The Day of ל”ג בעומר

One of the more striking days in Eretz Yisroel is the holiday of ל”ג בעומר. The going to Meiron, the lighting of bonfires, the haircuts for the young boys, and the general air of merriment in the streets, strike people who come from afar as quite overwhelming and something they never saw before. But it is quite puzzling as to what the day is meant to celebrate. It is obviously not mentioned in the Torah, but even in Chazal there is no mention of it. Among the reasons brought down is that the day is the Yartzeit of Rashbi. But where do we find that we celebrate such a day; usually in the Megillas Ta’anis it says that we fast on the day of the passing of a Tzadik[1]. Another reason that is mentioned is that it is the day that the students of Rabbi Akiva stopped dying. But that is only because they were all dead, which does not seem to be much of a reason to celebrate.

It is such an enigma that the Chatam Sofer says that he felt unable to go to Eretz Yisroel because of his discomfort with the celebration. He felt that if he went to Israel he would have no choice but to join with everyone in the celebration, but since he could find no Halachic basis for this holiday, he would not be able to bring himself to participate. Therefore, he refrained from going to Israel. Let us try to gain an understanding what the day is about[2].

In one of the Sefarim which is based on the understanding of the ARI z”l there is a ‘Remez’ hint for the day of ל”ג בעומר. He writes that when Yaakov escapes from the house of Lavan, his father in law, the final break is at a place called גלעד- Gal Ed. A discerning ear can hear within those words the echo of the ל”ג of ל”ג בעומר[3]. In what way is this connected?

Sefirah is the connection between Pesach and Shavuot, the time of preparation for Kabalas HaTorah. It is even brought that Sefirah is a long Chol HaMo’ed between Pesach and Shavuos[4]. It seems that in this progression from Egypt to Sinai, there are two stages. The first is to leave Egypt and remove the impurities of Egypt. And then to get ready for the Torah we not only free ourselves from Tumah, but make ourselves holy to receive the Torah. One can compare this to launching a rocket towards the moon. As the journey begins you need tremendous energy to break the gravity of the earth. But at a certain point the gravity of the earth is weakened and the gravity of the moon pulls you towards it with no effort at all. Therefore, there is the part of Sefirah which is to leave the Tumah of Egypt, and then the second part which is the attraction to the Torah[5].

It is well known that in Sefer Bereishis the actions of the Avot are a microcosm of the history of the Jewish people. The Vilna Gaon explains that Yaakov’s descent to the house of Lavan and his return to Israel foreshadows the exile and exodus from Egypt. The escape from Lavan with great wealth parallels the exodus when they empty Egypt of all its wealth. And just as Pharaoh reneges on the emancipation of the Jews and chases them and catches them on the seventh day; so too Lavan follows Yaakov on the third day and catches up to him on the seventh. However, as opposed to Pharaohwho attacks the Jews, that seventh night HaShem warns Lavan to not attempt to harm Yaakov. The next day Yaakov and Lavan make a treaty to not harm one another, and each will stay in his own borders. This is when they set a cairn of stones that delineates the border between them. That border is the Gal Ed that is a hint to Lag Be’Omer[6].

If we follow the parallels then just as in the Exodus there is the breakpoint where we leave the ‘gravity’ of Egypt and enter that of Matan Torah; so too that takes place when Yaakov leaves the house of Lavan and enters into the sphere of Eretz Yisroel. And that place is the Gal- Lag Be’Omer. That is where Yaakov says to Lavan we are now separated from one another. We have no more connection and now I can enter Israel free of any connection to your impurity. Given this understanding we have a structure- that Lag Be’Omer is the border where we leave Egypt and are heading towards Matan Torah- but no deeper understanding yet as to why specifically that day. I would like to present two complementary approaches to this.

The Bnei Yissoschor points out that the two parts of Sefirah are divided into the first thirty two days and the last seventeen. In the Hebrew the Gematriya of the word Kavod-honor is 32, and Tov- good is 17[7]. So in some way the first thirty two days of Sefirah are about Kavod; and the last seventeen are about Torah since the Torah is called Tov. On one level this is quite clear, the students of Rabbi Akiva died since they did not treat each other with honor. But there is even more to this.

