The Parsha of ויהי בנסוע

In Parshas בהעלותך there is a unique Parsha, the likes of which do not appear anywhere else in Chumash. It is the two Pesukim of ויהי בנסוע and ובנחה יאמר which are surrounded and separated from the rest of the Torah with two backwards letters נון. The Gemarra in Shabbos learns from this Parsha an important Halacha[1]. The Halacha is that you can save a Sefer Torah from a fire, and even suspend Rabbinic prohibitions to do that. The Gemarra proves that if a Sefer Torah has been ruined but there are at least eighty five letters that are legible it is still considered a viable Sefer Torah and one can suspend Rabbinic prohibitions to save it.

Where does this number eighty five come from? It is derived from our Parsha. The Gemarra brings a Pasuk that says there are not five Chumashim, but seven. There are the first three, and then Devarim. But, Bamidbar is actually three Sefarim. One prior to ויהי בנסוע, one after, and then ויהי בנסוע itself. Since ויהי בנסוע is an entire Sefer, and it has eighty five letters, that is then the minimum for a Sefer to be considered a Sefer Torah and to be rescued from a fire.

This division of במדבר even though it seems arbitrary is really very clear[2]. The first part of במדבר is the original journey of Klal Yisroel, in their correct way, led by Moshe, on their triumphant journey to Eretz Yisroel. That journey is ruined by the sins of the third part of במדבר beginning with the sin of the spies which causes the journey to take the next forty years. What separates these two parts is ויהי בנסועwhich is to teach us how to travel through enemy territory and reach a place of completion. “And it was the Aron travels, and Moshe says: Arise HaShem and scatter your enemies, and let your haters flee from before You. And when it (the Aron) rests, Return HaShem the tens of thousands and thousands of Yisroel.” This is the journey; through the enemies till we find rest as a complete Klal Yisroel.

Since the two Pesukim of ויהי בנסוע are considered an entire Sefer they have unique characteristics. One of these is found in the writings of the בעל הטורים [3]. He connects the two פסוקים of the ספר of ויהי בנסוע to the first and last Pasuk of the Torah. The first Pasuk has twelve words, parallel to the last Pasuk of the Torah; and the second Pasuk has seven like the first Pasuk of Breishis. It would seem that this based on the idea that these two Pesukim are an entire Sefer, and therefore are parallel to the whole Torah. Obviously the בעל הטורים is trying to teach us something, but what is it? It cannot just be simple comparison, because the comparison is backwards, first Pasuk of ויהי בנסועto the last Pasuk of the Torah and vice versa; rather than the other way.

To try to explain this, I would like to bring a Chida in his commentary of Meseches Sofrim[i]. He quotes “The Mekubalim“, as saying that really this seemingly small Parsha is as great as all the rest of the Torah, and in the time of Moshiach the missing letters will be revealed. It might be that these are the ‘missing’ letters of the Torah. There is a tradition that the Torah has six hundred thousand letters[4]. However, examining the Torah we only find 314,805. Where are the missing letters? There are a number of possible answers, but maybe this is what the Chida is hinting at. The rest of the letters are in this Parsha, just we do not have them yet. But this does not mean that we lost letters of the Torah, Chalilah! Rather, these are the letters of the Torah that will be written as the Jews travel through the world, and through the different Galus, that will eventually also become part of the Torah of Klal Yisroel. And all of those travails will ultimately be written as the other half of the Torah. However, this idea needs more clarification.

To clarify this, we can introduce the Midrash that in the time of Moshiach the Yomim Tovim will be superseded by Yomim Tovim that will commemorate the exodus from Galus Edom rather than still commemorating the leaving of Galus Mitzroyim[5]. Not that we will ignore Geulas Mitzroyim, but the greatness of Geula of Moshiach will be so much greater that it will be overshadowed and almost ignored.

So too the Torah which is based on the idea of Yetzias Mitzroyim will now add another level which will be the great Parsha of Geulas Moshiach. That is the Torah that will be added to the Parsha of ויהי בנסוע, and therefore it will overshadow the rest of the Torah. Therefore this Parsha is giving us the instructions how to write the grand Sefer of Klal Yisroel’s travels through Galus.

This fits well with what we said earlier that the second half of Bamidbar is the Sefer of Galus. It is only written after the sin of the Meraglim when it was decreed that the Jewish people need to enter into exile in order to rectify that sin. Therefore there was a need to write a Parsha that would both be the instructions for that journey, and include in it the empty space for this Torah to fill as it is written.

The בעל הטורים says that the first Pasuk here is parallel to the last Pasuk of the Chumash. That final Pasuk is quite unusual. Even though it is HaShem’s final accolade to Moshe[6], it is actually HaShem telling Moshe Yasher Koach that you broke the Luchos. What is the positive aspect here that Hashem chooses to end the Torah with this? There are many possibilities, but I would like to present one.

