The Pans of Korach- ריקועי פחים

 

In this week’s Parsha we learn about the tragic results of the revolt of Korach against the leadership of Moshe[1]. Korach led the rebellion, but he also persuaded two hundred and fifty leaders, mostly from Reuven[2] to join him in this rebellion. The slogan of this battle against the leadership of Moshe was: The entire nation is holy and why are you lifting yourself above the community of HaShem. The underlying claim was that the choice of Aharon as Cohen was made by Moshe for family reasons and this was not from HaShem.

In order to show that the choice of Aharon really was from HaShem, Moshe arranges a test. All of those who thought they were candidates to be a Cohen were to attempt to bring a Korban. They were to take a pan of Ketores- a Machta- and bring it as a Korban. The one which will be chosen will the Cohen, but all the others will not survive. HaShem agrees to this test, and the two hundred and fifty people are consumed by a fire from HaShem.

On a certain level there is some justice to their claim. Imagine if you will, that the Halacha would all of a sudden decree that saying Tehilim was forbidden to all except for people whose last name was Schwartz. If something happened and you wanted to say Tehilim, you would take your Tehilim to shul, wait for Schwartz to come, and then just stand there and watch as he said the Tehilim for you. There would be tremendous angst and confusion over why I cannot just say it for myself! That was the underlying reason for the rebellion of these two hundred and fifty people. Korach had his own reason of honor, jealousy, and pride to desire the mantle of Cohen Gadol; but everyone else wanted the personal opportunity to serve HaShem.

Therefore when Moshe challenges them, they are willing to take the chance, since they are sure that their intentions are correct. In fact Moshe himself says, “I also desire this.[3]” This seems to imply that on some level Moshe hears their desire to want to be Cohanim. At the end, they do not survive, and the two hundred and fifty people die, similarly to Nadav and Avihu. And as the Midrash says: Just as you cannot blur the boundaries between day and night, the boundaries which HaShem set cannot be broken[4].

That is why the few Pesukim that follow the death of these two hundred and fifty people are so puzzling[5]. HaShem now tells Moshe what to do with the Korban of these people. He is to tell Elazar the son of Aharon, to take the pans that the Ketores was in and spill out the fire. But the pans themselves are Kodesh, and are to be hammered into thin sheets, and cover the outer Mizbeach with these copper sheets, as a sign to not rebel against the authority of Aharon. This command from HaShem raises a number of questions. When did the pans become Kodesh? Where did the fire come from, that it can now be spilled out? And lastly why do they deserve that their pans become Kodesh, and are attached to the Mizbeach?

A number of Mefarshim deal with these issues. The Brisker Rav explains that the Ketores had the Din of a Korban, since Moshe commanded them to bring it[6]. And even though he does not spell this out, it seems from the words of the Meshech Chochma that HaShem was the source of this command[7]. The fire that they used to bring this Korban, was from coals that were removed from the Mizbeach, in the same way the daily Ketores is brought from such coals. Therefore it had the same Din as any other fire that is removed from the Mizbeach, that once it is used for its Mitzvah, it is not Kodesh anymore. The fire can now be spilt out, since its Kedusha was abrogated. The pans were made Kodesh to bring a Korban, and remain Kodesh since they were used for a real Korban. The Gemarra even learns from these pans the Halacha that you can only raise the level of Kedusha of an object and not lower it[8]. They went from being a vessel for a Korban to being part of the Mizbeach itself. But we still need to understand where do we find a Korban of Ketores like this? There is no Ketores brought as a Korban other than, the daily korban on the inner Mizbeach, or on Yom Kippur. So what was this Korban?

I would like to possibly answer, that even though usually there is no Korban of Ketores, there is the opinion of the GR”A that in the desert the Halacha of entering the Kodesh HaKodashim was different. If later in history the Kodesh HaKodashim can only be entered on Yom Kippur, in the Ohel Moed in the desert, Aharon could bring the Ketores and enter the Kodesh HaKodashim whenever he wanted. Since these two hundred and fifty people wanted to be like Aharon and enter the Kdesh HaKodashim, their Korban was a Korban of Yom Kippur, which is Ketores in a pan- Machta, but brought on a regular day, since they were trying to emulate Aharon. Therefore the pan becomes Kodesh, since they were doing what Moshe commanded according to HaShem’s command. And that is why the Gemarra can learn that they need to be used for a Kodesh purpose. Even though that answers the Halachic aspect, but in addition I would like to figure out what can we learn from this event?