When the Jews were in Egypt till the exodus, and again the desert they did not perform Bris Milah (for reasons not in the scope of this essay). When the Jews enter Eretz Yisroel and cross the Jordan, they finally all perform Bris Milah. HaShem then tells Yehoshua, “Today I removed from you the shame of Egypt.[8]” That implies that as long as we are connected to Egypt, there is shame- a lack of Kavod. To leave the sphere of Egypt you need to reach a level of Kavod, which takes thirty two days. Only then does the Tov- good- start, which are the last seventeen days of Sefirah. And Chazal tell us, “There is not Tov other than Torah.” That is why the day of Lag Be’Omer is the beginning of the time leading towards Torah, and we commemorate that transition. We still need to clarify the connection to Rashbi, and in order to do that we need the second part of this explanation.

When the Chatam Sofer was trying to reveal the reason to celebrate Lag Be’Omer, he makes the following calendrical calculations. When the Jews leave Egypt they bring with them food for a month. That is the Matzo. When that runs out, they complain to Moshe that they are hungry, and then the Manna begins to fall. As opposed to Rashi, the Chatam Sofer learns that the first day the Manna fell was the 18th day of Iyar which is Lag Be’Omer[9]. Therefore the day is celebrating the beginning of the Manna. But this is also not enough to understand, since why does the Manna deserve a day of celebration?

We can tie this to the previous idea that it is the day when we are heading towards Matan Torah. The Mechilta teaches that only people to whom the Torah is given to be studied in depth, are those who eat Manna. Therefore, Lag Be’Omer is the first day that Torah can be learnt since that is when the Manna began to fall, and that is when we finished our connection to Egypt and the food that came from there, and switch to a different level of eating which leads to Matan Torah. But how is this relevant to us and to Rashbi?

The Mechilta which discusses the connection between Manna and Torah says the following[10]:

The Pasuk of the Manna says: ‘the food for each day on its day’…Says Rabbi Eliezer that a person should not collect from one day to the next…From this Rashbi said that the Torah was only given to be studied in depth to those who eat Manna. Says Rashbi, “How can a person be sitting and studying and he is worried where his food or water, clothing or shelter, are coming from. Therefore the Torah is given to those who eat the Manna; or secondly to those who eat Terumah.

What is fascinating is that Rashbi did not just teach this idea, but lived it. When he escapes the death penalty that the Romans sentenced him to, he goes to hide in the cave. He has no resources, and his only desire is to study Torah. Only after he arrives and begins to learn, does HaShem provide with him with a carob tree and a spring of water, and there he studies for the next twelve years[11]. That is his Manna, and therefore he can study the Torah.

This links all three ideas. It is the day when we have broken the bonds of Egypt, as we see from the Gal Ed. It is the day of the Manna which is the perquisite for Matan Torah, since only those who eat Manna can receive the Torah. And it is the day of Rashbi, since he taught and even more so, lived this ideal. This is the approach of Rashbi, if a person plows and reaps, when will there be time for Torah!

This is relevant to each person in Klal Yisroel who chooses to have a connection to this. The Rambam writes that the reason why the Kohanim do not have any portion in the land or acquire anything through physical means is because they are to be dedicated to teaching Torah to the Jewish people. And he continues:

And not only the tribe of Levi but anyone who dedicates himself to the service of HaShem and removes from himself the calculations of this world, HaShem will definitely give him what he needs[12].

This seems to be another level beyond the two that Rashbi counted, that second to the level of Manna is Terumah, but the third is relevant to anyone who truly desires it. There is the generation of the Manna, then there is Terumah, and the third level is anyone who dedicates himself to the Torah like Rashbi. If we put this all together, the day of Lag Be’Omer is the day when we leave the shame of Egypt, enter the sphere of Matan Torah, which can be given to those people who dedicate themselves to the Manna which began to descend on this day, as Rashbi taught and lived!

The Shem MiShmuel adds that this process only works for someone who emulates Yaakov. He does not just leave the house of Lavan, but runs away in the other direction as if from a fire. Therefore he can create a boundary between him and Lavan that can never be breached. Lag Be’Omer is the Yom Tov for someone who runs away from Egypt to reach the level of Rashbi[13].

And the tremendous simcha and happiness is the Matan Torah of that day. Not only can one sense Matan Torah of Shavous approaching, but on the day of Rashbi’s death he taught Torah that had never been revealed before. That day which is Rahsbi’s specifically when he felt the idea of the dedication of those who eat Manna to Torah, was the day where he made his own Matan Torah to the world. And as much as it is missing when he died, we are b’Simcha with the Matan Torah to those who dedicate themselves to the ideal of Torah as taught by Rashbi.