When the Jews committed the sin of the Golden Calf, HaShem gave Moshe the option of becoming the new source of the Jewish people and keeping the first Luchos[7]. In that scenario the Jewish people that would have come into being, would have remained at the level of the first Luchos, and would have remained on the level of complete connection to Hashem of Moshe. Moshe chose not to follow that option, as HaShem guided him by saying הרף ממני. Therefore the only way for the Jews to continue is to break the Luchos. However even though we received the Luchos on a lower level the second time, ultimately the goal is to return to the higher level and bring us back to a complete connection to HaShem. So actually the last Pasuk in the Torah is the beginning of a journey from the broken Luchos through all the enemies and hatred of Galus, back to the unity of HaShem.

The first Pasuk of the Torah is about complete connection to HaShem, the absolute unity that existed before HaShem began to create the world. That is the beginning which is בראשית. In a sense the first Luchos with their complete connection to HaShem was actually a return to the א before the ב of בראשית. That can be seen in the Chazal that really the Torah should start with an א but HaShem saved that beginning for the Luchos[8]. So actually the Torah should begin with the complete unity, which it will reach when we have the Torah on the level of the first Luchos.

So actually our travels through Galus are to find all the broken shards of the first Luchos, bring them back together, and return the world to its state of unity, as it was when Hashem created בראשית. The Parsha which represents this new journey that emerges from the sins of the second half of במדבר is ויהי בנסוע. Therefore the first Pasuk of ויהי בנסוע is the last Pasuk of the Torah, which is the beginning of the journey; and the second Pasuk is the beginning of Bereishis which is the unity which is the goal of the journey. That is the connection to what Chazal derive from this Pasuk that the Shechina only rests when there are twenty thousand people in Klal Yisroel. This Pasuk is about the return to the Sechina[9].

This can also be explained in the number of letters in this Parsha. There are eighty five which is also the Gimatriya of פה- mouth. This Torah which is being created by our journey is not תורה שבכתב which is given by HaShem, but תורה שבעל פה which is found in the mouths of Klal Yisroel as we speak words of Torah and expand them to all the possibilities.

And possibly this is the intent of the בעל הטורים.


[1] שבת דף קטו/ב –  ספר תורה שבלה אם יש בו ללקט שמונים וחמש אותיות כגון פרשת ויהי בנסוע הארון מצילין ואם לאו אין מצילין תיובתא דרב הונא תרגמה רב חסדא אליבא דרב הונא בתיבות תנו רבנן ויהי בנסוע הארון ויאמר משה פרשה זו עשה לה הקדוש ברוך הוא סימניות מלמעלה ולמטה לומר שאין זה מקומה רבי אומר לא מן השם הוא זה אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו כמאן אזלא הא דאמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן חצבה עמודיה שבעה אלו שבעה ספרי תורה כמאן כרבי מאן תנא דפליג עליה דרבי רבן שמעון בן גמליאל הוא דתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתב במקומה ולמה כתבה כאן כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה פורענות שנייה מאי היא ויהי העם כמתאוננים פורענות ראשונה ויסעו מהר ה’ ואמר רבי חמא ברבי חנינא שסרו מאחרי ה’ והיכן מקומה אמר רב אשי בדגלים

[2] העמק דבר על ויקרא פרק כז פסוק לד – זה הספר נקרא בפי התנא רחב”ג סוטה דל”ו חומש הפקודים. וכ”כ בה”ג. ונרשם בדעת רבותינו ענין שני הפקודים שבזה הספר. יותר משארי דברים שמיוחדים בזה הספר. כמו המרגלים וברכת בלעם ועוד הרבה. משום דעיקר זה הספר הוא המחליף ומשנה הליכות עם ה’ בחיי העולם מאז שהגיעו לא”י. מן הדרך שהלכו במדבר. שבמדבר היו מתנהגים במדת תפארת שהלך לימין משה שהוא לגמרי למעלה מהליכות הטבע. ובא”י הלכו בדרך הטבע בסתרי השגחת מלכות שמים ב”ה. …וע”ז השנוי המצוין בזה הספר אמרו חז”ל בבראשית רבה פ”ג ויבדל אלהים בין האור ובין החשך זה ספר במדבר שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים ובין באי הארץ. …והנראה דעפ”י זה ההכונה אמרו חז”ל דויהי בנסוע הארון הוא ספר בפ”ע. ללמדנו באשר כי התחלת השנוי הי’ מן ויהי העם כמתאוננים וגו’ כי בשביל שהתנהגו במדת תפארת נענשו מיד אחר שחטאו. כי הי’ צל ההשגחה על יד ימינם. ודבר זה היה קשה עליהם לסבול עד שגרם לשלוח מרגלים כאשר יבואר ר”פ שלח. ומזה נשתלשל והלך עד שהגיע לזה השנוי כאשר יבואר שם. וא”כ פרשה זו קטנה היא המחלקת בין שניאופני הליכות ישראל. עד שכל חלק א’ מן הספר הוא ספר בפ”ע. כמו זה ההילוך הוא ספר בפ”ע. וזה ההילוך הוא ספר בפ”ע. וכמש”כ בפ’ בראשית עה”פ זה ספר. שספור ענין גדול נקרא ספר:

[3]  בעל הטורים על במדבר פרק י פסוק לה – בפסוק “ויהי בנסע” י”ב תיבות כמו שיש בפסוק “ולכל היד החזקה” שהוא סוף התורה. ובפסוק “ובנחה” יש בו ז’ תיבות כמו שיש בפסוק “בראשית” שהוא תחלת התורה, לומר שהוא חשוב ספר תורה בפני עצמו.