The Pasuk tells us that HaShem commands Moshe to tell Elazar to collect the pans and flatten them to make a veneer for the Mizbeach. But if these pans were used to rebel against HaShem why use them at all? And even though they are Kodesh, maybe put them in Genizah, as is done with stones from the Mizbeach which become Pasul? Why is this done with the pans?

The words in the Pasuk is that they are to be made into ריקועי פחים. That means that the pans are to be taken and hammered into thin sheets of copper. Then those sheets were to be attached outside the outer Mizbeach of copper, as a sign to not rebel against the Cohanim.

The Shem MiShmuel says that since their intentions were good, the pans are to be used for a Kodesh purpose. He explains that even in a not good action if there is a part or intention which is good, it needs to be utilized in the correct way. If there is a good here, then why do they need to hammered into thin sheets and lose their appearance as a vessel?

There seem to be two possible answers. The first is similar to what we see by the Halacha when someone is executed. The instrument of execution is also buried so no one can point at the stone or the executioner’s sword and say that is what caused him to be killed[9]. So too the pans which are part of the cause of the death of the two hundred and fifty people are transformed so they are not recognizable. That also explains why Elazar Aharon’s son is commanded to be the one to deal with them rather than Aharon. In order so no one can say that Aharon had something to do with the death of the challengers, and wanted this to happen, he is removed from this incident. It is interesting in this context that Elazar and Korach are the same Gimatriya, implying that Elazar is the proper foil for Korach.

But I think there is an additional way to explain this. It is true that their intentions were good. But their actions were incorrect. So the only way to take good intentions with bad actions and rectify them is to remove the action completely so that all that is left are the good intentions. That is the symbolism of the transforming of the pans back to their original material and then to recreate them correctly[10]. That might also be the understanding of an unusual Midrash[11] that Elazar was able to grasp the fire with his bare hands and throw it out. Maybe what it means is that he has the unusual ability to grasp the essence of their fire to serve HaShem, separate the good from the bad, and then to use just the good. Maybe this is tied to the fact that he married the daughter of Yisro[12], who also knew how to separate and find the good from the bad.

The word ריקועי is tied to the word רקיע which is a separation. What it means is a reference to the Midrash which says that just as a human cannot blur the boundaries between day and night, so too the boundaries between Kohen and Levi cannot be broken. The first boundary in the creation of the world is the רקיע which separates between the upper and lower waters. That is why the pans are made into a ריקועי. The warning is very clear. We very often find people with the best intentions. But unless it is clearly defined in the proper boundaries by the immutable laws of the Torah, it will not work.

 

[1] במדבר פרק טז – (א) וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן:(ב) וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי משֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם:(ג) וַיִּקָּהֲלוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדשִׁים וּבְתוֹכָם יְדֹוָד וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְדֹוָד:

[2] רש”י במדבר טז א – מה עשה עמד וכנס ר”נ ראשי סנהדראות רובן משבט ראובן שכיניו והם אליצור בן שדיאור וחביריו ו

[3] רש”י במדבר טז ו -זאת עשו קחו לכם מחתות – מה ראה לומר להם כך אמר להם בדרכי העכו”ם יש נימוסים הרבה וכומרים הרבה וכולם (ס”א ואין כולם) מתקבצים בבית אחד אנו אין לנו אלא ה’ אחד ארון אחד ותורה אחת ומזבח אחד וכהן גדול אחד ואתם ר”ן איש מבקשים כהונה גדולה אף אני רוצה בכך הא לכם תשמיש חביב מכל היא הקטרת החביבה מכל הקרבנות וסם המות נתון בתוכו שבו נשרפו נדב ואביהוא לפיכך התרה בהם והיה האיש אשר יבחר ה’ הוא הקדוש כבר הוא בקדושתו