 

[1] ספר פרי צדיק ל”ג בעומר וסיום הש”ס – אות א – [א] יום זה נקרא הלולא דרשב”י מפני שבו ביום נסתלק. אף שמצינו שקבעו תענית ביום מיתת צדיקים כמו בז’ אדר פטירת משה רבינו ע”ה, וכן ראש חודש אב דאף שהוא ראש חודש מותר להתענות בו מפני שהוא יום פטירת אהרן הכהן (כדאיתא במג”ת וטוש”ע או”ח סימן תק”פ) ולמה בפטירת ר’ שמעון ב”ר יוחאי עשו יום טוב, אך מה שקבעו תענית ביום מיתת צדיקים דוקא בצדיקים שהיו משורש תורה שבכתב, ומה שמצינו תענית צדיקים במיתת הרוגי מלכות, הוא מפני שנהרגו ולא מתו על מטתן. ומשה רבינו ע”ה היה שורש תורה שבכתב. ורבי עקיבא היה שורש תורה שבעל פה (כדאיתא בכתבי האריז”ל) ואיתא במדרש (במדרש רבה פ’ י”ד) ובעלי אסיפות אימתי הם נטיעים דברי תורה באדם בזמן שבעליהם נאספין מהם כל זמן שרבו קיים כו’ וביום שנסתלק אז נקבעו הדברי תורה בלבב ישראל תלמודיו, ור’ שמעון ב”ר יוחאי היה תלמיד רבי עקיבא ואמר (גיטין סז.) שנו מדותי שמדותי תרומות מתרומות מדותיו של רבי עקיבא. והיינו שורש למודי רבי עקיבא. והיה זה בל”ג בעומר בספירת הוד שבהוד.

[2] חיו”ד סי’ רל”ג

[3] ספר מחברת הקודש – שער ספירת העומר – מהר”ן זלה”ה נלע”ד כי נודע שלבן הוא נחש הקדמוני סמא”ל ורדף אחר יעקב ולא יכול לו אבל אח”כ בזמן ר”ע שהוא שורש יעקב כנודע נשך אותו שמתו כ”ד אלף תלמידים ומ”ש לבן עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה רמז בזה שלא יהי’ יכולת אלא עד שיתגלה שם ע”ד ביום ל”ג בעומר ואז לא יהיה כח לעשות רע עמכם וז”ש לא אעבור אליך את הגל דייקא וכשנתגלה שם זה פסקו למות כי הוא רחמים ואז סמך ר”ע ה’ תלמידים אחרים …

[4] שפת אמת פרשת אמור תרמ”ב – ימי הספירה נזכרים תוך המועדות שהמה ימים טובים כמו חול המועד שיש קדושה לפניהם ולאחריהם מיצ”מ עד קבלת התורה

[5] ספר קדושת לוי – פרשת ויצא

ויקרא לו יעקב גלעד. הפסוק הזה מרמז על ל”ג בעומר, כי גל הוא אותיות ל”ג. …ולכך עשה לנו ניסים ונפלאות בים סוף כדי שעל ידי זה נתאוה לקבל התורה ביום מתן תורה ולעבדו בלבב שלם ונמצא עיקר הניסים והנפלאות היה בים סוף כדי שנקבל התורה במעמד הר סיני ונתאוה לו לעבדו ולקבל התורה. והבחינה הזאת של יציאת מצרים מאירה עד ל”ג בעומר ומל”ג בעומר מתחיל ההארה של מעמד הר סיני שהיא קבלת התורה. וכבר כתבנו שההארה של יציאת מצרים היה הכנה למתן תורה והנסים והנפלאות היה כדי שנתאוה למתן תורה על ידי הניסים. וזהו ויקרא לו יעקב גל עד, כלומר כיון שמגיע ג”ל שהוא מרומז על ל”ג בעומר אז מתחילין להאיר בחינות הארה קבלת התורה. ומלת ע”ד הוא מלשון עד”י עדיים (יחזקאל טז, ז) הורד עדייך (שמות לג, ה) כלומר שעד ל”ג בעומר היה ההארה של יציאת מצרים ומל”ג בעומר מאיר ההארה של קבלת התורה שמרומז במלת ע”ד שרומז על התורה:

[6] באור הגר”א על תקו”ז – תיקון יא מתיקונים אחרונים – ריקם שלחתני – …והענין כי יעקב בלבן דוגמת ישראל במצרים כמ”ש האבות הן סימן לבנים גלות יעקב ואת”כ לקת את כל רכושו כמ”ש הנה ראיתי אתכל אשר לבן כו’ וכן וינצלו את מצרים ובמקל לקה לבן ברכושו דוגמת מטה דמצרים …ובעל המטה יעקב דוגמת מרע”ה ו’ כידוע זה מלגאו וזה מלבר ועשר מכות כמש”ו ובאת י’ כו’ וכמו שברח יעקב כן במצרים שאמרו דרך כו’ כמ”ש …כו’ וכן דרך שלשת ימים וכן ועד ללבן ביום השלישי וכן השיגו ביום השביעי כמ”ש וירדוף אחריו דרך כו’ הכל כמו במצרים וכן כל המעשה למי שמדקדק ולכן אמרו בספור יציאת מצרים ודורש מארמי אובד אבי עד כו’ …ז”ש ובאת י’ אתעביד ליה נס. כמו בייציאת מצרים דעשר מכות היו עשרה נסים לישראל כמ”ש עשרה נסים נעשו לאבותינו וכן ביעקב ולבן לקה בממונו ונתקיים ביעקב כמו במצנים ואחרי כן יצאו ברכוש כו’ וכן ביעקב כתיב ומאשר לאבינו כו’:

[7] בני יששכר – מאמרי חדש אייר – מאמר ג – ובזה תבין מנהג ישראל תורה הוא להדליק נרות ומאורות ביום זה, לכבוד האור כי טוב שמתחיל להתנוצץ ביום זה היקר ל”ג בעומר טו”ב ימים קודם מתן תורה

[8] יהושע פ”ה פ”ט- ויאמר ידוד אל יהושע היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם ויקרא שם המקום ההוא גלגל עד היום הזה:

[9] חתם סופר על שמות פרק טז פסוק ג – אמנם במקום אחר במדרש שהלכו ג’ ימים בלא לחם וירד להם מן ביום ח”י אייר ל”ג בעומר והוא יום ג’

[10] מכילתא פרשת ויסע פרשה ב – דבר יום ביומו. רבי יהושע אומר כדי שילקוט אדם מהיום למחר כעין מערב שבת לערב שבת. רבי אליעזר המודעי אומר כדי שלא ילקט אדם מהיום למחר כעין מערב שבת לערב שבת. דבר יום ביומו מי שברא יום ברא פרנסתו. מכאן היה רבי אלעזר המודעי אומר כל מי שיש לו מה יאכל היום ואומר מה אוכל למחר הרי זה מחוסר אמנה שנאמר למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. רבי יהושע אומר שונה אדם שתי הלכות בשחרית ושתים בערבית ועוסק במלאכתו כל יום מעלין עליו כאלו קיים כל התורה כולה. מכאן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן הא כיצד היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן אוכל ושותה ומהיכן היה לובש ומכסה לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן ושניים להם אוכלי תרומה:

[11] שבת דף לג/ב – אזלו טשו במערתא איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא והוו משלחי מנייהו והוו יתבי עד צוארייהו בחלא כולי יומא גרסי בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו איתבו תריסר שני במערתא אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא אמר מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזירתיה נפקו חזו אינשי דקא כרבי וזרעי אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף יצתה בת קול ואמרה להם להחריב עולמי יצאתם חיזרו למערתכם

[12] רמב”ם הלכות שמיטה ויובל פרק יג – (יב) ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את י”י לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן אלא הם חיל השם שנאמר ברך י”י חילו והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך: (יג) ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י”י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה”ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים הרי דוד ע”ה אומר י”י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי בריך רחמנא דסייען:

[13] ספר שם משמואל פרשת בחקותי – ל”ג בעומר – והנה כמו ביעקב בבריחתו מבית לבן כשניצל עשו גל ונאמר עד הגל הזה ואיתא בספרים שהוא רמז על ל”ג בעומר, והוא מטעם שאמרנו, וזה נשאר לדורות שבפסח הוא בבחי’ בריחה כנ”ל וכשמגיעין לל”ג בעומר נתפרד חלק הרע לגמרי. ומובן שזה הוא רק לאיש אשר הי’ עד כאן בבחי’ בריחה כשהגיע ל”ג בעומר זוכין כנ”ל, אבל מי שלא תתחיל בבחי’ בריחה איך יזכה שיתפרד ממנו חלק הרע:

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s