[4] כתבי הרמ”ע מפאנו – מאמר הנפש – חלק ג פרק ו – הא דאמור רבנן ומרגילא בפומייהו שמספר אותיות התורה ששים רבוא, אומר אני דלאו על ספר התורה אתמר שיהא ראוי ליטול ואין לו כי אין ספר תורה חסר כלום, אמנם מה שאחשיבוהו האמת בעצמו הוא כי על אותיותיה של תורה החרותה בלוחות הדברים אמורים, יעויין מאמר חק”ד ח”ב פרק י”ו ופרק כ”ו, והנה אחרי שבירתם נתלקטו בספר תורה מן האותיות פורחות לאלפים כמניו ש”ה והנשאר נותר לבדו מפוזר ומפורד עד שבאו הנביאים והמדברים ברוח הקודש לברר מקצתם בסוד מקרא, והתנאים האירו מקצתם בסוד משנה, והאמוראין עמהם בסוד גמרא הכולל את הפרד”ס, פש”ט רמ”ז דרו”ש סו”ד, ואלה הג’ כיתות גרמו תוספות שלשה כמנין פזור”ה אלמא ש”ה של תורה עם פזורה כדאמרן הם כמנין ישראל במדבר סיני בקרוב וכל זה כפתור ופרח, ואני לא באתי ליתן גבול ומנין לאותיות המקרא כי רבו למעלה רבוא הרבה מאד, וכל שכן לתורה שבעל פה שהוא מהדברים שאין להם שיעור אלא סברא הוא שכל התורה כולה דקדוקיה ואותיותיה נכללו בלוחות הברית במספר ששים רבוא עה”ד שבארנו שם עמוד עליו כי הוא פלא מפורסם אמיתי בעצמו ומאמרינו זה (יתאמר) [יתברר] תכלית הבירור בדבר הלמד מעניינו שכן אמרו חכמים היות מספר ששים רבוא נפשות בכלל הפרצופים והדעות כולם, והעודפים בכל דור ודור על המספר

[5]  ספר השל”ה הקדוש – ספר שמות – דרוש לפרשת זכור – אף ערכה שלחנה בעולם הזה ובעולם הבא. איזהו שם טוב שקנתה, שכל המועדות עתידין ליבטל וימי הפורים אינן בטלים לעולם. א”ר אלעזר, אף יום כיפור אינו בטל לעולם, שנאמר, והיה לכם לחקת עולם, עד כאן. קשה, מה ענין המצודה שהיה סבור שחלקה לו כבוד. עוד קשה ענין הביטול, היאך יתבטלו הלא התורה נצחיית. עיין במנות הלוי שהאריך במאוד, ואחר כך פירש שמה שאמרו כל המועדות עתידין ליבטל, אין רצונם לומר חס ושלום ביטול לגמרי, אלא רצונם לומר על דרך בטל בששים שארז”ל, או בטל ברובו. ורצונם לומר שכל כך יהיו לעתיד הנסים הגדולים, עד שהנסים הקודמים זכר ליציאת מצרים יהיו בטלים לנגדם, חוץ מפורים. כי לא יהיה עוד שיהיו נמכרים כל ישראל ביחד ויעשה הקב”ה נס יותר מהנס שעשה בימי המן, כי לא יבא לכלל זה וק”ל. וכן יום כיפור לא יוכל להיות יום בשנה שהוא יותר מכפר מיום כיפור שהוקבע בכל שנה וק”ל:

[6] רש”י על דברים פרק לד פסוק יב –  לעיני כל ישראל – שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם שנאמר ואשברם לעיניכם והסכימה דעת הקב”ה לדעתו שנאמר אשר שברת יישר כחך ששברת:

[7]  דברים פרק ט – (יד) הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב מִמֶּנו

[8] מדרש רבה שיר השירים פרשה ה פסקה יג – ר’ אלעזר בר אבונה בשם רבי אחא לעשרים וששה דורות היה אל”ף קורא תגר לפני הקב”ה רבש”ע נתתני בראש האותיות ולא בראת בי העולם אלא בבי”ת שנא’ בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ אמר לו הקב”ה עולמי ומלואו לא נבראו אלא בזכות התורה שנא’ (משלי ג’) ה’ בחכמה יסד ארץ למחר אני נגלה ונותן התורה לישראל ואני נותנך בראשון של דברות ובך אפתח תחלה שנא’ (שמות כ’) אנכי ה’ אלהיך בר חוטא אמר למה נקרא שמו אל”ף שהוא מסכים מאלף דור שנא’ (תהלים ק”ה) דבר צוה לאלף דור:

[9]  רש”י על במדבר פרק י פסוק לו –  רבבות אלפי ישראל. מגיד שאין השכינה שורה בישראל פחותים משני אלפים ושתי רבבות:




Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in: Logo

You are commenting using your account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s