[4]  מדרש רבה במדבר פרשה יח פסקה ז – ד”א א”ל משה גבולות חלק הקב”ה בעולמו יכולים אתם לערב יום ולילה והוא שאמר הכתוב בתחלה (בראשית א) ויהי ערב ויהי בקר ויבדל אלהים בין האור ובין החשך בשביל תשמישו של עולם וכשם שהבדיל בין האור ובין החשך בשביל תשמישו של עולם כך הבדיל ישראל מן האומות שנאמר (ויקרא כ) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי וכך הבדיל אהרן שנאמר (ד”ה א כג) ויבדל אהרן להקדישו בקדש קדשים אם יכולין אתם לערב אותה הבדלה שהבדיל בין האור ובין החשך אתם יכולין לבטל את זה לכך אמר להם בקר ויודע ה’ את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו כבר הוא מתוקן ואת אשר יבחר בו יקריב אליו:

[5] ספר במדבר פרק יז – (א) וַיְדַבֵּר יְדֹוָד אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:(ב) אֱמֹר אֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְיָרֵם אֶת הַמַּחְתֹּת מִבֵּין הַשְּׂרֵפָה וְאֶת הָאֵשׁ זְרֵה הָלְאָה כִּי קָדֵשׁוּ:(ג) אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ כִּי הִקְרִיבֻם לִפְנֵי יְדֹוָד וַיִּקְדָּשׁוּ וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:(ד) וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֵת מַחְתּוֹת הַנְּחשֶׁת אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ הַשְּׂרֻפִים וַיְרַקְּעוּם צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ:(ה) זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי יְדֹוָד וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְדֹוָד בְּיַד משֶׁה לוֹ:

[6]  הגרי”ז הלוי על במדבר פרק יז פסוק ב – ובביאור הפסוקים אמר הגרי”ז דהנה יש לעיין אם היה לקטורת שהקטירו שם דין קטרת והקרבה. ונ”מ הוא דהנה איתא ביומא מ”ו המוריד גחלת מעל המזבח וכיבה חייב וכו’ אפילו תימא כרבא התם לא אינתיק למצותה הכא אינתיקה למצותה. ע”ש כל הסוגיא. ומבואר דרק בגוונא שהורידו הגחלת למחתה או למנורה דאז אינתיקה למצוה אחרת פקע האיסור כיבוי מהגחלת וכאן אם היה לזה דין קטרת פקע האיסור כיבוי מהגחלת שלקחו מע”ג המזבח להקטיר בה הקטורת. וגם נפ”מ אם נתקדשו המחתות להיות כלי שרת שאין מתקדשים אלא בעבודה. וגם נפ”מ אם זר חייב ע”ז דהוי עבודה:

וזהו ביאור הפסוקים שה’ אמר דהך קטרת היה לה דין קטרת וממילא את האש זרה הלאה דיכול לכבות האש דאינתיק למצותה, כי קדשו וחל עלייהו דין כלי שרת ולכן עשו אותם ריקועי פחים למזבח, וגם זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב זר להקטיר קטרת דהוי עבודה וחייב עליה זר. והיינו דע”י הציווי שנצטוו להקריב הקטרת הוי עלה תורת עבודה וקטרת ומשו”ה נאמר בהך הקטרה כל דיני עבודה. (אלא דצ”ע דאם ע”י שנצטוו חל בזה דין עבודה הרי לא הוו זרים דהרי להם נאמר שיקטירו את הקטרת וגם דמבואר דהיתה עבודה כשרה דהרי ע”י העבודה נעשו הכלים כלי שרת וע”כ דהיתה עבודה כהלכתה ואיך שייך שיתחייבו משום זרים וצ”ע):

[7]  משך חכמה על במדבר פרק יז פסוק ב –  בכ”ז כאן דכיון שעפ”י צווי משה מהשי”ת עשו,

[8] מנחות דף צט/א – ומנלן דמעלין אמר רבי אחא בר יעקב דאמר קרא את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים ציפוי למזבח כי הקריבום לפני ה’ ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל בתחילה תשמישי מזבח ועכשיו גופו של מזבח

[9] סנהדרין דף מה/ב – והתניא אחת אבן שנסקל בה ואחת עץ שנתלה עליו ואחד סייף שנהרג בו ואחד סודר שנחנק בו כולן נקברין עמו

