יומא ויומא: אמר ליה, שפיר קאמרת, אבל ידיעא הוא דהא הכא לא אתקשרו ישראל כל כך בכלא, כמה דאתקשרו לבתר, בגין כך בהאי ליליא דזווגא אשתכח (בכל אינון דרגין עלאין), וחדוותא דכלא אשתכח, וישראל אתקשרו בההוא חדוותא, עבידנא שלימו והלילא אשתלים: (אבל באינון דרגין עלאין), לבתר אף על גב דכלהו משתכחי, עד כען ישראל לא אתקשרו בהו, ולא אתפרעו לאתגלייא רשימא קדישא, ולא קבילו אורייתא, ולא עאלו כמה דעאלו לבתר, בגין כך בסכות שלימו דכלא אשתכח ביה, וחדוותא דכלא יתיר, אבל הכא עד כען לא זכו, ולא אשתכח שלימו ביה כל כך, אף על גב דאשתכחו כל שבעה, לאו הוא באתגלייא, וישראל עד לא אתקשרו בהו כדקא חזי:

[10]  ילקוט שמעוני משלי – פרק כד – המשך רמז תתקס – בנפול אויבך אל תשמח, וכן צוה המקום כי תראה חמור שונאך כי תפגע שור אויבך, אמר האלהים אין אתה טוב ממני, כיצד ראויים היו ישראל לקרות את ההלל כל שבעת ימי הפסח כשם שקורין שבעת ימי החג ואין קורין אלא יום ראשון בלבד, ולמה כן, אלא בשביל שנהרגו המצרים וטבעו בים שהם שונאי ואני הכתבתי בנפול אויבך אל תשמח

[11]  פירוש הרקאנאטי על התורה – פרשת אמור – ונראה מדברי הרב ז”ל כי ז’ ימים מסוכות רומזים לשמיטות העולם שכל אחת מנוחה לחי העולמים. ולפי היות כל יום אחד קדושה אחת בפני עצמה אומר בכל יום ויום הלל גמור. ונוטלין בו המינין לרמוז שבכל אלף שביעי שהוא רמוז לאחד מן הימים שההויות יהיו קיימין שהלולב ומיניו רומז להם וביום השמיני אין לולב ומיניו. כי בכולן היובל נוהג. ומוחלקין בקרבנות ומתמעטים הפרים בכל אחד רמז לתוספת טובה שתהיה בכל אחת מאשר לפניה ויתמעטו האומות וכוחותיהן בכל אחת מהשמיטות כנגד הפרים ושריהן שמתמעטין בכל שמיטה ושמיטה עד יום השמיני שהוא היובל ובפסח אין לולב ומיניו כי הימים רומזים מה שהלולב ומיניו ירמזוהו. ויום ראשון שבזה ושבזה רמז לבינה. נמצא יום ראשון של פסח ומנין מ”ט יום ושבעה שבועות ויום מתן תורה כיום ראשון של סוכות וימי חול המועד ושמיני עצרת רק שימי חול המועד שבזה ושבזה נחלקים כי בפסח נרמזים למים העליונים ובסוכות לשמיטות ולכך יקראו החכמים חג השבועות בכל מקום עצרת כי הוא כיום שמיני של חג שקראו הכתוב כן. ולשון עצרת כתרגומו כנישו. כי באותה המידה נאסף ונעצר הכל. והיא הסעודה הקטנה שהזכירו ז”ל שהיא עצורה להב”ה

[12]  ספר מאור ושמש – פרשת פנחס ד”ה וזהו – ובחג הסוכות היו ישראל מקריבין שבעים פרים בשביל השבעים שרים כדי שיהיה להם קיום בעולם, על כן אנו קוראין עתה פרשת הקרבנות על כונה זו גם כן להראות לשרי האומות מה שגרמו על ידי קטרוגם אשר גם לעצמם גרמו רעה כי כשהיה בית המקדש קיים היו מקריבין עבורם קרבנות להמשיך עליהם גם כן שפע להראות להם שלא יקטרגו עוד יותר,

[13]  יחזקאל פרק יח -(לב) כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם אֲדֹנָי יֱדֹוִד וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ:

[14]  תֵּן פַּחְדְּךָ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶֹיךָ. וְאֵימָתְךָ עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ. וְיִירָאוּךָ כָּל הַמַּעֲשִֹים. וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל הַבְּרוּאִים. וְיֵעָשֹוּ כֻּלָם אֲגֻדָּה אֶחָת לַעֲשֹוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵםּ

[15]  ערכין דף י/א -: שנים עשר יום בשנה מכה בחליל וכו’: מאי שנא הני הואיל ויחיד גומר בהן את ההלל

[16]  עיין במלכים סוף פרק א’ בענין משיחת שלמה והעם מחללים בחלילים.

[17]  שפת אמת ספר בראשית – לחנוכה – שנת [תרל”ד] –  ואפשר זה ענין הלל ג”כ מלשון בהלו נרו עלי ראשי וכ”כ בפסיקתא בחנוכה הלל ע”ש שכ’ אל ה’ ויאר לנו כו’. ובנ”י מאירין ע”י השבח להשי”ת בכל לב כדכתיב התהללו בשם קדשו ג”כ הפי’ כנ”ל:

[18]  שבת דף כא/ב  -תנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא חד אמר טעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסין וטעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאין וחד אמר טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידי

[i] This idea is also connected to the Gemarra that says that Sukkoth is what defines the connection of the noon-Jews to HaShem in the time of Moshiach. See יום הערבה למורי ורבי בענין הגר”א עמוד צ”ו

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s