[10] ספר שם משמואל פרשת תשא – ופרה שנת תרע”ח – והנה בעדת קרח אחר שיצאה האש ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטורת כתיב וירם את המחתות מבין השריפה וגו’ ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח כי הקריבום לפני ה’ ויקדשו, וברש”י כי קדשו המחתות ואסורים בהנאה שהרי עשאום כלי שרת, עכ”ל. ואף שהי’ באיסור זרות ועבירה היתה ולא מצוה, כבר אמרנו בטעמו של דבר, שכל הגה ומחשבה טובה שבאדם יהי’ מה שיהי’ איננה הולכת לאיבוד, ואף שפתוכה בה עבירה אין חלקי עבירה שבה מכבין חלקי המצוה ומחשבה טובה שבה, אלא שצריכה מירוק וצירוף אחר צירוף וחלקי העבירה בעשן יכלו והמחשבה הטובה שהיתה פתוכה בה תישאר נקי’ ומצוחצחת ותתקבל לקדושה. וכך הי’ הענין במחתות האלו שבאשר היתה פתוכה בהן מחשבה טובה שתשוקתם היתה לשרת לפני אל עליון. וכמ”ש הזוה”ק (ח”א ס”ט.) בפסוק בשוא גליו אתה תשבחם שבחא הוא לון וכו’ מכאן כל מאן דכסיף לאסתכלא ולמנדע אע”ג דלא יכיל (נ”א ולא יהבי לי’ רשותא) שבחא הוא דילי’ וכלא משבחין לי’, עכ”ל. וכך הי’ בחמשים ומאתים איש מקריבי הקטורת אף שהי’ בעבירה מ”מ החלק הטוב שבהמחשבה איננו הולך לאיבוד והשריפה ששלטה בחמשים ומאתים איש בודאי שלטה גם במחתות שבידם, זה הי’ כענין הכשר כלים שנכשרו ע”י ליבון באש וחלקי העבירה כלו באש, והנשאר בהן נשאר נקי ומצוחצח ראוי להתקבל לקדושה ולעשות ממנו צפוי למזבח שיהי’ לאות בבנ”י:

 ספר שם משמואל פרשת קרח – שנת תרע”ד

ולפי האמור יובן מה שנעשה מעבירה זו מצוה, כי החלק הטוב שבמעשה זה מדתו של יעקב שהיתה בהם לא אבדה, ורק הפרזת המדה נדחתה., והוא שאמר הכתוב ואת האש זרה הלאה, היינו מה שהי’ ברשפי אש יתר על המדה כאש לוהטת שלא נתפייסו ממשה זה נדחה, אבל גוף מחתות הנחושת, שהוא רוח עז כנ”ל מדתו של יעקב לא אבד, ואין עבירה מכבה מצוה, ואף שנענשו על הפרזת המדה קבלו נמי שכר על עצם טוב הכוונה, וע”כ נעשה מזה ציפוי למזבח:

ולפי דרכנו יש לומר דמה שעד אז היו מקריבין על האדמה ומאז והלאה מקריבין על הנחושת, היינו דהנה במדרש (ב”ר פ’ מ”ד) שהראה הקב”ה לאאע”ה כל ענין הקרבנות בברית בין הבתרים, והיינו שכל ענין הקרבנות הוא שבירת הלב כמאמר הכתוב (תהלים נ”א) זבחי אלקים רוח נשברה, ובמדרש (ויק”ר פ”ז) פסל הקב”ה בבהמה והכשיר באדם עורת או שבור פסל בבהמה ובאדם כתיב (תהלים ל”ד) קרוב ה’ לנשברי לב וכו’ והיא מדתו של אברהם (בראשית י”ח) ואנכי עפר ואפר וע”כ נראה אליו כל ענין הקרבנות. ולזה בא הרמז שהיו מקריבין על האדמה כענין שכתוב (תהלים מ”ד) כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו. אך ממעשה קרח ואילך שנתקבלה מדתם מדת יעקב כנ”ל היינו תוספת כח ועוז, שוב מקריבין על הנחושת, ע”כ נעשה מהמחתות זכרון זה דוקא להורות שנבחרה מדה זו, אך במדה ובמשקל, זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב וגו’:

[11]מובא בתורה שלמה

[12] שמות פרק ו – (כה) וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s